שישי 23 באוגוסט 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    אלכס
    המוסף לשבת • 06.12.2018
    השפיץ של היהל"מ והבור שיוצא לאור
    בזמן שישראל עקבה בחשאי אחרי פרויקט המנהרות של חיזבאללה, מתחת לקרייה בתל–אביב הושלם מיזם לא פחות סודי ושאפתני: "מצודת ציון", הבור החדש של צה"ל | השבוע הוא הופעל לראשונה כמוצב הפיקוד העליון במסגרת מבצע "מגן צפוני" | את הפעילות בשטח מוביל מפקד היחידה ההנדסית למשימות מיוחדות, יהל"ם | "זה ריכוז המאמץ ההנדסי הגדול ביותר שלנו שלא במסגרת מלחמה", אומר אל"מ שחר בק, ומעריך: "בתוך כמה ימים נגיע גם לשאר המנהרות"
    אלכס פישמן

    במהלך בנייתו החשאית הוא עוד נקרא בשם קוד סודי שמזכיר את עלילות חסמב"ה והמערה החשמלית. ביום שני השבוע, כשנפתח בפעם הראשונה לצורך ניהול מבצע, הוא כבר קיבל את שמו הקבוע: "מצודת ציון". זה נשמע כמו סדרה של סיסמאות גיוס הלקוחות מספר מקבים: "מגן צפוני" חנך את "מצודת ציון" - מוצב הפיקוד העליון החדש של צה"ל בקריה, "הבור" בסלנג הצבאי. עוד עדות לכך שמבחינתו של הצבא אין בכלל שאלה אם חשיפת מנהרות חיזבאללה בגבול לבנון ואיטומן הוא מבצע צבאי במלוא מובן המילה.

     

    עשר שנים נמשכו תכנונו ובנייתו של "הבור" החדש. זהו למעשה חלל ענק, כמה עשרות מטרים מתחת לאדמה, המאחד בתוכו מספר קומות. אנשי חטיבת המבצעים השוהים בו יושבים בתאים המופרדים זה מזה בקירות זכוכית בהתאם לתאי השליטה השונים. כולם רואים את כולם. מעליהם קומות משרדים המשמשות את בעלי התפקידים הבכירים כמו הרמטכ"ל, ראש אגף המבצעים, ראש חטיבת המבצעים המפקד על "הבור", ואחרים. טכנולוגיות התקשורת והשליטה הפרוסות בו הן המילה האחרונה בתחום. פתיחת "הבור" החדש תוזמנה מראש לרגל המבצע לחישוף המנהרות בגבול לבנון, ואף תורגלה שבוע ימים לפני המבצע.

     

    ההחלטה לפתוח את "הבור" בפיקוד הרמטכ"ל שמורה למבצעים גדולים, בדרך כלל מעבר לגבול, שטמון בהם סיכון גבוה של הידרדרות למלחמה. ואכן, כשהוכרז על "מגן צפוני" הועלתה הכוננות לא רק בפיקוד הצפון, אלא הוכרזה כוננות מטכ"לית הכוללת, בין השאר, היערכות להפעלה מיידית של יחידות התגובה המהירה של הצבא: חטיבת הקומנדו, שהועלתה השבוע לצפון, יחידות מיוחדות וחיל האוויר. במצב שכזה, לפחות על פי ניסיון העבר, עשרות מטוסי קרב של חיל האוויר נערכים, חמושים, בכנפות ובבסיסים השונים. אמנם הערכות המצב ערב ההכרזה על "מגן צפוני" נתנו סיכוי נמוך להידרדרות למלחמה, אבל מרחב הפעולה בחזית הצפון – סוריה ולבנון – הוא כל כך לא יציב, שכל הערכת מצב היא כמעט על תקן ניחוש מושכל. די בתרגום לא נכון של שרשרת פעולות צבאיות – שראשיתן באותה פעולה צבאית בסוריה ביום חמישי שעבר, המיוחסת לישראל, והמשכן בנוכחות מסיבית של צה"ל על הגבול וחשיפת מנהרות – כדי שהצד השני ירגיש מאוים. כאן טמונה הביקורת, הנשמעת גם בתוך הצבא, על הרטוריקה הראוותנית של הדרג המדיני, שבועות לפני המבצע ועם פתיחתו, שעלולה להיתפס בצד השני כהכנת דעת הקהל בישראל למלחמה.

     

    הציוד הוסתר בשטח

     

    "הבור" החדש של צה"ל בפעולה, השבוע. תכנונו ובנייתו נמשכו עשר שנים
    "הבור" החדש של צה"ל בפעולה, השבוע. תכנונו ובנייתו נמשכו עשר שנים

     

     

    ואם בשמות עסקינן, מבצע "מגן צפוני" הוא הפרק הפומבי של מבצע חשאי שנמשך כבר ארבע שנים תחת שם הקוד "זהב לבן". רק כמה עשרות מפקדים ואנשי מקצוע היו שותפי סוד (שו"ס). כולם חתמו על מסמכים לשמירת הסודיות. הנושא לא עלה אף פעם בדיוני מטכ"ל, אלא רק בדיונים ייעודיים בלשכת הרמטכ"ל, שר הביטחון ואלוף פיקוד הצפון. זה התחיל אצל האלוף אביב כוכבי והמשיך תחת פיקודו של האלוף יואל סטריק, שבנה את התוכנית ומפקד עליה ישירות. לפחות מחצית מאלופי המטכ"ל לא ידעו על כך דבר. רק סמוך מאוד למבצע התרחב מעגל שותפי הסוד לכ־300 איש.

     

    לקראת הפיכת המעקב החשאי אחר חציבת המנהרות על גבול לבנון למבצע גלוי צריך היה להכניס לתמונה את היחידה שאמורה לתרגם את המודיעין שהצטבר במשך ארבע שנים לעבודה פיזית של איתור וחשיפת המנהרות בשטח. הכדור עבר לידי חיל ההנדסה וליחידת החוד שלו, יהל"ם (יחידת הנדסה למשימות מיוחדות), שהיא למעשה יחידת הקומנדו ההנדסי של צה"ל.

     

    "כבר ביום שישי סגרנו את הבסיס. כל החופשות בוטלו", מספר אלוף־משנה שחר בק, מפקד יהל"ם, שהיה אחד משותפי הסוד. "זה היה מעבר ממצב אפס של שגרה למצב מאה: כוננות מבצעית מלאה לקראת מבצע. לחיילים לא היה מושג מה הולך להתרחש. קודם תודרכו המפקדים ואחר כך יצאה קבוצת פקודות לכוחות. אני, כמפקד היחידה, ואנשים מרכזיים בחיל ההנדסה, היינו בנוהל קרב פרטני חודשים ארוכים קודם לכן. אצלי ביחידה היה צוות קטן, ממודר, שעסק בהיבטים הטכנולוגיים והמבצעיים של מנהרות בזירה הצפונית. חלק מהזמן הם ישבו בפיקוד הצפון וחברו לצוות המיוחד שהוקם בפיקוד – צוות מודיעיני־מבצעי – שחקר את נושא המנהרות בארבע השנים האחרונות. את הלוחמים הכנו 72 שעות לפני המבצע".

     

    חיילים לא יוצאים הביתה. המשפחות לא שואלות מה קורה?

     

    מפקד אוגדה 91, תא"ל רפי מילוא, עוקב אחרי העבודות
    מפקד אוגדה 91, תא"ל רפי מילוא, עוקב אחרי העבודות

     

     

    "בשל אופי היחידה, המבצעת פעילויות שהן מהרגישות והסודיות ביותר שמבצע צה"ל, יש אצלנו תרבות של שמירת סוד ומידור מאוד גבוה בין המסגרות השונות. אצלנו אתה יודע מתי אתה חוזר לצבא, אבל אתה אף פעם לא יודע מתי אתה חוזר הביתה. לכן לא שאלו יותר מדי שאלות".

     

    מה בעצם עשו החיילים מיום שישי, מרגע שניתן האור הירוק למבצע? התאמנו על מודל של המנהרה?

     

    "אין דבר כזה אצלנו. כל השנה מתאמנים על המתאר התת־קרקעי, גם הדרומי וגם הצפוני, ולומדים את הקרקע – שהיא שונה לחלוטין בשתי הזירות הללו – באופן פרטני. האנשים לא יודעים לקראת מה הם מתאמנים. אגב, אחד מלקחי צוק איתן היה הגדלה של יחידת יהל"ם. היום אנחנו לקראת סיום התהליך הזה. רוב הכוח בצה"ל העוסק בתת־קרקע נמצא אצלנו. לכן המרחק שבין פקודה לביצוע הוא קצר מאוד.

     

    "מיום שישי שוב לומדים את הקרקע, מכינים את הציוד, מכינים את הצוותים שיופנו למספר תאי שטח בקו הצפון. אתה רואה את האור בעיניים של החיילים, את האדרנלין שמתפרץ מהם. כל כוח כזה מורכב מלוחמים וממוקדי ידע, המומחים, שאחראים על הצד הטכנולוגי של איתור המנהרות. המבצע הזה הוא ריכוז המאמץ ההנדסי הגדול ביותר שעשתה היחידה שלא במסגרת מלחמה".

     

    עבודות החפירה בשטח. "אתה רואה את האור בעיניים של החיילים, את האדרנלין שמתפרץ מהם"
    עבודות החפירה בשטח. "אתה רואה את האור בעיניים של החיילים, את האדרנלין שמתפרץ מהם"

     

     

    יחידת יהל"ם עלתה צפונה רק כמה שעות לפני המבצע וחברה לחטיבת הקומנדו ולחטיבת חי"ר נוספת התופסות את הקו אל מול האזורים שיש בהם חשד לפתחי מנהרות ולפעילות חריגה של חיזבאללה. אבל תהליך ההיערכות החל יממה קודם לכן, כאשר לקו הצפון הגיעו בחשאי כוחות טכנולוגיים־מקצועיים והחלו לבדוק את השטח. במקביל, גם כן בצורה חשאית, הועבר לצפון ציוד מכני הנדסי כבד, שהוסווה והוסתר בשטח.

     

    באופן פורמלי החל המבצע בשעות המוקדמות של בוקר יום שני. אבל כבר בשעות הלילה החל האיתור הטכנולוגי בסיוע האמצעים המיוחדים שפותחו בגזרה הדרומית לצד אמצעים ייחודיים שפותחו לטובת פרויקט המנהרות בפיקוד הצפון. אחד הכלים המרכזיים לחיפוש המנהרות הוא רכב הנדסי שנקרא "נמלה". זהו רכב שמגהץ את קו הצפון כבר שנים ויש בו סנסורים שמסוגלים לשמוע את הדפיקות בסלע, בעומק האדמה.

     

    במטכ"ל העריכו שהמנהרה הראשונה תיחשף פיזית רק 24 עד 48 שעות מתחילת העבודות הטכנולוגיות. בפועל היא נחשפה בתוך שעתיים. "האיתור המודיעיני־טכנולוגי הראשוני הוא רחב מאוד", מסביר אל"מ שחר. "לאט־לאט אנחנו מצמצמים את גזרת החיפושים, ולצורך כך משתמשים במספר רב של טכנולוגיות. הממצאים הטכנולוגיים מועברים למעבדה ייעודית לעיבוד החומר הגיאולוגי, הנמצאת בפיקוד הצפון, והם חוזרים לשטח כאיתור מדויק להמשך החיפוש. במנהרה הראשונה ההצלחה הייתה מיידית. לשאר המנהרות הידועות נגיע בתוך כמה ימים.

     

    כמה זמן אתה כבר על הרגליים?

     

    הרמטכ"ל עם אלוף פיקוד הצפון וראש אמ"ן בחפ"ק, השבוע
    הרמטכ"ל עם אלוף פיקוד הצפון וראש אמ"ן בחפ"ק, השבוע

     

     

    "כבר לא ישנתי 72 שעות, ואני מניח שלא אישן עוד כמה יממות. אני מקווה שזה יהיה מהסיבות הטובות, שיודיעו לי על חשיפות נוספות".

     

    איפה אתה מקבל את הידיעה על חשיפת המנהרה הראשונה?

     

    "באתר שנמצא כמה דקות משם. זוהי שמחה אמיתית. כולם בהתרגשות גדולה. אבל מרגע שאתה מאתר את המנהרה יש סדר פעולות מאוד אינטנסיבי, הכולל לא רק את חשיפת המנהרה אלא גם דאגה לכך שלא יבואו שום הפתעות מתוכה ובתוכה".

     

    כשפרצתם למנהרה הראשונה והחדרתם לתוכה את המערכות הרובוטיות, זיהיתם שני אנשים צועדים לתוך שטח ישראל. זו הייתה הפתעה?

     

    אל"מ בק: "הופתענו שאנשי חיזבאללה החליטו להיכנס למנהרה. הצילום שלהם נעשה שעתיים אחרי שהתחלנו לפעול. הם היו כבר אמורים להבין שעלינו על המנהרה הזו"
    אל"מ בק: "הופתענו שאנשי חיזבאללה החליטו להיכנס למנהרה. הצילום שלהם נעשה שעתיים אחרי שהתחלנו לפעול. הם היו כבר אמורים להבין שעלינו על המנהרה הזו"

     

     

    "מה שהפתיע אותנו זה שהם החליטו להיכנס. הצילום שלהם נעשה שעתיים אחרי שהתחלנו לפעול, ומהצד השני של הגבול הם כבר היו יכולים לראות את הציוד הכבד ולהבחין בפעילות. הם היו כבר צריכים להבין שעלינו על המנהרה הזו. סביר להניח שהם ניסו לבדוק מה קורה, מה אנחנו עושים".

     

    מה השלב הבא?

     

    "אנחנו נערכים לשהייה ממושכת בגבול הצפון. נעבור בצורה שיטתית ומסודרת, תא שטח אחרי תא שטח, כדי לשלול כל אפשרות של חדירה תת־קרקעית. כמפקד ותיק בצבא אני מתרגש בכל פעם מחדש כשאני רואה את הלוחמים: איזו יצירתיות, איזו יוזמה, איזה פתרונות באים כל הזמן מלמטה. אני צריך לתת לאנשים פקודה ללכת אחורה לישון, לנוח.

     

    "המלחמה מול המנהרות היא מלחמת מוחות: האויב מנסה להסתיר, להסוות, להטעות, והוא עושה זאת בכישרון רב. אני לא מזלזל, לא באויב הצפוני ולא באויב הדרומי. אבל אנחנו פה עד שהאיום יוסר".

     

    כמה זמן תשבו כאן?

     

    "כמה שצריך".

     

    בגבול עזה חשפתם 17 מנהרות, אבל עדיין לא סיימתם את המלאכה.

     

    "אנחנו עובדים גם שם, מעל ומתחת לקרקע".

     

    טילים על טרקטורונים

     

    המנהרות הן רק האמצעי. האויב הוא "כוח רדואן" של חיזבאללה, המופעל ישירות על ידי חסן נסראללה. מדובר בכוח עילית המורכב מסדר גודל של 8,000 עד 10,000 לוחמים, המחולקים באופן גס לשתי התמחויות: כוח התערבות וכוח מיוחד. הכוח המיוחד נועד לפרוץ את המכשול שהקימה ישראל ולחדור אל תוך הגליל, בדגש על אזורים שולטים ועל 22 היישובים הישראליים צמודי הגדר. מיד אחרי שלב הפריצה אמור להגיע כוח ההתערבות, שכולל בין השאר טרקטורונים שעליהם מותקנים טילי נ"ט "קורנט", ואמור לייצר את מסת האש כדי להשלים את ההשתלטות על יישוב, בסיס צבאי או צומת אסטרטגי, ולהשמיד את כוחות צה"ל שיוקפצו לזירה. כוחות ההתערבות כוללים גם יחידות הנדסה וצלפים, שמפלסים את הדרך ליחידות שהציוד שלהן כבד יותר.

     

    הפריצה לתוך הגליל מתוכננת בשלושה תסריטים שונים. האחד – מענה למתקפה ישראלית. השני – מתקפה יזומה של חיזבאללה כחלק ממאמץ כולל להפתיע את ישראל. והשלישי, שהוא פחות סביר – שימוש במנהרות לחטיפת ישראלים. בחיזבאללה מכירים היטב את הרפלקס המותנה של צה"ל. בשתי החטיפות – באוקטובר 2000 וביולי 2006 – התגובה הראשונית של צה"ל הייתה כניסה לתוך השטח. חטיפת חייל משטח ישראל עלולה להיות השלב הראשון בתוכנית שמטרתה להציב מארב לכוח שיחצה את הגדר ולהשמידו.

     

    אגב, בישראל מכירים את כוח הטרקטורונים של חיזבאללה כבר מ־6 בנובמבר 2001, אז ערך הארגון מצעד חגיגי בעקבות כיבוש העיירה הסורית קוסייר. עשרות טרקטורונים הוצגו שם כשעליהם טילי קורנט, לצד טנקים ונגמ"שים אמריקאיים נושאי טילי נ"מ שהגיעו לידי חיזבאללה מצבא לבנון. במודיעין הישראלי הבינו שחיזבאללה עבר שינוי מהותי, הן בגודל והן ביכולות, במהלך מלחמת האזרחים בסוריה. הוא הפך להיות "המגפיים על הקרקע" של הרוסים ושל כוח אל־קודס האיראני, שגם פיקד עליהם בחלק מהלחימה, והיווה את ראש החוד גם במתקפות של הצבא הסורי. הערכה גסה אומרת שהחיזבאללה איבד בלחימה בסוריה כמעט 2,000 מתוך 8,000 הלוחמים ששיגר לשם. לפחות מחצית מהכוח הזה כבר שב ללבנון.

     

    כמות ההרוגים והפצועים גררה ביקורת קשה בלבנון על הנהגת חיזבאללה, אבל שכר הלימוד השתלם. הלוחמים חזרו מלבנון אחרי שקיבלו שיעור מהמורים הטובים ביותר: הרוסים והכוחות המיוחדים האיראניים. הם למדו לפעול עם מטוסים, עם מסוקים ועם חימוש מונחה מדויק. ההתמחות שלהם בלוחמה בשטח בנוי היא היום הרבה יותר איכותית. כך צמחה הנבחרת ("נוחבה", מושג שחוזר על עצמו גם בעזה) של חיזבאללה. עכשיו הם בשלב של מנוחה והתארגנות לקראת האפשרות של חידוש העימות עם האויב ההיסטורי: ישראל.

     

    כבר בתחילת העשור זיהו בישראל שינוי בדוקטרינה של חיזבאללה בעקבות מלחמת לבנון השנייה: מתן דגש לא רק על ירי טילים לעבר ישראל והקמת מכשול מפני חדירה ישראלית, אלא גם על מהלך קרקעי התקפי לתוך שטח ישראל במגמה לשפר את המאזן האסטרטגי בין שני הצדדים. מהלך כזה אמור לשבש את פעילות צה"ל, לשאוב ממנו כוחות להגנה ולייצר תמונת ניצחון תודעתית.

     

    באוקטובר 2014, זמן קצר אחרי צוק איתן, הועלתה האפשרות לקיומן של מנהרות בגבול הצפון. לזיהוי של פעילות תת־קרקעית קדמה הערכת מצב שזיהתה רכיב סודי בתפיסת ההפעלה של חיזבאללה. התברר שהם מתכננים מתקפה שמחייבת שימוש לא רק בתווך העליון המוכר – חדירה לגליל דרך הסבך והוואדיות – אלא גם בדרך נוספת. מלחמות יהודים סביב נושא המנהרות ברצועת עזה לא רק האיצו את פיתוח האמצעים הטכנולוגיים לזיהוי מנהרות, אלא גם העלו את הרגישות והפתיחות לאפשרות שגם בצפון נחפרות מנהרות. שר הביטחון דאז, משה (בוגי) יעלון, הצליח לגייס מהאמריקאים 120 מיליון דולר כדי לתת דחיפה לפרויקטים לזיהוי מנהרות, והצבא הקים צוות מודיעיני־טכנולוגי־מבצעי שהחל לעבוד באופן חשאי בפיקוד הצפון.

     

    הצוות התחיל לנתח תאי שטח שבהם יכול חיזבאללה לחפור בחשאי קרוב לגדר מול אזורים שחשובים לו אסטרטגית. כך הגיעו אל מפעל הבלוקים בכפר כילא, והוא לא היחיד. יחידות התצפית המודיעיניות המכסות את המפעל הבחינו איך ב־2015 צצו שם גנרטור ועמדת שמירה, האנשים התחלפו ולאט־לאט הפך המקום למתקן צבאי לכל דבר. במקביל התבצע מעקב שוטף אחר המשאיות שעסקו בפיזור העפר.

     

    אלוף פיקוד הצפון דאז, אביב כוכבי, קיבל באותו שלב החלטה סמנטית בעלת משמעות מבצעית: יותר לא מדברים בפיקוד על יחידות גרילה ופעילות טרור אלא על צבא חיזבאללה. צה"ל הבין כי "האיום הכדורי" של חיזבאללה ואיראן הולך ונשלם. האיום הכדורי פירושו יכולת פגיעה בישראל מהאוויר, מהים ומהיבשה, ועכשיו נסגר המעגל: גם מתת־הקרקע.

     

    מורנייה השלישי

     

    במהלך 2017־2016 נכנס לעבודה פרויקט יבשתי בעלות של כמיליארד שקל, הכולל חישוף של שטחים נרחבים מהסבך הצמוד לגדר, בניית מצוקים שימנעו חדירה של כלי רכב מהצד הלבנוני והקמת חומה בגובה תשעה מטרים לאורך 13 ק"מ של הגבול, בשאיפה להגיע בעתיד הרחוק ל־130 ק"מ – אם יהיה כסף. במקביל התבצעו שינויי פריסה בפיקוד הצפון, גובשו תוכניות לפינוי אוכלוסייה וכו'. הפרויקט העילי הזה חשוף לציבור. לעומת זאת, הפרויקט התת־קרקעי – שהיה סוד גם בתוך חיזבאללה – הפך לאחד הסודות הכמוסים ביותר גם במדינת ישראל.

     

    בישראל הבינו שכוח רדואן, אשר הוקם בראשית שנות האלפיים ככוח האבטחה האישי של נסראללה – הולך ותופח. מה שהחל ככוח של כמה עשרות או מאות אנשים צמח במהלך מלחמת האזרחים בסוריה לאלפים רבים. כאן גם נטמן זרע הנפוטיזם. היום נתון חיזבאללה תחת ביקורת קשה לנוכח תופעת הנפוטיזם הפושה בו: בני משפחה של צמרת הארגון זוכים לתפקידים בכירים או רגישים. מה שהחל ביחידת רדואן המקורית – שטיפחה חתנים, גיסים, דודים וקרובי משפחה אחרים של נסראללה, התרחב בהמשך לשאר המשפחות הנחשבות בחיזבאללה.

     

    רדואן, שעל שמו נקרא הכוח, היה הכינוי המבצעי של אחד ממייסדי המשמר האישי של נסראללה – עימאד מורנייה, לימים רמטכ"ל חיזבאללה, שחוסל ב־2008. בנו ג'יהאד הלך בדרכו: הוא החל כמפקד במשמר המנהיג והמשיך כמפקד יחידות חיזבאללה בגולן – שם גם סיים את חייו.

     

    בינואר 2017, יום לפני שהרמטכ"ל גדי איזנקוט נכנס לניתוח ערמונית, הוא הנחה את מפקד פיקוד הצפון דאז, האלוף כוכבי, לפתוח בנוהל קרב אג"מי להשמדת המנהרות בגבול הצפון שהמודיעין כבר ידע על קיומן. מאז, פעם בשבועיים, מתקיים בפורום מצומצם בלשכת הרמטכ"ל דיון על התקדמות הפרויקט להשמדת המנהרות. שלושה צוותים ריכזו את המאמץ: הציר ההנדסי, שמכונה "ציר אפור", הכין את מבצע האיתור וההשמדה. "ציר כחול" נערך לקראת אפשרות של הידרדרות לעימות כולל, ואילו "ציר אדום" – הציר התודעתי – פעל כל העת כדי לייצר דה־לגיטימציה של חיזבאללה כמי שמפר את החלטת האו"ם 1701.

     

    חשיפת הקידוחים השבוע כבר הובילה לסדרת גינויים בינלאומיים נגד חיזבאללה, חיזקה את הדרישה להחרפת הסנקציות הבינלאומיות על הארגון, ואמורה למנוע את האפשרות של מכירת נשק מתקדם מארה"ב או מצרפת לצבא לבנון, שכן הוא עלול לזלוג לידי חיזבאללה.

     

    אל מלחמת התודעה הזו הצטרפו דבריו הפומביים של הרמטכ"ל איזנקוט על כך שישראל אוחזת בכל תוכנית המנהרות שחפר חיזבאללה לתוך שטח ישראל. המסר הזה מכוון לחיזבאללה: "אתם שקופים. אין לכם יותר סודות כמוסים". זהו המשכו של מסר שהעביר בכיר בפיקוד הצפון לפני כחודשיים, כשאמר בתדריך לכתבים צבאיים שכוח רדואן לא יצליח כלל להגיע לקו הגבול. כלומר, הוא יושמד קודם לכן.

     

    עכשיו מחכים לנאומו של נסראללה. בישראל משערים שהנאום הזה כבר נכתב, ובחיזבאללה מתלבטים לגבי העיתוי שלו. מהנאום אפשר יהיה אולי ללמוד מה נקלט בצד השני ממלחמת התודעה הישראלית.

     

    כשנכנס האלוף יואל סטריק לתפקידו, במארס 2017, היה נוהל הקרב לחישוף המנהרות כבר בעיצומו. סטריק קיבל את האחריות על שלושת צירי המאמץ וקיים את הדיונים הסודיים בלשכתו בפיקוד עם הגורמים הרלוונטיים. הרמטכ"ל סימן את קיץ 2018 כתאריך היעד להשמדת המנהרות, אלא שבמארס 2018 פרץ המשבר בעזה, ותשומת הלב של המטה הכללי עברה לפיקוד הדרום. גם המשבר מול רוסיה בעקבות הפלת המטוס הרוסי בסוריה בספטמבר הביא לדחיית המבצע.

     

    כל אותו זמן קיים הרמטכ"ל, בשיתוף פיקוד הצפון, אגף המבצעים ואמ"ן, עשרות דיונים לגבי העיתוי הנכון למבצע. הוא סבר שיש דחיפות לצאת למבצע עוד לפני שהמנהרות בשלות, לנוכח האפשרות של הידרדרות בחזית הצפונית בחודשים הקרובים, מאמצי ההתחמשות של חיזבאללה בטילים מדויקים, והניסיונות של הארגון לחזור ולהתבסס ברמת הגולן תחת פיקודו של עוד בן למשפחת מורנייה: מוסטפא מורנייה.

     

    איזנקוט גם העריך כי למחליפו ייקח זמן, כרמטכ"ל חדש, לקבל את אישור הדרג המדיני למבצע. סביר להניח שאי שם, בתת־מודע שלו, ראה איזנקוט אפשרות של הקדמת הבחירות ופיזור הממשלה, שיביאו לדחייה נוספת של המבצע. ובכלל, מוטב להקדים את החורף הגלילי – המקשה על כל פעילות, קל וחומר כזו הכרוכה בחפירות בבוץ – ולחשוף את המנהרות כבר עכשיו.

     

    ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תת־אלוף דרור שלום, תמך בחשיפת המינהור, אבל ביקש שהדבר יתבצע בעיתוי אחר מטעמים מקצועיים. ראש אמ"ן, האלוף תמיר היימן, החליט בתום דיונים פנימיים כי ניתן לצאת למבצע כבר עכשיו. הרמטכ"ל ביקש להביא את רח"ט מחקר לדיון הקבינט שיכריע בסוגיה כדי שיציג ויסביר את עמדתו.

     

    שר הביטחון דאז, אביגדור ליברמן, תמך בהופעתו של תא"ל שלום בפני הקבינט, שכן הוא עצמו העריך שהמיקוד המבצעי צריך להישאר בדרום. הנימוק: בצפון כבר יש לנו אחיזה מודיעינית טובה על המנהרות, יעברו עוד כמה חודשים עד שחיזבאללה ישלים את כרייתן, אין הערכת מצב שהארגון נערך למבצע יזום בצפון, ולכן – הסביר ליברמן – אין מקום לתרץ את הפסקת הפעילות ברצועת עזה בהעברת המאמץ לצפון.

     

    המחלוקת שהתגלעה בין שר הביטחון לרמטכ"ל לא הפכה למשבר אישי. שניהם שמרו על חזות עניינית. עם זאת, רכילות הפרוזדורים במשרד הביטחון טיפטפה לתקשורת שהצבא מזלזל בליברמן, שהוא חסר משמעות מבחינתו. המחלוקת בין ליברמן לאיזנקוט הסתיימה כאשר הסכימו ביניהם להביא את הסוגיה בפני הקבינט, תוך הצגת הנימוקים לכאן ולכאן. הרמטכ"ל, בתמיכת ראש הממשלה, הצליח לשכנע את הקבינט.

     

    בישיבת הקבינט שנערכה ב־7 באוקטובר ניתן האור הירוק למבצע. חשוב לציין שליברמן אישר בסופו של דבר לצבא את המבצע – לאחר שדחה מספר פעמים את ההחלטה וביקש מהצבא השלמות חומר. הוא חתם על המבצע, אבל לא על העיתוי שלו. העברת המאמץ הצבאי מזירה לזירה היא החלטה מדינית – ולכן הגיעו לקבינט.

     

    אגב, ליברמן היה זה שאישר את בקשתו של איזנקוט להאריך את כהונתו בשבועיים. הסיבה העיקרית לבקשה הייתה כניסתו של אביב כוכבי באיחור לתפקיד הרמטכ"ל. רק אתמול סיים כוכבי את החפיפה עם סגן הרמטכ"ל החדש, אייל זמיר, ורק בשבוע הבא יתחיל תהליך החפיפה בין כוכבי לאיזנקוט. מהלך נורמלי של חפיפה בין רמטכ"לים מחייב פרק זמן של שלושה חודשים לפחות. הפעם זה לא קרה, משום שוועדת גולדברג לא הייתה ערוכה לממש את המנדט שניתן לה כבר בספטמבר לאשר את מועמדותו של כוכבי.

     

    סביר להניח שהיום המנהרות ריקות ואין בתוכן שום פעילות. נראה שאחרי הגילוי הקפיא חיזבאללה את הפרויקט. על פי ניסיון העבר, זה השלב שבו נכנס הארגון לתהליך הפקת לקחים והערכת מצב לגבי העתיד. לחיזבאללה יש סבלנות, והתגובה שלו באש לא בהכרח תהיה מיידית. הם לא ממהרים לשום מקום. כך שימי השקט שחלפו מאז תחילת המבצע אינם מעידים על דבר. זה יכול גם להיות ניסיון להרדים את ישראל לקראת פרובוקציה שתחייב את צה"ל לתגובה ולעצירת פרויקט חשיפת המנהרות.

     


    פרסום ראשון: 06.12.18 , 18:36