מנוע שילון

בשבוע שעבר, באריזונה, ברגעים שלפני תחילת תחרות ה"איירון מן" שבה השתתף, ביקש זיו שילון מאחותו שתביא לו חפץ כלשהו של אמא שלו, שנפטרה שנתיים לאחר פציעתו הקשה בעזה. היא הביאה לו מטפחת ראש שלה. "ושנייה לפני שנכנסתי למים הקפואים באריזונה, שזה היה כמו לקפוץ לתוך בריכת קרח, לקחתי וקירבתי את המטפחת הזאת לפנים שלי", סיפר השבוע, "ואמרתי לה ככה, ביני לביני, שתשמור עליי ושתראה לאן הצלחתי להגיע. אמרתי לה שלמרות שהאצבעות ביד ימין לא זזות, וביד שמאל אני עם פרוטזה, אני הולך עכשיו לשחות במים קפואים ולרכוב על אופניים בלי ידיים, בעצם לתפוס את הכידון עם המרפקים, ולרוץ מרתון. זו חתיכת דרך", אמרתי לה, "ואת הולכת להיות איתי לכל אורכה".

"איירון מן" נחשבת לתחרות הספורט הארוכה, הקשה והמאתגרת בעולם. היא מורכבת משלושה שלבים: שחייה, רכיבה על אופניים ואז ריצת מרתון – ללא הפסקה. מ־3,000 מתמודדים הגיע זיו שילון, למרות נכותו, בין האלף הראשונים. שעות ספורות לאחר שסיים את התחרות, פירסם פוסט בפייסבוק: "היום זה נגמר", כתב, "4 ק"מ של שחייה – כשעתיים, באמצעות ידיים שאינן יכולות לגרוף דבר. 180 ק"מ רכיבה – כ־6 שעות, ללא יכולת להזיז את הגוף מתנוחה שדורשת פי שלושה מאמץ מזו האופטימלית. 42 ק״מ של ריצת מרתון – כ־4 שעות, בחוסר איזון מוחלט על רגליים ששנים משלימות חוסרים לגפיים העליונות. כ־13 שעות של מאמץ קיצוני עבור גוף שעבר 17 ניתוחים, עם 52 מנות דם חלופיות, שנה בבית חולים ושלוש שנים של שיקום יומיומי. יד שמאל קטועה ויד ימין שאיננה מתפקדת וגבר אחד שמנמן בראשו, שעדיין פשוט שונא לרוץ...".

יש לזיו שילון את היכולת הזו למנף את הפציעה שלו, לתרגם אותה לניצחון ולהגדיר את הדברים בצורה רהוטה. לאנשים מטעם מארגני התחרות שדיברו איתו על קו הסיום, אמר: "לפני שש שנים לא הייתי מסוגל להחליף בעצמי תחתונים. היום אני 'איש ברזל'. למדתי, במהלך שש השנים האלה, שאסור לתת למוגבלות שלך להגדיר אותך".