דברים שיהונתן רושפלד אומר על עצמו במהלך הריאיון: "כולם מחבבים אותי", "אני אלפא־מייל, לא לקחו אותי סתם", "למכור אני יודע", "משנת 93' התחילו לשמוע מי אני והתחילו מהר", "תמיד העדפתי להיות במטבח ולשגר משם את הכישרון שלי", "האוכל שלי זה הדבר הכי מטורף שקרה פה להרבה מאוד שנים", "אני לא צריך להראות שיש לי גדול", "'במאסטר שף' ביקשו ממני יפה להישאר עוד שנה כי לא מצאו אף אחד שיחליף אותי", "אני פרא אדם, אני וויילד־הורס", "אני גדול המבקרים של עצמי", "אתה יודע כמה דברים טובים אתה יכול לכתוב עליי?"
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
דברים שרושפלד אומר עליי במהלך הריאיון: "אתה דפוק", "אתה עיתונאי נכלולי", "אתם העיתונאים באמת אנשים דפוקים", "השאלות שלך לא מספיק טובות", "אתה לא שוחה בחומר?" "אתה רוצה לשאול דברים אחרים או לחזור ולמחזר?" "קיבלת את החומר. אתה רוצה עוד משהו?" "הרבה פעמים חשבתי איך אני עושה ריאיון כזה, נגיד יושב מולך וזורק עליך ביצים לתוך הפרצוף. איך התגובה הראשונה שלך הייתה? היית נעלב?"
הרבה יותר מהנה לאכול את האוכל של רושפלד מאשר לדבר עם השף עצמו. עבור הריאיון הזה נפגשנו פעמיים, ובשתיהן אפשר היה להכין חביתה על הטמפרמנט שלו. הפגישה הראשונה הייתה טעונה עוד לפני שנאמרה מילה. התיישבתי, הוא הביט במסך הטלוויזיה הגדול שהיה פתוח מאחוריי, אמר שיש לו שעה ושהוא לא הולך לדבר על שום דבר אישי. הוא דיבר אליי בצורה מתנשאת ומזלזלת. כששאלתי מה הוא אוהב לבשל, ענה "כנס לאינסטגרם שלי, תסתכל". כשהתבלבל בשמו של משתתף בסדרה 'גולסטאר' - קרא לו פליקס רוזנטל ולא פליקס חלפון - ולא הבנתי למי הוא מתכוון, האשים אותי בחוסר מקצועיות. בסוף התעצבן על שורת שאלות, קם ויצא בכעס.
היה לרושפלד תירוץ טוב לעוינות: לפני שנה פירסמו כתבי '7 לילות', רז שכניק ואנה בורד, תחקיר אודות התנהגותו מאחורי הקלעים, בעיקר בתוכנית 'מאסטר שף'. באותו תחקיר שפורסם כאן נחשפו עדויות של עובדים על הסט שסיפרו כיצד מתבטא רושפלד בבוטות ובגסות, משפיל עובדים ומתמודדים, מדבר על איבר מינו ומעלליו המיניים, מתעלל בקולגות ונכנס להתקפי זעם, עד שלבסוף פוטר מהתוכנית (הוא טוען שעזב מרצונו). רושפלד לא הגיב לתחקיר. באותם ימים עלה על מטוס לתאילנד, שם השתתף בצילומים לעונה השישית של הדוקו־ריאליטי המצליח 'גולסטאר' (שתשודר החל מה־30 בדצמבר ב־HOT).
הפרסום הבא של רושפלד בעיתונות הגיע משם, כאשר בעקבות תקרית שהתרחשה על הסט הוא רדף בזעם עם חצובה אחרי אחד המשתתפים. יומיים לאחר מכן התרחשה עוד תקרית, הפעם מילולית, ולאחריה רושפלד החליט לפרוש בעידוד המשתתפים האחרים. הוא חזר לארץ, ומאז לא הופיע בתקשורת. לרושפלד, שבקרוב יחגוג 50, אין כיום מסעדה פעילה בישראל (מלבד סניף אחד של רשת 'קפטן קארי', דוכן שמוכר אוכל הודי בשרונה מרקט). גם אין לו נוכחות בטלוויזיה המסחרית.
× × ×
כמה ימים אחרי הפגישה ההיא נפגשנו שוב, הפעם הוא הנמיך את האש ודיבר בחופשיות. התחלנו מהסוף: התקרית שבגללה חזר לארץ מצילומי 'גולסטאר'. תקציר העלילה: השחקנים החלו לזרוק ביצים אחד על השני כחלק מאיזשהו משחק ילדותי, רושפלד לא לקח בזה חלק, הסצנה הסתיימה, אבל אז המתמודד אושר קסרי רץ אל רושפלד ופוצץ ביצה בפניו. על המסך זה נראה כמו עוד רגע של נונסנס, אבל רושפלד נתקף זעם והחל לרדוף אחרי קסרי כשהוא מקלל אותו והמתמודדים האחרים מנסים לעצור בעדו. בדרך הוא תפס מתקן ברזל של אחד הצלמים וזרק אותו לכיוונו. "כל עוד זה בתוך המשחק הכל בסדר, אבל כשהמצלמה נכבית ומישהו מטריד אותך זה כבר בזמנך הפנוי", הוא מסביר כעת. "היה בזה אקט אלים. וכשאתה מרגיש מותקף אתה מגן על עצמך, זה אינסטינקט, אם אתה עומד במקום משהו אצלך לא בסדר. מישהו בא ומפוצץ אותך מקרוב, דווקא כדי להקטין אותך.
"תחשוב, זה כמו שאתה נוסע לחופשה בפרובנס, ובדרך חזרה במרסיי אומרים לך, 'אתה לא עולה על המטוס כי אתה יהודי'. כאילו בוא'נה, נהניתי עד פה, פתאום בא אליך מישהו ומוציא לך את הזין מול העיניים".
מה הקשר?
"כשתוקפים אותך פיזית ואתה מרגיש אלימות, אתה תוקף בחזרה, אלא אם כן אתה עורך דין ואתה הולך לבית משפט לתבוע. מבחינתי זה היה רגע מאוד כן וכואב. לא הרמתי את היד אף פעם על בן־אדם ואף פעם לא הרימו עליי. לא בצבא, לא בתיכון, לא כל החיים שלי. מעולם לא איימו עליי, אף אחד לא התקיף אותי פיזית".
לקח לרושפלד כמה שעות כדי להיזכר שזה לא נכון. רושפלד חווה אלימות בחייו ומהסוג הגרוע ביותר. "זה קרה פעם אחת, בפעולה של השומר הצעיר", הוא מספר על ימי ילדותו בקיבוץ רוחמה שבנגב, שבה אחת לשבוע היו מתאספים לצאת לפעולה של משחקי לילה. "הייתה פעולה, טקס לפני בר־מצווה. היינו עשרה ילדים בני 12. החניכים הגדולים, בני 17־18, היו אנשים שחיו איתנו והיו המדריכים שלנו בטיולים השנתיים, הם לקחו אותנו לפעולת לילה על טרקטור לתוך יער רוחמה וזה התחיל להסתבך, לאבד את הכיוון, זובור רציני. תוקפים אותך.
"לא חשבתי שזה ייצא אף פעם. מעולם לא חשבתי שזה ייצא, לא ידעתי שזה קיים אפילו". אבל זה יצא ממנו, דווקא שם בתאילנד, בווידוי כואב ביותר: "בדיעבד, היום זה כל מה שמדברים עליו כהתעללות מינית. בכלל לא ידענו שזה קורה לנו. שמו לנו שקים עם נפט על הראש ושברו עלינו ביצים. חלק מאיתנו הופשטו. אלה היו אנשים הכי קרובים אלינו שהיינו בטוחים שהם אחים שלנו. האחים הגדולים שלנו. הרגשתי נבגד, הרגשתי לבד. שום דבר לא מכין אותך לזה שבסביבה הכי קרובה שלך יתקפו אותך. כשחזרנו, כל ההורים חיכו לנו עם מתנות. חלק מהילדים לא דיברו. כששאלו אותי אם קרה לי משהו אמרתי שלא, שברחתי. לא הסכמתי לספר את זה לאף אחד. הרגשתי פצוע, מבולבל. הרגשתי לבד פתאום, שאף אחד לא יכול לראות את זה. כשמגיעים אליי למגע שהוא פיזי קרוב זה מיד מחזיר אותי למקום שאני לא יכול לספוג אותו, וזה לא ישנה כמה אני אטפל בזה. הרגשתי שעומדים אנשים מהצד ומסתכלים ולא עושים כלום. שאף אחד לא בא ואומר לי, 'הכל יהיה בסדר, לא יקרה לך עוד פעם'".
ועכשיו פתאום אתה רואה מה קרה שם.
"זו הייתה אלימות כלפי ילדים, אלימות מאוד פיזית וקשה שאתה לא נתקל בה, אף פעם לא מוכן אליה, כמו שפה לא הייתי מוכן. שמו לנו שקים של נפט על הראש, הכניסו לנו ידיים איפה שלא צריך להכניס ידיים. אתה באמצע הדבר הזה, בסביבה הכי מוגנת שלך, מצד אחד פה הפקה מצד שני שם זה קיבוץ. מצד אחד פה אנשים שאתה משחק איתם, וגם שם זה אנשים שאתה משחק איתם. אבל פתאום מישהו חורג מהגבול הזה ומכניס לך אצבע לתחת, או פה זורק לך ביצה מטווח מטר לתוך העין".
מה קרה בסוף הסיפור בקיבוץ?
"חזרנו להורים וזה התפוצץ. זרקו את הנערים האלו מהקיבוץ".
רושפלד ישב עם עצמו, בכה והתנצל מעומק ליבו בפני קסרי על תגובתו החריגה. למרות הכנות, יומיים אחרי, לשחקנים האחרים בקבוצה נמאס מהתנהגותו. בתקרית נוספת הוא תקף מילולית את השחקן דין מירושניקוב. גם שחקנים נוספים בקבוצה קיבלו טעימה מהפה של רושפלד. "זה חומרים של ריאליטי", הוא טוען היום. "הדבר הכי טוב שיכול לקרות לריאליטי זה שיהיו בו טיפוסים ססגוניים, זה מה שמוכר. דין אחלה גבר, אנחנו שנינו אלפא־מיילים, התחרינו על אותו דבר, המשחק הגיע לשיא שלו. תאר לך שעושים סדרה והכל היה בסדר. קיבלו עונה מעניינת עם ערכים מוספים - התפרצות של אגו ושל הכל. מה באמת רציתי שיקרה באותו רגע? השלושה שבועות מחוץ לבית זה קשה. יש לפעמים את הרגע שהסיטואציה ממצה את עצמה, זה עבד לטובת כולם".
פרשת וחזרת לארץ. שמחת?
"לגמרי".
בדיעבד, עם כל מה שקרה ב'גולסטאר' והעזיבה של 'מאסטר שף', אתה מתבאס שהלכת לטלוויזיה?
"לא. זה אחלה. זה עשה לי דברים טובים ודברים פחות טובים אבל הם לא שווי ערך, זה הרבה יותר טוב מאשר לא טוב. הדבר הכי מוזר שקרה לי היה בקייב. הגעתי לפרויקט לארבעה חודשים ולא הבנתי מה קורה לי. אחרי שבועיים הבנתי - אף אחד לא זיהה אותי. ישבתי במרפסת עם כוס תה והשכנה יצאה מצד אחד, ומהצד השני אנשים ואני רואה שאני יכול לשבת עם תחתונים".
למה זה נגמר עם 'מאסטר שף'?
"כי זה שיעמם אותי ולא רציתי יותר ובשנה השישית הודעתי להם שזהו. ביקשו ממני יפה להישאר עוד שנה כי לא מצאו אף אחד שיחליף אותי, ואז מצאו את אהרוני והחליפו אותי. 'מאסטר שף' זאת תוכנית שהכוח שלה הוא ברעננות של השופטים. אתה חייב להישאר ער וחד כי נורא קל להירדם בתוך סדרה שיש בה הרבה מאוד התעסקות גם באופי של הבן־אדם. אני יכול לתת לך רפרנס אחד קטן ותמדוד אותו לפי התוצאות: שנה לפני שהגעתי עשו 'מאסטר שף' עונה ראשונה. איפה נמצאת היום הזוכה? אתה לא יודע. שנה אחריי עשו עוד עונה. איפה הזוכה? אתה לא יודע. בשתי עונות פיספסו, בראשונה כשלא הייתי ובאחרונה".
מה אמרו השופטים האחרים שעזבת?
"אני זוכר שמיכל אנסקי נפגשה איתי אחרי העונה האחרונה שלי שם ואמרה לי, 'קשה לי מאוד לעבוד איתך והלחץ וזה'. אמרתי, 'אין לך מה להיות מוטרדת, אני לא אעשה אף עונה יותר'. היא אמרה, 'אני לא מאמינה לך, אתה לא תגיד לא לצ'ק הזה'. עכשיו, אני אומר להרבה מאוד דברים 'לא', ולא כולם חכמים כלכלית. אני מניח שהרבה יותר קל להיות כל הזמן על המסך ולרוץ מתוכנית לתוכנית ולקבל את הצ'קים ולפתוח 50 אלף מקומות, שאתה לאו דווקא מזדהה או לא מזדהה איתם. אפשר להתבלבל לפעמים, אבל מיד אתה צריך להחזיר את עצמך. מיציתי את היכולת שלי להגיד על אותם חומרים ועל אותו סוג של אנשים שהתחלף, את מה שיש לי להגיד. אני מניח שלאחרים יש יותר רוח במפרשים לעשות את זה".
ראית את התוכנית אחרי שעזבת?
"לא ראיתי הרבה גם כשהייתי שם".
מה הרגשת לגבי הסיפורים קורעי הלב שמגיעים עם המתמודדים שבאים לבשל?
"בעונה הראשונה שלי המבחנים היו בכפר־סבא וישבתי ליד חיים. הוא אמר לי, 'תקשיב, יבוא עכשיו מישהו עם איזו מחלה ממארת, כמה אסונות משפחתיים, יביא אוכל, תספוג את זה. זה קשה'. אמר ברצינות, 'זה קשה, זה לספוג־לספוג־לספוג'. ואז באה מישהי שהבת שלה נהרגה בתאונת דרכים ואז היא החליטה לחזור לעצמה ואחותה טיפלה בה, ואחרי ארבע שנים היא יצאה לרחוב והבת השנייה שלה נהרגה מולה. אז חיים לוחש במיקרופון להפקה, 'תביאו חולה סרטן, משהו קל'".
איך אתה אמור להגיב? עוד מישהו עם סיפור טרגי מגיש את המנה ובתיאבון?
"כולנו מוקפים, תשמע, אמא שלי נפטרה מסרטן. אנשים נהרגים בתאונות דרכים, יש פה מלחמות. אנחנו לא חיים בוואקום. זה שהטלוויזיה מנסה להוציא את זה כאילו אנחנו חיים בוואקום והאיש הזה הוא עם הסיפור היחידי... לא. זה להראות תעודת זהות, בחמש דקות להציג את עצמך, מה עבר עליך, מה גרם לך לבשל. יש גם אנשים שבאים עם סיפורים שמחים".
הודעת לקשת שאתה לא עושה יותר 'מאסטר שף'. הציעו לך MKR, לא עשית בסוף. למה?
"הם קנו קונספט שנקרא MKR שעוסק בלייף־סטייל ועבדו על זה שנה. בסוף כשבאו ועשו לי פרזנטציה החלטתי שאני לא חלק מזה. לא הסכמתי עם הערכים של זה. התוכנית עצמה מתעסקת באירוח כשהאוכל מסביבו, זה המרכז שלה. אירוח מורכב מפרטים - איזה סרוויס מגישים, מה אתה מספר על עצמך שם, ובעצם החופש הוא מספר אחד שם של כל בנאדם, להביא את העולם שלו. ואז הסתבר לי בצורה חד־משמעית שהביאו כהכתבה חברת כלים, שתהיה המממנת של כל הסיפור הזה והיא מכתיבה איך הכל ייראה".
תוכן שיווקי, נו?
"חברת כלים זה דבר ראשון, אבל אחרי זה הסתבר שהתחקיר והאנשים שמופיעים שם והכל - רחוקים מהמצגת הראשונה. שאלתי פעם ראשונה ופעם שנייה אם זה סגור מבחינתם שאלה האנשים שעושים את זה וזה הספונסרים. אמרו לי שכן, אז אמרתי שפה דרכינו נפרדות. התוכן השיווקי של זה לא מקובל עליי.
"MKR לא התאים לי והבעתי את זה בצורה נורא ברורה ווקאלית, צעקתי, כי אחרי שנה שחיכיתי לג'וב שהבטיחו לי עשו לנו מצגת שמסתבר שהיא מצגת מטעה. זכותי ללכת הביתה. זה כאילו היו אומרים לך שאתה הולך לערוך את '7 ימים' ובסוף היו מביאים אותך לערוך את 'קול פתח־תקווה'. זאת ההשוואה".
מה אתה חושב על התוכנית בדיעבד?
"זה חלק ממסת תוכניות הבישול שאחרי 'מאסטר שף' שום דבר לא הצליח לחדש לי עדיין".
דעתך על מבול סדרות הבישול?
"לטעמי האישי אנחנו מגזימים עם זה. זה כבר יוצא מכל החורים. לראות כמה כל אחד מתפוצץ 20 פעמים בגלל שסופלה נפל?"
× × ×
סביב השאלה מה גרם לרושפלד להיות מחוץ לטלוויזיה יש כמה השערות. התחקיר שפורסם ב־'7 לילות' לפני כשנה חשף התנהגות מטרידה וקשה. בתחקיר הצטייר אדם שמטיל אימה על סביבת עבודתו והופך אותה לבלתי נסבלת, עם הערות מיניות והתבטאות אלימה וגסה שכוללת שפע קללות.
אנשים שעבדו לצידו תיארו אותו כמי שמעיף צלחות אם האוכל לא לטעמו, שהטיח בקולגה מיכל אנסקי שלל עלבונות כמו, "את לא מבינה כלום", "מי את בכלל" ו"חתיכת זונה".
מתמודדים ועובדים סיפרו על דיבורים פומביים על איבר מינו, התבטאויות בוטות והתהלכות בתחתונים על הסט. נראה שמי שסבלו בעיקר היו עובדי ההפקה הזוטרים שתיארו את העבודה איתו כסיוט. "לרוב הוא לא ילך על מישהו בגודל שלו" נכתב, "הוא מלכתחילה ילך לקטנים, יקטין אותם, יעליב אותם. אנשים בכו בגללו". בתחקיר נחשף כי גם עובדי מטבח שעבדו איתו במסעדות שלו נחשפו להתנהגות קשה ודיבור משפיל, "'אתה מטומטם, עלוב, לא ייצא ממך כלום, אפס', היה דבר שגרתי", סיפרה אחת הטבחיות שעבדה איתו. "היו לא מעט פעמים שהוא זרק צלחות ומחבתות על טבחים", סיפר אחר. חלק מהמקרים הגיעו לכדי תביעות - מלצר שטען שרושפלד הטריד אותו מינית, עובדת שטענה שהשפיל אותה והעיר הערות מיניות גסות, קונדיטורית שנהג מולה באלימות מילולית ופיזית. התביעות הוגשו לצד תצהירים של עובדים שגיבו את הטענות. חלקם זכו בסכומי כסף לא מבוטלים.
בחלק מהתצהירים שהוגשו בתביעות נגד רושפלד תוארו תנאי עבודה קיצוניים עם יחס גרוע מהממונים ובעיקר ממנו, במטבחים שהם גם כך מקום לחוץ במיוחד עם שעות העסקה לא הגיוניות. "כשמישהו מצליח להוציא אנשים טובים החוצה, למשל יובל בן־נריה (השף של 'טאיזו' שהתחיל כסו־שף שלו), אתה בוחר אותו ועשרה אחרים אומרים, 'כוסאומו, הוא דפק אותי, אולי לנו היה מגיע?' אתה אומר להם, 'חבר'ה חכו, יש עוד מסעדות', ואתה מעביר אותם ואז הם נכשלים. אתה לוקח בחורה שאתה הכי מאמין בה ואתה אומר לה, 'זה שלך'. אבל הלקוח לא אוהב את האוכל, אז זה השם שלי, אני אחראי על זה ואני חייב להוציא מיד את הבן־אדם מהתפקיד.
"אז מה הוא יעשה? יש לו שתי אפשרויות: אחת - להגיד 'זה אישי'. שתיים - להגיד, 'עבדתי כל כך קשה אז גם המעסיק דפוק'. קח לדוגמה בחורה שעובדת קשה ואתה אומר לה, 'בואי תהיי השפית, האישה הראשונה פה, קחי מקום קטן בהתחלה, תעבדי שם'. היא לא מצליחה בהתחלה ואתה אומר לה, 'יקירתי, זה לא מצליח, תעזבי', והיא אומרת לך, 'לא, אני רוצה להילחם בשיניים' - שזה מאוד יפה. אני אומר, 'לכי הביתה את עייפה, קחי חופש', והיא אומרת 'לא', ורוצה להוכיח. ואחרי זה היא אומרת, 'עבדתי 24 שעות'".
רושפלד לא הגיב לתחקיר בזמנו, ונראה שגם עכשיו הדברים נראים לו זרים והוא מנתק עצמו מדיון אמיתי בהאשמות.
מה חשבת על התחקיר שפירסמו עמיתיי למערכת?
"לא יודע על מה אתה מדבר".
לפני כשנה פורסם ב־'7 לילות' תחקיר על עובדים שתבעו אותך לאורך השנים, הרבה עובדי הפקה ועובדי מטבח שסיפרו על התעללות, התעמרות, צעקות, זריקות של דברים, הטרדות מיניות - לא במובן של שידול לסקס, אלא על דיבורים מאוד מיניים וגסים.
"עשיתם את התחקיר כבר? עשיתם? זהו, בזה זה נגמר".
אני שואל אותך...
"אין לך מה לשאול אותי כי אני לא אענה לך. אני לא אענה לך, עשיתם כבר".
אני אשאל אותך על ה...
"אין לך מה לשאול אותי. אני לא באתי לדבר איתך על זה. עשיתם את זה כבר".
ככה זה נמשך כמה דקות. בפגישה השנייה הוא אמר שדווקא אין לו בעיה לדבר על העניין, אלא שהשאלות שלי והתשובות שלו לא תמיד תאמו. "אני תמיד חושב שאני יודע כל כך הרבה דברים יפים ועשיתי דברים מאוד יפים, ותמיד נטפלים לדבר הלא־נכון. בחיים, התפקיד של החברה מסביבך דורש ממך להיות או מנהיג או מונהג. כשאתה נכנס למסעדה, שזה מקום שמוכר הרבה אוכל, אתה חייב להבין איך אתה עושה אותו טוב, ואתה יכול לעשות אותו רק עם אנשים מאוד טובים. הם מבינים אותך בטוב, ברע, בלחץ, לא בלחץ. ומעל הכל אתה נורא חשוף כל הזמן.
"תגיד, אתה מבין ברצף של 30 שנה שאתה מחנך אנשים, כמה טעויות אתה עושה וכמה דברים שאתה צועק אתה צריך להתנצל בפניהם? שפים ומסעדנים זה מקצוע מותח, קשה. אנשים נטפלים תמיד לדקה הזו שמישהו צעק. זה כמו בצוללת, הדבר הזה נוסע בלחצים מטורפים, ולא שמים לב לעשרות אלפי שעות של אהבה וליכולת לעמוד ולרצות שהאוכל יגיע למישהו וירגש אותו. יש שפים פי אלף יותר עצבניים ממני. פי אלף".
גם על הסט? מה, לא הבינו אותך?
"יושב מולנו בחור ב'מאסטרשף': 'איך קוראים לך?' 'אייל'. 'מה אתה בא לעשות?' 'דג'. הוא שם דג, המחבת כבויה. אני אומר לו, 'סליחה שנייה' ומכאן לא רואים את זה, זה בעריכה. אני קם, מסדר לו, אומר לו תנשום ומתיישב על הכיסא. שוב, 'איך קוראים לך?' 'אייל'. בא, שם את הדג על הצד הלא־נכון. אני היחיד שאומר לו, 'חכה שנייה, בוא', כי הוא הולך להיכשל. בפעם החמישית מסתבר שהבן־אדם לא יודע לבשל. הוא מוציא את המנה והעור קרוע והכל. אני אומר לו, 'אחי תקשיב, אתה לא יודע לבשל', ואת זה העורכת מכניסה".
איך היו היחסים האישיים שלך עם אייל שני?
"מהממים. אני מת על אייל".
ועם מיכל אנסקי?
"בסדר גמור".
אייל שני אמר עליך בריאיון אצלנו: "היו לו התקפות זעם. זאת הסיבה שכן היה נכון לעשות את זה, כלומר להיפרד". הוא גם אמר עליך לגבי אנסקי, "הוא שלח אליה טילי טורפדו".
"בסדר. קנית את זה, סימן שהוא איש תקשורת טוב. כל היופי בזה זה הדנ"א של שופטים שאומרים אחד לשני דברים אחרים ומנוגדים. זה כל היופי. האמת היא נורא פשוטה - אני שופט קשוח להחריד ואני אומר בדיוק מה שאני חושב גם אם לא נעים לשמוע את זה, כולל לשופטים. זהו. תראה, בכל מקרה יש צורך לתת לכל אחד את הדמות שלו. זה הסופר המהורהר, זה האיש הנחמד, זאת האישה שמתעסקת בשוק הנמל ובגסטרונומיה והיא בתפקיד האישה והוא השופט הקשוח. הטוב הרע והלא־נורא".
מיכל לא באה ואמרה, 'לא היה פה שום דבר, הוא איש מאוד נחמד'.
"אבל אני לא איש מאוד נחמד מבחינתה אז למה שהיא תגיד את זה?"
היא אמרה, 'הוא ישלם על מה שעשה'.
"אבל מה זה משנה אם אני לא איש נחמד?"
תגיד, שום דבר ממה שכתוב בתחקיר לא היה נכון? כל הטענות של האנשים?
"עזוב, אני פרא אדם. תכתוב. זה שאני 'ווילד־הורס', זה אני. זה שרציתי לצאת בעונה חמישית, יצאתי. החזירו אותי".
מה זה אומר 'ווילד־הורס'?
"יש את חיים שהוא רגוע, יש את אייל שהוא פילוסוף, יש אותי שאני 'ווילד־הורס', יש את אסף שהוא 'ווילד־הורס', יש את מושיק שהוא לא יודע מה, עם כוכבי מישלן, יש את מאיר שבוכה, כל אחד יש לו תפקיד".
אז זה לגיטימי להיות סוס פרא?
"אם אתה 'ווילד־דונקי' זה לא לגיטימי. סוס זו חיה אצילית".
אגב, גם רותי ברודו אמרה אצלנו שהיא הייתה מעיפה אותך מהמסעדות שלה.
"היא מתה עליי".
תגיד, בתחקיר עובדי ההפקה דיברו על זה שדיברת בצורה מאוד מינית.
"שיתבעו אותי".
נו בסדר...
"שמעת מה אמרתי? תתבעו אותי".
טענו שזרקת אוכל על הסט ואמרת לעובדי ההפקה, 'בואו תנקו'.
"תגיד, וכשאייל זורק אוכל מול מתמודדת בפרצוף ואומר לה, 'מעכשיו זה יתקן אותך?' אני לא זורק אוכל בחיים, בואו נירגע. הסיפור האמיתי הוא שאחרי העונה החמישית רציתי לצאת, לא מצאו שופט, ביקשו ממני לחזור, גמרנו".
בתחקיר, גורם בקשת סיפר שפיטרו אותך מ'מאסטר שף' והבהיר שהתנהגת בצורה גסה ובעייתית.
"אני לא רציתי להופיע כבר בעונה החמישית. אז למה מחזירים אותי עוד פעם? זאת אומרת מה, מחזירים כשנוח ולא מחזירים כשלא נוח? אם לא היו רוצים אותי כבר נתתי להם את ההזדמנות".
בכל פעם שמועלות פה נגדו האשמות על התייחסות אישית פוגענית כלפי עובד זוטר, רושפלד מסיט את השיחה לכיוון כוחות חזקים יותר - טאלנטים לצידו, זכיינית הטלוויזיה - הם הרי שווי כוחות מולו. כאילו שכל עובד הפקה צעיר יכול לתבוע אותו ולא להיפגע מכך. הרי אפילו להתלונן - והיו שהתלוננו - לא ממש עוזר מול טאלנט מוצלח שכזה.
עובדים זוטרים דיברו עליך, אתה אומר 'שיתבעו אותי'...
"אז דיברו, אני לא שם, נגמר, אז שלא ייקחו אותי לעולם".
זה לא הבוסים, אני מדבר על אנשים שעבדו איתך ודיברו על זה.
"תביא אותם לפה, למה אתה מביא קולות אנונימיים? אותי אתה מראיין אנונימי?"
כי אנשים צעירים בביזנס הזה מפחדים לדבר.
"אף אחד לא צעיר בביזנס הזה, כולם זקנים שם".
כדי לסכם את הנושא הזה - העיתון פירסם תחקיר עליך.
"אני לא קראתי אותו".
לא קראת?
"תביא, אני רוצה לקרוא".
אני שואל משהו...
"אני מעולם לא סירבתי לקחת אחריות על כלום".
× × ×
זה הרגע של השפים הסלבריטאים בתרבות שלנו ורושפלד היה אחד הספקים הראשיים בתחום. על המסך היה השופט החד, החכם והמרושע, זה שאומר את האמת בפנים בלי חשבון. זה ישב עליו בול, אינטליגנט שיודע להיות שחצן ויהיר, לא נראה שיש לו בעיה עם זה. טלוויזיונית זה עבד מעולה.
בסצנת הקולינריה הישראלית, גם שונאיו הגדולים ביותר של רושפלד מעריצים את יכולותיו המקצועיות ויודו שהוא אחד השפים המוכשרים ביותר שפעלו בישראל.
אחרי הצבא למד בישול בצרפת. שלוש שנים במסעדת שני כוכבי המישלן של השף ז'אק שיבואה, שנה במסעדת שלושת כוכבי המישלן של השף ז'אק לאמלואז. חזר לארץ ל'מול ים', חבר לאהרוני ב'תפוח זהב', וב־98' ייסד את המסעדה הראשונה שלו שגם נשאה את שמו, 'רושפלד', ואחריה את הביסטרו שליד. שתיהן נסגרו בשנת 2002. חבר לקבוצת המסעדנות 'עדי'ס לייף סטייל' של האחים עדי ועירית שטראוס, שעימם פתח את מסעדותיו 'הרברט סמואל', 'עלמה', 'טאפאס אחד העם' ו'יבנה מונטיפיורי'. היחסים עם עדי שטראוס היו רצופי מריבות ומחלוקות ולבסוף פוטר רושפלד מהקבוצה. אחר כך באו גם 'ארוחת ערב' האינטימית שברחוב לונץ שנסגרה גם היא כעבור ארבעה חודשים, בעקבות ביקורת ברשת חברתית שהביאה לביטול הזמנות. הייתה גם 'ארוחת ערב קבלייר' בשיתוף המסעדה הירושלמית הוותיקה, אך גם היא נסגרה במהירות. רושפלד פתח גם שני סניפים של רשת מזון הודי בשם 'קפטן קארי', אחד הסניפים נסגר בינתיים. ניכר שהיום הוא שלם עם גל הסגירות, אפילו קצת נהנה מהחופש שנכפה עליו.
מה אתה עושה היום?
"אני עושה פרויקט גדול של חברה שנקראת JW Marriott שאני קשור אליהם בייעוץ בעולם. זה אומר שאני מוכר את הידע שלי מעבר לים לכל מיני גופים שרוצים להשכיל וללמוד. עשיתי עכשיו פרויקט גדול מאוד באוקראינה. אני נוסע עכשיו לפתוח מסעדה בסן־חואן, פורטו־ריקו. משבוע הבא זה יהיה גיהינום, 25 יום של ריצה אחורה לפתוח מסעדה ברמה מאוד גבוהה שתוכננה במשך שנתיים. JW Marriott העולמית החליטה לקחת נתח גדול בנושא ניהול הטאלנטים ולמכור למלונות את הידע. אז יש שפים כמו אלן דוקאס ויותם אוטולנגי ומלפני חצי שנה יש אותי. אחת האפשרויות זה שאתה יוצר את התפריט מהתחלה ועד הסוף ומרים איתם מותג, מה שאנחנו עושים בקטאר במרץ".
אתה יכול להיכנס לקטאר? זו מדינה שעוינת את ישראל.
"יש לי דרכון צרפתי".
אוקיי.
"אז הייתי בקטאר לפני חודש וחצי לבריף אחרון של האנשים. פה, אם אתה צריך לבקש תנור סוג ז' שיעבוד, זה באיזה תנאי. שם זה מגוחך".
אפשר להתפרנס ממסעדות בארץ?
"יש כאלה שמתפרנסים, אני מניח שפחות טוב היום. לאוכל בישראל קרו דברים איומים בארבע השנים האחרונות. אפשר היה לקרוא את המפה כבר קודם. אתה אוכל במסעדות אוכל שמתחילים לקרוא לו בשמות, אבל הוא לא מחומרי הגלם הטובים ביותר. ברגע שאתה מבין שחותכים פה ופה ופה, אתה אומר - מה אני יכול לעשות עם הדבר הזה? אז אני צריך לעצור רגע ולעשות חשיבה מה קורה הלאה".
אז מה יהיה בתחום?
"הטעויות של הקבוצות המסעדניות הן שהן לכודות היום במסה מטורפת של מנהלות שמכבידה עליהן, אולי כמו התקופה של הדינוזאורים שפתאום הם נעשו חיות כבדות מדי לקרחונים. קשה לשרוד עם מטה של כמה מיליוני שקלים. ואתה חייב אותו כשיש לך מאפיות ומסעדות ומלון".
מה עם לנסות בניו־יורק או בלונדון או בפריז, כמו אסף גרניט ומאיר אדוני ואייל שני?
"לא מזיז לי להיות בניו־יורק. אתה מאמין לי שמ־94' כל ארבע שנים עולה הצעה לבוא? כל ארבע שנים אני נוסע וכל ארבע שנים זה לא מעניין אותי. כי אני אוהב פה. יש לי מספיק ביטחון שאולי לאחרים אין".
ואיך זה מרגיש שאין לך מסעדה פה?
"מגרד לך לעבוד וליצור, ומצד שני אני נפגש עם קולגה, בא לשתות איתו קפה בבוקר והוא כמו שהייתי 30 שנה, עם העיניים למטה, יש לו ילדה שנולדה עכשיו ואין לו זמן לראות אותה והוא כל הזמן בסרוויסים ואין לי מי שיהיה שם. לי יש יותר זמן למשפחה שלי. יש לי שתי משפחות, הייתי עם אשתי הראשונה מגיל שמונה עד גיל 40 ויש לנו שלושה ילדים. ואז בגיל 42 נהייתה לי משפחה שנייה עם שרון, ועכשיו הקטנים בני שנתיים וארבע וחצי. למשפחה הראשונה לא היה לי גרוש זמן. את ההתאהבות בבן הגדול שלי, שהיום בן 17, התחלתי לפני שנתיים בעזרת שרון".
איך אתה מסתדר עם חמישה ילדים בשני בתים?
"יש להם שני בתים טובים שהם יודעים שהם יכולים לעבור בהם מתי שהם רוצים, אבל הסיפור הכי מעניין פה זה שרון, לא שום דבר אחר. כשאני הכרתי אותה היה ברור לי בלי שום קשר, כמה שאני לא אוהב ואשתגע עליה - שאם זה לא יעבוד עם הילדים, זה לא יקרה. הם פשוט התאהבו בה לא פחות ממני מה שנקרא".
איך אתה עם גרושתך?
"עד היום היא חושבת שאני אחזור. אמיתי. זה משהו שאתה לא יכול להסביר אותו. היום נורא נוח לנו לבוא אחד לשני ונורא נוח לשרון ולנופית לשבת ביחד בארוחת ערב עם הילדים. אם זה לא היה קורה זה היה מחריד. שרון נותנת לי את מה שנופית לא יכלה לתת ולהפך. זה לא אני עשיתי, זה כולם מסביב. ונורא התאהבתי בשרון. היו לי לפני זה שתי מערכות יחסים מאוד יציבות וברורות שראיתי שהילדים לא מתחברים לשם, נקודה סוף. אצל שרון זה היה שגעת, כולם באים ויושבים על אותה ספה או ההפך, הילדים הקטנים שלי מרגישים נורא נוח ללכת ולשבת אצל נופית בבית, וכשאני לדוגמה באוקראינה ויש לי יום הולדת שתיהן שולחות לי תמונה מהארוחת ערב ביחד, אז זה מחמם את הלב".
היית ביחסים טובים עם ההורים?
"ברור, עד היום. אמא שלי נפטרה אבל אבא שלי עבד אצלי עד לפני שנה. הוא טבח מדהים. אחד מהאנשים שלימד הכי הרבה דורות של טבחים אצלנו. די, עכשיו הוא בן 82".
איך זה איתו במטבח?
"הוא איש קשה".
יותר קשה ממך?
"איש קשה של פעם, לא סבלני, מלמד, עושה את הכל פרפקט. טבח באמת מטורף. באמת. ככה גדלנו. הוא כזה, איש שקט, בן למשפחה ענקית של ניצולי שואה. יש לו את הפינה שלו, הוא אוהב את הבוקר, לבוא ולעשות את כל הדברים. פרפקציוניסט".
תגיד, היום האגו שלך עדיין באותו גודל? בתוכנית אמרת 'אני גאון'.
"צעקתי את זה פעם אחת ב'מאסטר שף' וכולכם קניתם את זה. צעקתי על איזה מישהו מפגר שחשב שהוא גאון".
אתה לא באמת חושב את זה על עצמך.
"לא, אני באמת חושב".
אין לך רגע שאתה שואל את עצמך, "אני באמת כזה טוב?"
"אין לי. לא. אין לי".
