אחרי קמפיין "ישראל מתייבשת" והסערה בסוף השבוע שהורידה מאות מילימטרים של גשם, מתברר שדווקא המדינה עצמה אינה ממלאת את חלקה במאמץ המשותף להצלת משק המים ומתעכבת בשיקום מי התהום המזוהמים. לאחרונה פירסמה רשות המים את מפת מוקדי זיהום מי התהום הארצית ובה 365 מוקדים כאלה, רובם ברצועת החוף. מוקדי הזיהום הבולטים: מפעל תעש ברמת־השרון, תעש גבעון שברמלה, השטח ששימש בעבר את תעש מגן בנחלת יצחק בת"א, אזור התעשייה בחולון, אזור התעשייה בני ראם ובסיס צה"ל בתל השומר.

עם השנים איתרה המדינה מוקדי זיהום וסגרה בארות מים בסביבתם כדי שמי התהום המזוהמים לא יישאבו למערכת השתייה הארצית. "סכנה בריאותית משמעותית היא שגזים רעילים מתנדפים ממי התהום המזוהמים למעלה לעבר פני הקרקע, ואזרחים עלולים לנשום אותם", טוען אסף בן נריה, מרכז תחום המים בארגון "אדם טבע ודין". "סכנה נוספת היא שמי התהום משמשים גם עתודת מים לשנים שחונות והתלות בהם תעלה. כיום כ־10% מהמים שניתן לשאוב מאקוויפר החוף מזוהמים".

מי התהום מהווים קצת פחות ממחצית מצריכת מי השתייה והחקלאות. ב־2017 נצרכו בארץ 2.3 מיליארד קוב מים, מתוכם 940 מיליון קוב מי תהום, 600 קוב מים מותפלים, 400 קוב מי מעיינות נחלים וכנרת ו־360 קוב מי קולחין מטוהרים. 265 מ־365 מוקדי הזיהום מקורם בדלקים, ו־100 המוקדים הנוספים מקורם בזיהום תעשייתי ומעט אתרי פסולת. "בזמן שזיהום דלקים מתפשט עשרות עד מאות מטרים בודדים ממוקד הזיהום", מסביר בן נריה, "זיהום תעשייתי מתפשט הרבה יותר. במפעל תעש גבעון הזיהום התפשט למרחק 6 ק"מ מהמפעל".

הזיהום במוקדים הללו אינו קורה כעת, אלא התרחש עד לפני 20 שנה ויותר, לפני שהתפתחה מודעות לזיהום הסביבה ולפני שהחלה אכיפה רצינית. מי התהום הם תערובת של מים עם חול ואדמה. באזור רצועת החוף הם נמצאים כמה עשרות מטרים בלבד מתחת לפני הקרקע ולכן שם מרבית מוקדי הזיהום. במקרה של תחנות דלק, הזיהום יכול להיגרם מחור במכלי הדלק התת־קרקעיים של התחנה או בצנרת שמובילה את הדלק מהם למשאבות.

צילום : ידיעות אחרונות

רשות המים: "מתוך 365 אתרים רק ב־156 יש סיכון לבריאות הציבור ופגיעה במקורות מים. ב־120 אתרים מתקיימות פעולות לשיקום מי תהום, וב־14 אתרים הסתיים השיקום. בחלק קטן מאוד מהמוקדים יש חשש לשאיפה של גזים רעילים במרתפים ובקומות חנייה בלבד. בשכונות הצמודות לתע"ש מגן נאסר שימוש במרתפים, ותוכנית שיקום תופעל בקרוב".