שלישי 07 ביולי 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    "הורים מנוכרים הם הורים שכולים לילדים חיים" | צילום: שאטרסטוק
    זמנים בריאים • 29.11.2018
    "הורים מנוכרים הם הורים שכולים לילדים חיים"
    תופעת הניכור ההורי מתרחשת כשבעקבות גירושים או פרידה אחד ההורים מסית את הילדים באופן קיצוני נגד ההורה האחר ובעצם מחסל את הקשר ביניהם • צופית גרנט כבר הקדישה לנושא הכאוב את הסדרה החדשה שלה, "קשר השתיקה", שבעקבותיה אף עלתה יוזמת חקיקה חדשה לתיקון העוול הנורא • תמונת מצב
    מירי בן־דוד ליוי

    גיל (שם בדוי), 37, גרוש ואב לשלושה מחדרה, חשב שתהליך הגירושים שעבר היה הפרק הקשה בחייו, אבל ציפתה לו הפתעה מרה. "בחודשים הראשונים הכל היה בסדר - הילדים היו מגיעים אליי פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני", הוא מספר. "פתאום יום אחד בהיר אני מקבל סמס, 'הילדים לא רוצים לבוא אליך'. שאלתי מה זאת אומרת, כשבאמת אני לא מבין בכלל על מה היא מדברת, הילדים שלי לא רוצים לבוא אליי? נסעתי אליה וכשהגעתי ראיתי אותם דרך החלון וביקשתי שיירדו. הבן הגדול פשוט ניצב ואמר לי בביטחון: 'אבא, אנחנו לא רוצים לבוא אליך!' כולי מבולבל, לא מבין אפילו את העניין, מנסה דקות ארוכות לדבר לליבם, להסביר להם כמה אני מתגעגע אליהם ושום דבר - אני מרגיש שאני מדבר לקיר. חזרתי לביתי כואב ובוכה, אבל עדיין חשבתי שמדובר במשהו רגעי, לא האמנתי איזה סרט רע עוד מחכה לי".

     

    הסרט הרע נמשך כבר שבע שנים. "כמה ימים אחרי האירוע הזה קיבלתי טלפון מהמשטרה להגיע לחקירה. חשבתי שהתבלבלו. אני איש עסקים, קצין בצה"ל, מה לי ולמשטרה? מתברר שגרושתי הגישה תלונת שווא נגדי, שבאותו היום שהגעתי ועמדתי למטה ודיברתי עם ילדיי, לטענתה נכנסתי הביתה ללא רשותה ו'השתוללתי בבית'. כמובן שאת המשטרה העניין לא כל כך עניין ‑ הם לקחו ממני טביעות אצבע כאחרון העבריינים ואף קיבלתי צו הרחקה, הושעיתי מהמילואים ונשקי האישי נלקח. לך תוכיח שאין לך אחות".

     

    גיל נקלע למאבק חסר סיכוי. "כל פניותיי לבית המשפט נפלו על אוזניים ערלות, דיון ועוד דיון, סחבת בלתי פוסקת ובינתיים הנתק מתקבע. הילדים נמצאים במקום שבו הם מוסתים יום ולילה, עוברים שטיפות מוח. אפילו פגשתי חבר של אחד הילדים שלי, שאמר לי שסיפרו לבן שלי שאני חי באפריקה ועזבתי אותם כי הם לא מעניינים אותי. חיי מאז אינם חיים, אין יום שאני לא בוכה וכואב ומרגיש שהעולם פשוט חרב עליי. מערכות המשפט והרווחה אטומות. אנחנו שקופים בפניהן. לא פעם עלו בי מחשבות לסיים את חיי, איזה טעם יש לחיות כשלקחו ממך את היקר מכל? אבל אז, מנגד, אמרתי לעצמי ‑ למה מגיע לילדים שלי להיות יתומים?"

     

    למעלה מ־15 אלף ילדים להורים גרושים בישראל מנותקים מאחד מהוריהם בגלל רצונו של ההורה השני. התופעה כה נרחבת, עד שכבר ניתן לה שם מיוחד: ניכור הורי - המתאר מצב שבו הורה משתמש בילד ככלי ניגוח נגד ההורה השני ומסרב להפגיש ביניהם. יוצרת הטלוויזיה צופית גרנט החליטה להקדיש לתופעה המקוממת מספר פרקים מהסדרה החדשה "קשר השתיקה", המשודרת ברשת, ובה היא עוקבת מקרוב אחר ההתמודדות של האבות המנוכרים, האמהות המנוכרות והילדים עצמם עם המצב הבלתי אפשרי שנכפה עליהם.

     

     
    צופית גרנט | צילום: אילן בשור
    צופית גרנט | צילום: אילן בשור

     

     

    גרנט ליוותה את הסיפורים קורעי הלב בסדרה במשך קרוב לשנתיים. "מה שטילטל את עולמי זה להבין שאין סיכוי שלא תשלמי מיסים או דו"ח חניה כי יעקלו לך, ואין מצב שלא תשלמי לקופת החולים כי יש חוק", היא אומרת, "אבל כשמדובר בעוולה חברתית כזו, שזו התעללות ממש - בית המשפט הוא מערכת ריבונית שעושה מה שהיא שרוצה עם האזרחים. זה מזעזע בעיניי שאתה שקוף. הצילומים לסדרה הזו פגעו לי באופטימיות. המיוחד בתוכנית הספציפית הזו זה שהפכנו אותה למשהו אקטיבי שלא עומד מנגד, ועזרנו, יחד עם העורכת בת דור אוז'לבו שבכתה איתי הרבה בתהליך הזה, ועורכת הדין אודליה חן, להעביר חוק בנושא ביחד עם חברת הכנסת רויטל סויד. מתחילת הצילומים אמרתי לאבי צבי, מנכ"ל רשת, שאני לא רוצה שזו תהיה תוכנית טלוויזיה אלא מפלגה ממש. אני רוצה לשנות את השפה המקובלת בנושא הניכור ההורי ומעתה לא לדבר על הסתה, אלא על הרבה יותר גרוע - על התעללות וגניבת אישיותו המיטיבה של הילד. רוב הילדים האלה פוגשים צד שטני ממש וברור שמישהו לימד אותם איך להיות כאלה. אני רוצה שהם יראו את הסדרה, יזהו את עצמם בדפוסי ההתנהגות הללו כילדים מנוכרים, וזה יעורר אותם ללכת לטיפול ולהחזיר לעצמם את אישיותם".

     

    "הרגשתי מתה"

    אורית (שם בדוי), בת 47, ממרכז הארץ, מנוכרת משמונת ילדיה. "לא היה לי קל להתגרש אבל לא הייתה ברירה", היא אומרת. "הילדים היו כל עולמי, ארבעה בנים, בהם זוג תאומים, וארבע בנות. חשבתי לעצמי איך אגדל ואפרנס אותם ואיך אשאיר גם את הגרוש שלי בתמונה, אפילו הצעתי הצעות שונות שלא ישאירו אותו לגמרי לבד. אבל לרגע לא חשבתי שאני זו שאשאר לבד, שברגע שאקבל החלטה ללכת הכל יתהפך עליי ככה, שהוא יערער את הסמכות ההורית שלי, שיום אחד יהיה לילדים שלי אומץ להגיד לי 'תסתמי את הפה' ולקרוא לי בשמי. שהם יגידו בלי להניד עפעף שחייבים לכבד הורים, 'אבל אַת לא אמא'. אבא שלהם התיר להם את דמי. לרגע חשבתי שיש סיכוי שאשתגע מהלחץ הנפשי שהפעילו עליי, כשביתי, מבצרי, הפך להיות המקום הכי מפחיד עבורי. בלחץ הרשויות, הבנתי שכדי לשמור על השפיות עליי לעבור דירה ומהר. קיוויתי שהמשמורת המשותפת אכן תתקיים, שאוכל להשליט חוקים וסדרים בבית שלי, אבל הם הגיעו מוסתים, הפוכים, צעקו, דפקו, הפכו והלכו, רק הקטנה נשארה, דיברה עם פקידת סעד, אמרה לה שהיא אוהבת אותי ורוצה לישון אצלי. אבל אביה לא נתן, הפך את העולם ולקח אותה עוד באותו ערב".

     

    לאורך השנים היה עליה להתמודד עם סיטואציות קשות, שלא פעם הביאו אותה לכדי שיברון לב. "כשהתאומים חגגו בר־מצווה הוא אמר לי שזה בבית הכנסת ושאין עזרת נשים, אבל למעשה הם עלו לתורה בכותל ואני הרגשתי מתה. בכיתי את נשמתי, חליתי, הייתי במיטה שלושה ימים. המשמורת התנדפה וראיתי את בתי הקטנה רק אחת לשבוע לכמה שעות. היו לנו רגעים קסומים ביחד, זמן איכות, עד שגם זה נגדע. את ילדיי הגדולים לא ראיתי ארבע שנים ואת הקטנה כבר שנתיים".

     

    ליאור חיות (42), איש עסקים מהרצליה, גרוש ונשוי בפרק ב', הוא הדובר של העמותה למאבק בניכור הורי בישראל. "התחלנו כקבוצה סודית בפייסבוק, שנקראת 'ניכור הורי — התמודדות ותמיכה'", הוא משחזר. "חברתי אליהם מתוך סיפור אישי שלי ומצאתי קבוצה יחסית קטנה, שנפגשת פרונטלית אחת לחודש. כשהגעתי בעצמי לראשונה מצאתי הורים שבורים יושבים ובוכים. מיד שאלתי - מה אתם עושים? בוכים אחד לשני? כך לא תשנו דברים. החלטתי לעשות דברים אופרטיביים להעלאת המודעות של הנושא הכל כך כאוב. החלטנו יחד להקים עמותה רשומה במדינת ישראל ולפעול בשטח. יריית הפתיחה הייתה לפני כשנתיים - הקמנו עצרת מול ביתה של השרה שקד, שבעצמה השתתפה בעצרת והבטיחה שתעזור לדחוף את הנושא ואכן, ביחד עם רויטל סויד שכתבה הצעת חוק בנושא, היא העבירה את ההצעה בוועדת שרים, זה עבר בקריאה טרומית וכיום זה בוועדת חוקה לפני קריאה ראשונה ושנייה. מכיוון שהקבוצה סודית וזהירה מאוד מחשש של הסתננות של גורמים שלא צריכים להיות שם, יש לפנות לעמוד שלי - 'ליאור חיות ‑ דובר העמותה למאבק בניכור הורי' ולבקש להצטרף".

     

    למה תופעת הניכור ההורי בכלל מתרחשת?

     

    "זה יכול להיות מכמה סיבות - או שההורה המנכר רוצה להשיג מזונות יותר גבוהים, או מתוך נקמנות, ולרוב זה בגלל הפרעת אישיות ‑ וזו הבעיה הכי גדולה. הילד למעשה עובר שטיפות מוח ולפעמים אפילו מבקשים מפורשות שיספר לשוטר שההורה האחר היכה אותו. זה כמו כדור שלג שגדל מרגע לרגע. הבעיה היא שבתי המשפט לא מתמודדים עם זה - הם כן יכולים לקבוע קנסות על אי־שיתוף פעולה וכדומה, להעביר משמורת ועוד, אבל אין להם מספיק אומץ לעשות את הצעד הזה, כי הם שומעים את דעתו של הילד והוא, מצידו, יגיד בדרך כלל שהוא לא רוצה לפגוש את ההורה המנוכר. כביכול, השופט מראה שהוא פועל לטובת הילד, אבל לא שם לב שהילד מוסת ואין זו טובתו".

     

    הנזק שנגרם לנפשות הרכות הוא עצום. "מדובר בילדים שנפגעים נפשית ועוברים חוויות קשות, וזה אף משליך על הדורות הבאים", אומר חיות. "הם סובלים מבעיות חברתיות והסתגלות, בהמשך מבעיות במערכות יחסים, בזוגיות, וחלקם אף מגיע לבתי חולים לחולי נפש. רואים את הפגיעה כשילד חוזר אל ההורה המנוכר לאחר כמה שנים. ניכור הורי פוגע בכולם - בדתיים, חילונים, יהודים, ערבים, גברים ונשים. אין אדם שלא מכיר לפחות מקרה אחד כזה. זו הפכה להיות מכת מדינה והמדינה חייבת לפעול".

     

    אז איפה הדברים נתקעים?

     

    "הסחבת שיש בבתי משפט בקבלת החלטות לגבי ילד מנוכר, היא בלתי נסבלת, ומדובר ב'זמן ילד' ‑ זמן שלא חוזר. כל יום שעובר זה נזק בלתי הפיך לאותו ילד, ועד שבתי המשפט לא ישכילו לטפל בזה ביד רמה באופן מיידי, הדבר לא ייפתר. מי שלא חווה את זה לא יכול להבין אפילו מה עובר הורה שהסדרי הראייה שלו מופרים על ידי הצד המנכר. בהתחלה הוא הולך למשטרה, כי הרי יש לו החלטה של שופט עם הסדרי ראייה קבועים ויש כאן הפרה. משטרת ישראל רק פותחת תיק ולא עושה כלום, וכנראה שהתיק ייסגר מחוסר עניין לציבור. בשלב הבא הוא מגיש בקשה לבית המשפט ואומר שיש הפרת הסדרי ראייה. ברוב המקרים בית המשפט קובע דיון ובגלל העומס הרב שיש בו, הדיון יכול לקחת גם שלושה חודשים במקרה הטוב. בדיון נדרש תסקיר מהרווחה, כי אותו הורה מנכר מגולל הרצאות על כמה שהילד נפגע ולא רוצה לראות את אביו או אמו. כשפונים לרווחה מגלים שגם היא קורסת ושייקח עוד חודשיים־שלושה עד שיתקבל התסקיר. בינתיים יוצא שהילד מנותק כבר כחצי שנה ונמצא תחת הסתה 24/7".

     

    וזוהי רק ההתחלה. "ברגע שיש כבר תסקיר, ההורה חוזר לבית המשפט ושוב מאבד כמה חודשים עד שיש זמן לדיון. כך אתה מוצא את עצמך מנותק מהילד שלך במשך כמעט שנה, ואז מתחיל מחול השדים - ממנים אנשי מקצוע, ומכיוון שאין בארץ הרבה מומחים דווקא בתחום הזה, יש צורך במכונים מיוחדים, וזוהי מסחטת כספים שלא כל הורה יכול לעמוד בה - מדובר בעשרות אלפי שקלים לטיפולים. לכן רבים מוותרים ומרימים ידיים, ולצערנו יש הרבה מקרים של אנשים שנשברו ונטלו את חייהם. לא אגזים אם אומר שהורים מנוכרים הם הורים שכולים לילדים חיים".

     

    העברת משמורת

    הצעת החוק המדוברת עוסקת בעצם בקיצור זמנים, כך שתוך תקופה קצרה של בין שבוע לעשרה ימים יהיו חייבים להתקיים דיון ותסקיר של הרווחה. מעבר לכך יושתו סנקציות על הפרת הסדרי ראייה ובמקרים חריפים אף העברת משמורת.

     

    אמתי מגד, מטפל משפחתי וזוגי ומדריך מוסמך, הוא מומחה בניכור הורי מטעם בתי המשפט המודע היטב לצורך בחקיקה חדשה מעין זו. "אני חושב שאפשר לטפל בניכור ההורי באופן נאות על ידי מניעה וטיפול", הוא אומר. "המניעה תיעשה כאשר יהיו לנו חוקים ברורים שיחייבו עמידה בהסדרי ראייה - למשל, יינתן קנס כספי אם הילד לא יראה את ההורה שלו אחרי יומיים או שלושה או מה שייקבע מראש. מכיוון שאין חוק כזה, כל שופט מחליט משהו אחר ואין קו ברור ומוחלט. צריך להיות ברור שהילד חייב לראות את ההורה שלו מבלי להתעניין ברצון שלו וכדומה. וגם הנושא של הטיפול קשור בהצעת חוק. צריך להבין שכשילד נשאר אצל הורה שנים ולא רואה את ההורה השני, הנזקים עצומים. החוקרת איימי בייקר גילתה את ההשפעות של ניכור הורים שהן איומות - 65% סובלים כמבוגרים מערך עצמי ירוד, 70% מדיכאון כתוצאה מהאמונה שההורה לא אהב אותם, 35% השתמשו בסמים, 40% סבלו מאובדן אמון בעצמם וביחסים משמעותיים, 57.5% התגרשו בעצמם וכדומה".

     

    איך אתה מטפל בהורה מנכר שמגיע אליך לבקשת בית המשפט?

     

    "אני שואף להביא אותו למצב שבו הוא מכיר בזה שהוא מסית את הילד, ולוקח אחריות ומפסיק עם זה. בנוסף לכך, הוא צריך להגיד מילה טובה על ההורה המנוכר ולהגיד לילד שחשוב שילך גם אליו. כמובן שהאתגר כאן ענק ולא תמיד מצליח. אני בוחן את תוצאות הטיפול ואז ממליץ לשופט מה לעשות. במקרים מסוימים, פחות שכיחים, קורה שהילד בכלל עובר למשמורת אל ההורה המנוכר".

     

    ואז, בסוף כל ההליכים המשפטיים המפרכים, נמצאת קרן אור באפלה בצורת מסגרת שיקומית המיועדת להורים וילדים מנוכרים. "יש דבר חדש שיש בו הצלחה בלמעלה מ־90% מהמקרים ‑ הקמפ", מסביר חיות. "מגיעים אליו לאחר שהטיפולים שמנסה בית המשפט לא מצליחים, כי המנכר לא שיתף פעולה. כדי לשלוח לקמפ בית המשפט צריך לפסוק העברת משמורת, ורק אז ניתן להפנות לשם. בקמפ ההורה המנוכר והילד נמצאים במשך חמישה ימים ביחד. הילד נמצא שם תחת השגחה של מטפלים המתמחים בניכור, וכך מצליחים לחבר מחדש את הקשר על ידי שיטה מיוחדת שהביאו מחו"ל. בסיום הקמפ הילד חוזר לקשר רציף עם ההורה שממנו היה מנותק שנים. זה בהחלט חלק אופטימי של הנושא הזה". •

     

     

    mirilivi@gmail.com

     

     

    עצות להורה שחווה ניכור

    • לעולם אל תפסיק לחזר אחר הילד שלך. הוא צריך לדעת שלא ויתרת עליו.

     

    • המשך את החיים - נסה למצוא זוגיות ולהקים משפחה משלך. אל תוותר על עצמך.

     

    • זכור שהילד יהיה תמיד שלך ואף אחד לא יכול לקחת לך אותו. הוא שלך למרות מה שמישהו אחר עלול להגיד.

     

    • אל תאבד תקווה. היו דברים מעולם, והרבה ילדים כן חוזרים להוריהם המנוכרים.

     

    • שחרר ואל תוותר - שחרר את המלחמות אבל אל תוותר על הילד. למשל, בקר אותו בהפסקה בלימודים, תראה לו שאתה רוצה אותו, אבל אל תילחם עליו. מצא את האיזון בהתנהלותך.

     

    • אל תהיה קורבן ‑ המשך לשים גבולות ברורים לילד שלך כשהוא כן מגיע אליך. התנהל כהורה אחראי. כשאתם כן נפגשים, אל תיתן לו לנצל את חולשתך ולהתנהג בצורה לא הולמת רק כי אתה כל כך רוצה בקשר איתו.

     

    • הצטרף לקבוצת תמיכה וקבל עזרה ממטפל או ממישהו המסוגל לכך.

     

    • ידע הוא כוח. קרא הרבה חומר על הנושא.

     


    פרסום ראשון: 29.11.18 , 17:50