"אני בן 60 ומרגיש בן 30"

במשך שנים דני רובס ניגן בעיקר באלבומים ובמופעים של זמרים אחרים. שלמה ארצי, חוה אלברשטיין, מתי כספי, אריק סיני, אריק לביא ועפרה חזה היו רק כמה מהם. רק לקראת גיל 27 יצא אלבום הסולו הראשון שלו, "מסגרות", אחריו "פנים ושמות", אבל האלבום שסלל לו את הדרך לתהילה היה השלישי ברשימה, "בדרך אל האושר", שמכר יותר ממאה אלף עותקים והיה מציוני הדרך הבולטים בקריירה שלו. האלבום זיכה את רובס בתואר זמר השנה, והשיר "איך הוא שר" הפך לשיר השנה. "עד גיל 27 ניגנתי כמעט עם כל האמנים שתעלה על הדעת", הוא אומר. "הצעתי שירים לאמנים אחרים, אבל רק השירים שהצעתי לאריק סיני וורדינה כהן הצליחו. אמרו לי שהשירים שלי מסובכים מדי, שיש בהם יותר מדי אקורדים, ושאם אני רוצה שהשירים יצליחו, אני צריך לבצע אותם בעצמי".

למה לא ניסית קודם לשיר את השירים שלך?

"לא חשבתי שיש לי קול, שאני זמר במובן הקלאסי של המילה, כמו אריק איינשטיין, אלא שאני כמו בוב דילן או ג'ון לנון. פתאום 'בדרך אל האושר' הגיע, השירים שלו הפכו ללהיטים, והתייחסו אליי כאל זמר. תחושה משונה. גם אני התבגרתי. הייתי בבית ספר של הזמרים הגדולים, ולמדתי שהעיקר הוא איך אתה מעביר את השירים".

ב־20 בפברואר הקרוב, שלושים שנה אחרי האלבום ההוא, יחזור רובס במופע חגיגי שיתקיים בהיכל התרבות בתל־אביב אל שירי "בדרך אל האושר". "כיף גדול שהשירים שלך מגיעים להרבה אנשים", הוא אומר. "זה מה שרציתי מאז שהייתי ילד קטן ממשפחה ענייה ברחובות שכתב שירים. חלום חיי היה שאנשים יקשיבו לשירים. כתבתי אלפי שירים, וחלק לא מבוטל מהם נשארו במגירה. אני כותב סוג של יומן חיים דרך השירים, וכל אחד לוקח אותם וצורב אותם בעור שלו בלב. השירים הם סוג של קעקועים שמזכירים להם מקום וזמן, אהבות ואכזבות, כאב לב ואובדן".

איך הרגשת כשעברת מירכתי הבמה אל מרכז הבמה?

"זאת הייתה תחושה מעורבת. נורא משמח שאנשים מקשיבים לך. מצד שני זה קצת מפחיד. אין לי אופי של מגלומן, ופתאום מתייחסים אליך כאל מורם מעם, כאל סלב".

התרגלת מאז לאהבה ולהערצה של הקהל?

"התרגלתי, אבל אני תמיד מביא את השירים למקומות רגשיים ואישיים. אני לא גדול מאף אחד. אני מרגיש כמו כל בנאדם אחר, רק שלי יש יכולת לבטא במוזיקה רגשות וסיפורי חיים ולגרום לאנשים להזדהות איתי. אני מנסה לכתוב בגובה העיניים של אנשים, להיות מאוד כן ולא מצועצע ופלסטיקי".

עכשיו, כשרובס חוגג שישים, הוא מרגיש טוב יותר מתמיד. הוא אבא לחמישה — שלוש בנות מנישואיו הראשונים לדינה ושני ילדים נוספים מנישואיו לאילאיל תמיר, שתופיע לצידו גם במופע החגיגי. "לא הייתי חוזר לשום זמן בעבר שלי", הוא אומר. "אני מרגיש שאני כותב הכי טוב ושאני בשיא כוחי האמנותי. לאילאיל, שמופיעה לצידי, יש כבר שירים משלה. היא זמרת נפלאה וכותבת נפלא. בשלב מסוים היא תופיע לבד ואני אתארח אצלה".

זאת גם אחת התקופות הכי רזות שלך.

"הורדתי כבר 25 קילו. הגעתי לגיל עגול והחלטתי שאם הגיל עגול אני צריך להיות פחות עגול. כבר שנתיים אני מקפיד בענייני תזונה ובענייני ספורט ומרגיש מלא כוחות ואנרגיה. מרגיש כמו שהרגשתי כשהייתי בן 30. אני צריך את זה בשביל הילדים הקטנים שלי. זאת תחושה נהדרת שאתה מנצח את השנים שעוברות. הזמן עובר ואני עדיין במלוא כוחי".