רביעי 21 באוגוסט 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: בועז ארד
    7 לילות • 04.12.2018
    "בגן הייתי הילד הערבי היחיד והאחרים היו קוראים לי 'ערבי מסריח'. לא הבנתי מה זה אומר, גם הם לא"
    מתבאס על הגזענות הסמויה שהוא חש מהבכירים בטלוויזיה. גם מ'פאודה'. ומהמציאות שמכריחה זוגות מעורבים כמו לוסי אהריש וצחי הלוי להסתתר. מברלין, שם הוא חי עם אשתו הטרייה, עדי שילון, הוא מביט על מה שקורה בישראל, ואין לו ממש חשק לחזור. עכשיו יוסף סוויד מככב בפריים–טיים ב'כפולים' ומייחל ליום שלא ייתנו לו רק תפקיד של ערבי או מחבל
    רז שכניק | צילום: בועז ארד

    אחרי כל מה שעבר בישראל במהלך הקריירה, אפשר לומר שלפיל יש עור של יוסף סוויד. הוא אולי חי בברלין, נושם אוויר קוסומופוליטי, ונהנה מקריירת משחק בינלאומית, אבל משהו בגיחות שלו הנה לעבודה, מציק לו. ההרגשה התחדדה אצלו כשחזר בימים האחרונים מצילומים במרוקו לסדרה 'בגדד אקספרס', שמבוססת על ספר שעוסק בפלישה האמריקאית לעיראק ומיועדת לצ'אנל 4 הבריטי. "שמע, גם שם עוד פעם נתנו לי את תפקיד הרשע, אבל רשע עם אומץ, אני תופס את אלה ששיתפו פעולה עם המשטר של סדאם", הוא מספר. "הסכמתי לקבל את התפקיד כי רוב התפקידים הראשיים בסדרה הם תפקידים של עיראקים, ואמרתי שבתוך חברה של בני אדם שבמקרה הם ערבים, לא אכפת לי להיות ערבי רע, שלא כמו ב'חטופים' למשל. שם ליהקו אותי לתפקיד שמאוד אהבתי, רק הבאסה שהוא ערבי ורשע (מחבל שביצע פיגוע בבית ספר - ר"ש). בסדרה בארץ, כשאתה עושה ערבי רשע זה כבר, נו, אתה יודע".

     

    מה אני יודע?

     

    "ברור שבראש של הרבה אנשים ערבי זה חרא. אז מבחינה מצפונית היה לי מאוד קשה לעשות את התפקיד ב'חטופים'".

     

    למה בעצם? הרי זה משחק.

     

    "כי זה כאילו לשתף פעולה עם התפיסה הכללית ועוד פעם לשחק את הערבי־מחבל. די, נמאס מזה, תנו לי תפקידים של בני אדם. איכשהו בארץ זה ככה. ב'פאודה', עד כמה שהסדרה טובה, היה לי קשה לראות שזה מה שמראים. זה כמו שעכשיו ייקחו אותך לאירופה ויגידו לך, 'תשחק את היהודי שאוהב כסף, הסוחר'. אז פעם אחת תעשה את זה בשביל הכסף ויגידו לך שזה בשביל ההומור ואתה תגיד שאם זה קומדיה, אז אתה מוכן לעשות את זה. ואז יגידו לך שתבוא שוב לאותו תפקיד. ואז תחשוב שוב לעצמך ותגיד, 'די, גם ככה אתם חושבים עלינו את הדברים האלה, אז למה שאשתף פעולה עם התדמית של היהודי שרוצים להציג?'"

     

    אבל בכל זאת הסכמת לשחק עכשיו ב'כפולים' בחור בעל זהות ערבית, שייתכן שהוא מחבל.

     

    "מה שאני אוהב ב'כפולים', ואני לא אגלה מה יהיה בהמשך, זה שאפילו עדי (שילון, אשתו - ר"ש) שואלת, 'אתה מחבל או לא, באמת הרגת או לא? אתה מלא סודות'. ואני מאוד אוהב את זה שהדמות מבלבלת את הצופים. אמרתי לסוכנת שלי רינת, 'אנחנו מתקדמים, אני עושה תפקיד של חצי־יהודי עכשיו, ובעוד צעד אחד אני אעשה תפקיד של יהודי או לא של ערבי'. אני חייב להגיד שעם כל התחושה הטובה שיש לי כשאני מסתובב בתל־אביב, ואני בחברה טובה ואומר, 'יש אמנים שמאלנים' והכל סבבה, בסופו של דבר כשאני מגיע לאודישנים מבקשים אותי רק לתפקידים של ערבי, ואני לא מבין את זה".

     

    עדיין לא?

     

    "כן, ומתברר שאני לא היחיד. לפעמים אני מדבר עם מלהקות והן אומרות, 'יוסף, אתה צודק. למה אנחנו מלהקות אותך רק לתפקידים של ערבי?' אז יש מלהקות שירצו אותי לתפקידים אחרים ויש כמה כאלה שעדייו מנסות, ואני מאוד מעריך את הניסיון שלהן, אבל זה לא קורה בפועל. אם כי יש במאים שאני מכיר כמו שי קפון שעבדתי איתו בעבר ועשה לי אודישנים לכמה תפקידים ב'מטומטמת'".

     

    אבל?

     

    "בסופו של דבר אני חושב שזה נופל על הכרעה של מפיקים ורשתות וערוצים ומקבלי החלטות שפחות באים מהצד האמנותי ויותר חושבים מה הקהל רוצה לראות. האם כשיראו את יוסף משחק לא ערבי, זה טוב לנו? אולי זה יפגע לנו ברייטינג? אולי ניקח מישהו אחר? ואז פתאום הגזענות האמיתית מתגלית".

     

    יש לך דוגמה ספציפית?

     

    "אין לי. הרי אף אחד לא יגיד לי דבר כזה בפנים. בסוף זה נחסם. על זה אני מתלונן. וזה לא משהו שאומרים בפנים. זה כמו טוקבקיסטים שיכתבו עליך מאחורי הגב בגזענות ואחר כך יבקשו חתימה. אף אחד לא יגיד שהוא גזען כמו שאיש לא יגיד, 'אנחנו לא רוצים שהיא תשחק כי היא שמנה מדי' אבל מאחורי הקלעים יגידו שהם צריכים מישהי רזה וכוסית. אין לי הסבר אחר למה לא מלהקים אותי לתפקידים שהם לא של ערבי. בחו"ל זה קורה ודווקא שם די טבעי שילהקו אותי לתפקידים של ערבי כי יש להם היצע ענק בתפקידים אחרים".

     

    מעליב?

     

    "מאוד. זה מפריע לי. אני מאוד רוצה לעבוד בארץ ונורא קשה לי ככה. אני כן מבין שלשחקן ערבי שיש לו מבטא ייתנו תפקידים כאלה כמו שלשחקן עם מבטא רוסי ייתנו תפקידים של רוסים. אבל למישהו כמוני, שגדל בבתי ספר יהודיים ואין לו מבטא, אז למה? מה הקטע של ההתעקשות הזו? אני יודע מה אני שווה כשחקן, ואני חושב שמפסידים אותי וחבל לי. ויתרתי על הרבה תפקידים שהציעו לי בעבר, גם בתקופות שבהן לא היה לי כסף, כי נמאס לי לשחק את דמות הערבי".

      

    "התקדמתי" לתפקיד של חצי יהודי. מתוך העונה השניה של 'כפולים'
    "התקדמתי" לתפקיד של חצי יהודי. מתוך העונה השניה של 'כפולים'

    דיברת קודם על 'פאודה'. ניסו להראות שם גם את הצד השני. היית משחק בסדרה?

     

    "זה בסוף היה לקחת ערבים לשחק מחבלים. גם בסרט 'הבועה' שיחקתי ערבי שהוא בעצם מחבל. הבעיה היא שאין אף תסריטאי שיכולת להגיד, 'הוא גדל עם ערבים ורוצה להיות אותנטי ולכתוב על אנשים'".

     

    מעניין שלא ענית לגבי 'פאודה'.

     

    "לא יכולתי לראות את הסדרה עד הסוף. אני מודה, היה קשה לי לראות שוב שמתעסקים בנושא הזה, כי הוא יוצא לי מכל החורים ולא בא לי".

     

    הסדרה מצליחה, נמכרה לנטפליקס.

     

    "אוקיי, זה עניין אישי. אני לא יכול לראות כצופה. לגבי 'פאודה 3', לא ביקשו ממני וגם לא הייתי רוצה, זה לא משהו שאני שואף אליו, ובלי קשר, כל הכבוד ליוצרים ולשחקנים שלקחו חלק. הישאם סלימאן (אבו אחמד בפאודה - ר"ש) הא חבר וזה לא קשור. בסוף אני מנסה לשים את עצמי במקום שלהם ואומר, 'נו עוד פעם?'"

     

     

    × × ×

     

    סוויד עבר לברלין בעקבות מי שהייתה אז אשתו, במאית התיאטרון יעל רונן. במהלך השהות שלהם בעיר החליטו השניים להתגרש וסוויד נשאר שם, בין היתר על מנת להיות קרוב לבנו. מקצועית, המעבר לברלין עשה טוב לקריירה שלו. הוא מגיע לפריים־טיים בעונה חדשה של 'כפולים' שמשודרת בקשת, בתפקיד שהוא עושה נהדר, כדרכו, ומחמת חשש אמיתי לספוילרים לא נרד לדקויות שלו. הוא משחק בהצגה אדיפוס ואנטיגונה' בתיאטרון מקסים גורקי בבירה הגרמנית, עסוק בצילומים לסדרות בינלאומיות, ובאחרונה רשם הישג יוקרתי כשלוהק לתפקיד בסדרה 'המרגל' על אלי כהן ז"ל, שיתוף פעולה בין קנאל פלוס הצרפתית לנטפליקס, בכיכובו של סשה ברון כהן בתפקיד הראשי. "הפעם היה ממש מגניב. אני משחק שדרן רדיו סורי, שהיה חבר מאוד קרוב של אלי כהן, ובמשטר החדש הפך לשר. מה שקרה זה שהתחברתי גם בתפקיד וגם בחיים עצמם, אחר כך, לסשה ברון כהן".

     

    תובנות?

     

    "סשה בחור מדהים, מקסים. עשינו סצנה ראשונה יחד, אני הייתי לחוץ ולאט־לאט התחלנו לצחוק ולעשות שטויות. בסוף היום הוא אומר לי, 'אני נוסע למרקש, בא לך לבוא?' אז נסענו שנינו למרקש ובילינו יומיים יחד. הוא איש מצחיק, אבל לא כמו על המסך, וכמו כל שחקן אוהב לדבר הרבה על עצמו. בנאדם מאוד חכם. התעניין בחיים שלי. סיפר את כל מה שקרה עם הסרט 'רפסודיה בוהמית'".

     

    דיווח מהשטח. הוא היה אמור לגלם את פרדי מרקיורי ובסוף זה לא קרה.

     

    "לקחו לו את התפקיד. סיפר שהוא בא עם הרעיון, עשה תחקיר במשך שנים והלהקה פחות הסתדרה איתו. ואז, יום אחד, הוא הבין שמתחילים לצלם את הסרט בלעדיו, בלי שאיש יגיד לו. אני לא יודע מה הוא יעשה בעניין, אבל ברור שהאיש מאוד כועס. הם רצו לעשות סרט רומנטי על התקופה ההיא, וסשה רצה עלילה יותר אמיתית וסרט פחות מלוקק".

     

    במארס השנה נישא לעדי שילון בפראג, בחתונה אזרחית, אחרי זוגיות של כשנתיים וחצי. "יש פה סיפור לא רומנטי", הוא צוחק, "עדי אמרה לי, אחרי שהיה ברור שנהיינו ממש רציניים, 'יוסף תשמע. הייתי עם בחורים דפוקים בחיים שלי, אני רק רוצה שנתארס'. אמרתי, 'סבבה, תני לי רגע לחשוב'. ואז יום אחד הצעתי לה נישואים עם הטבעת".

     

    שמחה גדולה.

     

    "ואז עדי אמרה לי, 'תדע לך שלא עבדתי עליך, אני לא מעוניינת להתחתן, חתונה לא אומרת לי שום דבר, פעם חלמתי להתחתן במסעדת דלאל עם החברים שלנו שם ואתה יודע, ירד לי החלום הזה. אני שמחה שהתארסנו וזהו'. ואז גילינו שהוויזה של עדי בברלין הולכת ונעלמת ואין שום סיבה שייתנו לה הארכה, אז החלטנו שנכון יהיה להתחתן. התקשרנו לחברה ישראלית שמטפלת בחתונות בחו"ל, אחותי התחתנה דרכה, והם סידרו לנו מהר מאוד. יצא שהתחתנו בבית לא כל כך יפה, אבל בחוץ היה שלג והכל יצא רומנטי וכיפי וזו הייתה יציאה מצוינת".

     

    מה עם הוויזה?

     

    "קטע מצחיק. חזרנו לברלין והבנו שעדי לא יכולה לקבל ויזה וזה לא עוזר לה. היא צריכה למצוא עבודה כדי שיהיה להם שווה להשאיר אותה, אז עכשיו עדי החלה להיות יועצת לטרנדים קולינריים, היא גם הולכת לביים, בכיוון של סרטים דוקומנטריים. בהחלט נמצאת בשלב מעניין בחיים".

      

    מתוך האינסטגרם של עדי שילון
    מתוך האינסטגרם של עדי שילון

    הייתה שמועה שהיא בהיריון.

     

    "כל שלושה חודשים שולחים לה הודעה של מזל טוב על ההיריון ומחכים לתגובה שלה. אבל אין שום דבר. ברגע שיהיה, אני חושב שיידעו".

     

    סוויד לא החמיץ את הסערה סביב נישואיהם של לוסי אהריש וצחי הלוי. הוא כבר היה שם קודם עם יעל ועדי. בשני המקרים הוא לא הסתיר את מערכת היחסים.

     

    לוסי וצחי העדיפו שלא לגלות עד לחתונה עצמה.

     

    "זה עצוב שצריך להסתיר יחסים. אני אישית לא מבין את זה אבל אם אני מוריד את התמימות ואת מה שאני מאמין בו, זה כנראה מראה על פחד כלשהו ממה שקורה בארץ. הרי הם לא יעשו את זה סתם. אני לא חי את הפחד הזה אבל כנראה שהדברים חמורים היום בארץ יותר ממה שהיו פעם".

     

    בפוסט שהעלה, תקף סוויד את אורן חזן על התבטאויותיו נגד החתונה של אהריש והלוי. "לא מאשים את אורן חזן שפיתה נפשות של יהודים במטרה לפגוע במדינתנו ולמנוע מעוד צאצאים שפויים להמשיך איזושהי שושלת שפויה, להפך, מזמין אותו להתפטר. כן מאשים את מדינת ישראל שלקחה את אורן חזן צעד אחד רחוק מדי ובחרה בו. אחים, צאו מהסרט. אורן, זה פאקינג אישי, ודע, אתה לא אחי ולא בגלל שאתה יהודי, די להתבדלות".

     

    אז חזן לא אשם אלא אלה שבחרו בו?

     

    "יש כמה נבחרי ציבור בארץ שאני לא מבין איך בחרו אותם, והוא אחד מהם. ראיתי ריאיון לא מזמן עם קומיקאי אמריקאי שאמר, 'בסופו של דבר העם בחר את הפוליטיקאים אז אני לא יכול להתלונן על הפוליטיקאים אלא לומר, מה שבחרתם, זה מה שקיבלתם'. אז עצוב לי על אמריקאים שבחרו בטראמפ. האנושות בוחרת פושעים, גם בברזיל, כאלה שהערכים שלהם מאוד לא הומניים, ערכים בזויים. זה לא אשמתם, זה מי שהם, אבל המון אנשים רצו שהם ישלטו בהם, אז מה זה אומר? קח את כל זה לנושא של אורן חזן. זה בעיקר עצוב, כמו גם מה ששמעתי ממירי רגב".

     

    כלומר?

     

    "היא אמרה, עצוב לי על נשים מוכות ונכים אבל בעצם המצפון שלי הלך למשמעת קואליציונית. ואתה אומר לעצמך, את שפויה? אלה הערכים שלך? את מעדיפה משמעת קואליציונית על בני אדם ועל אנשים מסכנים שבעצם צריכים את העזרה שלך, אז איך המצפון שלך חי עם עצמו? ואז אתה עונה לעצמך: אבל זה האדם שאתם ממשיכים לבחור בו, אז אתם כנראה רוצים סבל ורמת ערכים ירודה. זה מה שמגיע לנו. זה עצוב לי, אני לא יכול לסבול את זה. אבל זה רק הקול שלי".

     

    אבל אם נחזור לאורן חזן, לצערי האישי הוא גם אמר בקול את המחשבות של המון אנשים כאן.

     

    "נכון, לכן זה קשה לי. לא הייתי רוצה לחיות בסביבה של אנשים כאלה ולא הייתי רוצה שהבן שלי יגדל בסביבה של אנשים אלימים וגזענים, שלא אכפת להם מנשים מוכות ונכים, זה נורא. זה לא ייאמן איך אנשים מרשים לעצמם לדבר כאילו בשם האמת. הרי יש את העניין הזה עכשיו של לשים את כל האמת על השולחן. יש מעין היתר לתת לכיעור לצאת החוצה ולהגיד זה היופי. זה עידן טראמפ, וזה שאני 'גראבינג פוסי' זה מצחיק, לא משנה שבינתיים נשים נאנסות ומוכות. 'אני אונס אותך ואני גאה ואגיד שבאותו רגע הייתי חרמן ולבשת חשוף מדי'. באותו אופן אנשים מוציאים אמת כביכול על נישואים שמשום מה לא מתאימים להם".

     

    דניאלה פיק התחתנה השבוע עם קוונטין טרנטינו. הפוליטיקאים לא ממש דיברו על 'התבוללות'. די חיבקו אותם.

     

    "נכון. האמת שאני לא יודע וזה מפתיע וזה מוזר".

     

    אולי כי טרנטינו לא ערבי?

     

    "כנראה שכן, לא ערבי ולא מוסלמי. אם תשים נוצרי לבד זה איכשהו יסתדר, למרות שאם בהיסטוריה היהודית תחזור אחורה, אז הנוצרים היו רעים יותר ליהודים, אבל לבני אנוש יש זיכרון קצר. ואולי גם כי טרנטינו הוא במאי מצליח בעולם ובישראל אוהבים את הוליווד. ומה קרה עם סרג'י רוברטו וקורל סימנוביץ'? היו ירידות עליהם, נדמה לי שגם מאורן חזן, אבל בכללי די פחות. אז כנראה שאפשר להתבולל עם כדורגלנים מצליחים או בימאים. אבל יש משהו שבו הטוקבקיסטים דווקא צודקים וזה מה שעצוב".

     

    שוט.

     

    "קראתי טענה חוזרת בתגובות לנישואים של צחי ולוסי: 'אנחנו לא גזענים, זה לא הקטע של ההתבוללות אלא הקטע של הילדים, איך תגדלו אותם, יהיה לכם מאוד קשה בארץ'. ואז חשבתי שזו האמת, הם צודקים, ובכל זאת לא הבנתי למה אני עדיין מרגיש כעס מול תגובות כאלה. הרי לילדים של זוג מעורב באמת יהיה קשה לחיות בארץ".

     

    איפה הילדים שלך ושל עדי יחיו?

     

    "תשאל את כל מי שגר בארץ, לא משנה לאיזה צד הם נוטים, ויגידו לך שלא כדאי שהילדים שלי יגדלו בארץ. או שיגידו, 'לא רוצים אתכם פה, תישארו שם'. ולצערי הם צודקים. כל עוד המצב ככה, אף אחד לא ממליץ לנו לגדל אותם בארץ, אז למה שאני אגדל אותם בישראל? מה, אני מזוכיסט? בכוח אני רוצה שיתעללו בהם? אז לא. הרוע השתלט על הנשמות שלנו".

     

    גם עדי חושבת ככה?

     

    "כן, לגמרי".

     

    העיתונאי ינון מגל תקף את עדי בטוויטר אחרי שאמרה בריאיון שסבתא שלה הייתה גאה בזה שהתחתנה עם ערבי נוצרי. הוא כתב: דורות שלמים של יהודים היו גאים בך. את העתיד שלנו.

     

    "אין לי מה לומר על זה. למזלי אני לא צריך להתמודד עם זה יום־יום. אחרי שהתגרשתי מיעל חשבתי לחזור לארץ כי אמרתי, 'הרי אין לי בברלין יותר מדי חברים', ופתאום אתה פותח את העיתון וקורא את החדשות ואומר, 'מה פתאום, מה אני צריך שוב לחזור'. אני לא רוצה להתעסק בינון מגל ובמירי רגב. טוב לי פה. גם בתל־אביב טוב, אבל זו בועה. ברלין זו המציאות".

     

    בוודאי לבן שלך, שכבר גדל בה.

     

    "עדי שאלה פעם את אלכסנדר על הזהות שלו, והוא אמר לה, 'איזה כיף לי שאני גם ערבי ויהודי ופלסטיני וישראלי ונוצרי, והכל וגם לא כלום. ואני בכיתי מהתשובה הזו כי זה בדיוק מה שאני רציתי שהוא ירגיש. בארץ זה לא יכול לקרות. האם אני רוצה שהילד שלי יגדל כמו שגדלתי ואפילו יהיה לו יותר קשה? לא, אני רוצה לתת לו את העתיד הכי טוב ואני לא רוצה שיתעסק בדברים כאלה אלא להרחיק אותו מהעיסוקים בלאום ובדת ושלא יצטרך להגן על עצמו כל הזמן, שיתעסק באמנות שלו.

     

    "לבן שלי יש חבר שחור מאומץ וחברה טורקייה וגרמנייה. וזה קטע שהוא אף פעם לא מדבר על הנושאים האלה, זה אפילו לא עולה אצלו. וזה כל כך יפה, מציף באושר. מקסים אותי לראות שהוא מקבל חינוך הרבה יותר טוב ממני, בברלין".

     

    משפט לא פשוט.

     

    "ואני הייתי מודע לגזענים כבר בגן כי הייתי הילד הערבי היחיד והיו קוראים לי, 'ערבי מסריח' ולא הבנתי מה זה אומר, גם הם לא. ההורים שלהם אמרו לילדים או שהם ראו בחדשות וזה עובר לי בראש שוב ואני אומר לעצמי, 'לא רוצה שהילדים שלי יגדלו ככה'. יוצא שמול הבן שלי, דווקא אני זה שהגזען יוצא ממנו".

     

    כלומר?

     

    "כשאנחנו מדברים על החברים שלו אני אומר פתאום, 'מוזר שההוא שחור' והוריו לבנים, ונראה שההיא מהמשפחה הטורקית גדלה בבית יותר חם מאשר ההיא מהבית הגרמני. אני זה ששואל אותו על הדברים האלה וקולט על עצמי שמרוב שגדלתי בארץ והתעסקתי עם זה, אני הופך להיות הגזען שמפריד בין אנשים, והבן שלי בכלל לא עושה את ההפרדה, אלא פשוט לומד איתם. פתאום הבנתי שברגעים האלה הפכתי להיות הגזען שברחתי ממנו. אבל במקרה שלי אני מודע לזה ונלחם בזה ויודע ששום חלק לא יעבור לבן שלי".

     

    יש תור זהב של שחקנים ערבים בנבחרת ישראל. לא כולם אוהבים את העובדה שהם לא שרים את ההמנון.

     

    "מה יש פה לא להסכים? אתה בתור יהודי היית שר 'נפש מוסלמי' אם היית חי בארץ מוסלמית? מבקשים מהם לשקר, לעצום עיניים ולדמיין את עצמם במקום אחר".

     

    אייל ברקוביץ' אמר שביברס נאתכו לא יכול להיות קפטן הנבחרת כי הוא לא שר את ההמנון.

     

    "בזכות העובדה שאני שחקן יש לי יכולת להבין אנשים מכל מיני סוגים, אבל דברים כאלה הם מעבר ליכולת ההבנה שלי. תפקידים כאלה אני לעולם לא אוכל לשחק. לא שמעתי על זה עד שאמרת לי ואני שמח שאני לא מודע לכל דבר שקורה בארץ. בגלל דברים כאלה הייתי עלול להפוך לאדם העצבני שמקלל אנשים ברחוב. ואני לא".

     

    × × ×

     

    היחסים עם חמו, דן שילון, מצוינים, אם שאלתם. "הוא לא אוהב לטוס אז אני פוגש אותו קצת פחות, כשאני מגיע לארץ, יושבים על כוסית ויסקי. רציתי לעשן גם סיגר אבל היה לי קשה. הוא איש נורא חם ומצחיק ואנחנו הולכים לקנות אוכל יחד. הוא מבין בזה".

     

    אז הוא קיבל אותך למעגל.

     

    "מההתחלה. הוא היה זה שרמז לעדי, 'לא כדאי לך לפספס את הבחור הזה'".

     

    איך זה עובד עם יעל גרושתך שמביימת אותך עכשיו בהצגה, זה לא קשה לעבוד עם האקסית?

     

    "לא. שמע, חמותי הישנה וחמותי החדשה חברות. אני בקשר גם עם המשפחה של יעלי, אנשים חמים, וכמובן עם המשפחה של עדי. אמא שלה ואחותה היו פה חודש ויצא שכולנו אכלנו יחד ואני מאוד אסיר תודה לבן שלי שאיחד את כל המשפחה. בכל יום הולדת הוא מבקש משאלה ואומר, 'אני רוצה שכולם יהיו יחד'. לפני כל ארוחה הוא מוביל טקס שבו כולם מחזיקים ידיים ואומרים, 'איזה כיף להיות יחד'. אז עשינו ארוחה עם יעלי והמשפחה פה ועדי והמשפחה, כולם יחד, ואנשים לא מאמינים שזה קיים".

     

    עם אמא שלך אתה פחות בקשר.

     

    "נכון. יש לנו עולמות אחרים, אני מאוד אוהב אותה אבל אנחנו אכן לא בקשר. אני בקשר עם האחיות שלי בחיפה ואנחנו נעשה כריסמס יחד וחנוכה כמובן, אם נספיק".

     

    לא פשוט לא להיות בקשר עם אמא.

     

    "נכון, זה משהו שאני צריך לעבוד עליו, משהו אישי ביני לבינה, נושא ארוך מילדות שקשה לי לדבר עליו. אני כן חושב שאני צריך לחזור להיות איתה בקשר וצריך לעשות את המאמץ. היא אישה טובה שיש לי מה להודות לה, אבל אנחנו בסוג של משבר ואני צריך בצד שלי להתגבר על זה ולבוא. אנחנו גם לא מדברים בטלפון. עם אבא אני בקשר. הוא חי בטורונטו".

     

    אמא שלך דתייה ולא אהבה את המערכות הזוגיות שלך.

     

    "אבל לא בקטע לאומי בכלל, אלא בקטע דתי. היא רצתה שאתחתן בכנסייה עם כומר, מבחינתה כמו שצריך, אבל מה לעשות? אני לא יכול לשקר ולומר שאני דתי ולהתחתן בכנסייה. אנחנו לא מתחתנים בשביל ההורים שלנו".

     

    עיר ליברלית ברלין, אטמוספירה אחרת, של מתיחת גבולות. גם מיניים. יחסים פתוחים, פוליאמוריה, הכל הולך, והמונוגמיה הישנה בסכנת הכחדה. "זה לא שברלין מטיפה לזה אבל מאפשרת את זה. היא כאילו אומרת לך, 'תחיה איך שאתה רוצה, אנחנו מקבלים הכל, כל עוד אתה לא פוגע באחר. משוגעים יכולים להסתובב פה ברחוב וגם מסוממים, אבל אתה מרגיש יחסית בטוח שלא יתנפלו עליך. לא ייגעו בך. יש תרבות כזאת של לתת לך מרחב אישי שאני מאוד אוהב".

     

    דוגמה?

     

    "אנחנו הולכים לפעמים לסאונות, כולם בעירום, גם נשים וגם גברים. בפעם הראשנה אתה נבוך ולאט־לאט נפתח כי אין בזה שום דבר מיני. אתה כן מסתכל מדי פעם, אבל לא בוהה כי זה לא מנומס. בארץ זה לא היה עובד. כולם היו מסתכלים על כולם בצורה מינית והיית נאנס רק מהמבטים של האנשים. פה זו תרבות. זה משחרר. בפעם השנייה שהלכתי עם עדי לסאונה, היא הייתה נבוכה קצת. יצאנו החוצה ואתה טובל במים קפואים, ואז יש לך סטלה טבעית רק מהערבוב של חם וקר. ירד שלג בחוץ, ועדי פשוט רצה עירומה חופשי וזה היה מצחיק, כי אפילו הגרמנים לא עשו את זה. היה כיף לראות את זה. חלק מהחופש. אתה יכול להיות עירום כי לא יבהו בך ולא יסתכלו עליך בצורה מוזרה".

     

    כתבת בעבר פוסט ארוך שהעלה את שאלת היחסים פתוחים.

     

    "זה לא היה בעד יחסים פתוחים אלא כזה ששואל שאלות וגם התייעצתי עם עדי בזמנו מה היא חושבת על מה שכתבתי. אני לא בעד יחסים פתוחים, אבל לא נגד. זו שאלה שהיום זוגות בני 40 ומעלה חושבים עליה. כשאני הגעתי לאזור גיל 40 הבנתי שזה נושא שמאוד מעסיק אותך. אתה מבלה עם מישהי 20 שנה, יש לכם ילדים ואתה אומר, 'מה הלאה? כל החיים יהיה ככה?' ואז אתה מגלה שאנשים בוגדים ועושים דברים מאחורי הגב ולהוא יש בכלל ילד ממישהי אחרת. אני כן בעד מונוגמיה והיא מתאימה להרבה אנשים, אבל חושב שיש לשים את השאלה על השולחן. בארץ זה לא כל כך מתאפשר כי ישר יסתכלו עליך כעל עוף מוזר כמו שעושים לנשים רווקות בגילאים מתקדמים. כי אם את אישה בישראל אז ברור שאת חייבת להביא ילדים".

     

    ובשורה התחתונה?

     

    "יחסים פתוחים לפעמים נכשלים ולפעמים מצליחים, כמו מונוגמיה. אין מה להסתיר את הדיון בזה. גם על מה שקשור לסקס אנחנו לא באמת מדברים. כולנו באיזשהו אופן פגועים מינית. נשים, זה ברור. ל־80 אחוז מהידידות שלי יש סיפורים על פגיעה וניצול מיני".

     

    וגברים?

     

    "אנחנו פגועים מינית כבר מבחינת התפקיד שניתן לנו. נתקלים בגיל צעיר בפורנו וחושבים שהתפקיד שלנו זה לזיין כמה שיותר, ויש כאלה שאבא שלהם לוקח אותם לזונה כדי שירגישו גבר, וזה בעצם להשפיל בחורה. להיות גבר־אלפא זה לחץ גדול. אם אתה רוצה להתחבק, אתה לא גבר, אולי יגידו שאתה הומו, וזה בכלל בישראל סוג של קללה. בארץ אין מספיק מקום לדבר על הדברים האלה. בברלין זה נושא חופשי ויש בתיאטרון הצגות בנושא, וזה מאוד פותח".

     

    סיפרת פעם שבברלין לא עושים עניין מהתנסויות עם גברים.

     

    "תמיד רציתי לגלות את הצד הזה, כי הרי יש פה עולם שלם שאני מפסיד, שאומרים שהוא עולם מדהים. כשהייתי באוניברסיטה היה בחור גיי שרצה לעשות איתי הצגה ואני בהתחלה לא רציתי כל כך וחשבתי, 'אולי אני הומופוב? אבל זו הזדמנות להכיר את העולם הזה'. עשיתי איתו הצגה ואז עשיתי גם את 'הבועה' ואלה מקומות שסיקרנו אותי כי אני חייב לומר שאני יותר מתחבר לגברים שהם גייז. שאלתי את עצמי למה, והבנתי שזה כי הרבה מאוד גייז מחוברים לצד הנשי שלהם ואני יכול לחבק אותם בלי להרגיש בושה. גבר סטרייט זו טפיחה על השכם".

     

    תמיד יש אופציה של להיות דו.

     

    "אני באמת לא נמשך לגברים. הייתי רוצה להיפתח לעולם הזה אבל גיליתי שאני לא, זה לא עובד לי. אז אני כנראה סטרייט לגמרי. אני מחכה ליום שבו יגיע גבר שאוכל להגיד שאני מאוהב בו אבל זה לא קורה לי. אולי בעתיד. אני מאוד בעד לפרוץ את כל המסגרות שאנחנו שמים לעצמנו".

     

    מעניין מה תגיד עדי על זה.

     

    "היא תכעס באותה מידה, אני מניח. זה לא משנה אם אישה או גבר".

     

    razs@yedioth.co.il

     

     

     

     

     

     


    פרסום ראשון: 04.12.18 , 18:47