בוקר אחרי פרסום מבצע "מגן צפוני" לנטרול מנהרות חיזבאללה בגבול לבנון, צריך לשאול את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמכהן בתפקידו כבר קרוב לעשור, וכן את הרמטכ"ל גדי איזנקוט שמאז מלחמת לבנון השנייה היה אחראי, בצורה כזו או אחרת בתפקידיו השונים, על הזירה הצפונית: איך איפשרה ישראל את הקמתה של המפלצת הזו ששמה חיזבאללה, שכעת מתברר שגם חפרה מנהרות התקפיות לעבר ישובי הצפון?
לא רק מנהרות: הארסנל של חיזבאללה התחזק בעשור האחרון מ־30 אלף רקטות ל־150 אלף, שרובן גם ארוכות, מדוייקות וכבדות יותר ומגיעות לכמעט כל יעד אסטרטגי בישראל.
ולכן חובה לשאול: כיצד במשמרת שלהם, עם כל הפעולות המיוחצנות של צה"ל בסוריה, הפך ארגונו של נסראללה לצבא שמצליח להרתיע את ישראל הגדולה והחזקה? ואיך הגענו למצב שראש ממשלה ורמטכ"ל מכנסים מסיבת עיתונאים להכריז על איתור מנהרה בודדת כששניהם יודעים היטב מה התוכניות והיכולות של חיזבאללה למלחמה הבאה? על מנת לחדור ליישובים חיזבאללה באמת לא זקוק למנהרות. ועם כל הכבוד להישג המודיעיני של איתור המנהרה ליד מטולה, הסוגיה המרכזית עליה לא מדברים היא אובדן ההרתעה הישראלית מול הארגון. צה"ל מחזיק במידע מודיעיני מצויין על חיזבאללה, מפעלי הטילים שלו, ואפילו על פרטי נחיתות המטוסים האיראניים בביירות שמובילים רכיבי דיוק — אותם מטוסים שישראל לא יכולה לפעול מולם.
גם מול המנהרות שנחשפו — ושכנראה עוד ייחשפו בקרוב בצפון — סביר להניח שלא תהיה פעולת סיכול בשטח לבנון. לשם השוואה: ב"צוק איתן" יצא צה"ל למבצע נרחב בתוך הרצועה אל מול 32 מנהרות חמאס. ככה זה כשרוצים להרתיע. אלא שכעת, מול מנהרה אחת של חיזבאללה, צה"ל פועל לסיכול מצומצם רק בשטח ישראל — ועוד עשה שמיניות באוויר כדי להבהיר שלא חצה את קו הגבול הבינלאומי בזמן שהצד השני הפר בבוטות את ריבונות ישראל.
אז במקום למנף הצלחה מודיעינית וטכנולוגית זו בזירה הצפונית ולהגדירה כמו שהיא — מבצע לאיתור מנהרה בודדת — התעוררנו אתמול בבוקר להודעה דרמטית על יציאה למבצע "מגן צפוני". לרגע נדמה היה שהשמדנו את מערך הטילים המדויקים של חיזבאללה או את מפעל הטילים עצמו. לא במקרה אולי, היו אתמול עדיין חילוקי דעות במטכ"ל סביב הנושא שכן היו קצינים שאכן חשבו שלא נכון להגדיר זאת כמבצע. לא ברור מי אישר את ההודעה הדרמטית ומי הפיק את המסרים הבומבסטיים, אבל החגיגה המופרזת למעשה פגעה בהישג הצבאי וכעת מחייבת אותנו לשאול שאלות קשות במקום להצדיע למוחות המבריקים באגף המודיעין, בפיקוד הצפון וביחידות ההנדסה על גילוי המנהרות.
אנטבה זה לא היה, וגם לא אביב נעורים. אז איזה מבצע כן קיבלנו? איתור ונטרול של מנהרה בעומק 25 מטרים, באורך 200 מטרים — 40 מתוכם בשטח ישראל — ובגובה ורוחב של שני מטרים. שנתיים לקח לחצוב אותה, הדיפון סלעי טבעי, והיא כוללת מערכות איוורור וחשמל. בצה"ל מספרים כי עקבו אחרי המבנה החשוד בכפר כילא כבר ב־2014. "ראינו פעילות חריגה מבצעית של פינוי עפר תוך ניסיון להסתיר את הפעילות כאילו זו עבודה אזרחית", אמר דובר צה"ל תא"ל רונן מנליס. כבר בחודשי הקיץ נערכו בצבא לפעול נגד המנהרה, אבל החליטו לדחות זאת בעיקר בשל חוסר בשלות מודיעינית וטכנולוגית. בסופו של דבר, הפעולה אושרה בקבינט בתחילת נובמבר כשהרמטכ"ל נתן אור ירוק. אך היה זה שר הביטחון לשעבר ליברמן, שדווקא התנגד וטען כי צריך לטפל קודם בחמאס בעזה.
היו גם עוד כמה קצינים בכירים שייעצו לאיזנקוט לדחות את הפעולה במספר חודשים. נכון לאמש: היו קולות במטכ"ל שחשבו שהרמטכ"ל לוקח על עצמו סיכון גדול ערב סיום תפקידו. "למה הוא צריך את זה?", שאל אחד האלופים. הסיבה לספק: אף אחד לא היה בטוח שכבר ביום הראשון תימצא המנהרה. מרגע שהגיעו התמונות של פעיל חיזבאללה בוחן את המצלמה הצה"לית בתוך המנהרה (עוד על כך — ראו למטה), היה צורך לפעול. במטכ"ל כינו את האיתור "נס חנוכה". ייתכן שברמה הטקטית לפחות, במקרה של מנהרה אחת, הם צודקים. אך מול איום חיזבאללה בכללותו, ניסים לא יספיקו. אז כדאי שניערך בהתאם.
