דווקא באחד השבועות המשמחים בחייו, לפחות בשמונה השנים האחרונות, מצא את עצמו סא"ל (מיל') בועז הרפז מהרהר על דברים עצובים. הוא חשב על מזל הדדי, מנהלת החשבונות של לב לבייב, שלפי החשד קפצה השבוע אל מותה בעקבות חקירה משטרתית. "מי שעבר מעצר, ואני עברתי חמישה כאלו", מסביר גיבור הפרשה שנקראת על שמו, "חווה תהליך קשה. ההשפלה נוראית. עד היום יש לי ברגל חתך שלא עובר, מהאזיקים. או החיפושים – הבית שלנו עבר חמישה. אנשים אומרים: אז מה? אז נכנסו קצת לבית. אבל זה בית של משפחה שחיה בו, ילדים. הייתי רוצה לשאול את השופט שחתם על הצו ביד קלה מה לדעתו קורה לילדים שבאים ומחפשים בבית ולוקחים להם דברים. לבן שלי יש מגבלה רפואית קשה, ולקחו לו את הטלפון. אין בזה יותר מאשר התעללות ורוע צרוף".
אז אתה יכול להבין אנשים שקופצים ממגדל?
"לגמרי. כששמעתי שהיא קפצה היה לי דז'ה וו אמיתי לשפל הנוראי שאפשר להגיע אליו".
אפשר להירגע: הרפז רחוק מאוד מלקפוץ ממגדל. למרות כתב אישום חמור שהוגש נגדו באוקטובר 2016 וייחס לו קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בכוונה לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף ושיבוש מהלכי משפט, הוא הצליח, כמו הודיני, לצאת מזה בהסדר טיעון קליל שרקמו עורכי דינו עמית חדד ונועה מילשטיין. הרפז הורשע על פי הודעתו בזיוף ושימוש במסמך מזויף, ובתמורה ירצה עונש קל יחסית של 220 שעות לתועלת הציבור, ישלם קנס כספי ויוחזר לו הרשיון לעסוק בשיווק מוצרים ומידע ביטחוני בחו"ל. בעוד שנה אפילו יימחק לו הרישום הפלילי, מה שיאפשר לו לחדש את ויזת העבודה. פרטי ההסדר, יש לומר, עדיין טעונים את אישור בית המשפט, אך הוא למעשה סולל את דרכו של הרפז בחזרה אל העשייה והלגיטימציה.
הרפז נשמע מרוצה. "סערת הרגשות הייתה גדולה", הוא אומר בראיון ל"ידיעות אחרונות". "שעות ארוכות אחרי החלטת בין המשפט עוד הייתי באדרנלין. נערכנו להליך משפטי ארוך. לא נערכנו לפשרה. אמרתי לאורך כל הדרך שאני יכול לחיות עם שני מצבים: הראשון, ללכת למשפט שבו יפורסמו כל חומרי החקירה ונביא את כל בכירי מערכת הביטחון להעיד, והציבור יחליט אם אני אכן האיש הרע בסיפור; והשני, שהחומרים לא יפורסמו, אבל אני אוכל להתפרנס בחו"ל מבלי שיידבק בי אות קין. לשמחתי, השופט צחי עוזיאל פעל בצורה עניינית וקיבל את הפתרון השני. באיזה שהוא מקום גם התובעת הבינה ש־enough is enough.
מיד עם קבלת ההחלטה עלה על מטוס לעוד נסיעת עבודה של כמה ימים באיטליה, שם הוא מנהל חברה לייעוץ ביטחוני. הוא מספר שמאות אנשים כבר התקשרו לברך, "מכל קצוות העולם".
גם מישראל?
"גם. אנשים שלא דיברו איתי שנים. לא נטרתי. ככה זה טבע האדם".
ובכל זאת, זה לא שזוכית ואמרו לך: "בועז, אתה נקי". חתמת על הסדר שאומר שזייפת מסמך.
"כן, אבל אנשים מבינים שבפרשה הזו בעיקר עבד הדמיון הפורה".
חיים בתוכנית ריאליטי
ראשיתה של "פרשת הרפז" לפני יותר משמונה שנים, ושורשיה במלחמה שהתחוללה בין הלשכות של שר הביטחון דאז אהוד ברק ושל הרמטכ"ל באותה עת, גבי אשכנזי. עם התקרב סיום כהונתו של האחרון ניטש קרב על זהות המחליף. ברק העדיף את את האלוף יואב גלנט ואשכנזי העדיף כל מועמד אחד, מלבד את המועמד של יריבו. הרפז, שבא מעולם המודיעין והמבצעים המיוחדים, החליט לעשות מה שהוא יודע הכי טוב: לאסוף חומרים כדי לעזור לאשכנזי מקורבו. באפריל 2010 סיפר לרמטכ"ל אשכנזי ולעוזרו, אל"מ ארז וינר, כי נחשף למסמך המגולל תוכנית שתכליתה לפגוע באשכנזי ולהאדיר את שמו של גלנט. כדי לבסס את המידע הכוזב יצר הרפז מסמך המעיד לכאורה כי גלנט, או מי מאנשי שלומו, משתמשים בשירותי חברת הייעוץ האסטרטגי של איל ארד וליאור חורב לקידום מועמדותו של גלנט לתפקיד הרמטכ"ל. את המסמך המזויף, שעליו התנוסס לוגו של החברה, מסר הרפז לוינר כדי שזה יעבירו לאשכנזי. בהסתמכו על המצג הכוזב הציג אשכנזי במועדים שונים את המסמך המזויף בפני קצינים בכירים, בהם מועמדים לתפקיד הרמטכ"ל.
באוגוסט 2010 נחשף המסמך בחדשות ערוץ 2 וגרם למהומה גדולה בצבא. הליך מינוי הרמטכ"ל הוקפא (בסופו של דבר הוחלט על מינוי של גלנט, אך המינוי בוטל ללא קשר למסמך, בגלל פרשת הקרקעות של גלנט, ובני גנץ מונה לתפקיד).
מסמך הרפז נועד לסכל את מינוי גלנט. אם המהלך לא היה נחשף, מי היה נבחר לרמטכ"ל?
"המטרה לא הייתה להשפיע על זהות הרמטכ"ל. אם זה היה מצליח, גבי היה נהיה ראש ממשלה".
ומה אתה חושב עליו כראש ממשלה פוטנציאלי, אולי שר ביטחון?
"אני לא רוצה לתת ציונים".
הציבור אוהב אותו.
"כשאתה בא כרמטכ"ל אז עבור עם ישראל, עוד לפני שפתחת את הפה, אתה עילוי. בסוף אנחנו מכירים את האנשים האלו במקומות אחרים. בקבלת החלטות, בגיבוי, באומץ. בסוף צריך לקבל החלטות קשות. למה אנשי צבא שיוצאים לעסקים לרוב נכשלים? כי גם אני לא ידעתי כמה עולה למלא טנק דלק ואיך משכפלים מסמך במכונת צילום. העולם האמיתי לא בדיוק עוטף אותך וקשה לעמוד במבחנים כשאתה צריך לממן אותם ולהתמודד בהם".
אז כשאתה רואה את גנץ ואשכנזי בסקרי התאמה לתפקיד שר הביטחון, מה אתה חושב?
"שאנחנו בתוכנית ריאליטי ושיהיה בהצלחה לעם ישראל. אחר כך זה מתנפץ לנו. הרי בסוף הם יצטרכו לפתוח את הפה ולהגיד משהו. מי שיש לי הערכה גדולה מאוד אליו זה אהוד ברק. כרמטכ"ל וראש אמ"ן היו לו את הבעיות שלו. אני זוכר פרויקט שישבתי איתו כסגן רמטכ"ל, והוא דיבר על חימוש מונחה מדויק, וזה נראה כאילו מדבר על עוד 500 שנה, וזה קרה".
ברגע שגבי אשכנזי איכזב אותך בחרת במחנה השני?
"בחרתי במה שחשבתי שנכון לצה"ל ולמדינה. בדיעבד, גם הפרשה עשתה טוב בכמה מקומות. פוצצה כמה מורסות. אם בנושא המינויים, בחירה של רמטכ"ל. אבל היו גם השפעות שליליות. אנשים פחות לוקחים אחריות, פחות מסתכנים, עוטפים את עצמם במיליון כיסויי תחת, כי אולי יבוא יום אחד מבקר ויחקור".
לילה שלם בטנדר
מעצרו המתוקשר של הרפז גרר אחריו שורת מעצרים מהדהדים של אישים בכירים, ובהם ארז וינר ואבי בניהו, דובר צה"ל לשעבר ומקורבו של אשכנזי. בסופו של דבר נסגרו כל התיקים מחוסר אשמה, ורק נגד הרפז המשיך להתנהל ההליך הפלילי, עד לסיומו השבוע. ושוב, ראוי לציין כי אין מדובר בזיכוי אלא בעסקה של תן וקח, כאשר הרפז מודה בסופו של דבר שזייף את המסמך, בניגוד גמור לגרסה שהשמיע מאז תחילת הפרשה.
"נערכתי למשפט ארוך. לקרב", אומר הרפז. "עד הרגע האחרון לא חשבתי שאחתום. אבל זה נורא פשוט: משפחתי ואני עברנו שמונה שנים מאוד קשות, עם פגיעה משמעותית בפרנסה, והחלטתי שאני מחזיר את המשפחה לחיים. בתום משא ומתן ארוך הגענו לנקודה שאיתה אני יכול לחיות ולחזור לחיים הנורמליים".
ואיפה הקרב על האמת, איפה ההצהרות הגדולות שלך?
"לצאת לקרב על האמת זה לקחת את המשפחה שלי ולרסק אותה בעוד שלושה מיליון שקל, ואין לי זכות כזו. אני צריך לחתן את הילדה ב־19 במארס. מאיפה אביא כסף לחתונה? אתה רוצה לעזור לילדים שלך לסיים אוניברסיטה. לא הלכתי לחפש את הצדק המוחלט, כי כנראה לא נמצא אותו, ולכן התקדמתי. הסכם הפשרה מדבר בעד עצמו. הוא רחוק מרחק רב מכתב האישום המקורי וממה שתואר שם".
אז לא הבנתי. עשית את מה שמיוחס לך או לא עשית?
"מה שכתוב בהסדר הפשרה. אני עומד מאחוריו ולא זז ממנו".
זייפת או לא?
"לא הומצאו דברים או הועלו דברים חדשים. רוצים לדון בפרטים הטכניים? הם כתובים בהסדר. עכשיו אנחנו מחכים לאישור של בית המשפט. בשמונה, כמעט תשע, שנות הפרשה ראינו כבר הרבה גלגולים. עד שזה לא נגמר זה לא נגמר".
איך זה שקיבלת 220 שעות של עבודות שירות על עבירת זיוף?
"תחשבי למה הגענו לפשרה".
אולי אתה סוחר טוב, שיודע לעשות מו"מ? אולי אתה מחזיק איזה מידע על מערכת הביטחון?
"אם החומרים אצלם, איך זה שאני מחזיק מידע? אני לא חושב שהם ויתרו לי. גם הם הבינו מה חלקי".
אז אני אגיד לך שאתה יודע לעשות עסקים. הפרקליטות קיבלה את האשם שלהם, ואתה קיבלת את החיים שלך בחזרה, אבל זה עדיין מוציא אותך אשם, עבריין מורשע.
"גם הפרקליטות הבינה שזה מקרה מיוחד וקיצוני והבינה את חלקי בעניין. חוץ מזה, בואי, אני אשים אותך עכשיו בחדר סגור, לא אתן לך לישון, אשים אותך לילה שלם כפותה בטנדר כי יש עכשיו איזה ויכוח בין אבו־כביר למשטרה, ואז אני אעלה נגדך חשדות. לא בטוח שתעני לי את אותן תשובות שאת עונה לי עכשיו במזגן".
אבל בעת חתימת העיסקה כבר לא היית כפות בטנדר. יכולת להגיד: לא חותם, אני הולך על מאבק להוכחת חפותי.
"חשבתי שיש ערך ציבורי לעניין הזה כי בכל זאת, חלק מהמעורבים עשויים לחזור לחיים הציבוריים. אבל ברגע שראיתי שמערכת המשפט לא מסכימה לפרסם את החומרים, ומצד שני, יש לנו כמשפחה אפשרות לחזור לחיים נורמליים, שם הייתי צריך להחליט. אם היה נעשה פה צדק, היית יושבת פה עם סדרת מרואיינים. בחודשים האחרונים, אגב, היה ניסיון של איש מאוד ראוי ומוערך לנסות להושיב את כולם בחדר אחד. כל גיבורי הפרשה, כולל כולם. אבל האגו של כולם לא נכנס לתוך בניין אחד".
רמטכ"ל בסלון
הרפז, 52, נשוי למירב, קצינה לשעבר בקבע שעובדת כיועצת חינוכית בבית ספר יסודי. לזוג שלושה ילדים בני 26, 21, ו־17. הבכורה שירתה באמ"ן, אבל החליטה לעזוב אחרי התפוצצות הפרשה כי חוותה לטענת אביה העלבות והצקות. עד היום היא עושה מילואים בהתנדבות בגבול עזה כקצינה. הבן האמצעי הוא קצין בלוט"ר ואילו הצעיר יתגייס בקרוב, אבל ממש לא ליחידה של אבא. המשפחה מתגוררת במודיעין, בשכונה שחיים בה רבים מיוצאי מערכת הביטחון. בגלל הוצאות המשפט הם לקחו משכנתה על הבית. שכניו של הרפז הם יוחנן דנינו, המפכ"ל לשעבר, ומשפחתו של תנ"צ אפי ברכה ז"ל, מי שהיה ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרת ישראל ושלח יד בנפשו. הרפז אומר כי מעולם לא הלך לבקש מהם עזרה או עצה טובה. מי שכן נתן לו עצה הוא קצין לשעבר בסיירת מטכ"ל, שהסתבך בפרשה משלו ועזב את הארץ. "הוא אמר לי: קח את הדברים ועוף מפה, כי צדק לא תמצא. והוא לא היה היחידי. אם הייתי יודע שזה ייקח שמונה שנים, ומה יהיו הנזקים הכלכליים, אולי כן הייתי עושה את זה. לצערי אני לוקה במחלה קשה שהורשתי לילדיי: פטריוטיות".
עם מעצרו של הרפז באוגוסט 2010 החלו לצוץ סיפורים מהעבר על כך שקצין החימוש ששובץ בסיירת מטכ"ל, הפגין אמביציה גדולה שחיבבה אותו על המפקדים והפך לקצין האג"מ של היחידה, תמיד אהב להתנהל על הקו הדק שבין מציאות לפנטזיה. אבל שום דבר לא הכין אותו לאותו היום שבו חזר מטיסה, ובמקום פרחים ובלונים באולם השבים חיכו לו חוקרי היאחב"ל. וזה היה רק הראשון מתוך חמישה מעצרים ו־11 זימוני חקירה למשרדי יחידה להב 433 שנפרסו על פני שלוש שנים. בארבעה מבין המקרים, הוא לא שוכח, לא הסתפקו בזימון רגיל, אלא ממש באו עד הבית. "כשבאים אליך בשש בבוקר, נוקשים בדלת: 'אל תתקלח, שים עליך משהו'. עצם זה ששולפים אותך מהמיטה כאחרון משפחות הפשע, זה אירוע בלתי נסבל. זה לא המעצר, זו השעה – שש בבוקר, ההגעה עם הו־הא ושתי ניידות, כאילו הם במלחמה ומישהו תכף הולך תכף לירות טילי לאו על הניידות", הוא מתאר בחצי מרירות, חצי ציניות. "כשבמשטרה רוצים להקצין אירוע ולעשות אותו יותר גדול, הם יודעים לעשות את זה. כולנו הרי באים מאותו עולם ויודעים איך לעשות דברים בשקט. היינו שם. אז להגיע בשש בבוקר רק כי 'אני יכול' זו שחצנות של המשטרה ויד קלה של שופטים".
ואיך מסתכלים אחר כך לשכנים בעיניים?
"אתה לא מסתכל להם בעיניים. אבל עיקר הסיוט היה מול המשפחה. מאבא שהוא דמות מאוד מוערכת – הילדים רואים בבית תתי־אלופים ואלופים, רואים את הטלפונים, פה הרמטכ"ל מחפש אותך, שם הם רואים אנשים בכירים שבאים להתייעץ, פתאום החיים מתהפכים בצורה קשה. אתה נמרח על עמודי העיתונים ומערכת הביטחון לא מאפשרת לך להגיב. מפיצים עליך סיפורי בדיות שאתה אומר: אלוהים ישמור. הבן שלי רואה את הרמטכ"ל אצלו בסלון, ואז נאלץ לקרוא שאותו אדם אומר שהוא לא מכיר אותי. הילד היה בשוק".
זה קצת נשכח בתוך רצף האירועים הבלתי אפשרי בישראל, אבל פרשת הרפז הייתה רעידת אדמה של ממש במערכת הביטחון, עד כדי כך שבמקביל לחקירת המשטרה החליט השר דאז אהוד ברק לפתוח בחקירה בתוך מערך המבצעים המיוחדים (מ"מ) כדי לבדוק את התנהלותו של הרפז. "השב"כ והמשטרה בדקו חשדות פליליים שכביכול קיבלתי כספים, ואז היועץ המשפטי הודיע שלא נמצא רבב בהתנהלותי. לדעתי זה היה כדי לבדוק את החיבורים שלי לגבי (אשכנזי)", אומר הרפז.
במקביל נפתחה בדיקה של מבקר המדינה דאז, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, בנוגע לפרשת הרפז. "לדעתי הוא עשה הרבה הנחות סלב במסקנות שלו", מחווה הרפז את דעתו. בין אלה שהעידו נגדו אצל המבקר היו חברים שלו מהצבא. הוא קרא הכל. "מה, אנשים חשבו שלא אקרא?" הוא עדיין נעלב. "ואז אתה קורא ואומר לעצמך: זה אמיתי? אתה רואה בחור שהואשם באסון צאלים ב' בדברים נוראים, גרימת מוות ברשלנות. בזמנו אמרנו עליו: אנחנו לא בית משפט, הוא אחד משלנו. הוא יצא מהפרשה בלי דרגות, ואנחנו דואגים לו. ומפעילים אותי כדי שיקבל את הדרגות והזכויות, ואתה הופך עולמות בשבילו, ובסוף הוא חבר בוועדה (הכוונה בוועדה פנימית של משרד הביטחון שבדקה היבט מסויים של הפרשה – א"א), שומע עליי דברים שליליים, ולא אומר 'תביאו את בועז'. אפילו תפגוש אותי בבית קפה, לא בקריה בתל־אביב, ותשמע אותי. אני לא שפטתי אותך אז. ואז אתה אומר לעצמך: איזה מין אנשים אלו? מאיזה סוג? יש משפט שאמא שלי ז"ל תמיד אמרה: 'מי שלא אכל בצל, הפה שלו לא מסריח'. אם אכלת בצל, אל תלכלך על אחרים שהפה שלהם מסריח".
אולי תסביר לי, איך אדם כמוך, בוגר יחידות של אמ"ן, שמכיר את כל התרגילים, לא עומד בחקירות?
"אני בא מאיסוף מודיעין. לא התעסקתי בחקירות. זה עולם תוכן אחר. אתה נמצא בחקירה וראש היאחב"ל, ביום הראשון, דופק על השולחן שכל הבניין רועד וצועק: 'מתי דיברת עם גבי?' 'ביום ראשון בערב', אני עונה, והוא חוזר על עצמו: 'מתי?' 'בראשון בערב', אני שוב עונה. 'אתה עומד על כך?' הוא שואל. 'כן'. 'אז תוך חצי שעה גבי פה בעימות, מולך. אתה מוכן?' 'כן. אין לי מה להסתיר'. עד היום אני עדיין מחכה שגבי יגיע לעימות. או שאחרי יומיים הביאו את ארז וינר כשאני אזוק. כי מה, כי אני הולך לרצוח את ארז וינר? או בדיקת סמים שמשפילים אותך ואתה לא מעשן בכלל. לכן, כשאתה שומע שמישהו קפץ, אתה אומר לו בלב: 'אני יודע מה עבר לך בראש'".
אז מה מנע ממך לקפוץ?
"כי בסוף בסוף יש לך משפחה ומחויבויות, ואתה אומר לעצמך שזה יעבור ואתה לא יכול להשאיר אותם מאחור. הם לא אשמים".
היחס המפלה והמשפיל, טוען הרפז, התחיל לטענתו בביקור של ראש אגף חקירות ומודעין דאז, ניצב בדימוס יואב סגלוביץ'. "זה היה אירוע מוזר מאוד", הוא משחזר. "סגלוביץ' בא לעורך דיני אז, יעקב וינרוט ז"ל, זה היה עוד לפני שנחקרתי, ואמר: 'תגיד לו שיודה ונסגור משהו קטן'".
אבל בסופו של דבר באמת הודית וסגרת את זה במשהו קטן.
"סגרתי את זה במשהו קטן כי לא הייתי מוכן למכור את העקרונות שלי. ויכולתי. הרי כל הזמן הציעו: 'תלכלך על ההוא ועל ההוא', 'בוא נעשה סחר מכר'. ניסו לסחור במידע. תלכלך על ברק ועל אשכנזי ועל ההוא וההוא והכל יהיה בסדר. אבל אני גדלתי במקומות שגם כשדברים משתבשים, ובחיים דברים משתבשים, שמירת הסוד היא חלק מהענין".
וזה היה בעוכריך. כי האנשים האלו התנערו ממך.
"אני מתבייש בשבילם. באלו שזרקו אותי מתחת לגלגלים. אני אומר שנעשו מאמצים גדולים במשטרת ישראל למלט כמה אנשים מהסיפור הזה. המשטרה לא עשתה מאמץ ורחוקה מסיום הפרשה. אבל אני יצאתי מהמשוואה. הפרשה הזו עוד תחזור, רק שיקראו לה בשם אחר. למשל פרשת ברק־אשכנזי".
טלפון מהצנזורה
החקירות נמשכו כמה שנים. בינתיים נשלל רשיון העבודה הביטחוני שלו בחו"ל, מה שגרם לו לקריסה כלכלית, וגם התקשורת חגגה על הפרשה. "השתחררתי מהמעצר, והתנאי היה שאני לא מדבר עם התקשורת שישה חודשים. הלו, על מי אתם מגינים? חצי שנה אתה נמרח על העיתונים, מודלפים חומרי חקירה וסיפורי אלף לילה ולילה שאתה לא יכול להגיב אליו בכלל. אם אתה רק מתקרב לצלם כלשהו אתה מקבל טלפון מהצנזורה: 'אתה זוכר שאסור לך להתראיין?' יום אחד רונן (צור, יועץ התקשורת של הרפז – א"א) אמר למישהו שאנחנו כותבים ספר. בשבע בבוקר אני מקבל טלפון מהצנזורה: 'אתה זוכר שאסור לך?'"
לפני הפרשה היו להרפז עסקים רבים. המרכזי שבהם היא חברה בשם פיקסק הפועלת באיטליה. "לא הייתי מעורב בסחר נשק", הוא מדגיש. "לא מכרתי כדור או אקדח, אלא עסקתי בייעוץ ביטחוני והתקנת מערכות הגנה ביטחוניות, וברגע שאין לך רשיון של משרד הביטחון, אתה לא יכול לעסוק בזה. היו בחברה 30 איש ופיטרתי את כולם. היום היא קיימת ועושה את מה שאפשר ברמה של בלמ"ס, כי בסוף גופי ממשל כן מעריכים את הידע שלי. היום אני יועץ לממשלות ולגופים ביטחוניים, אבל אז, אחרי שהיא התרסקה, התחלתי לחפש אפיקים חדשים. חבר שיש לו חברה להשכרת מכוניות הסכים להעסיק אותי. יום אחד הוא מקבל מכתב ממשרד הביטחון: אם אתה ממשיך להעסיק את הרפז, אנחנו לא נפנה אליך מכרזים של המשרד. החבר שלי לא התייאש, אבל זמן קצר אחר כך אני מוזמן לחקירה ביחידת אתג"ר (היחידה לאיתור ותפיסת גנבי רכב, הכפופה ללהב 433 – א"א), שם מטיחים בי: 'מכרת חלקי חילוף של רכב מתאונה ואתה מואשם בסחר לא חוקי של חלקי רכב'. לוקחים לי טביעות אצבע והכל, לא משנה שזה בכלל לא נוגע לי. לא התעסקתי במכירות רכב. המקרה שעליו נחקרתי היה ב־2009 ואני הגעתי לחברה רק ב־2011. מה קורה פה? למזלי היו שם שוטרים הגונים. אחד מהם אמר לי: 'שמע, ביום שסגלוביץ עוזב את התפקיד, שלח לי פקס, אני אמחק אותך מהתיק'".
מה יש לסגלוביץ נגדך?
"אין לי מושג".
איך זה נמחק? באיזו עילה?
"לא יודע. מחוק. התיק הזה לא מופיע יותר. אבל עזבתי את החברה של החבר שלי כי לא יכולתי לקחת עליי אחריות על פרנסה של 120 עובדים. הייתי הגון, הבנתי שאני מסכן את העסק. ואז אמרתי: אוקיי, אני הולך למשרות סטודנטים. עבדתי באבטחת יישובים. לעמוד בשער של יישוב בשומרון, ויום אחד אני מקבל פתק: 'תפקיד את האקדח שלך'. למה? 'מפחדים שתתאבד'. וזה ארבע שנים אחרי. ואתה כבר שכרת עורך דין והכל, ויום לפני הדיון מודיעים לך: 'יש הסדר פשרה. המשטרה החליטה להחזיר לך את האקדח'".
איך מרגיש בנאדם שהיה יושב בפורומים של ראשי מערכות ביטחון בחו"ל, ופתאום מוצא את עצמו שומר בשער של יישוב?
"לא פשוט, אבל אתה מבין שבסוף אתה צריך לשרוד. כשיצאתי מהמעצר הראשון אשתי הייתה מודאגת: 'איך נעבור את התקופה הזאת?' אמרתי לה בשיא הביטחון: 'מה את דואגת, היו לנו שנים מצוינות. הפרשה תסתיים הרבה לפני שהכסף יסתיים'. מהר מאוד זה התהפך, כי בסוף זו מערכת ששואבת אותך. המשפחה שלי חיסלה בגלל הפרשה קרוב ל־30 שנות עבודה. מיליונים. הרבה מיליונים. הבן שלנו נפגע כתוצאה מרשלנות רפואית וקיבל כסף שהוקדש לו ולצרכיו, ויום אחד אתה קם בוקר אחד, ואומר: אני צריך לקחת את הכסף הזה ולהשתמש בו למחייה. וזה היה כסף שאמרתי שלא אגע בו לעולם. מרסקים אותך באופן מוחלט".
פגישה עם וינר בסופר
במדינה קטנה כמו שלנו אי־אפשר להימלט מאף אחד, בעיקר אם באים מאותו מיליה, ובשמונה שנות הפרשה הצטלבו דרכיהם של הגיבורים. את אשכנזי למשל, פגש הרפז בחתונה של חבר משותף. "אני לא צ'ילבה של אף אחד", הוא אומר. "אני לא הולך מבויש ברחוב. הייתה לחיצת יד מכובדת. גם עם רונית אשתו (שיוחסו להם העברת מאות מסרונים ביניהם בעת הפרשה – א"א) הפגישה הייתה נעימה. 'מה שלומך, מה שלומך?' הכעס והנקמה לא יניעו אותי".
ומה עם ארז וינר?
"אותו פגשתי בסופר. הוא גר במבוא חורון ואני במודיעין. לחצנו יד. וזהו. מן הסתם לא נתחבק. גם הוא חטף הרבה יותר ממה שהוא היה צריך לחטוף".
אבי בניהו?
"איתו דיברתי בטלפון. לא זוכר מה הייתה מהות השיחה".
איל ארד?
"נפגשנו לאחרונה והגענו לפשרה בינינו".
מה, פיצית אותו על השימוש בלוגו של משרדו על המסמך המזויף?
"הגענו לפשרה שהבנו אחד את השני. רציתי לשים את זה מאחוריי".
היום אתה מורשה להיכנס לקריה?
"לא ניסיתי להיכנס לקריה. זה לא מעניין אותי וזה לא העניין. וגם לא חסרה לי ההתמנגלות. כשאתה מגיע מהעולם הזה אתה חי כאילו בעולם סגור, מאמין שאתה משתין שמן זית וכולם מסביבך, בעולם הרגיל, הם כאילו אנשים פשוטים. היינו באליטה שחיה בגישה של 'עם ישראל אל תפריע לנו' ו'המדינה זה אנחנו'. באותה תקופה לא ספרתי אנשים. היום אני עושה חשבון נפש, ומעדיף את חברתם של אנשים פשוטים יותר".
ומה המסקנות מחשבון הנפש שלך?
"מבחינת הפרשה, המסקנה שלי הייתה שלא הייתי צריך להיות שם. מבחינה אישית, אני ורעייתי יושבים בערב ואומרים תודה לאלוהים שעזר לנו לגלות מי החברים האמיתיים שלנו. אנשים תמיד אומרים: יש לי שניים־שלושה חברים טובים. אני תמיד אמרתי: יש לי מאה. אבל לא הבנתי שיש לי מאה שאני מרים להם טלפון ולהם זה לא עולה כלום. עזרתי לכולם בלי הבחנה: סדר עבודה לבת שלי, תרומה, כסף, הלוואה. באים לסופ"ש באיטליה? אין בעיה תבואו לרומא, קחו את הדירה שלנו, את האוטו תבלו תיהנו. ואז פתאום אלוהים שם לנו מסך מול העיניים והראה לנו מי זה מי. אנשים שאתה אומר: 'תודה רבה שנפטרתי מהם'. בשיאה של הפרשה אנשים נעלמים, ואתה אומר: זה טבעי. אירוע שאני יכול להבין. אבל אז אתה קורא עדויות של אנשים שאתה נדהם. כמו אותו לוחם שמספר סיפור שלם באחת הוועדות ואומר שהוא לא מכיר אותי ולא שמע את השם שלי. ואני אומר לעצמי: מה זה אתה לא מכיר אותי? זה הבחור שסייעת לו למצוא מקום לאשתו בסטאז' ברפואה. זה מה שהוא אומר? לא יכול להיות".
באת חשבון עם אותם אנשים?
"יש לי סיבות מטורפות לכעוס, אבל החלטתי לא להישאר שם. כשאני פוגש אנשים אני אומר להם: אני חושב שנהגת כך וכך, ואני נהגתי כלפיך אחרת. חלק מסבירים: 'תראה, זו הייתה אווירה כזאתי, כולם רצו להתרחק'. עבור חלק מהם זו הייתה המקפצה לקידום. היה בחור שידע שהקריירה הצבאית שלו לקראת סיום, והוא הלך לאהוד ברק וסיפר עליי אגדה אורבנית מפוארת, ואף אחד לא הלך לבדוק. אנשים סיפרו לשר הביטחון דברים וניסחו ניירות וקודמו".
תגובות:
מפרקליטות המדינה נמסר בתגובה: "הנאשם הואשם והורשע בזיוף מסמך ובשימוש במסמך מזויף שאינו קשור לביטחון המדינה. העונש שעליו הוסכם בהסדר הטיעון סביר בנסיבות החריגות שנוצרו בתיק, בכללן חלוף הזמן מביצוע העבירות (8 שנים), שיהוי של למעלה מארבע שנים בהגשת כתב האישום, והעובדה שהנאשם סבל מנזקי החקירה ועינוי הדין כאילו הורשע כבר בתיק. יודגש כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם, וכאשר מדובר בנאשם ללא עבר פלילי, הענישה לה הסכימה המדינה לא חורגת משמעותית ממדיניות הענישה במקרים דומים, בוודאי בשים לב לחיסכון הרב בזמן השיפוטי בתיק זה, בלי כל קשר לזהות העדים".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "הניסיון של אדם שהודה והורשע לגולל האשמות לפתחה של המשטרה שנים רבות לאחר מעשה מעורר תהיות באשר לאמינותן. משטרת ישראל אוכפת את החוק ללא משוא פנים. לכל אורך החקירה פעלה המשטרה משיקולים מקצועיים וענייניים והכל לטובת קידום החקירה, ובכלל זה החיפושים בביתו של בועז הרפז ועיתויים. נדגיש כי טענתו של הרפז לגבי המאמצים למלט מהדין מעורבים אחרים משוללת כל יסוד". ניצב בדימוס יואב סגלוביץ מסר: "איני מתכוון להתייחס פרטנית לאמירות שקריות של עבריין מורשע. כל הנטען אינו אמת. התייחסותי נמצאת בהמלצת המשטרה להעמידו לדין בגין זיוף ושימוש במסמך מזויף".
במשרד הביטחון ובצנזורה סירבו להגיב לכתבה. את תגובתו של גבי אשכנזי לא ניתן היה להשיג.
כרוניקה של פרשה
6 באפריל 2010 : שר הביטחון אהוד ברק מודיע שלא יאריך את כהונתו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי בשנה נוספת. בין המועמדים להחליפו: האלופים יואב גלנט, בני גנץ, גדי איזנקוט, גדי שמני, ואבי מזרחי.
סוף אפריל 2010: סא"ל (מיל') בועז הרפז מציג לעוזר הרמטכ"ל ארז וינר מסמך ועליו לוגו של משרד יועצי התקשורת אייל ארד וליאור חורב, שבו הנחיות לבניית תדמית חיובית למועמד לרמטכ"לות גלנט תוך הכפשת אחרים. וינר מציג את המסמך לרמטכ"ל אשכנזי, וזה מראה אותו לכמה אלופים, בהם גנץ ואיזנקוט. בהמשך מוסר וינר את המסמך לאיזנקוט, שחושף אותו בפני ד"ר גבי סיבוני ותמיר פרדו, לימים ראש המוסד
6 באוגוסט 2010 : העיתונאים אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל חושפים את המסמך ב"אולפן שישי". ארד וחורב מוסרים בתגובה כי המסמך מזויף ומגישים תלונה למשטרה על זיוף. היועמ"ש יהודה וינשטיין מורה להקפיא את הליך בחירת הרמטכ"ל
19 באוגוסט 2010: המשטרה מודיעה שנמצאו ראיות לכך שהמסמך מזויף. הרפז נחשד בזיופו ונעצר לחקירה.
20 באוגוסט 2010: סיבוני חושף כי הוא זה שהדליף את המסמך לאמנון אברמוביץ'
5 בספטמבר 2010: הממשלה מקבלת את המלצתו של שר הביטחון ברק ומאשרת את מינוי גלנט לרמטכ"ל
26 באוקטובר 2010: מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס מודיע על פתיחת ביקורת בפרשת המסמך, בדגש על פעילותו של הרפז במסדרונות מערכת הביטחון
1 בפברואר 2011 : מינויו של גלנט מבוטל בעקבות חשדות לעבירות תכנון ובנייה בביתו במושב עמיקם
14 בפברואר 2011: רב־אלוף בני גנץ מתמנה לרמטכ"ל ה־20
4 במארס 2012: המבקר מוסר את טיוטת דוח הביקורת למעורבים בפרשה
6 בינואר 2013: מבקר המדינה יוסף שפירא, מחליפו של לינדנשטראוס, מפרסם את הדוח הסופי ובו ביקורת על התנהלותם של וינר, אשכנזי וברק. המבקר המליץ ליועמ"ש לחדש את החקירה בפרשה
19 במארס 2014: בניהו, וינר והרפז נעצרים לחקירה ומשוחררים למעצר בית. סמנכ"ל משרד הביטחון, בצלאל טרייבר, נחקר באזהרה
9 ביוני 2014 : מזכיר הממשלה אביחי מנדלבליט, שבזמן פרסום המסמך היה הפרקליט הצבאי הראשי, נחקר באזהרה.
12 ביוני 2014: הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי ורעייתו רונית נחקרים באזהרה
2 בספטמבר 2014: המשטרה ממליצה להעמיד לדין את אשכנזי, וינר, בניהו ומנדלבליט בעבירות של הפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט משום שידעו על המסמך ולא דיווחו עליו
20 במאי 2015: היועמ"ש וינשטיין מחליט לסגור את תיק החקירה נגד מנדלבליט
20 בינואר 2016 : היועמ"ש מחליט לסגור את תיקי החקירה נגד אשכנזי, וינר, בניהו וסיבוני, ולהעמיד לדין את הרפז בכפוף לשימוע
18 בנובמבר 2018: שמונה שנים אחרי פרוץ הפרשה: הרפז מודה בזיוף המסמך, מורשע במסגרת עסקת טיעון וצפוי לקבל עונש של 220 שעות עבודה לתועלת הציבור
אתי אברמוב
