האפי בירסדיי טו מי / רק אנשים עם אגו בגודל הר חושבים שהעולם חיכה לבואם לפני כך וכך שנים. ובכל זאת רובנו (ולא משנה מה גודל האגו שלנו) אוהבים לחגוג יומולדת.
אז ככה גם אני. אלא שהפעם כשהיומולדת שלי שחל השבוע הלך והתקרב, ביקשתי מחבריי ואהוביי לא לחגוג לי אותו, כי הבנתי שכוח ההרתעה היחיד שנותר לי מול הגיל, זה פשוט להתעלם ממנו. במילים אחרות, כמו שכוח ההרתעה שלנו נגד העלייה במשקל הוא לפעמים להעיף את המשקלים מהבית, או נגד המראֶה המשתנה שלנו — לנפץ את המראות לרסיסים, אז נגד הגילוגולוגיה התחננתי: "אל תחגגו לי עם מסיבות הפתעה פליזזז".
הצרה היחידה היא שבתוך תוכי קינן ההרגל הישן הזה מגיל ארבע לחגוג אותו, ואיפשהו חיכיתי כמו ילד מטומטם בכל זאת לג'סטות של ימי ההולדת (בלונים ועוגות), אבל נאדה. כלום. הם באמת הלכו עם זה עד הסוף. איזה באסה.
חברים ומשפחתיים / ניו־יורק פיתחה את כוח ההרתעה שלה על ידי עוצמתה והוורסטיליות שלה, ובחורף — על ידי החורף הקשה והקר שאפילו הסנטרל־פארק רועד בשלג ממנו. ובכל זאת לא נרתעתי והחלטתי לטוס לשם השבוע עם המוביל הלאומי אל על, שלמרות הפדיחות בטיסה 002 עדיין לא איבדה את כוח ההרתעה שלה מול שאר החברות שטסות הנה, בזכות הטייסים הישראלים ותחושת הבית, כולל הבלגנים.
שמתם לב שאני משתמש מתחילת הטור במינוח "כוח הרתעה"? אז כיוון שישראל טולטלה לאחרונה בגלל תחושה (נכונה או לא) שאיבדה קצת את כוח ההרתעה שלה מול חמאס, התחלתי לחשוב יותר ויותר על המושג הזה, אבל יותר מהזווית האישית שלו. כי בעיניי הדבר הכי חשוב זה לבנות לעצמנו מתחילת חיינו כוח הרתעה מול העולם על ידי משפחה, זוגיות, חברים, תפיסת מרחב ומקום ובולטות בשטח.
החיים בפוטושופ / אַחד הדברים החשובים שהציפו את העולם המודרני בשנים האחרונות הוא שיקום כוח ההרתעה האנושי המידלדל שלנו (הכולל קמטים וזִקנה) על ידי טיפולים קוסמטיים. וחוץ מזה, יחי הפוטושופ, כוח הרתעה שבעזרתו, אם פעם נראינו מבוגרים מאוד בתמונות מגיל ארבעים, עכשיו אנחנו לא בטוחים באיזו שנה צולמה התמונה (בוא'נה, אני נראה בן עשר).
שמעו משהו. לא מזמן באה מישהי לראיין אותי בבית. לפני שהיא שאלה אותי את השאלות העמוקות שלה, היא בחנה אותי לרגע ותהתה בשיא הרצינות: תגיד, אתה בפוטושופ או אמיתי? וואלה, צחקתי מבכי. כי הבנתי שהפרק ההוא בחיי שבו נראיתי אדם רגיל, הסתיים.
סימני כניעה / מילים הן כוח הרתעה ענק (אפוצץ לך את הפרצוף) כמו שאלוהים הוא כוח הרתעה של המאמינים בו (נשק, נשק את המזוזה, כי הכל זה מלמעלה). או כמו שלתחזק משפחה וקשרים עם אנשים, זה עדיין חלק מבניין כוח ההרתעה שיש לנו מול החיים.
אז מה רצינו בסך הכל בתור ילדים? מארק סטרנד, המשורר הקנדי, ניסח את זה נפלא: "מה עם הילדים שמתחבאים מאחורי שיחים, מחכים שהמבוגרים יגלו סימני כניעה". אז כן. רצינו לבנות את עצמנו על ידי כוח ההרתעה האישי שלנו. ואני זוכר כמו היום שהפעם הראשונה שבה הוריי גילו סימני כניעה מולי הייתה כששברתי שמאלה מהשירותים, מרדתי בהם וברחתי לשדות.
לעסוק בספורט, לנגן בגיטרה ולשיר במסיבות וטקסים, אלה היו תמיד הכלים הכי חשובים בבניית כוח ההרתעה בבית הספר ובתנועה. "ניגנתי בגיטרה כדי שהבנות יאהבו אותי", אמר לי פעם אחד מגדולי הזמרים בתולדות הרוק הישראלי. נחשו מי.
הזמן חולף לכולנו, והזמן הראשוני הוא כידוע כוח ההרתעה של הצעירים לעומת המבוגרים. רק צריך לבנות אותו. אז לאחרונה אני מבסוט מהעובדה שלני, נכדי בן החמש, כבר בונה את כוח ההרתעה שלו דרך חוג הכדורגל (חשוב לבנים, כמו שמחול וג'אז חשובים לבנות) כי כבר הייתי מודאג שייתקע מרוב חלושעס עם רפרטואר שמונת השירים של הסטטיקים וריקוד הירח של מייקל ג'קסון.
מאות סמיכות / קנדריק לאמאר הוא חלק מכוח ההרתעה של הראפ העולמי, או במילים אחרות, הוא כנראה הראפר הכי בולט כיום בעולם (וזכה לאחרונה אפילו בפרס פוליצר). מה שכן קראתי על קנדריק, שהוא עושה כל יום בין 500 ל־1,000 שכיבות סמיכה, כי כנראה אפילו ראפר רוחני חייב לחדש כל יום את כוח ההרתעה הכוחני שלו.
ומה אני עושה בתור זמר בעניין זה, אתם שואלים? אז אני עושה גג חמש עד עשר שכיבות סמיכה, קצת יוגה, קם מוקדם בחושך ומדבר עם היונים שגרות ומחרבנות במרפסת שלי (מה שמפתח את כושר ההרתעה שלי, במקרה שיבוא שוב מבול). מלבד זה, אני רוכב בין 20 ל־30 ק"מ על האופניים ביום, ובלילות רואה הרבה נטפליקס כדי לחדש את כוח ההרתעה הסדרתי שלי.
גם כלב הוא אדם / השבוע הופעתי במסגרת עמותת "אור למשפחות" בפני הורים, אחים ואחיות שכולים שאיבדו את אהוביהם במלחמות ישראל. אז לפני ההופעה שלנו נאם השר בנט והציג את עצמו בתואר "כמעט שר הביטחון לשעבר" וכולם צחקו. מה שמוכיח שהומור הוא כוח הרתעה נהדר אחרי פדיחות מתוקשרות.
יש אנשים שבונים את כוח ההרתעה שלהם על ידי שליטה, כמו אותו מעתיק תווים מפחיד שהיה פוקד עליי להוריד את הנעליים בכניסה לביתו ולכן לא באתי אליו יותר. יש לי חבר שלא נפרד מהאקדח שלו גם בשינה (בררר) כי ככה הוא מרתיע טרוריסטים איראניים בחלומות. אבל אישית אני עדיין מאמין בכוח הרתעה שנובע מהכריזמה השקטה שלנו.
כך או כך, העולם שבו אנו חיים הפך לשדה קרב דיגיטלי, רעיוני, חכם ומטורף. וכשגברים מאיימים על נשותיהם, ואלפי טילים מכוונים כלפינו מהצפון ומהדרום והפוליטיקאים מאתגרים במילים מקושקשות את כוח ההרתעה שלנו (יאללה, ניכנס בהם ונראה להם מה זה) מתברר שלא תמיד זה עובד. כי כוח ההרתעה של מי שעומד מולך נמצא לפעמים בעובדה שאין לו מה להפסיד.
אגב, אותו מארק סטרנד (שספר השירים שלו מונח לאחרונה על שולחני) כתב ש"כלב הוא בן אדם בדיוק כמו כולנו". אז הרשו לי להוסיף על זה שיש כלבים שמלקקים את היד של אדונם כדי לבנות את כוח ההרתעה שלהם על ידי חנופה. ויש כאלה שבנו את כוח ההרתעה שלהם על פי היכולת לנבוח ולנשוך. אבל כוח ההרתעה הכי גדול שמשותף לכלבים ואנשים הוא ביכולת לאהוב זה את זה ולהיות נאהב.
אחורנית על המדרכה / על מה חלמת לאחרונה? שאל אותי מישהו שמפענח חלומות באופן לא מקצועי.
"לפני היומולדת חלמתי על עוגות קרמשניט, על רגשות וחוקים (כמו נאמנות בתרבות) על מסיבות דאנס עם בלקן ביט בוקס, אבל לא הבנתי מה כל זה עושה אצלי כמו סלט בחלומות ביחד.
"אסביר לך, אמר: אולי רצית שיביאו לך עוגת קרמשניט ליומולדת?" ("לא בטוח", עניתי, אבל בתוכי כנראה רציתי). "תראה איך בסוף חוק הנאמנות עף, ומסיבות עם בלקן ביט בוקס – מה יותר טבעי מזה כדי לחגוג יומולדת?”
בסוף באמת לא חגגתי הפעם. מלבד עם הילדים שלקחו אותי לאיזו ארוחה עם קציצות ומלבי לקינוח. אבל הכי מצחיק זה שכששבתי הביתה דילגתי אחורנית על המדרכה כמו ילד וחשבתי שככה השבתי את כוח ההרתעה של גילי לאחור, כמו בסרט "בחזרה לעתיד" או לַעֲבַר, או השד יודע לאן.
ועכשיו יאללה, התפלספתי מספיק. אני טס לניו־יורק לחדש את כוח ההרתעה ההשראתי שלי כאמן חופשי וכאדם. "היי, דייל אל על, מתי נוחתים? אפשר לקבל עוד קפה?" (כוח ההרתעה החזק ביותר נגד המים התמימים).
