אז מתברר שיש קמפיין חוצות חדש שקורא להתגרש מהפלסטינים. באופן אישי אני נמנה עם אלה שהגירושים מעזה, שאפעס לא ממש הביאו עלינו שקט, כמו גם הגירושים מלבנון שעלולים להמיט עלינו בקרוב מערכה צבאית שלא ידענו כמותה, גורמים לי לחשוש מהצעה שמבקשת לשכפל את הרעיון גם חמש דקות מכפר־סבא. אבל זה אני, ויש מי שחושב אחרת, ומן הסתם יש ליוזמה רציונל שראוי באמת להעמיק בו. אלא שהימים אינם ימים שמקיימים בהם דיון מעמיק, לא בנושא הזה ולא בשום נושא שעל הפרק, כי לכולם נורא דחוף להתווכח על ביבי, כשהלהיט העדכני הוא "כן־או־לא־אשם בתיק 4000".
ואלה הם פני הדברים: תומכי נתניהו צריכים להודות שתיק 4000 נראה רציני. יש עדי מדינה, יש החלטה של המשטרה להגיש כתב אישום על שוחד, יש את מה שעלה מתחקיר תוכנית "המקור" וישנם דיווחים על הקלות רגולטוריות שהגיעו מהכיס של כולנו. גם איש ימין לא יוכל לטעון שמדובר בקשקוש. אלה באמת דברים כבדי משקל. מתנגדי נתניהו, לעומת זאת, צריכים להודות שגם השאלות על התיק לא פשוטות, בין היתר העובדה שלא ניתן לנתניהו כסף מאלוביץ', אלא מה שמוגדר כ"סיקור חיובי". האם יש תקדים לדבר הזה? האם מישהו אי־פעם נכנס לכלא משום שקיבל סיקור חיובי? איך אפשר לכמת זאת? והאם הסיקור בוואלה אכן היה חיובי? כשם שתומכי נתניהו לא יוכלו להתעלם מכמות המידע שיש על התערבות בוטה ודוחה של אנשי נתניהו בנעשה באתר, כך מתנגדי נתניהו לא יוכלו לבטל בבוז את הטענה שלהגדיר את וואלה כאתר ימני או תומך נתניהו - זו הזיה.
הנה כי כן מונחות לפנינו שתי אמיתות סותרות: הראשונה היא שהייתה התערבות פסולה בוואלה; והשנייה היא שוואלה היה (ונותר) אתר שמאלני. מה עושים? או! זה בדיוק מה שיפה בסיטואציה: שלא צריך לעשות דבר. בטח לא להתווכח. מדוע לא? משום שלא אנחנו צריכים להכריע בדבר. אם זה יגיע לכך, בית המשפט יצטרך לעשות זאת. ולפניו, היועץ המשפטי.
אלא שפה אנו מגיעים לנקודה דרמטית שחשוב להציף: אם אני מכיר את הימין היטב - ונדמה לי שזה המצב - בסופו של דבר כל החלטה של היועץ תהיה מקובלת עליו. אולי יהיו מחאות, אולי יהיו צקצוקים, אבל בסוף, אם מנדלבליט יחליט שנתניהו צריך לעמוד לדין באשמת שוחד, אנשים יזרמו עם זה, גם אם הדבר יוביל לבחירות או להדחה. אבל מה עם השמאל? ופה אני שואל, לא קובע: האם השמאל יקבל הכרעה הפוכה של היועץ? והיה אם היועץ יחליט לסגור את כל התיקים, כל השלושה, מהראשון ועד האחרון - זה נשמע רחוק, אבל נניח שפרקליטי נתניהו ישכנעו את מנדלבליט שאלה רק סיגרים באלף, ושבתיקים האחרים ביבי לא קיבל דבר ואין סיכוי מספק להרשעה - האם כת שונאי ביבי, אותה כת שרואה בביבי את סיבת הרע בעולם, תקבל את הכרעת היועץ? מסופקני.
לפני כמה שבועות איתי טיראן סיפר בכתבה שהוא מעדיף לגור בברלין. בשבוע שעבר, יוסף סוויד אמר שאינו רוצה לגדל את ילדיו בישראל. התרגלנו לריטואל: אחת לאיזה זמן מוגבל מגיח שחקן או סופר ש"מודאג ממה שקורה פה", מתוודה על השירות שלו בשטחים או סתם יוצא נגד מירי רגב, ומסיים את מונולוג השנאה שלו כלפי ישראל ורוב תושביה — מונולוג שהוא נושא ללא הפרעה כלשהי — בכך שיש בארץ סתימת פיות. אבל מה שהדהים אותי, ואני מודה שגם שיעשע, היה דווקא אמירה של גידי גוב, בגיליון “ידיעות אחרונות” של שבת שעברה, שהייתה בה לטעמי תמצית החמיצות השמאלנית. אבל לפני כן, תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב: אני לא רק מחבב את גידי גוב, אני גם מעריץ אותו ממש, חולה לו על התחת, הולך להופעות שלו, מת לשתף איתו פעולה, חושב שמגיע לו פרס ישראל ואין לי כוונה לשנות את דעתי עליו. גידי הוא יוצר ואדם מדהים בעיניי, גדלתי עליו, הוא איש כה רב־קסם, שאפילו השמאלניות שלו תמיד הייתה מתוקה בעיניי. אבל היה בראיון שלו עם אהרוני משהו שהוא אמר, שאני חייב להתעכב עליו. כי כשם שאנשי ימין חייבים להודות שהעובדה שראש הממשלה מגדיר חצי מהעם כ"חמוצים" מרעילה את השיח, כך אנשי שמאל חייבים להודות שיש סיבה לכך שהמושג הזה תפס. אז כן, חבל שראש הממשלה עסוק בלפלג, אבל הוא לא יכול היה להצליח למתג את השמאל כחמוץ אילמלא הייתה לתכונה הזו אחיזה בשטח.
כה אמר גידי גוב, וזה ציטוט לא פחות ממדהים בעיניי, אז תהיו מרוכזים: "היינו באתיופיה, אחת המדינות העניות בעולם. הם טיפה מתעצלים, כן? אבל (הבנאדם) קם ומסתכל על חלקת אלוהים הקטנה שלו. יש לו את הפרה והשדה והארץ נפלאה והבוקר מקסים. זהו! אין לו הדתה ומירי רגב".
תקראו את זה שוב. גידי היה באתיופיה. והוא קינא באתיופים! למה? כי אין להם הדתה ומירי רגב!! עכשיו תקשיב גידי, מתוק שלי - אתה יודע כמה אני אוהב אותך, אבל גם אני הייתי באתיופיה, אוקיי? הייתי בכמה מדינות באפריקה. אנשים שם מתים ממלריה בגיל 43, אוקיי? באזורים שלמים שם אין מים זורמים. אם אתה חקלאי, בכל רגע יכול להגיע פקיד מושחת ולהעיף אותך משדותיך. כל דאלים גבר זה החוק הכמעט יחיד שם, גידי. אבל אתה מקנא בהם? למה? כי אין שם הדתה?? עזוב שאפשר להתווכח האם בישראל אכן יש ״הדתה״, אבל סתם שאלה מסקרנות אפרופו ההדתה שאין שם: אתה יודע שבאפריקה עדיין כורתים למיליוני נשים את הדגדגן בטקס משפיל ואכזרי בגיל צעיר? אבל אין שם מירי רגב, אללי לי, איזה כיף להם!
בחייאת, גידי, לספר לך על המנהיגים שכן יש שם? אתה באמת רוצה לדעת? תגיד גידי, מחמל נפשי - החיים שלך ברמת־השרון עם הכסף שאתה מקבל מבזק ומהתמלוגים (כל אגורה מגיעה לך, גידי! בחיי!!) אשכרה פחות טובים משל אתיופי אומלל שמרוויח דולר ביום, כי לו אין את מירי רגב??
טיראן וסוויד עזבו, אבל עליך אני לא מוכן לוותר, גידי. ואני חושש שבסוף תישבר. שתעזוב אותנו לאתיופיה או אוגנדה או אולי לסוריה, לאזור שעדיין בשליטת דאעש. אמנם יש שם קרבות מעת לעת, אבל לפחות הדתה אין שם.
