פתאום קם כוכב הוליוודי בגיל 66 בבוקר ומרגיש כי הוא אליל סטייל ומתחיל להתגנדר בפראדה. זה מה שקרה לג'ף גולדבלום. השחקן היהודי התמיר (1.94), הממושקף והאקסצנטרי תמיד אהב להרביץ הופעות, גם ביומיום וגם על השטיח האדום. אבל הוא לא תיאר לעצמו שיהפוך לתופעה נוטפת שיק ברשתות החברתיות לקראת גיל 70.
מגזין הגברים הנחשב והסמכותי GQ העניק לגולדבלום את התואר הנחשק "אייקון האופנה של השנה", בטקס חגיגי שנערך בספטמבר בלונדון, מותגים מובילים מקווין קליין ועד סאן לורן מתקוטטים על הזכות להלביש אותו, ומעצב העל ראף סימונס תפר לגולדבלום מדים בסגנון צבאי לכבוד מסע ההופעות האירופי של להקת הג'אז בהנהגתו.
בפגישתנו בפסטיבל ונציה האחרון, גולדבלום ניסה להצטנע ונתן את הקרדיט לבית האופנה פראדה: "הם מאוד נחמדים אליי לאחרונה. אנחנו עובדים יחד, והם השאילו לי את הטוקסידו הלבן שלבשתי כאן בפרמיירה". גולדבלום לא שכח לפרגן גם לסטייליסט הצמוד שלו אנדרו טי ווטרו, כמי שאחראי לכך שהפך לכוכב לוהט באינסטגרם. "לפני ארבע שנים השתתפתי בסדרת צילומים שערך המגזין GQ, ושם התחברתי עם אנדרו, שמבין הכל בבגדים, והוא הפך לסטייליסט הרשמי שלי".
מפתיע שיש לך סטייליסט. תמיד חשבנו שיש לך טעם מיוחד ומקורי.
"אל תטעה. אני לא יודע כלום לבד. תמיד אני אומר לאנדרו: 'מה הייתי עושה בלעדייך? איך אתה מחליט מתוך כל הבחירות שניצבות לפניך?' הוא חכם מאוד, ואני זקוק לכל העזרה שאני יכול לקבל ממנו. כשאני מסתכל אחורה, לתקופה לפני שפגשתי אותו, אני אומר: 'אוי לא'. בדיוק כמו שאני מסתכל על משחק שלי בסרטים מסוימים וחושב: 'היו לי כמה רעיונות נוראיים. ממש גרועים'".
אבל עם כל הכבוד לתרומתו של ווטרו, גולדבלום פיתח סטייל ייחודי ועניין באופנה, עוד בילדותו בפיטסבורג. "כבר כשהייתי ילד ונער התעניינתי בבגדים", מודה גולדבלום. "זה היה בשנות ה־60, אז ראיתי את סמי דייוויס ג'וניור מופיע בתוכנית אירוח, והושפעתי מהשיק הססגוני שלו. הושפעתי גם מאנשים שניכסו לעצמם בגדים בסגנון ההיפים של סן־פרנסיסקו, ואני יודע שתמיד הייתי שונה, למרות שלהיות מוזר מעולם לא הייתה המטרה שלי. אפילו עכשיו כשאני מדבר ויושב מולך, אני מנסה לא לעשות שום דבר מוזר, אלא משתדל להיות ייצוגי ולדבר בהיגיון ובצורה מובנת, ואני גם נראה חמוד". אני לוקח כמה שניות כדי להחליט אם הוא רציני או צוחק איתי עד שאני מבין שלא חייבים להחליט.
דבר אחד כן חשוב לגולדבלום: להרגיש בנוח גם בבגדיו המשונים ("יש לי דעה מוצקה על צבעוניות, וגם מבחינת טקסטיל אני יודע מה אני אוהב להרגיש על הגוף") והוא מעיד שיש קשר בין הפיכתו לאייקון אופנה לבין עיסוקו במשחק. "אני חושב שהעניין שלי בבגדים בחיים האמיתיים מגיע מהעבודה שלי בסרטים עם אנשי תלבושות מוכשרים. כשאתה נכנס לתפקיד, למעשה מה שאתה לובש עוזר לך ליצור דמות. בגדים מעניינים אותי מהזווית הזו: הנעליים שאתה לובש גורמות לך ללכת באופן מסוים וכמובן הבגד מבטא אישיות".
נדמה גם שאתה נהנה לשחק את הדמות "ג'ף גולדבלום".
"אני משחק את תפקידו של ג'ף גולדבלום, למשל, כשאני צריך להציג את עצמי בפני אנשים אחרים. וכשאני מנגן על פסנתר בלהקת הג'אז שלי, אז אני מציג את ג'ף גולדבלום לראווה ונהנה מזה ממש — כמו שאני נהנה מעבודה על תפקיד. גם כשאני משחק את ג'ף גולדבלום אני מנסה להבין מה תומך מבחינת ביגוד באופן שבו אני רוצה להרגיש — מה יהיה הכי כיף ומעניין להתבונן בי".
גולדבלום חווה ביולי האחרון רגע נחת נוסף, לכבוד חגיגות 25 שנה לסרטו המפורסם והמצליח ביותר - "פארק היורה" של סטיבן ספילברג, ולכבוד צאתו למסכים של "עולם היורה: נפילת הממלכה", הסרט החמישי בסאגת הדינוזאורים (ניתן להזמין אותו עכשיו ב־HOT VOD MOVIES וגם ב־Yes Vod), הוצב בלונדון פסל מחווה אימתני (מתנוסס לשבעה מטרים ושוקל 150 קילו!) של גולדבלום שוכב בחולצה פתוחה. היצירה הזאת, המשחזרת את גולדבלום כד"ר איאן מלקולם בסצנה מפורסמת מ"פארק היורה", התנוססה ב"פיארה פארק" סמוך לגשר מצודת לונדון. מהר מאוד הפסל התחיל לככב ברשתות החברתיות והפך מוקד עלייה לתיירים. "לא הייתי מעורב בהקמת הפסל, בכלל לא", מגלה גולדבלום. "מישהו שלח לי תמונה של הפסל וזו הייתה הפתעה מוחלטת בשבילי. זה החמיא לי, אהבתי את הפסל".
כתבי אופנה רבים תהו לאחרונה למה דווקא עכשיו השחקן הוותיק, שברזומה שלו להיטים גדולים, מועמדויות ופרסים, הופך דווקא עכשיו לאייקון אופנה לוהט. האם זה בגלל שאנחנו יותר פתוחים ופחות שמרנים ויכולים לקבל מישהו נועז, לא שגרתי, שחורג מהקונבנציות?
בגארדיאן הבריטי, סבורים למשל שיש לייחס זאת לעובדה שגולדבלום, "הוא היפוכו המוחלט של דונלד טראמפ, בכל מובן אפשרי". ואכן, כשגולדבלום שומע את שמו של נשיא ארה"ב, הוא לא יכול שלא לאבד את שלוותו. "מדובר באיש מכירות בומבסטי שפעל בשולי התרבות, וקשה להאמין שהוא הגיע לעמדת מנהיגות. כשהוא נבחר הייתי ממש בהלם, זה הפחיד אותי, לא האמנתי. אני חש בוז לדונלד טראמפ. מאה אלף פעמים בוז. הפנים של אמריקה לאסון עם נשיא כמוהו".
פגישתנו נערכה זמן קצר לפני הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג, העיר שבה גולדבלום נולד. בכל מקרה הוא מחובר מאוד לשורשיו היהודיים וביקר פעמים אחדות בישראל. "אני רק דור שני באמריקה. סבא שלי — אבא של אבא שלי — הגיע מרוסיה. שמו לא היה גולדבלום, אלא פברציק. הוא שינה את שמו לגולדבלום. בזמנו, אנשים כמו סבא ניסו לשרוד, מה גם שהיו צרות באירופה, אז הם הגיעו לאמריקה לחפש אחרי חיים יותר טובים. חלק הצליחו להגשים את החלום. סבא שלי, שהגיע לאמריקה עני מאוד, פתח בפיטסבורג חנות מזוודות וחנות ממתקים. אבא שלי התלבט אם להיות רופא או להיות שחקן. הוא הציץ לכיתת משחק ואמר: 'זה גדול עליי'. אני לא יודע למה הוא התכוון. אולי זה לא היה מקרה שאני בחרתי במקומו להיות שחקן. אבא הפך לרופא, גידל ארבעה ילדים והיה לו מספיק כסף כדי לדאוג לנו, וזה חלק ממה שנחשב, בדרך כלל, לחלום האמריקאי. מה קרה לחלום האמריקאי בימינו? זאת שאלה טובה. אפשר לקרוא ולכתוב על זה ספרים שלמים, ולדבר על זה שעות".
לגולדבלום יש שני בנים קטנים מנישואיו לרעייתו השלישית אמילי ליוונגסטון הקנדית, שצעירה ממנו ב־30 שנה. נגולדבלום, שהיה נשוי באייטיז לג'ינה דייוויס, מעיד שמצא סוף־סוף את האושר, השקט והנחלה. הוא אף התעקש שליוונגסטון תהיה נוכחת בזמן הראיון. "בשבוע שעבר ציינו שבע שנים למפגש הראשון שלנו בחדר כושר בלוס־אנג'לס. בגלל שהיא הייתה מתעמלת אמנותית ואפילו התחרתה באולימפיאדת סידני, התפעלתי מהביצועים שלה. וכך הכל התחיל.
"היום אמילי עושה דברים בסגנון סירק דה סוליי ומתפקדת לפעמים ככפילה בסרטים. היא הייתה הכפילה של אמה סטון ב'לה לה לנד'. אתה זוכר את הסצנה שבה אמה סטון וריאן גוסלינג רקדו מחוץ לפלנטריום? זו הייתה אמילי", הוא מכריז בגאווה. "תסתכל עליה, יש לה טעם נהדר. היא שונה ממני, יש באמילי הרבה יותר חן".
