"בהצגה אני יושבת שבעה גם על אבא שלי"

החזרות להצגה "שבעה" בתיאטרון בית ליסין הזכירו לענת וקסמן את השבעה הפרטית על אבא שלה טוביה. להלוויה ולשבעה וקסמן לא יכלה להגיע. היא החלימה בדיוק מניתוח להסרת גידול שפיר בראשה. "לאבא שלי, שנפטר לפני חמש שנים, קוראים טוביה, בדיוק כמו לבעל שלי בהצגה", היא מספרת. "בהצגה אנחנו יושבים שבעה על טוביה ואומרים עליו קדיש. אני מפצה בכך על העובדה שלא הייתי אז בשבעה, ונפרדת שוב מאבא שלי. וזה לא הדמיון היחיד בין ההצגה לחיים הפרטיים שלי: 'שבעה' מתרחשת על רקע ביקור סאדאת בארץ. אבא שלי היה אז סדרן בכנסת. אם היו מצלמים את הסרטונים של ביקור סאדאת בכנסת מזווית אחרת, היו רואים שם את אבא שלי".

ההצגה "שבעה" של הספרי, שזכתה להצלחה גדולה בגלגול הקודם שלה, מסמנת את המעבר של וקסמן, מהוותיקות והמוערכות בשחקניות התיאטרון הקאמרי, לבית החדש שלה. "בשנים האחרונות לקחתי זמן כדי לנוח מהרבה שנים של מעמסה", היא אומרת. "כשציפי פינס (מנכ"לית בית ליסין) באה אליי בהצעה לתפקיד יותר פרונטלי, ועוד תפקיד כזה, לא יכולתי לסרב. הספרי הוא מגדולי המחזאים בישראל, ומהניסיון שלי בעבודה איתו נוצר בינינו קשר מאוד מיוחד. את הדמות שאני מגלמת כאן גילמתי כבר בהצגה 'הבדלה' בקאמרי, בבימויו של הספרי, וזו בעצם האמא הפרטית שלו. זאת אותה דמות, אבל יותר חדה והטקסט שלה מעולה".

ב"שבעה" וקסמן מגלמת את דבורה, אישה שבעלה (גדי יגיל) אמור לחזור מחופשה בגליל לקראת ברית המילה של נכדו הבכור, אבל שיחת טלפון מפתיעה מהמשטרה בלונדון מבשרת על מותו המסתורי. הלווייתו נערכת בדיוק בשעה שבה נשיא מצרים, אנואר סאדאת, נואם בכנסת את נאומו ההיסטורי, ואיש אינו מגיע להלוויה חוץ מאשתו וילדיו. דבורה מחליטה לסגור את השבעה למנחמים והיא וילדיה כלואים עכשיו שבוע ימים בביתם לסדרה של בירורים נוקבים, ללא מנחמים וללא נחמה. לצד וקסמן משחקים בהצגה, שביים כפיר אזולאי, גדי יגיל, יניב ביטון, נעמי לבוב, נדב נייטס, דניאל גד, אופיר וייל, יעל שטולמן ותומר מחלוף.

"עברתי הרבה קאסטים מדהימים בקריירה שלי, אבל כאן מדובר בקאסט פיצוץ", היא אומרת. "גדי יגיל, שהוא בן אדם נדיר, שאין בו אפילו גן אחד של כעס ועצב, הוא פשוט צ'ארמר. מוניומנט מהלך. יניב ביטון הוא עוד פנומן, הוא מחקה כל דבר שזז, כולל אותי — חיקוי אדיר. נדב נייטס הוא חתיך הורס ושחקן מעולה. נוטים לחשוב שהוא נורא רציני, אבל הוא בעצם נורא מצחיק. נעמי לבוב ביקשה שאני אדבר עליה בעיתון", היא צוחקת. "היא כמעט הכתיבה לי מה להגיד. אמרתי לה שהכותרת של הכתבה תהיה 'חברתי נעמי ואני'. בניגוד לפרסונה שלה שהיא נורא אפלה וקודרת, היא פשוט ההפך הגמור. היא יצור מתוק ומצחיק, ואני מעריצה שלה בסדרה 'על הספקטרום'. דניאל גד הוא חלומה של כל אישה ואמא, וגם שאר השחקנים פשוט כבשו את ליבי".

אז בית ליסין הוא מעכשיו הבית החדש שלך?

"אני אשאר שם בשמחה. בעקבות המעבר פגשתי מחדש את ציפי פינס, שהייתה מנהלת תיאטרון באר־שבע כשסיימתי את הלימודים בבית צבי, והחתימה אותי אז. בזכותה התחתנתי עם אוהד שחר ונולדו לי שני ילדיי המתוקים. נפגשנו שוב בבית ליסין לפני עשרים שנה, משם עברתי לקאמרי ושוב חזרתי. היא מנהלת ליגה והיא לדעתי המנהלת הכי טובה בישראל".