בשבוע האחרון, חצי בחשאיות וחצי בתופים רועמים, מתרחשת מלחמה דרמטית ומרתקת בין חמאס מצד אחד וקהילת המודיעין והצנזורה הצבאית מצד שני. המלחמה הזו מתנהלת בזירת הסייבר ולא נורתה בה ירייה אחת, אך לתוצאותיה יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת, גם על מערכים שלמים של אמ”ן וצה”ל, ואפילו על חיי אדם. במרכז הקרב: המלחמה על פרסום תמונות הלוחמים שחמאס טוען כי השתתפו במבצע שכשל בעזה וכל פרט מזהה שלהם.
ביום חמישי שעבר פירסם חמאס את התמונות. למחרת כתבתי ב”ידיעות אחרונות” כי הניסיון של הצנזורה לעצור את הפרסום בכלי התקשורת הישראליים כמוהו כחוואי הנועל את שער האורווה אחרי שהסוסים ברחו, וכי עצם העיסוק הפומבי באירוע מעניק לחמאס חותמת מהימנות והישג תודעתי.
הבלוגר השמאלני־אמריקאי־יהודי ריצ’רד סילברסטיין השתמש בדבריי כסימוכין לדעתו נגד הטלת צנזורה בכלל. כדי להבהיר: אם יש נושא שיש בו כדי להצדיק הפעלה של צנזורה, להשקפתי, הוא בדיוק מסוג המבצעים האלה (באופן כללי אני סבור שיש להעביר את הצנזורה למשרד המשפטים, להפעיל אותה כגוף מייעץ בעיקרו, ובראשות שופט). אני גם בטוח שאנשי הצנזורה מאמינים בלב שלם שזהו המעשה הנכון לעשות כדי לסייע בנושא שהוא קריטי לביטחון המדינה. השאלה הייתה האם הפעלתה במקרה הזה מוסיפה או גורעת מאותו אינטרס ביטחוני סודי שעליו יש להגן.
מיום שישי שני הצדדים מנהלים מאבק עיקש. חמאס ביקש את סיוע הציבור בהשגת פרטים נוספים על האנשים שבתמונות. הצנזורה ביקשה מהציבור לנקוט אחריות לאומית ולא לשתף אותן ברשתות החברתיות, והטילה על התקשורת הוראות מחמירות בנושא. חמאס הפעיל בוטים (ישויות פיקטיביות) שיפיצו את התמונות. ישראל דאגה לחסום מתושביה (אין לה אפשרות לעצור כלפי חו”ל) את אתרי וחשבונות האינטרנט של חמאס. זה, בתגובה, החל לרטווט את התמונות ופרטים נוספים שהוא מאמין שנוגעים למבצע, אחרי פוסטים וטוויטים של אנשים חשובים ומוכרים בישראל (נתניהו, לבני ועיתונאים בולטים).
המטרה של הצנזורה היא למנוע חשיפת כל מידע נוסף שיכול לסייע לחמאס לזהות את החיילים שפעלו בעזה. זיהוי שלהם עלול לסכן את אותם אנשים ולהשליך על יכולתה של ישראל לצאת לפעולות כאלה ברחבי המזרח התיכון. החשש הוא שהפיכת התמונות לוויראליות עלולה לייצר דיון בתמונות הללו ברשת, ואז אנשים - תוך כדי שיחה ואפילו בהיסח הדעת - עלולים לזהות את האבא של ילדה שלומדת בבית הספר עם הילדים, או את ההוא שהיינו איתו בצבא והיה אחלה בחור אבל נעלם לנו פתאום.
בהסתכלות רחבה יותר, ביסוד המאבק הזה עומדת השאלה האם ניתן לחסום מהציבור מידע שכבר נמצא ברשתות החברתיות, ואם הוא כבר נמצא - לצמצם מאוד את תפוצתו כדי להקטין עד כמה שניתן את העיסוק בו.
ישראל כבר עמדה באתגר דומה: משטרת דובאי פירסמה ב־2010 את תמונות האנשים שטענה כי השתתפו בחיסול של מבחוח, המיוחס למוסד, בינואר אותה שנה. גם אז קיווה דאחי חלפאן, מפקד המשטרה, שהפרסום יביא לו פרטים נוספים. אבל למרות שהצנזורה לא התערבה בפרסום אז, והודות לאחריותו של הציבור הישראלי (וכמה פעולות חשאיות בעולם שאינו־סייבר) - תקוותו נכזבה לחלוטין. עד היום לא נודעו בציבור, או למשטרת דובאי, פרטים נוספים על אותם אנשים, בלי קשר לשאלה אם המוסד בכלל היה מעורב בפעולה.
עד עתה ניתן לראות הישגים של מהלכי הצנזורה: כלי התקשורת בישראל ובעולם נמנעו מפרסום התמונות, הציבור לא שיתף, לא התעורר דיון ברשתות החברתיות על זהות המשתתפים בפעולה, וחמאס לא קיבל פרטים נוספים. וגם אם ישיג פרטים, קהילת המודיעין תוכל לטעון שהמלחמה על התפוצה מנעה נזק גדול הרבה יותר. השאלה היא מה יקרה בשלב הבא, ואילו שפנים נוספים מחזיק חמאס בכובע.
אני חושב שפנייה ברורה לציבור הישראלי שלא להוסיף פרטים הייתה מספיקה. כך או כך, לטובת הלוחמים ולטובת המבצעים הבאים, יש לקוות שלמרות יכולות התחקור והסייבר המרשימות שחמאס הוכיח באירוע הזה, הוא לא יגיע למידע נוסף מעבר למה שהשיג. יש גם לקוות שקהילת המודיעין מסיקה מהמקרה ומהנזקים שכבר נגרמו את הלקחים הדרושים.
