כל פעמוני האזעקה צלצלו, אבל אתם לא שמעתם אותה

תסתכלו לה בעיניים, לסילבנה צגאיי בת ה־13.

מספר ימים לפני שנרצחה במכות, היא כן התקשרה למוקד 100 כדי לדווח על בן זוגה לשעבר של אמה, שהגיע לביתן לאסוף את חפציו. "גם בפנייתה וגם לאחר שתושאלה", מדגישים במשטרה, "הבהירה הנערה כי לא ננקטה כלפיה אלימות מכל סוג שהוא". כן, ברור. ילדה בת 13, מיוזמתה, מתקשרת למשטרה, אומרת מה שאומרת, ואף אחד לא חושב לחקור לעומק ולהתעניין עד הסוף מדוע היא מעדיפה לפטפט עם שוטרים, במקום לעשות כל דבר אחר שנערות בנות 13, שאף אחד לא מאיים על חייהן נוהגות לעשות בזמנן הפנוי. ניידת אחת, שוטר אחד - זה לא מספיק.

כל פעמוני האזעקה מצלצלים שוב ושוב ורק המשטרה לא שומעת. לכן, אין לנו אלא להכריז שמשטרת ישראל פשטה את הרגל בכל הנוגע בטיפול באלימות כלפי נשים. היא אינה מסוגלת לעצור את הטרור כלפי נשים, ואינה מצליחה להיות חומת המגן הדרושה עבור אזרחיות המדינה.

חצי מהנשים שנרצחו בישראל בשנה שעברה כן התלוננו במשטרה והיו מוכרות לשירותי הרווחה - ובכל זאת, הן שילמו בדם. לכן, הבוקר הזה, אנו קוראות למדינה לספק לנו מנגנון עוקף משטרה, ולעשות זאת באופן מיידי. על מנת לעצור את המגפה המחרידה של רצח הנשים בישראל חייבים לדאוג לסנכרון בין המערכות המטפלות - הרווחה, המשטרה והמשפט - ועוד קודם לכן להקים מוקד חירום טלפוני ייעודי בדומה למוקד 100, שיטפל אך ורק במתן מענה והגנה מיידיים לנשים בסכנת חיים. אל המוקד הזה תוכל האישה המותקפת או המאוימת להתקשר בלחיצת כפתור אחת - ומייד היא תזכה למענה מיידי ומציל חיים. זה הדבר הבוער ביותר שעל הממשלה לעסוק בו מרגע זה ועד שאנשי מקצוע מנוסים ורגישים מתחום הטיפול באלימות במשפחה יאיישו את העמדות הטלפוניות, ולא יפספסו אף פנייה. את הכסף הדרוש להקמתו של מוקד כזה, הממשלה יכולה לקחת מערימת השטרות הבלתי צבועים, שהייתה אמורה לתקצב את התוכנית למיגור האלימות כלפי נשים - תוכנית שמעולם לא הגיעה לייעדה.

כאשר אישה או נערה מתקשרת לזעוק על חייה, זעקתה פעמים רבות היא אילמת - ואסור שהיא תיעלם בתוך בליל תלונות על רעש וסכסוכי שכנים. תלונות של נשים מוכות, נאנסות, מוחלשות ומותקפות חייבות להגיע לאוזניים כרויות, מנוסות ורגישות, כאלה שיצליחו לבודד את האימה האילמת שבתוך שברי המילים וללכוד את השקט המצמית שבין הנשימות הקטועות.