המבצע לחשיפת המנהרות בצפון זכה למנה נכבדת של יחסי ציבור, שתודלקו כמובן על ידי ההצלחה בחשיפת המנהרה הראשונה, אך "ידיעות אחרונות" חושף כי מעבר לגבול ישנם שלל איומים, והם מורכבים הרבה יותר.

מאמצי איתור המנהרות נמשכים, וייקח כנראה חודשים עד שיסתיימו. יש מידע על מנהרה שנייה, אך בינתיים היא לא נחשפה. זאת שכבר נחשפה, כך מתברר, לא תושמד בקרוב: היא צפויה להפוך ל"אתר עלייה לרגל". ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כבר הציג אותה אתמול לשגרירים זרים (ראו ידיעה) ובהמשך יעשה בה שימוש תקשורתי, דיפלומטי וכמובן מודיעיני.

בכל מקרה, ההערכה מדברת על כך שלחיזבאללה יש מנהרות בודדות. הסיבה איננה חוסר יכולת מבצעית של הארגון, אלא שפשוט יש לו חלופות משמעותיות יותר: הראשונה, הרקטות. השנייה: כוחות רבים וחימוש בתוך הכפרים בדרום לבנון, שהפכו למתחמי לחימה ומהם הוא אמור לצאת לפעולה להקמת מדינה, או כהגדרתו: "כיבוש הגליל". המנהרה הראשונה יצאה מבית בכפר כילא, שכמעט צמוד למושבה מטולה. הוא אחד מ־260 כפרים שיעים באזור דרום לבנון, ואחד הסמוכים לגדר עם ישראל. אורך הכפר שלושה וחצי קילומטר, רוחבו כקילומטר וחצי. כעשרת אלפים תושבים, רובם שיעים, מתגוררים בכפר הזה. כמעט כולם עוסקים בחקלאות. אבל מאחורי התמונה הפסטורלית מסתתר נתון מפחיד: הכפר הוא מתחם לחימה שבו נמצאת היחידה המזרחית של ארגון חיזבאללה.

בדרום הכפר ישנו כביש העובר לאורך קו הגבול. לאורכו יש מרפסות תצפית, שמשמשות גם להפגנות. בתוך הכפר שוכנת מפקדה ראשית, יש בו כ־20 מחסנים של אמצעי לחימה, עמדות לחימה, עמדות תצפית, עשרות עמדות תת־קרקעיות ללוחמים במצב חירום ומערך מודיעין מתקדם המתבסס על תצפיות וסיורים.

עשרות פעילי חיזבאללה מתגוררים בכפר. במצב של לחימה אמורים לתגבר אותם כוחות רבים של יחידת המבצעים המיוחדים "רדואן", שחוזרים מסוריה אחרי לחימה של שש שנים לפחות ועם ניסיון מבצעי רב.

כשתגיע הפקודה, לוחמי הארגון אמורים להיות מוצבים בכפרים לאורך קו המגע עם ישראל – ולצאת לפעולת התקפה נגד היישובים בגבול. לכל מתחם יש מפקד ומטה, ובמסגרת תוכנית ההתקפה הכפרים האלה אמורים לשמש בסיסי יציאה קדמיים לחוליות שיתקיפו מעל פני הקרקע – ובתוכנית המקורית שצה"ל מסכל עתה, גם מתחת לקרקע.

המנהרות שיצאו מכילא אמורות היו להחדיר את כוחות החוד הראשונים לאזור מטולה, שמטרתם להשתלט על הצירים ולנתק את המושבה מסיוע בזמן שכוחות הקרקעיים חודרים. לחיזבאללה יש מספר מצומצם מאוד של מנהרות, וצריך לייחס להן חשיבות טקטית ולא מעבר לזה: תוכנית תקיפה קיימת לגבי כל יישוב ישראלי בצפון, והיא אינה מחייבת חדירה תת־קרקעית. פעולת חיזבאללה מכילא, לדוגמה, אמורה לכלול ירי שטוח מסלול לעבר מטולה, פצמ"רים, טילי נ"ט וכמובן חדירה קרקעית. נסראללה מדבר על האפשרות לצאת לפעולה הזו כבר מאז 2011. לצה"ל היה מספיק זמן להיערך, וכפי שניתן לראות בתמונת הכפר ומיפוי הכוחות שיש בו – רמת המודיעין טובה מאוד, גם בנוגע לכילא וגם על כפרים אחרים. בנוסף, ישראל מקימה מכשול הכולל בחלקו מצוק ובחלקו חומה, שמטרתם לעכב את חדירת הכוחות בזמן שפעולה אווירית אמורה להשמיד אותם.

כאן עולה הסוגייה של מכת הפתיחה. האם ישראל תקדים ותתקוף את היעדים או שתמתין. סוגייה שנייה: כל אמצעי הלחימה הללו נמצאים בסביבה אזרחית, בבתי תושבים. ברור כי תקיפות יובילו לפגיעה משמעותית באזרחים. לפי הצהרות הדרג המדיני, מדיניות ההבלגה ממלחמת לבנון השנייה – שם נעשה מאמץ להימנע מפגיעה באזרחים ובתשתיות של לבנון – לא תוכל להתקיים הפעם. ישראל גם תוכל לפעול ללא מגבלות הדין הבינלאומי שהתוו במידה רבה את סבבי הלחימה ברצועת עזה. יכולות המודיעין והאש של צה"ל השתפרו מאז 2006. אז היו 280 יעדים בבנק המטרות. היום יש אלפים רבים. קצב האש משמעותי יותר מהקרקע, וגם חיל האוויר יודע לבצע ביממות ספורות את מה שביצע אז ב־33 ימים, וטוב יותר. עד אז, האתגר החשוב יותר הוא הטילים המדויקים של חיזבאללה. ראש הממשלה דיבר על כמה עשרות טילים כאלה, אבל זו אמירה מקלה. נתניהו מדבר על רדיוס פגיעה של 50 מטר, אך לחיזבאללה יש עוד ארסנל טילים עם רדיוס פגיעה של 100 מטרים ושל 200 מטרים, וגם יכולת לשלוח למעלה מ־1,200 רקטות ביממה. ואם משגרים כזאת כמות, סביר שמשהו יפגע. אז מה השורה התחתונה? הטיפול במנהרות חשוב, וגם שלח מסר מרתיע לגבי רמת המודיעין המצוינת של צה"ל. אבל כדאי להתכונן לאתגרי הלחימה המשמעותיים באמת.