"בכל חזרה התאהבנו מחדש"
אולה שור ומיכה סלקטר נפגשו לפני כ־15 שנים כששיחקו זוג מאוהב. עכשיו הם כבר הורים לשתי בנות ושוב משחקים זוג בהצגה "נדנדה בשניים" בתיאטרון הקאמרי. "זה אתגר לא פשוט", הם מודים
לפני 15 שנים, אולה שור ומיכה סלקטר נכנסנו בפעם הראשונה יחד לחדר החזרות של ההצגה "עיר הנפט" של הלל מיטלפונקט. הם שיחקו בה זוג מאוהב. מאותו חדר חזרות יצאה זוגיות נהדרת. בחודשיים האחרונים הם שוב נכנסו לחדר החזרות, שוב כזוג מאוהב, ועם אותה תשוקה ליצור. התוצאה: ההצגה "נדנדה בשניים" מאת ויליאם גיבסון, בעיבוד, בימוי ומשחק שלהם, שתעלה הערב בתיאטרון הקאמרי.
"נפגשנו בחזרות ל'עיר הנפט', אבל ההתאהבות לא קרתה בזמן החזרות", מספרת שור־סלקטר. "אחרי שההצגה יצאה, נפגשנו פתאום ברחוב כשטיילתי עם הכלבה, ואז גילינו שבעצם אנחנו גרים ממש האחד ליד השנייה. נשארנו לדבר עד הבוקר על ספסל. כשהגענו למחרת בנפרד להצגה, מנסים עדיין להסתיר כדי לשמור את ההתרגשות לעצמנו, רוזינה קמבוס רצה אליי ומיד שאלה מה קורה. מסתבר שזה היה ממש שקוף. אנחנו שחקנים יותר טובים על הבמה מאשר בחיים".
במה שונה תהליך העבודה הפעם מהעבודה על ההצגה הראשונה?
אולה: "הפעם החוויה הייתה אחרת לגמרי, כי גם כתבנו יחד את העיבוד וגם ביימנו. זה קצת להעתיק את הזוגיות שלנו מהחיים אל תוך פרויקט שהוא לא בית אלא האהבה הראשונית של שנינו, הבמה. כתבנו כשאנחנו משחקים את הסצנות אחרי שהבנות הלכו לישון. זאת הייתה חוויה מדהימה. ב'נדנדה בשניים' אנחנו משחקים זוג בגילים שלנו, אבל בפרק ב' שלהם, זוג שמתאהב עכשיו, ואנחנו מביאים לתוכו אותנו, ומתאהבים מחדש כל חזרה".
איך זה לשחק ביחד? החיים האישיים והמקצועיים לא מתערבבים?
"אולה שחקנית נדירה לכן העבודה יחד הייתה הכי מאתגרת ומרתקת", אומר מיכה. "להפתיע מישהו שמכיר אותך הכי בעולם, זה אתגר לא פשוט. גם בזוגיות זה מתכון מצוין להצלחה. לשמחתי שנינו מצליחים לחדש ולהפתיע האחד את השני, גם על הבמה וגם בבית. מעבר לעובדה שיש סיעור מוחות מעניין בעבודה כזאת, יש גם חוויה רגשית של לידה, לידה של הצגה משותפת. הייתי כמו דולה בשתי הלידות של בנותיי, אבל הפעם גם אני מרגיש את הצירים".
אולה: "קודם כל מיכה הוא שחקן מדהים. לשחק יחד זה הכי בית. ההיכרות העמוקה שלנו האחד את השנייה כאנשים קודם כל וגם כשחקנים, נותנת המון ביטחון ומאתגרת בו־זמנית. קל להרשים כשלא מכירים. הרבה יותר מאתגר לעשות את זה עכשיו, 15 שנים אחרי, כשלפני שאנחנו יוצאים מהבית אנחנו מג'נגלים בין חוגים, מקלחות וארוחת ערב לבנות האהובות שלנו".
מיכה: "תהליך העבודה החל שלושה חודשים לפני החזרות, בהם ישבנו ועשינו עיבוד למחזה. בחדר החזרות אולה הייתה השומר והעין החיצונית שלי, ואני הייתי השומר והעין החיצונית שלה, כיוון שהפעם אנחנו גם הבמאים. היה לנו חשוב לא לוותר האחד לשני גם כשחקנים, ולא לעגל פינות. בחרנו במחזה הזה כי הוא מספר על זוגיות באמצע החיים. זה סיפור אהבה לאו דווקא מהסרטים, אלא יותר מהחיים עצמם. הוא לא מתייפייף ולא מתחנף. סיפור שכל אחד בקהל יוכל להזדהות איתו, וכל גבר ואישה ימצאו בו קווים משיקים לרגעים כאלה ואחרים בחייהם".
לפנייה לכתב/ת 
