קוראים לי ח', אני סטודנטית בשנות ה־20 לחיי. בשנה שעברה עבדתי במשרד ויצאתי לפגישת עבודה עם אדם שהציג עצמו בשם א"ל. רציתי להחתים אותו כלקוח חדש ולקבל עמלה. כבר בתחילת הפגישה הכל נראה מוזר. הוא אמר לי: 'לכי תפסי לנו מקום' ושאל מה אני שותה. אמרתי לו: 'אמריקנו עם חלב סויה'. הלכתי ותפסתי מקום והוא הביא את הקפה בכוסות טייק־אוויי. את הקפה אני שותה בלי סוכר, מר. לא הרגשתי בשום שינוי בטעם. הוא התיישב ואמר: 'תקשיבי. תזרמי איתי, אני אהיה המנטור שלך, איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?'. עניתי לו, ואז הוא אמר לי: 'יש לך עיניים מאוד־מאוד מיוחדות'. זה נורא הביך אותי. הוא סיפר שהוא עושה פרויקטים, מחתן זוגות מעוטי יכולת. הוא ניסה להרשים אותי כבן אדם טוב. אמרתי לו: 'וואו, זה נורא יפה, זו עבודת חסד. כל הכבוד'. ואז הוא אמר לי: 'תשתי, תשתי', והתחלתי להרגיש טשטוש, כאילו אני נשאבת לתוך השיחה איתו. ואז הוא התחיל להגיד לי דברים, כמו מנטרות כאלו: 'את מסוכנת, אני מסוכן, את נהדרת, אני נהדר. תחזרי אחריי. אני חבר אמיתי, חבר של ממש. אנחנו בני ברית ואני המושיע שלך. נשקי לי את היד. זה לא מיני. זה לא מיני. אני מהמר עלייך. אני אקלף אותך. אני אוציא ממך את 40% הכוחות שלך'.
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
"הוא שלח לי את היד לחזה ואני לא יכולה להתנגד לו. לא יכולה להתנגד. כאילו באותו רגע זה היה נראה לי פשוט לא מיני. הוא אמר לי 'אני המושיע שלך' ואני התחלתי לראות אותו ככזה. הוא התקרב אליי לפנים, אמר לי 'תנשקי אותי', ואני לא יכולתי להתנגד, כמו בובה, מריונטה. וזה בן אדם שבחיים לא הייתי הולכת איתו. כל מה שאני זוכרת היום אספתי מפלשבקים שחזרו אחר כך.
"ואז הוא אמר לי, 'אני אקח אותך למסע קילוף' ולקח אותי לאיזה מלון של זונות. אני זוכרת שאני פתאום מתחילה לראות את עצמי כאילו מה זה ארוכה. הרגליים כזה רחוקות, משהו הזייתי. אני חסרת שקט כזה. כל הזמן רוקעת עם הרגליים. ואז הוא הכניס אותי להתקלח, לא יכולתי להתנגד וכשיצאתי הוא פשוט התחיל לפוצץ אותי במכות. לא כאב לי באותו רגע אבל הוא פשוט פוצץ אותי במכות ואז התחיל לעשות לי דברים. אני לא אספר כל מה שהוא עשה לי, כי אוזן אנושית לא יכולה לשמוע את זה. אני רק אגיד שהוא גרר אותי. חנק אותי. נתן לי אגרופים. שרט אותי. איבר המין שלי ופי הטבעת שלי נפצעו. היה לי פצע בצוואר הרחם. הבן אדם פשוט התנהג אליי כמו זבל. עשה לי דברים שבחיים לא עשיתי. בסוף־בסוף אני זוכרת שממש יצא לי מלא דם. אמרתי לו, 'מה זה כל הדם הזה שיוצא ממני?'. אז הוא אומר לי 'זה מחזור, איכסה'. ואני האמנתי לו באותו רגע שאני במחזור.
"ואז הוא אמר לי: 'אוקיי, עכשיו תשלחי לי הודעה אני רוצה שתזיין אותי'. באתי לכתוב ופתאום הבנתי שאני לא רואה את המסך, ממש מסנוור, אז הוא אמר לי: 'לא, לא, בעצם אל תכתבי את זה, תכתבי 'היה נהדר. תעמוד במילה’. כתבתי ושלחתי.
“הוא קילח אותי ואני רק זוכרת כמויות אדירות של דם שהיו שם. עלינו על מונית, והוא שאל אותי: 'באמת בחיים לא עשית בישבן?'. אמרתי לו, 'בחיים שלי לא'. ואני מרגישה שבפנים אני צועקת. אבל בחוץ אני לא יכולה להגיב. אני פשוט אפאתית.
"ירדתי מהמונית, כמו סהרורית נכנסתי לבד לקניון. כולי דם במכנסיים. אני זוכרת את הריח הנורא של דם על הפה שלי, בין הפה לאף. ואז אני מתחילה להבין שהוא עבד עליי. התיישבתי לעשן סיגריה. כולי רעידות. בבוקר קמתי וכתבתי לאקס שלי שעברתי אתמול אונס אכזרי, ואני עומדת להתאבד. הלכתי איתו לבית חולים, שם לקחו ממני בדיקות. המשטרה הגיעה ואמרו לי להגיש תלונה. רק אחרי שבוע הייתי מסוגלת. אני לא אשכח איך החוקרת אומרת לי: 'תגידי, מה, את רצינית? איך לא קמת והלכת?'. אני צועקת וכבר אין לי קול, אני אומרת לה: 'תקשיבי, לא יכולתי לקום!'
"אחרי ארבעה חודשים התקשרו אליי מהפרקליטות: 'אנחנו סוגרים את התיק'. 'למה?'. התשובה שלהם הייתה: 'כי בית החולים זרק את תרבית השתן שלך עוד באותו היום ואין לנו הוכחות להימצאות סם'. זו מילה שלך נגד מילה שלו ואין לנו ראיות. התמוטטתי. איך אפשר לחיות ככה? התחילו הפלשבקים. אני משתינה במיטה. אני מדמיינת שכולם חותכים לי את איבר המין לשניים. אני כאילו באמצע החדר וכולם מנסרים לי אותו. ירדתי 15 קילו. הגעתי למצב של אנורקסיה. מדברת עם עצמי. הייתי חותכת את עצמי. היום אני אחרי ארבעה ניסיונות התאבדות".
15 שנים, בלי עקבות
סם האונס הגיע לישראל לפני 15 שנה. אבל גם אחרי עשור וחצי תחקיר "ידיעות אחרונות" חושף שהסם הנורא הזה רחוק מלהיעלם מחיינו וקרוב הרבה יותר להפוך למכת מדינה. בחודש האחרון שוחחנו עם נפגעות, סוחרי סמים, אנשי משטרה ומומחים. גילינו שקל מאוד להשיג את הסם. ובמחיר של 30 שקלים בלבד אפשר להשיג מנה שיכולה לשמש גם לאונס אכזרי. עובדה מצערת נוספת שנחשפנו אליה היא שעד לכתיבת שורות אלו, במשך כל 15 השנים האחרונות, לא הצליחו הרשויות לאתר שרידים של הסם אפילו אצל נפגעת תקיפה מינית אחת. המקרה של ח' יכול היה להיות מקרה סם האונס הראשון בהיסטוריה המקומית שפוענח בעזרת דגימת מעבדה. הנאנסת הגיעה בזמן לבית החולים ונלקחה ממנה דגימה. אבל איכשהו, למרות שהמשטרה הייתה מעורבת מהרגע הראשון, הדגימה הושמדה.
"זה הפשע המושלם", אומרת טלי ארבל־לוי, רכזת סיוע במרכז לנפגעות תקיפה מינית שפוגשת נפגעות מסם האונס על בסיס שבועי. "מבחינה ראייתית באמת זה כמעט לא קיים. אין תיקים שמאתרים בהם סם אונס".
אתם רואים יותר תלונות בשנה האחרונה?
"כן, ללא ספק. אני לא יודעת למה לייחס את זה, אם ל־#MeToo או לעובדה שיש יותר מודעות, או פשוט כי זה יותר נפוץ, אבל עובדתית יש יותר ויותר מתלוננות".
גם במשטרה מספרים על עלייה מתמדת. סגן ניצב אסף אלמוג, קצין החקירות והמודיעין של מרחב יפתח, אשר מרבית התלונות על סם אונס בארץ מגיעות אליו, מספר: "אנחנו רואים עלייה מאוד גדולה בשני מישורים; גם בתפיסות של סמי אונס מסוגים שונים, ממש כמויות אדירות של הסם הזה שמנסים להחדיר אותו לארץ, וגם במספר המתלוננות. הרבה יותר מתלוננות מגיעות אלינו, כמעט מדי שבוע, והן מספרות שנפגעו מינית תוך אובדן זיכרון. אין ספק שמדובר במכה, בתופעה שלא נעלמה ולצערי לא תיעלם כל כך מהר. אנחנו כמשטרה יכולים לטפל בתלונות בכלים שיש לנו, אבל אנחנו לא יכולים להעלים את התופעה".
חוסר שליטה ואובדן זיכרון
"סם האונס" הוא בעצם שם כללי ועממי לשורה של סמים, שיכולים להביא אדם למצב של חוסר שליטה ברמה כזו שניתן גם לפגוע בו מינית. למרות שמדובר ברשימה ארוכה, אשר כוללת גם סמי מסיבות כמו MDMA וקטאמין, סמי האונס הנפוצים ביותר הם שניים: GHB ו־GBL. שניהם מגיעים כנוזל שקוף, חסר טעם או ריח, אשר כמה טיפות ממנו, בעירוב משקה אלכוהולי, מספיקות כדי להביא אדם למצב של שיתוק.
ד"ר מיכל רוטנברג, מנהלת המכון לטוקסיקולוגיה בבית החולים שיבא, הנחשבת למומחית מספר אחת בארץ בנושא, מסבירה: "כשמדברים על סם אונס, הרבה פעמים מתכוונים באמת ל־GHB או ל־GBL, שהם בעצם קשורים. זאת אומרת, אחד הוא תוצר של השני. אבל ישנם גם חומרים אחרים שיכולים לשמש כסם אונס. למשל היפנודורם, קטמין, אקסטזי, אפילו ואליום. ההגדרה של סם אונס היא של חומר כימי שגורם לך לאבד את ההכרה, או את כושר ההתנגדות. וכשזו ההגדרה, זה לא חייב להיות GHB או GBL. עוד 'יתרון' של סם האונס מבחינת התוקף הוא שבמקרים רבים הקורבן לא זוכר את האירוע, לא זוכר פרטים ולפעמים גם לא זוכר מה היה בכלל. לכן גם העדות שלו אחר כך בבית משפט, או במשטרה, לא מדויקת. יש בה הרבה מאוד חורים ולא ניתן להשתמש בה במשפט הפלילי".
אותו אובדן זיכרון המתואר על ידי ד"ר רוטנברג הופך את הטיפול במתלוננות למורכב הרבה יותר. מסבירה רכזת הסיוע ארבל־לוי, שמקבלת אליה עשרות תלונות כאלה בשנה: "טראומה מינית הרבה פעמים יושבת על תחושה חזקה של חוסר שליטה, בגלל שהפגיעה היא בעצם כפייה על אישה או על גבר. במצב של סם אונס חוסר השליטה אפילו גדול עוד יותר. לנפגעות אין זיכרון ממה שקרה ואז אין להן שליטה על הנרטיב בכלל. הן לא יודעות מה קרה להן. לפעמים הן גם לא יודעות אם אירעה פגיעה או לא, אם הייתה חדירה או לא. זה חוסר שליטה מוחלט. אלה סיטואציות עוד יותר מבלבלות ועוד יותר מערערות. ואז גם יש בעיה ראייתית, כי הן לא זוכרות מה קרה".
למעט חוסר השליטה, העובדה שהן לא זוכרות אם התבצע או לא עוזרת להשכיח את הטראומה?
"לא. לפעמים יש הבזקים של זיכרון גם בתוך אירוע של סם אונס. זאת אומרת, לפעמים כן יש איזשהו הבזק, יש תחושה של ריח, קול, יש משהו שהזיכרון, שהטראומה, נאחזים בגוף באיזשהו אופן ולכן עדיין צריך גם להתמודד עם זה. לפעמים יש יותר מזה, יש זיכרון, חלקי או כמעט מלא של מה שקרה, אבל גם אם אין בכלל זיכרון, זה לא מקל עליהן. גם מפני שלפעמים הן זוכרות משהו, לפחות דבר אחד שקרה, וגם בגלל חוסר השליטה, האשמה והבושה שהן נכנסו לסיטואציה הזו".
למרות שמדובר באותו החומר, ה־GHB מרוכז הרבה יותר ואינו חוקי באף מדינה בעולם. ה־GBL חוקי בכמה מדינות ונמכר בחופשיות באינטרנט כחומר ניקוי. בכמה הקשות מקלדת הצלחנו להגיע לרכישת בקבוק של ליטר GBL ב־65 דולר מאחד האתרים. והמשלוח? חינם. עוד כמה הקשות על המקלדת והצלחנו לשים ידינו ברשת הדארקנט על ספר מתכוני סמים. אחד מהמתכונים בו הוא לייצור GHB מ־GBL, בצירוף של כמה חומרים חוקיים. ב־65 דולר (מחירו של בקבוק ה־GBL) ובעוד כמה עשרות שקלים שעולים החומרים האחרים ניתן להכין לא פחות משמונה ליטרים של GHB!
יצרנו קשר עם סוחרי סם אונס ועם משתמשים. גיא (שם בדוי) הוא סוחר סמים ממרכז הארץ. "GHB זה החומר הכי משתלם שאני מוכר", סיפר לנו בראיון מוצפן שנערך באפליקציית הטלגרם, "על קנאביס היום מרוויחים ממש מעט, כי המחיר ירד מאז שנכנסה טלגראס. על MD אני מרוויח בערך 100 אחוז, זאת אומרת פי שניים ממה שאני קונה, על קטה (קטאמין) אני מרוויח בערך פי שלושה ממה שאני קונה ועל GHB אני מרוויח כמעט פי 10. אני מוכר בקבוקון של 100 מ"ל באלף שקל, שזה המחיר שאני יכול להשיג ליטר שלם, אם אני קונה בכמות גדולה. אני יכול לקנות 10 ליטרים בעשרת אלפים שקל".
בכמה גרם משתמשים?
"בוא נאמר שאם אתה רוצה להביא מישהו למצב שהוא לא יכול לתפקד, יספיקו לך 3 גרם שהם בערך שלוש טיפות. זה המון. אם אתה מערבב לו את זה בבירה או ביין, הוא משותק לפחות לשעתיים, בדרך כלל לארבע שעות, יכול להיות גם ליותר. אם תשים לו יותר מזה זה כבר יכול להיות מסוכן לדעתי, אבל אני לא רופא".
זאת אומרת שבבקבוקון כזה של 100 מ"ל יש 30 מנות שיכולות להביא אדם למצב של חוסר יכולת להתנגד?
"כן. 33 מנות כאלה, אם בא לך להיות מדויק".
אז למעשה אפשר לבצע אונס ב־30 שקל?
"כן, אפשר להסתכל על זה גם ככה".
תגיד, אין לך רגשות אשם?
"שמע, אחי, אני מוכר את זה בדרך כלל להומואים שנהנים מהסם הזה בלי שום קשר לאונס. יצא ל־G שם רע בגלל מה שחלק מהאנשים עושים איתו, אבל בתכלס זה סם כמו כל הסמים שיכולה להיות איתו חוויה סבבה, כל עוד אתה לוקח אותו במינון הנכון, שזה מקסימום גרם וכל עוד אתה לא מערבב איתו אלכוהול. אני לא מתעסק במה אנשים עושים בזה אחר כך. אם מישהו רוצה לאנוס מישהי הוא יכול לעשות את זה גם אחרי שהיא עישנה שני ג'וינטים, אם היא לא יודעת לעשן. והוא גם יכול לעשות את זה אחרי שהיא שתתה שתי בירות. אני לא שוטר. לא נכנס לאנשים לחיים. שיעשו מה שבא להם, כל אחד צריך להיות אחראי על עצמו".
דרור (שם בדוי), מעצב בבקרים ובליין מהקהילה הגאה בערבים, מספר כי הוא משתמש בחומר בתדירות גבוהה: "לוקחים ממש מעט, טיפה אחת מספיקה, זה מאוד מזכיר בהשפעה שלו סמים מרגיעים אחרים, אבל זה זול הרבה יותר, אפשר בבקבוקון אחד להשתמש שנה שלמה".
למה ה־G כל כך פופולרי בקהילה הגאה דווקא?
"הוא גורם לרפיון שרירים ומרגיע מאוד, זה כמו להיות בתוך היפנוזה".
אפס תוצאות מעבדה
בשנה האחרונה, במקביל לכמה תפיסות של עשרות ליטרים של הסם שהיו אמורים להגיע לרחובות, נחשפו בתקשורת כמה פרשיות הקשורות לסם האונס והנושא עלה למודעות. בין היתר סיפרה לפני חודש העיתונאית דפנה לוסטיג, שאחרי ערב עם מסעדן מפורסם מצאה עצמה עירומה במיטתו אחרי שעל פי חשדה הוחדר סם אונס למשקה שלה. בחודש פברואר השנה טענה קצינה ביחידה עילית בצה"ל כי קצין בכיר תקף אותה מינית לאחר שסימם אותה באמצעות סם אונס.
דווקא בפרשת אלון קסטיאל, שהעלתה את סם האונס למודעות, כתב האישום לא כלל אף אזכור של או האשמה לגבי השימוש בסם. סנ"צ אלמוג, אשר החקירה התנהלה במרחב שלו, מספר: "למרות שסם האונס לא הופיע בכתב האישום, הפרשה העלתה את הנושא למודעות, והיום המצב הרבה יותר טוב ממה שהיה. נשים יודעות להישמר ולהיזהר מהשימוש בסמים האלה ולשמור על הכוֹסות שלהן. ואם מישהי מרגישה שמשהו קרה, אז היא מיד פונה לעזרה. הרבה פעמים אנחנו נתקלים בזה. דבר נוסף שקרה הוא שגם השוטרים הרבה יותר מודעים. פעם היו רואים בקבוקים שמכילים מים ולא היו מייחסים לזה חשיבות. היום מבינים שזה לא מים, זה יכול מאד להיות סם אונס. אנחנו לוקחים את הבקבוקים האלו לבדיקות מעבדה, וכך יש תפיסות משמעותיות".
העיתונאית שרון שפורר חשפה את הפרשה באתר "המקום הכי חם בגיהינום" (ועדויות נוספות נחשפו מייד לאחר מכן גם ב"ידיעות אחרונות"). השבוע אמרה לנו שפורר: "זו בעצם האירוניה הכואבת בפרשת קסטיאל. כחושפת הפרשה, הגעתי לתת עדות במשטרה. אמרתי להם שאני חושבת שהם צריכים לראיין כל ברמן במועדונים שקסטיאל נהג לבלות בהם. למיטב ידיעתי זה לא קרה. אני מאוד מתקשה להבין את זה. בעיניי מלחמה בסם אונס צריכה הייתה להפוך לתיק דגל של משטרת ישראל כבר מזמן. זה היה מונע לדעתי הרבה מקרי אונס".
תגובת המשטרה: "החקירה נוהלה על ידי צוות חקירה מיומן ומקצועי, שביצע פעולות חקירה מרובות ומגוונות על מנת להגיע לחקר האמת. מבלי להיכנס לפרטי החקירה ולראיות שנאספו בתיק החקירה, הרי שהוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי אשר הרשיע את הנאשם ואמר את דברו”. מיטל דנינו, פרקליטתו של ירון קסטיאל, מסרה שאינה מעוניינת להגיב.
לצד ההשפעה הכמעט מיידית והעוצמתית של סם האונס, עובדה נוספת שהופכת אותו לפופולרי בקרב אנסים היא שהוא מתנדף מהגוף במהרה. ד"ר רוטנברג מספרת בעצב: "בכל שנותיי במעבדה הצלחתי למצוא רק פעם אחת סם אונס. הובאו אליי מאות בדיקות, אבל תמיד התוצאה חוזרת נמוכה מדי ואי־אפשר להוכיח כלום".
15 שנה, מאות בדיקות ורק פעם אחת חיובית?
"כן. סם האונס נעלם מהגוף תוך כמה שעות".
למה זה בעצם קורה?
"חילוף החומרים של GHB הוא מאוד מהיר, הגוף יודע לפרק אותו מיד ואנחנו לא מוצאים אותו. יתר על כן, הגוף שלנו מייצר מעט GHB באופן טבעי. ואם הוא נמצא אצל נאנסת, אז אם הרמה לא מעל גבול מסוים, לא נוכל לעשות כלום עם הנתון הזה, כיוון שלא ניתן יהיה לשלול שזה לא מגיע בכלל מחומרים טבעיים".
מה עם המקרה הבודד ההוא שמצאתם סם אונס בדגימה של מתלוננת?
"זו לא הייתה מתלוננת, אלא מתלונן. הוא היה אצל יצאנית והיא ניסתה לכייס אותו ושמה לו GHB. הוא התלונן מיד במשטרה ונלקחה ממנו דגימה, וכך זה הגיע אלינו לפני שזה התפרק מהגוף".
ד"ר רוטנברג מספרת כי בתחום זה דווקא יש חדשות שיכולות להיות טובות. "משרד הבריאות עורך בימים אלה פרויקט ניסיוני, שבודק את סם האונס בשיער. שולחים את השיער לחוץ לארץ לבדיקה שיכולה לבדוק אם היה סם אונס בגוף, עד חצי שנה לאחור".
איך בעצם אפשר למצוא בשיער חומר שהוחדר לגוף לפני חודשיים?
"כל חומר שנמצא בדם נכנס דרך שורש השערה גם לשערה עצמה. אם אנחנו רוצים לבדוק שיער, המינימום יהיה חודש. זאת אומרת, צריך יהיה לחכות שלושה שבועות עד חודש כדי שהחומר יגיע לשערה. השערה גדלה ואז אותו מקטע שהיה בבסיס השערה, שמייצג חודש מזמן האירוע, עובר לסנטימטר השני שלה, פחות או יותר. אתה יכול לקחת שערה ולגזור אותה למקטעים: הסנטימטר הראשון שצמוד לקרקפת משקף את התקופה של שבועיים־שלושה עד חודש מתאריך הדיגום. המקטע השני, עוד סנטימטר, זה חודשיים אחורה, שלושה חודשים אחורה, וכן הלאה. בעצם השערה היא סוג של ציר זמן לחומרים שהיו בדם. וככל שהשערה ארוכה יותר, אתה יכול ללכת יותר לאחור. מובן שלא מדובר בשנים, כי בסופו של דבר השערה חשופה לכל מיני דברים, אז החומרים מתפרקים או מתחמצנים גם בה. אבל אפשר לעשות את זה. אם שיער עבר צביעה, החלקות, סלסולים וכן הלאה, זה עלול לפגום בבדיקה".
אז למה לא מבצעים את הבדיקה הזו בארץ, אין לכם הטכנולוגיה?
"את הטכנולוגיה דווקא יש, אבל צריך להכשיר מישהו שיעשה את זה. המכשיר שיש לנו, שהוא מהמתקדמים בעולם, מבצע הרבה בדיקות אחרות. אבל כדי לבצע את הבדיקה המסוימת הזאת צריך לגייס ולהכשיר מישהו שיוכל לתת תשובות ברמה המשפטית".
אז כל מה שחסר כרגע הוא אדם אחד שיידע לבצע את הבדיקה הזו?
"למען האמת, כן. תראה, אם נוכל לעשות את הבדיקה הזאת בארץ והיא תפורסם בהבלטה בתקשורת, יגיעו מאות מתלוננות. אז אנחנו נצטרך מכשיר בדיקה נוסף על זה שיש לנו, כי המכשיר שלנו עובד בתפוסה מלאה על תיקים אחרים".
מה העלות של מכשיר נוסף?
"כמיליון שקלים".
למרות זאת, בחודשים האחרונים נעשה שימוש ראשון בבדיקת השערה. כתב אישום מזעזע שהוגש לפני שנתיים עשוי להיגמר בשבועות הקרובים בהרשעת הנאשם. מדובר בנאשם שמואל בן אבו, שעל פי כתב האישום סימם אם ובתה באמצעות סם אונס. השתיים התעוררו כשהוא שוכב ביניהן עם תחתונים. במקרה אחר, הוא לקח מתלוננת אחרת לצימר לאחר שסימם אותה בסם אונס ואז אף ניסה לסחוט אותה בטענה שמנסים לסחוט אותו בפרסום תמונות שלהם יחד בצימר. המתלוננת האמינה לו ובשל חששה שפרסום התמונות יפגע בנישואיה, העבירה אליו 170 אלף שקלים, אשר בהם רכש שתי מכוניות. הפרקליטות הצליחה להעביר שערה של המתלוננת לבדיקה בפיילוט החדש של משרד הבריאות ובשערה נמצא סם מסוג היפנודורם (שילוב של המילים היפנוזה ודורם – "שינה") אשר, כאמור, יכול לשמש גם כסם אונס. בחודשים הקרובים יוכרע דינו של התיק החשוב הזה. (עוה"ד קרן ממן ואלעד בלעיש מהסניגוריה הציבורית, המייצגים את בן־אבו, מסרו בתגובה: "הנאשם הכחיש ומכחיש את כל האישומים נגדו").
למרבה הפלא, או הצער במקרה הזה, למרות העובדה שהפיילוט של משרד הבריאות מתקיים כבר כמה חודשים ואף פורסם באמצעי התקשורת, האנשים הכי חשובים שאמורים להכיר אותו לא מכירים. סגן ניצב אלמוג, שמטפל בעשרות תלונות של סם אונס מדי שנה, הודה בפנינו השבוע: "לא שמעתי על הבדיקה הזו".
איך לא שמעת? אתה הרי זה שמטפל בתלונות של הנשים האלה.
"אני אבדוק את זה. זה מעניין מאוד מה שאמרת עכשיו. זה משהו שנדבק לשיער?"
לא, זה נמצא בדם ועובר לשערה דרך השורש. הבדיקה הזאת יכולה להוסיף לך כלי מאוד משמעותי במאבק בסם האונס.
"נכון. בוודאי, בוודאי".
להתחיל מחינוך
אחת הבעיות היא שבמועדונים ומחוץ להם קל מאוד להשיג את סם האונס. שוחחנו עם שלושה סוחרים ששמחו למכור לנו את הבקבוקונים. "לפעמים יש כאלה שקונים את זה בשביל מטרות מפוקפקות", אומר לנו אדם (שם בדוי), אשר להבדיל מסוחרי סמים אחרים שעימם שוחחנו גילה גישה יותר מוסרית לסחר בסם. "אני אישית מתחמק מהם אם אני קולט שזה בשביל זה. פעם מישהו שאל אותי כמה זמן מישהי נשארת מסטולה מזה, אז לא מכרתי לו. היה לי גם מקרה שמישהו התקשר אליי אחרי ואמר ששם את זה למישהי במשקה וזה לא עבד ועוד בשיא החוצפה רצה את הכסף חזרה".
"השאלה שצריכה להישאל היא למה כל כך הרבה גברים חושבים שזה כלי להשיג סקס, במקום פשוט להכיר נשים בדייטים?" אומרת אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית. "לצעירים שגדלים היום באינטרנט ובמדיה החברתית ופחות במגע ישיר, יש קושי לפתח אינטראקציה אנושית בסיסית רגילה ודרכה גם להתאהב, או סתם לעשות סטוצים – כל הדברים האלה שהיו בעבר. היעדר היכולת הזאת גורם לחלק מהאנשים להתנהג בצורה פושעת".
מה אפשר לעשות?
"לדעתי, זה חייב להתחיל מחינוך. אנחנו נאבקים למען זה שנים. יש את משרד החינוך ויש לו שירות פסיכולוגי ייעוצי שבנה מערכים יפים וטובים, אבל המערכים האלה כלל לא מועברים לילדים בשיעורים".
למה?
"כי למורה יש אפשרות לבחור מתוך נושאים שמעניינים אותו. בפועל מה שקורה הוא שהמורים לא בוחרים את הנושאים האלה, וכתוצאה ילדי ישראל לא מקבלים מגיל צעיר חינוך עקבי העוסק במיניות לא פוגענית".
מה קורה בעולם? זה שיעור חובה?
"יש מקומות, למשל ניו־יורק או אוסטרליה, שזה ממש בתוך מערכת החינוך. אבל כמובן לא בכל מדינות המערב".
אפשר לראות ירידה במספר מקרי האלימות המינית במדינות שבהן זה שיעור חובה במערכת החינוך?
"כל התחום של אלימות מינית הוא תחום לא מדווח, בגלל כל הסיבות החברתיות. לכן הסטטיסטיקה לא משקפת. אלינו למרכזי הסיוע מגיעים 50,000 טלפונים בשנה. מתוכם בערך 10,000 פניות חדשות, והשאר פניות חוזרות. מתוך החדשות רק 13%־14% מתלוננים במשטרה. מתוך זה רק 5% בערך יגיעו להליך פלילי".
יש סיכוי למגר את התופעה הזאת?
"היא לא תיעלם במהרה. גם כי החומר לא יקר ואפשר להשיג אותו די בקלות, וגם בגלל הצורך של גברים מסוימים להפעיל כוח ואלימות כדי להשיג סקס. אם היה אצלנו חינוך עקבי העוסק במיניות בריאה וביחסים נורמטיביים, חינוך שבמסגרתו ילמדו שהפורנוגרפיה אינה משקפת את המציאות, אז יכולנו לפחות לצמצם את התופעה, אבל לא למגר אותה לגמרי".
