ערב שלישי האחרון, רק יממה אחרי שאלי גוטמן הודיע על פרישה מסיבות בריאותיות והרעיד את הכדורגל הישראלי עם ההתפטרות המיידית מאימון מכבי חיפה, הוא נכנס נסער לביתו בשכונת אחוזה בחיפה, אחרי שהעביר את היום בהכנות לקראת משחק האקסית שלו בסכנין.
"סמדר, את לא מבינה מה עובר עליי, אני לא יכול להסביר לך מה קורה לי בגוף", הוא אומר לאשתו כשדמעות מציפות את גרונו. "אני בסערת רגשות. את לא יכולה לתאר מה קורה לי עכשיו".
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
גוטמן חולף על פני ארון הגביעים העמוס בסלון ביתו, המשקף את הקריירה שלו, אי־שם מראשיתה כמאמן בליגת המושבים, דרך ההישגים הגדולים בקריירה שלו, לצד תמונות משותפות עם המאמנים הגדולים בעולם כמו ארסן ונגר, פאביו קאפלו ואחרים.
"יאללה, תתחילו את הראיון", מפצירה אשתו סמדר. היא מודאגת מהמצב. "סמדר, אין מה לעשות, אני חולה כדורגל, ממש לא חולה לב", הוא מתרץ לה והיא מגיעה כדי לחבק אותו.
ברור לכולנו שהתכנסנו לראיון פרישה מאימון כדורגל, של אחת הדמויות המרכזיות בעולם הספורט הישראלי. בינתיים הסלולרי של גוטמן קורס. הוא מקבל הודעות ללא הפסקה ממאמנים בליגת העל, משחקנים שאימן בעבר, וגם משר האוצר משה כחלון ומג'ורדי קרויף.
תאר לנו את 24 השעות שעברו מערב יום ראשון ועד לרגע שבו החלטת על פרישה סופית מאימון כדורגל.
"ביום ראשון בסביבות תשע בערב הרגשתי לא טוב, עם מועקה בחזה וסחרחורת. בעקבות ההיסטוריה הרפואית שלי אשתי סמדר התקשרה למיון ונסענו מייד. בבית החולים בדקו לי לחץ דם ועשו לי אק"ג. הלחץ דם שלי היה גבוה מאוד, וזה עוד תחת כדורים. מאז התקף הלב שלי אני לוקח כדורים. אבא שלי הלך לעולמו רק ביוני השנה. הלחץ דם, זה תורשתי אצלנו. הפעם הראשונה שגילו לי לחץ דם הייתה כשהייתי חייל בחיל הים. זה לא נותן הוראות אזהרה, זה פשוט מגיע. עשו לי גם בדיקות דם במיון, הרופא אמר שהלחץ דם גבוה, והאק"ג לא לשביעות רצונו. איזנו אותי עם כדורים, שוחררתי וחזרתי הביתה".
הצלחת לישון בלילה שבין ראשון לשני?
"לא הבנתי כלום. אני לא פוחד מהמוות. מתי שהוא יגיע, הוא יגיע. לא חשבתי לרגע שזה יסיים לי את החלום לאמן את מכבי חיפה".
ואז קמת בבוקר, ומה קרה?
"התעוררתי עם לחץ דם גבוה, יש לי מכשיר. מאז שאני במכבי חיפה אני בודק את עצמי הרבה יותר. התקשרתי לד"ר קרן זיסמן, שצינתר אותי לפני שבע שנים. קבענו להגיע לבית החולים ב־11 בבוקר. אבל הבדיקות לא היו טובות, עם מדדים גבוהים, וגם האק"ג לא היה ממש טוב".
הסטרס ועונשו
בשעה שמונה גוטמן מפסיק את הראיון, ומתיישב לראות את המשחק של האקסית מול בני סכנין, אחרי שהיה מעורב ישיר בהכנת הקבוצה מרחוק. גם בסלון ביתו הוא לא נראה ממש רגוע, למרות שחיפה משחקת בסכנין, עשרות קילומטרים ממרומי הכרמל. השער של מוחמד עוואד בדקה ה־59 מקפיץ את גוטמן מול הטלוויזיה. הוא החל לדפוק על הספות, חגג את השער והשמחה התפרצה עוד יותר עם השער השני של וייסמן. עם שריקת הסיום, אחרי שהיה אמוציונלי מאוד, שמע גוטמן איך איתי מרדכי הגיע לעמדת הראיונות ואמר: "הניצחון הזה כולו אלי גוטמן״, והתרגש מכך מאוד. ואז גם שמע שבנו הבכור אורי, בן 33, עוזר מאמן בני יהודה, ניצח בקריית־שמונה והשלים ערב משמח. "מאחל לו לעשות קריירה טובה משלי, וזה יקרה״, אמר גוטמן הנרגש.
מיד בסוף המשחק אנו שומעים על ניסיון שהציעו שחקני הקבוצה למצוא נוסחה שתשאיר את גוטמן בתפקיד של יועץ כלשהו, אולי הלוחש על אוזנו של יעקב שחר, כדי שימשיך לתרום מהידע ומהנסיון שלו. מה שבטוח - שעל הקווים הוא כבר לא יעמוד.
בחזרה לראיון, כשאני שואל את גוטמן מה בכל זאת הפחיד אותו, ולמה פרש, הוא שולף מכיסו את המכתב שנתן לו הרופא ולפיו אירועי התרגשות וסטרס גורמים לתעוקת חזה ויתר לחץ דם. "הוא אמר לי שהוא ממליץ לי להפסיק לאמן. 'בוא נקרא לילד בשמו'. הרי במשך שנים הייתי עם לחץ דם מאוזן דרך הכדורים היומיומיים. כל זה סטרס שעובר מהאימון. הוא המליץ לי לא להיקלע למצבי סטרס והתרגשות שנובעים כתוצאה מעבודתי כמאמן, כי זה יכול לגרום לי לאוטם שריר הלב, או לאירוע מוחי".
מתי התחלת להבין שגמרת עם האימון?
"לא מבין. אפילו עד הרגע הזה אני לא מבין. אני חולה כדורגל, תרתי משמע. ב־12 סיימתי אצל הקרדיולוג שלי. סמדר אמרה לי חד־משמעית את הדעה שלה. אני אמרתי שאני רוצה לדבר עם יענקל'ה שחר".
איך הודעת לבעלי הקבוצה על כל הסיפור. מה הייתה תגובתו?
"יענקל'ה היה מעודכן בכל רגע, החל מהלילה ומהבוקר. חוץ מאשתי הוא היחיד שידע. נפגשנו באחת בצהריים בכפר גלים, הראיתי לו את התוצאות והמכתב. הוא היה המום, אבל חד - הוא אמר לי 'אין פה דרך חזרה, הבריאות לפני הכל'. רק שם התחלתי לעכל. התחלתי לבכות, אמרתי לו: 'אתה מבין שזו טרגדיה בשבילי?'. הוא הבין ואמר שזו טראומה בשבילו".
זו לא הייתה החלטה מהירה מדי?
"שנינו נבהלנו מזה. שחר אסף את הצוות המקצועי, אף אחד לא ידע מכלום. כשהוא הודיע להם, פרצתי בבכי ויצאתי החוצה. שתיתי מים וחזרתי פנימה. עמדנו מול השחקנים, שחר הודיע להם. הם היו המומים. עד עכשיו אני לא מרגיש שעזבתי אותם".
כלומר?
"הנחתי יסודות עמוקים בשלושת השבועות האלו. היה לי חיבור ענק מהרגע הראשון עם כולם. לפעמים אתה מגיע למקום ומרגיש שאתה לא מתחבר, אבל פה מהרגע הראשון החיבור היה מיידי. אני מרגיש אחריות".
ומרגיש גם פספוס?
"הקדוש ברוך הוא נתן לי להגיע למועדון שבו התחלתי כמאמן בליגת העל, כעוזרו של שלמה שרף. אבל אחרי שלושים ומשהו שנים שחזרתי אליו הוא נתן לי רק לטעום ולא לאכול".
למה?
"יש דברים נסתרים".
עד כמה זה כואב שעד שהגעת סוף־סוף למקום הזה, אתה עוזב אותו אחרי 23 ימים בלבד?
"אני לא מקבל את זה עד עכשיו. הרגע עליתי מכפר גלים לפני המשחק מול סכנין. המוטו שלי בחיים הוא 'תחלום בגדול, תעבוד קשה ותישאר צנוע'. ככה חינכתי את הילדים שלי. הגשמתי הרבה חלומות בחיים שלי, אחד מהם היה להגיע למכבי חיפה, וגם הוא הוגשם. אבל איפה החלק של לעבוד קשה? אני רוצה לעבוד קשה, להביא אותה חזרה לקדמת הבמה, זה החלום שלי".
מה הרגשת כשחזרת הביתה, אחרי הסערה של יום שני האחרון?
"יענקל'ה שחר התקשר ושאל איך אני מרגיש. אמרתי לו 'ריקנות'. הוא שאל: לא, איך אתה מרגיש פיזית? העברתי לילה של מחשבות על הקריירה, על התחנות שעברתי בדרך, ובפרט על הסיטואציה הזו. כאילו שזה חלום שאני מתעורר ממנו מחר בבוקר וממשיך רגיל".
קראת לסיטואציה הזאת טרגדיה.
"כשדובר המועדון דודו בזק שאל אותי מה לכתוב, במילה אחת, אמרתי לו 'טרגדיה'. היום שאבא שלי הלך לעולמו היה היום העצוב בחיי, ואתמול זה היום העצוב השני אחריו. לאמן במכבי חיפה זו הייתה הגאווה הכי גדולה שלי. הייתי אצל אבא שלי בקבר אחרי שקיבלתי את התפקיד, אמרתי לו שסגרתי מעגל".
אתה בן אדם רגשן. בכית ללא הפסקה.
"כי זה לוקח אותך לכל הקריירה. זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות. ואתה כאילו מגיע לסיטואציה שאתה יודע שלא תעשה אותה יותר. הבכי העיקרי שלי היה עם יענקל'ה שחר, בכיתי כל היום".
החלום ושברו
למרות כל מה שקרה, נראה שגוטמן לא ממש מתחרט על ההחלטה לעזוב את עמדת הפרשן בערוץ הספורט והקפיצה חזרה לקלחת של הכדורגל הישראלי.
אולי טעית כשעזבת את האולפן הממוזג של ערוץ הספורט לטובת סיר הלחץ הזה?
"הייתי מאושר בערוץ הספורט, אבל אם הייתי חוזר אל זה, לא הייתי אומר לא למכבי חיפה. זו הייתה הגשמת החלום האמיתית שלו. הרגשתי את החלום ושברו".
עד כמה מצב הלב שינה את חייך?
"לטובה. לפני שיענקל'ה שחר לקח אותי למכבי חיפה, הוא שאל איך אני מבחינה רפואית. אשתו נילי מאוד פירגנה לי ואמרה לי שאני נראה נהדר, הרבה יותר ממה שהיה בעבר. אני שומר על תזונה. רזיתי. אבל מצד שני אני לוקח כדורים".
אתה חושש לחייך?
"לא. לכל בן אדם כתוב את היום שלו. יש לי אחריות של אישה ושלושה ילדים, ואני חייב לשמור על עצמי כמה שיותר. אני רוצה לחתן אותם, להיות סבא יום אחד".
הרי אימנת את נבחרת ישראל, וגם בה יש לחצים.
"בנבחרת הסטרס נקודתי ורגעי, ואחת לכמה חודשים. פה עברתי מאפס למאה בלי לעשות הכנה נפשית. קפצתי מהאולפן ישר לאימון. באימון הראשון הרגשתי כמו בן 40. חזרה לי התשוקה, ההנאה מהאימון, ההנאה לרדת למתחם האימונים. הייתי יורד לפני הזמן, רץ מסביב למגרש, האימון תמיד היה מוכן, עם שיחות אישיות. הייתי יורד בבוקר וחוזר בלילה".
אז אולי זו הבעיה שלך, שאין לך גבולות?
"אין לי גבולות, זה מוחלט. זה משהו שמושרש בי. אם הייתי יותר רגוע, אולי הסטרס לא היה מגיע".
מה יש בחיפה שאין במקומות אחרים?
"הסטרס הזה לא הגיע בגלל מכבי חיפה, אלא בגללי. בגלל הכמיהה שלי להביא כמה שיותר מהר את מה שאני רוצה למכבי חיפה. אף אחד במכבי חיפה לא מלחיץ. האווירה במתחם פסטורלית, יש את כל התנאים. רציתי להביא את התוצאות מייד. לא הצלחתי לווסת את זה, ככל שקיבלתי תמיכה ואהדה מהקהל של חיפה, דחפתי יותר, בלי חשיבה על התוצאות הבריאותיות".
אז טעית?
"אמרתי לך שחשבתי שאני בן 40, אבל אני לא. סגרתי עם שחר ברביעי באחת בלילה. לא ישנתי כל הלילה. הכנתי את האימון, ישבתי על משחקים של חיפה, עשיתי ניתוח של כל השחקנים. החלטתי על שיטת משחק לקראת חדרה, סימנתי יעדים מנטליים לקראתו, וקבעתי עם שחר בשמונה וחצי בבוקר בכפר גלים. וכל זה אחרי לילה ללא שינה. הוא הציג אותי, שלפתי את הדפים. הם ראו שהאימון מוכן, כולל שמות, תוכן, זמנים. וכל זה בלילה אחד".
היו לך תחושות מוקדמות מאז שהגעת לחיפה שזה הולך למקום הזה?
"לא הרגשתי שום סטרס. הרגשתי את האהבה של הקהל, שאני חוזר למה שהייתי לפני עשרים שנה. הבעיה שלא הבנתי מה אני עושה לגוף שלי. אם הייתי יודע לעשות את זה בהדרגתיות, לא הייתי מגיע לנקודת רתיחה. הייתי רוצה להיות רגוע, אבל מה שקייים בי חזק ממני".
מהי ההודעה הכי מרגשת שקיבלת בימים האחרונים?
"אורי, הבן שלי, שלח את ההודעה הכי מרגשת, וגם ההודעה ששלח ערן שאדו, שהוא מאמן הכושר שלנו, גרמה לי להזיל דמעה. כמעט כל השחקנים שאימנתי שלחו לי הודעות".
אם התוצאה הייתה אחת־אפס למכבי בדרבי, היית פורש?
"שאלתי את הקרדיולוג. הוא אמר לי שאם הסטרס לא היה מגיע עכשיו, הוא היה מגיע בשלב אחר. אני בן אדם שלא יודע לווסת, לי זה קשה".
מאמן צריך לעשות בדיקת כשירות לפני הגעה לקבוצה?
"לא. אם הייתי עושה בדיקת כשירות, ואמר לי את זה הקרדיולוג, לא היו מוצאים כלום. זה לא מאותת לך שזה הולך לבוא".
לא לקחת בחשבון שיגיעו מצבים קשים לקבוצה?
"לא חשבתי על דברים כאלה. באתי נקי. לא חשבתי שאם אתקל בלחץ או במשחקים קשים, יכול לקרות דבר כזה. הגעתי רעב, בטירוף. רציתי להשיג הכל בשלושה שבועות".
מה באמת קרה?
"לא חשבתי לרגע שהגוף יבגוד בי. הוא לא בגד בי מאז 2011. ההתנהלות שלי גרמה לגוף שלי לבגוד בי. לא הגוף שלי בגד בי, אני בגדתי בו".
כמה כסף הפסדת מהמהלך?
"הנושא הכספי לא היה שיקול בעזיבה שלי ולא עלה בכלל. רק הבריאות, וזהו".
מה בדיוק קרה עם כתבת הטלוויזיה רותם ישראל?
"הכל בגלל ההיכרות האישית שלי עם רותם, שאני אוהב אותה, נהניתי לעבוד איתה. רק בגלל ההיכרות בינינו נתתי לה את הדוגמא הזאת, של האיפור. חלילה לא התכוונתי למשהו אחר. מי שרצה לעשות מזה מטעמים מאינטרסים אישיים שלו, שיבושם לו. לא היה בזה שום דבר סקסיסטי ובטח שלא שוביניסטי. תשאל את מאיה רונן, או את מירי נבו, לגבי רמת הכבוד וההערכה שאני יודע לתת להן כנשים בעלות עוצמה, ידע ודיעה".
מה תענה לטוקבקיסטים שטוענים שאתה מפחד להתמודד עם קבוצה בצרה?
"שיקראו את המכתב ששלח לי הקרדיולוג. הרי החלום הכי גדול שלי היה להגיע למכבי חיפה. מישהו חושב שהייתי עוזב את הגשמת החלום הזו אחרי שני משחקים בלבד, שלא מסיבות בריאותיות? על איזו בריחה הם מדברים?"
מהתחתית לפסגה
דבר אחד אי־אפשר כנראה לקחת מגוטמן, וזה את העבר המפואר שלו כמאמן כדורגל עתיר הישגים ותארים. הקריירה שלו החלה לפני שנים רבות, במקומות שונים לגמרי מאלה שהגיע אליהם בפסגת הקריירה שלו.
אתה מרגיש שלם עם קריירת האימון שלך?
"אתה מדבר על ילד שמנמן שגדל בקריית־אליעזר בחיפה, שכל האהבה שלו בילדות הייתה כדורגל. שחקן בינוני מינוס, טכניקה לא רעה, בלי בית שתומך בכל הנושא שנקרא כדורגל. ואז מתחיל החלום. התחלתי בליגת המושבים עם מגדים וצרופה בתחילת שנות השמונים ואז עברתי לליגות נמוכות: מכבי קריית־ביאליק, טירת כרמל ובית"ר חיפה. אתה מבין מאיפה הגעתי? ממכבי טמרה. נפל בחלקי להתמנות כעוזר מכבי חיפה של שלמה שרף בעונת הדאבל ועם גיורא שפיגל. אז החלטתי לקפוץ למים בצפרירים חולון בליגת העל, עם מכבי הרצליה, בית־שאן. בבאר־שבע הייתה הכניסה הראשונה שלי לתודעה, עם המקום השלישי והזכייה בגביע המדינה עם ג'ובאני רוסו. בהפועל חיפה הייתי שלוש שנים, ואז בית"ר ירושלים, הפועל פ"ת, הפועל ת"א, נבחרת ישראל ומכבי חיפה. אם היית אומר לי בתחילת הדרך שזו תהיה הקריירה שלי, הייתי אומר לך שאתה לא נורמלי".
יכולת לעשות יותר מזה?
"לפעמים הרף שהצבתי לעצמי היה כה גבוה, שהלחצתי את עצמי. מצד שני, אם לא הייתי מציב את הרף הזה, לא הייתי עומד בהמנון של ליגת האלופות".
זכית בשתי אליפויות, עם הפועל חיפה והפועל ת"א, זכית בשלושה גביעים עם באר־שבע והפועל ת"א, וידעת גם הצלחות אדירות באירופה, ואז הגעת לנבחרת.
"להגיע לאמן את נבחרת ישראל היה עבורי מעבר לחלום שהתגשם. בתחילת דרכי בליגה ב' הנבחרת בכלל לא הייתה בלקסיקון. הגעתי לשם רק דרך עבודה קשה, חריצות, התמדה. כדי להיות בפסגת שאיפותיי צריך לשלם מחיר. התקף הלב שלי בהפועל ת"א היה המחיר ששילמתי על ההגעה לאותה פסגה, שזו הנבחרת. לא הצלחתי להשיג בנבחרת את מה שרציתי. קמפיין זו נקודת זמן ספציפית ובה אני מאמין שיכולתי להשיג יותר".
הכישלון בנבחרת השפיע על ההמשך?
"תקרא לזה איך שאתה רוצה. אני מודה שלא הצלחתי בה כמו שחשבתי שאני יכול. הרגשתי שהגעתי לפסגה ואני צריך לעשות פאוזה. אין קשר בין זה למה שקרה אחרי".
אימון נבחרת ישראל זה בית קברות למאמן הישראלי?
"לא, זו פסגת השאיפות של כל מאמן כדורגל שנולד במדינה שלנו, והיום גם מעבר לים. זה ממש לא בית קברות למאמנים. יש תופעה בכל העולם שמאמני נבחרת מאבדים את תחושת היום־יום".
אימון הנבחרת היה הפסגה שלך?
"זו אחת הפסגות מבחינתי. לקחת את הפועל ת"א מהמקום האחרון בליגה וכעבור שנתיים וחצי לשמוע בבלומפילד את המנון ליגת האלופות, תוך כדי יצירת אחת הקבוצות המלהיבות בכדורגל הישראלי שהשחקנים בה עושים התקדמות מטאורית, זו פסגה שכל מאמן יכול להתהדר בה.
"היו לי הרבה רגעים גדולים בקריירה; גביע עם באר־שבע, אליפות עם הפועל חיפה, וכל התקופה בהפועל ת"א. בוא תמנה לי בהיסטוריה של הכדורגל העולמי שקרה שמועדון הגיע תוך שנתיים וחצי ממקום אחרון לליגת האלופות. עם כל החבטות שהלב שלי קיבל והתקף הלב, המחיר הזה היה שווה את זה. זו הייתה תקופה קסומה".
ואז הגיעה הקדנציה השנייה שלך בהפועל, שהייתה מזוגזגת, מנהל מקצועי, ירידה לקווים וחזרה לתפקיד המנהל המקצועי.
"האנשים שהביאו אותי להפועל ת"א לא הציגו בפניי את המצגת האמיתית במה שקורה במועדון".
אבל יותר מכל נזכור את הנטישה שלך לפני הדרבי, כשהעברת את הקבוצה לגיא לוזון שספג חמישייה.
"אין ספק ששגיתי בעיתוי העזיבה. בדיעבד, אם היום הייתי נתקל בסיטואציה כזו, בחיים לא הייתי עוזב לפני הדרבי. הייתי נשאר על הקווים".
גם את בית"ר ירושלים עזבת בעקבות בעיה של לחץ דם גבוה.
"מהתקופה בבית"ר למדתי הכי הרבה. הנתונים בכלל לא שינו. זה היה מקום שני בליגה. בדיעבד, הייתי צריך לשאול את עצמי ולומר לעצמי שלא חשוב מי צדק, השאלה מה יקדם את הקבוצה לעבר המטרות שלה. לא כך התנהלתי. המעבר לקפריסין למשל עשה לי רק טוב. שם הבנתי שאני יודע לאמן כדורגל ברמה גבוהה מאוד, אבל לא יודע מספיק לנהל אנשים. כשהבנתי את זה, הגדלתי את האישיות שלי. שם הפכתי להיות אבא של השחקנים. דואג, מבקר שחקנים בבתים שלהם, יושב איתם בבתי קפה. אי־אפשר לנהל אנשים, צריך להנהיג אותם. התמקצעות בכדורגל לא מספיקה. מאמן כיום לא יכול להיות רק טכנוקרט, אלא להאמין בך כמנהיג. כל התובנות האלה התנקזו להפועל ת"א".
ומה קרה שם?
"המנהיג שבי יצא החוצה. חשתי בשלות מקצועית. המשבר בבית"ר לימד וחיזק אותי. הרגשתי שאני פועל מגדולה ולא מפחד, כך הייתה הבחירה באבוקסיס כעוזר מאמן. אחת התובנות היא להקיף עצמך באנשים שמשלימים אותך, אל תביא עוזר שיהיה כמוך".
תן טיפים לדור המאמנים הבא.
"הכותרת של הקריירה שלי היא - ללא קיצורי דרך. תובנה ראשונה שלי: לכו עם הלב, האהבה והתשוקה שלכם. אני מציע למאמנים צעירים ללכת לאינספור השתלמויות. לאורך כל הדרך הלכתי עם האמת שלי, והייתי מוכן לשלם את המחיר הקשה. אין הצלחה בן־לילה, ואם אתה לא בן של מלך לא תקבל את המלוכה. יש דרך, וצריך לברך עליה. הדרך גורמת לכך שכאשר נקבל את תפקיד חיינו, נהיה מוכנים יותר. זו הנבחרת מבחינתי. בכל צומת של כישלון הייתי מחליט שמשם אני מתפתח. גודל ההצלחה של מאמן ייקבע על ידו. צריך להבין שקשיים הם חלק מהדרך, לא מאחל פיטורים לאף אחד, ואין מאמן שלא חווה את זה, השאלה איך אתה מתמודד עם זה. בהתמודדות עם קשיים יש שלושה אנשים: כאלה שמוותרים, כאלה שדורכים במקום וכאלה שמטפסים. רק אנחנו יכולים להחליט מי אנחנו. הכי חשוב מבחינתי למאמן זו בחירת שחקנים, את מי אתה מעלה לאוטובוס והיכן הם יושבים בו. כלומר, יצירת היררכיה בקבוצה".
מי היו השחקנים הכי גדולים שאימנת בקריירה?
"בזרים זה ג'ובאני רוסו, אוליאנוב, אניימה וחלילוביץ'. בישראלים אורן זיתוני, ורמוט, שכטר, זהבי ונאתכו".
מה היו המשחקים הכי גדולים שאימנת?
"משחק האליפות של הפועל ת"א בטדי, 0:3 בוסניה עם נבחרת ישראל, והניצחון של הפועל ת"א על זלצבורג, שהעלה אותנו לליגת האלופות".
מה היה הרגע הכי קשה שעברת כמאמן?
"בשער שספגנו עם נבחרת ישראל נגד פורטוגל בתוספת הזמן".
כמה התחברת לתפקידך כפרשן בערוץ הספורט?
"נהניתי מכל רגע".
מה תעשה בעוד חודש מהיום?
"רק שנהיה בריאים".
לא בא לך לברוח מהכל?
"לא, בא לי להיות בכפר גלים".
נקרא לסדר
לא סתם זכה אלי גוטמן בכינוי המחמיא "הגרמני". ואז קיבל את אימון הנבחרת
אורי קופר
לאלי גוטמן תמיד היה חלום לאמן בליגה הגרמנית. הוא מעריץ את מאמן נבחרת גרמניה יואכים לב ומעריץ את היעילות והסדר בסגנון המשחק. לא סתם קיבל גוטמן בישראל את הכינוי "הגרמני", ובכדורגל המקומי שלנו זו אחת המחמאות הגדולות ביותר שמאמן יכול לקבל.
במדינה שבה תפקיד המאמן נחשב פחות מאשר במקומות אחרים, שבה שיטות האימון נראות לפעמים מקריות, אפילו "חאפריות" בסגנון מוטיבציה בשקל, השאיפה לסדר והיסודיות של גוטמן הביאו לו הצלחה רבה. כך הוא הביא להפועל באר־שבע, בזמנו קבוצה עם שאיפות נמוכות בהרבה מאשר היום, זכייה בגביע המדינה, וכך הוביל את הפועל חיפה לאליפות.
הפועל תל־אביב של גוטמן, זו שזכתה בדאבל והצליחה במפעלים האירופיים, היא אחת הקבוצות הטובות שידע הכדורגל הישראלי. שילוב של אותו סדר עם יצירתיות ויופי. הכדורגל הזה הוא זה שהביא את גוטמן לנבחרת ישראל.
הנבחרת היא מקום שמדרדר קריירת אימון. גוטמן דיבר באותה תקופה בסיסמאות בומבסטיות על גבול הקלישאתיות. כשלאלה נוספה אי־הצלחה, דבר שקורה לכל מאמן של נבחרת ישראל - קהל אוהדי הכדורגל החל להסתכל על גוטמן אחרת. הוסיפו לזה מקרים נוספים, בראשם אותה "בריחה" ממשרת אימון הפועל תל־אביב רגע לפני הדרבי (שבו הפסיד גיא לוזון, במשחק הבכורה שלו, 5:0), ותקבלו כינוי חדש שהודבק למאמן - בלנדר. כן, האוהדים הרגישו שגוטמן מערבב אותם.
השנים האחרונות בקריירה של גוטמן, בעצם מהתקופה שבאה אחרי הניצחון הגדול על בוסניה כמאמן הנבחרת, מיצבו אותו כיותר "בלנדר" מאשר "גרמני". ככה זה, תמיד זוכרים את האירועים האחרונים. אבל השנים האלה, שבהן אופיו הפך לנושא השיח המרכזי יותר מאשר איכותו המקצועית, לא צריכות להשכיח את ההצלחות הגדולות, ממש לא. חסרים בכדורגל הישראלי מאמנים יסודיים, גרמנים. ולכן להכרה בהצלחתו של גוטמן, בקריירה המצוינת שנחתמה השבוע, יש חשיבות רבה יותר.
"פחדתי בדיוק מהרגע הזה, והוא הגיע השבוע"
סמדר גוטמן מלווה את בעלה מגיל 17. היא מספרת על הרגעים הדרמטיים בבית החולים שהובילו להודעת הפרישה
"אני יודעת שזה היה חלום חייו של אלי לאמן את מכבי חיפה, מעין סגירת מעגל, כי שם הכל התחיל, אבל בתוך־תוכי הרגשתי שלא נכון לו לחזור למגרשים, פחדתי בדיוק מהרגע הזה, והוא הגיע השבוע", כך מספרת סמדר גוטמן, האישה שאיתו כבר מגיל 17.
הם נשואים כבר 36 שנה. סמדר, מאמנת כושר המסיימת בימים אלה לימודי תזונה, היא אשת הסוד הקרובה ביותר שלו, וזו שלחצה עליו ביום ראשון בערב להתפנות מיידית לבית החולים כרמל, בדיוק כמו לפני שבע שנים, אז לקה בליבו. היא משכה אותו עם הפיג'מה לבית החולים והצילה את חייו. "אלי נראה בסטרס, היה חיוור ומסוחרר. הצעתי שניגש מייד למיון, אני דחפתי לזה. לחץ הדם היה בשמיים והאק”ג לא היה מאה אחוז. הוא עבר בדיקות דם, ראו ערכים גבוהים, אבל שיחררו אותו וקבעו שנגיע לקרדיולוג למחרת".
בלילה כבר חששתם שזה הולך לכיוון של פרישה מאימון?
"לא חשבנו שיקרה דבר כזה, אבל היינו עם יד על הדופק והגענו לקרדיולוג".
ומה הוא אמר?
"הקרדיולוג עשה לו שוב בדיקות חוזרות, ואחרי אבחון הטיל וטו על אלי לחזור לפעילות כמאמן. הוא אמר לו: או שאתה רוצה להמשיך לחיות, או שאתה מסכן את החיים שלך. ההחלטה בידיך. בליבי ההחלטה הייתה מיידית, אבל השארתי לו לקבל אותה".
וזה היה מהיר?
"לקח לו קצת זמן, אבל ההמלצה ומכתב הקרדיולוג לא השאירו לו ברירה. הוא קיבל את ההחלטה, הכואבת מאוד מבחינתו, מהר מאוד".
כואבת גם מבחינתך?
"כואב לי בשבילו, כי תם פרק. אני איתו מהרגע הראשון שאימן באחד המושבים באזור. הייתי בת 17, עוד כחברה שלו, והוא אימן במועצת חוף כרמל ומאז עברנו כברת דך ארוכה בעליות ובירידות. תמיד הייתי איתו ובשבילו".
אז זכית עכשיו בבעל צמוד.
"חוויתי את זה בשנתיים האחרונות, כשהיה פרשן בערוץ הספורט, עם אורח חיים רגוע. חזרנו לרגע לסיר הלחץ ועכשיו נחזור לחיים הרגועים והשקטים".
מה את אומרת על הנשמות הטובות שניסו לטעון כי לא מדובר רק בעניין בריאותי?
"זה הרי הכי רחוק מגוטמן להיות בן אדם כזה, הוא בא בהתלהבות למועדון הזה, כולו מחויב. יש אנשים קטנים בכל מקום שמחפשים רק את הרע בכל פעם מחדש. במקרה שלנו זה היה בריאותי נטו".
סכמי את הקריירה של גוטמן מנקודת הראייה שלך.
"אני מאוד גאה בדרך שלו, מילד אנונימי שאהד את מכבי חיפה ורושם את האימונים של שלמה שרף מהיציע. עם התשוקה, הנחישות, ההתמדה וההתלהבות שלו. הכל בא ממנו לבד. בלי שום קשרים ועבודה קשה הוא התקדם לאן שהגיע רק בזכות".
מה היו הרגעים הגדולים מבחינתך?
"האליפות ההיסטורית עם הפועל חיפה והדאבל עם הפועל ת"א. אני חושבת ששם נוצרה הקבוצה הכי אטרקטיבית אי־פעם. לא משוכנעת שתקום עוד קבוצה כזו בכדורגל הישראלי. בתוך עשרה חודשים הוא זכה בגביע, באליפות ובמקום ראשון והיסטורי בליגה האירופית, עם עלייה לשלב הבתים של ליגת האלופות. היה גם משחק מאוד מרגש שזכור לנו, עם הפועל ת"א בווינה נגד ראפיד שבו ניצחנו 0:3. הלכנו לפאב מקומי וכל האנשים זיהו אותו והגישו לנו משקאות. זה היה ערב קסום, אבל היו עוד רגעים גדולים בקריירה שלו".
והיום יש לך בן, אורי, שהוא עוזר מאמן בני יהודה. אז בכל זאת נשאר לך יורש בכדורגל.
"זה גם קשה לי, כי מי כמוני יודעת שהמקצוע הזה תובעני, קשה וכפוי־טובה. הוא ירש את זה בגנים מאבא שלו. אני מאמינה שהוא יגיע להישגים לפחות כמו אבא שלו, אולי אפילו יותר".
