תסמונת הקן המתרוקן

אני בת 49, נשואה, עובדת מוערכת ובעיקר אמא לשלושה. הדבר הכי חשוב לי היה תמיד המשפחה ובעיקר הילדים שלנו.

גדלתי במשפחה שהיה בה הכל בצמצום, כולל אהבה. תמיד היו דברים שרציתי ולא קיבלתי, ובגלל זה רציתי לתת לילדים שלי הרבה יותר. רציתי שייהנו משפע ולא היה גבול לכל מה שרציתי לתת להם. מטרת החיים שלי הייתה להיות האמא הכי טובה. רציתי לראות אותם מאושרים – זה היה הכי חשוב מכל דבר אחר בחיי ונהניתי כל רגע מקרבתם, כי הם נולדו מקסימים ומוצלחים והייתה לי הרגשה נהדרת של סיפוק להשקיע בהם (וגם לא הזנחתי את חיי הנישואים שלנו).

הילדים גדלו, למדו והצטיינו. היום הבן הבכור שלנו לומד בארצות־הברית ומצליח מאוד, רווק וחי לבד. בתי הצעירה התחתנה באהבה עצומה עם בעלה וגרה בכפר בגליל העליון. בתי הקטנה מתבגרת מעצבנת, גרה בבית, סגורה ועסוקה עם חברים ועם עצמה.

משהו כואב וקשה לי להבין מה קרה לי. המצב בעבודה בסדר וגם בבית בעלי ואני ביחסים תקינים ‑ אנחנו מוצאים זמן לבילוי ולנסיעות מדי פעם. מכל צד אני שומעת על צרות אמיתיות ואני אמורה לשמוח בחלקי, אבל משהו רע קורה לי, כאילו איבדתי משהו טוב שהיה לי. בתחושה שלי זה קשור לילדים, כאילו כאב לא מוצדק.

דעתך?

בפסיכולוגיה מוכרת תופעה המוגדרת כ"תסמונת הקן המתרוקן": עזיבת הילדים את בית ההורים ‑ תופעה שאמנם לא חלה עלייך באופן מלא, לאור הימצאותה המלאה של בתך המתבגרת איתכם בבית. אולם לפחות על פי דברייך את מתארת מצב שבו הסתיים אולי באופן זמני התפקיד שהיית הכי מושקעת בו.

ילדייך כביכול סיימו פרק חשוב ברומן ביניכם. בנך חי מעבר לים, בתך חיה בצד השני של הארץ ואילו בתך המתבגרת חיה עם המסך ועם ענייניה והיא לא מעוניינת כרגע בעזרה והכוונה מצידך, ואולי אפילו מתמרדת ומתריסה כלפייך. אותה שפעת חום ומשקיענות שגייסת כלפי הצרכים והתלות שלהם בך, נשארה כעת כאשר אין לך על מי להעתיר אותם. נראה כאילו הרפתקת החיים הכי עצומה שלך נמצאת במצב תקוע. אותו הורמון של אהבה פעילה, שכנראה ניחנת בו בכמויות גדולות, איננו מופעל ואת מוצאת את עצמך במצב של התרוקנות.

לפנייך עוד עשרות שנות חיים בריאים. ייתכן שבשלב מסוים תחזרי ליהנות מנכדים שיגייסו מתוכך שוב את אותה רכות ומשקיענות אוהבת, אך לא כדאי לסמוך יותר מדי על כך. המתנה להוטה והתמכרות לנכדים גם כן עלולות להיות מוגזמות.

נראה שבשלב הזה של חייך את חייבת להיות מודעת לנחיצות של אתגר חדש. מהו אותו אתגר, קשה לדעת. ברור על פי דברייך שאת זקוקה לקיום במצב של הענקה רגשית פעילה. האם כדאי לך להדגיש יותר את העבודה עם אנשים? או לנצל את זמנך כדי לסייע לצורך של מי שיפנה לצד הרגשי והמעניק שלך, נשים? ילדים? קשישים? אולי ישנם אלה שמחכים לאהבה מיטיבה מצידך.

ומעבר לכך: במצב רגשי כזה מאוד מומלץ שתפני לייעוץ/טיפול כדי לפתור את חידת הקושי שלך, וייתכן שהתשובה עשויה להגיע ממקום אחר לגמרי!