זמר נוגה

בכל מה שקשור להפועל ת"א, אריק איינשטיין ז"ל לא באמת הפסיד הרבה מאז הלך לשיר בשמיים, לפני חמש שנים. אליפויות לא היו על הפרק, ואפילו גביעי המדינה שנשארו בת"א לא עשו עצירה בוולפסון. מה שכן, כנראה נחסכו מאריק כמה מפחי נפש רציניים, כשרק עונת 2016/17 לבדה הייתה מספיקה בשביל פסטיבל שירי דיכאון שלם (ולא שהמצב הנוכחי טוב בהרבה: פרשת קובי רפואה אתמול רק מראה כמה המצב חמור). מצד שני, ספק אם יש אוהד שמזוהה יותר עם האדומים, וספק אם אי פעם יהיה. אז הנה חמש הערות על הפועל ת"א הנוכחית, שאתמול סיפקה עוד רגע עצוב, לפי חמישה שירים של אריק שכל אוהד אדום מכיר. בעצם, שכל ישראלי מכיר.

טוב, זה קל. כי זה מה שאוהדים עושים - הם לוקחים ללב. רק שהפועל הזאת עלולה לגרום גם לאוהדים בלי רקע קרדיולוגי לחוש כאבים מלחיצים באזור צד שמאל. זה בטח גם לא עוזר שמאז שאריק הלך, הצהובים מעבר לכביש לקחו עוד שתי אליפויות ועשו עוד סיבוב בצ'מפיונס, ושהפועל אחרת - זאת שמשחקת 100 קילומטר דרומה מבלומפילד - הפכה לאדומה היותר מעניינת של הליגה. מה שכן, מאז שאריק לא פה גם אי־אפשר יותר לעשן במגרשים, אז עכשיו האוהדים עדיין לוקחים ללב, אבל לפחות לא לוקחים לריאות.

זה לא סיפור על בני פורמן שתמיד הלך לו קלף. זה סיפור על מועדון שרק העונה חזר לשחק פוקר בשולחן של הגדולים, אבל בינתיים מנסה לנצח את הידיים הקטנות יותר, לפחות עד שיבוא לו איזה אס ביד. שזה טוב, כי התנהלות של "עיניים גדולות" היא אחת הסיבות לכך שהפועל בכלל מצאה את עצמה במצב שבו היא צריכה לבנות את עצמה מחדש. עכשיו צריך עיניים פקוחות.

כל אוהדי הכדורגל מכירים את השיר הזה בעיקר בזכות השורה, "ואני חושב, הפועל שוב הפסידה, ואיזה מסכנים האוהדים – שאוכלים להם ת'לב". אבל האמת היא שדווקא שם השיר הזה הוא הדבר הכי טוב שהפועל ת"א צריכה לעשות עכשיו. לנסוע לאט, עם מינימום דרמות במהלך הדרך, בלי להתפתות לעוד ספוילרים נוצצים שלא באמת ישפרו את איכות הנסיעה. אחרי הטראומה שהמועדון הזה עבר, היעד הסופי פחות חשוב העונה. צריך פשוט להישאר על הכביש. זה טוב ויפה, אבל אתמול החליפו את הנהג.

שהחולצה האדומה היא לא מציאה. אני מניח שאחרי חמש תוצאות 0:0 בעשרה משחקים, גם האולטראס השרופים ביותר יסתפקו אפילו בגופיות ירוקות, ובלבד שהרשת תתחיל לזוז גם מבפנים.

ברגומי, בארזי, אנצ'לוטי ודונאדוני לא משחקים השנה בהפועל. אפילו לא פרימו, קסטרו, בן־ברוך וקיקו רחמינוביץ'. היום יש בהפועל ספורי, דמארי, זיקרי, רז שלמה ופייסל מוליץ'. אז אולי אף אחד מהחבר'ה האלה לא צפוי להשתלב בשיר שאריק היה מוציא לקראת המונדיאל ב־2022, אבל לא תשכנעו אותי שהסגל הזה לא שווה יותר מהמיקום הנוכחי של הפועל בטבלה. אני מוכן לקבל את הטענה שיש העונה כמה שמות שבתקופות אחרות של הפועל לא היו יכולים לחלום על מקום בהרכב, אבל בחייאת, תסתכלו על שאר הליגה. הסגלים של רוב הקבוצות (כולל כאלה שבצמרת הטבלה) משובצים בהמון שחקנים שאפילו העורך הראשי של סופרגול לא היה מזהה מחוץ למגרש. אז מה עושים? כל מה שאפשר כדי לתת לסגל הקיים עוד קצת ביטחון, ואולי לקוות שייפלו על מישהו מעניין בינואר. אתם יודעים, מישהו סטייל מתיאוס או ואן ארלה.