תיקי XXX
המטרה: לראות פורנו ולהישאר פמיניסטית. האמצעי: להיות הצנזור של עצמך. בקרוב אגיע רחוק
את מערכת היחסים שלי עם הפורנו התחלתי בגיל 11. עוד לא היה אינטרנט אז, גם לא היו סמארטפונים שהילד הכי גס בכיתה פותח ישר על פורן־האב ומראה לך. מה שכן היה זה דבר אחד פשוט: חיטוט בבית. איך שההורים שלי היו יוצאים מהבית, נשמע הגונג מבחינתי, ואני פשטתי על כל המדפים והארונות כמו ארבה בגיל ההתבגרות. בפשיטות האלו גיליתי: 1) חוברות של "פלייבוי" ו"האסלר" מאחורי מגהץ ישן במדף העליון, 2) קלטת וידיאו אפורה מוצפנת בתחתית המגירה, שאיכשהו ידעתי שיש בה את החומר הטוב, אולי כי הייתה מלאה בסימנים של xxx. כן, אני מהילדות בסיכון האלו ששולי מועלם ומיקי זוהר כל כך דואגים להן, ומה אתם יודעים, יצאתי בסדר גמור.
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
הייתי רק בת 11 כשראיתי לראשונה אישה נחדרת על ידי גבר. בעצם, על ידי כמה גברים, כולם משופמים ובריאי כרס משום מה, ואני ממש לא חושבת שנגרם לי הרבה נזק. היחס בבית שלי למיניות היה תמיד בריא. ההורים שלי לא התביישו בעירום שלהם. המסר היה ברור: הגוף על שלל איבריו ותפקודיו הוא חבר, הוא ידיד, הוא אחלה. ומין זה משהו ששני אנשים בוגרים עושים כשבא להם שיהיה להם כיפי ונעים. לכן הפורנו הסודי שהלאמתי בפשיטות המאורגנות שלי על ביתם של הספקטורים בווטסון 15 בחיפה לא גרם לי לתחושת גועל או בחילה כמו שדיווחו החברות שלי, שגם הן הפכו לסוכנות אף־בי־איי עם כפפות פלסטיק דמיוניות בשנייה שההורים שלהן יצאו מהבית. מסקנה: אם הנחת לילד שלך תשתית טובה של מה זה גוף ומה זה סקס מגיל אפס, אי־אפשר באמת לערער את זה עם חומרים מסוכנים. זה נכון כמובן רק אם המטרה שלך זה לגדל ילד להיות מבוגר אחראי אך מאושר, שנהנה ממין ולא מתבייש בעירום שלו. אם המטרה שלך היא לגדל בתולה, בהחלט מומלץ לסגור אותה בקופסה.
נכון, לא יצאתי לגמרי בלי פגע. עד היום יש לי אמנם חיבה מסוימת לסקס חייתי, טיפה אלים, סקס כמו שראיתי בקלטת הווידיאו הראשונה שלי. מדריכת טנטרה טענה שזה קילקל אותי. שהקלטת הזאת עשתה לי הטבעה חולנית. "את יותר מחוברת לאנרגיה הגברית שלך בגלל זה", אמרה, "את לא בקשר עם הצד הרך, האיטי, העדין".
אולי היא צודקת, הפורנו הוציא אותי מ"איזון", או קשקוש קריסטלים וישויות כזה או אחר, אבל היו לי זיליארד בני זוג רציניים, שעם רובם נהניתי מאחלה יחסי מין. "יכול להיות שבגלל הפורנו הציפיות שלי נמוכות", אמרתי לה אז, "כלומר שאני מקיימת סקס לפי ההתניה של הפטריארכיה, ואפילו למדתי להגיע לאורגזמה מזה. אבל זה פרקטי. אני כמו סוג הדם הזה שיכול לתרום ולקבל מכולם".
בניגוד לחששות של כל מיני דודים שוחרי טוב, החשיפה לפורנוגרפיה בגיל צעיר לא הפכה אותי למתירנית טרם זמני. אני לא מיהרתי למצוא את היוד־בי"תניק הראשון שיסכים להיכנס איתי מתחת לטריבונות של מגרש הכדורגל, כדי שאוכל להתנסות איתו בכל מה שלמדתי. להפך, חיכיתי עד גיל 17 המכובד כדי לאבד את בתוליי. כלומר, יש הבדל בין להיחשף למין בגיל טרום־נערות לבין אשכרה לבצע אותו.
חלק מהמתנגדים לפורנו טוענים שהוא מייצר ציפיות לא ריאליות לגבי איך שגוף אנושי צריך להיראות. זה אולי נכון, אבל זה לא שום דבר שפרסומת ממוצעת לא יכולה לעשות. אני אמנם רק בנאדם אחד, אבל מהצפייה ארוכת השנים שלי בפורנו אני יכולה להעיד שהמדיום הזה דווקא גרם לי לאהוב את עצמי הרבה יותר. כולן, בדמוקרטיה של הפורנו, סקסיות, מושכות, משגעות את השכל למישהו, או לחמישה מישוהים.
הצעקות של מתנגדי הפורנו פשוט לא מדויקות. כל דור מביא איתו את האתגרים שלו, ואיזו התפתחות אנושית שמאפשרת לו להתמודד איתם. במקרה של הילדים שלנו זו היכולת לראות במה שקורה בפורנו עולם נפרד, כמו העולם של פורטנייט, עולם שלא בהכרח מחקים אותו. הם הרי לא ממהרים לעסוק בסקס בעצמם, ומדובר במגמה עולמית.
אשר לבכי ולנהי על "שינוי התפיסה המינית של הילדים כתוצאה מפורנו", כדברי אחד מהמצדדים בחוק באיזו תוכנית אקטואליה. סליחה, אבל האם התפיסה המינית של ההורים שלי לא השתנתה כתוצאה מהמהפכה המינית של שנות השישים? האם התפיסה המינית שלי לא עברה מהפכה כתוצאה מזה שגדלתי בשנות השמונים והמיניות הנזילה שהציגו כוכבי פופ כמו ניק קרשאו או קג'גוגו עם הפס הכחול בעיניים? תפיסות מיניות עוברות שינוי, אין מה לעשות. המחשבה שאפשר לגדל ילדים בניילון פצפצים מיני היא מטופשת ומסוכנת. במיוחד לילדות. דורות שלמים של אבות ואמהות ניסו לחנך את הבת להיות ילדה טובה. האם צמחו פה דורות של בתולות שמחכות לנישואים? מובן שלא. גם כי סקס זה דבר מהמם ונעים ואי־אפשר לדרוש מנשים לא לחמוד אותו, וגם כי יש דבר כזה - השפעה סביבתית. כלומר, כל דור וההתקדמות המינית שהוא מביא איתו.
ולכן, כמובן שחטפתי קצת בחילה מלהקשיב למיקי זוהר ולשולי מועלם מדברים על חוק הפורנו שלהם. מסך הסינון שהם מבקשים לא אמור להיות עשוי מפיקסלים. מסך הסינון שלהם צריך להיות נפשי, מורכב בתוך הלב של הילד, אחרי שנים של חינוך מעורב והסברה מינית בריאה. ויש עוד התנגדויות הגיוניות לחוק: הפחד הטבעי שלנו מצנזורה, החשד שמשם זה יתפתח מהר מאוד גם להצגות שקוראים בהן שירים של מחבלים, ואז לסתם הצגות שהבמאי שלהן מצביע מרצ. וכמובן, הטענה של אנשי המחשבים שזה בכלל לא אפשרי לביצוע מבחינה טכנולוגית.
כל זה נכון, עד שמסתכלים על מה שקרה לפורנו בשנים האחרונות. רק לאחרונה יצא לי לצפות באתר מבחיל בלי שידעתי אפילו כמה הוא מבחיל. גבר גזען ששונא שחורות, לטיניות, יהודיות, מקבל לדירת הלוזרים הקטנה שלו בנות מיעוטים ומעניש אותן. אני חושבת שזה היה האתר שגרם לי לנסות להיגמל מפורנו. בשלב מסוים הבנתי שאני צופה באונס, באונס אמיתי.
אני בחיים לא אשכח את פניה המעונים של "המשתתפת", לטינית צעירה, מסתכלים אליי מבעד למצלמה, מתחננים, קוראים לי שאעשה משהו. "זה מבוים", ניסה להגיד לי חבר, "הכל בתסריט, תאמיני לי". אבל אני התעקשתי שאין כישרון משחק בעולם שהיה מאפשר לבחורה הזאת לבכות ולצרוח ככה.
שבוע אחרי שצפיתי באונס כאילו הייתי איזה ברון נשק קולומביאני מרושע ולא אמא לבנות, הזמנתי דוקומנטרי שבדק את אגדת הנשים החזקות בפורנו. התברר שלמעט כמה נדירות שבאמת שולטות בגורלן ועושות מיליונים, הרוב נסחפות בביוב הזה בלי שליטה, או הגנה. ראו בסרט הזה את כל השיטה: איך מביאים מגייס לקניונים ולתיכונים, והוא משכנע ילדות ללכת בהתחלה על גרסת הלייט, כלומר רק לעבוד במצלמות מין מהבית. איך מסדרים להן טיסה ומשכנים אותן בדירת שותפות בקליפורניה, וממש־ממש נחמדים אליהן. האחראי לדירה לא לוחץ בשום כיוון. רק שבכל דירה כזאת שמים גם כוכבת פורנו אמיתית, והיא זאת שתספר להן כמה כסף היא עושה. הילדות רואות אותה מסתובבת כמו נסיכה במעיל נצנצים ומפזרת דולרים, ולכן ההצעה שלה ש"גם את יכולה, בואי תעשי איתי רק משהו קליל, סקס לסבי בלי חדירה" באה להן בטוב.
החבר הליברטן שלי טען שאת הסרט הזה עשו פמיניסטיות. שהכל המצאה. רק שזה לא מסביר איך באמצע הסרט ראיתי אותה, את הלטינית, או שזאת הייתה אחת שדומה לה, והיא סיפרה איך, באמצע הסקס, הפרטנר התחיל להכאיב לה רצח והתעלם מהסיכומים הקודמים. כשהיא סיימה לדבר, עדיין לא ידעתי אם זו הלטינית "שלי", רק שהדמעות שלה, שאני עדיין לא מאמינה שצפיתי בהן כי רציתי כיף לגיטימי עלק, הן היו אמיתיות.
נכון, יש גם התפתחויות חיוביות בסרטים של היום. סרטוני חובבים, למשל, ממש הפכו ללהיט, או סרטים שנעשים על ידי מפיקות ובמאיות. אבל בסופו של דבר, את הכסף הגדול הטורפים של העסק הזה מביאים מכאב. הם חולבים אותו מהשפלה ומניצול. על כל אנגלה מרקל או תרזה מיי שעולות לשלטון יש מיליוני סרטים שמזכירים לגבר המבולבל שהוא עדיין השליט של כל הביצ'ס האלו.
אני בעד קצת אלימות שובבה במיטה, כבר הבהרתי. אני גם לא היחידה שמרגישה ככה. רק שמה שרואים בפורנו של היום הוא כבר מזמן לא פנטזיה לגיטימית, אלא כוח שחור וחתרני שמבקש להפוך לממשלה בפני עצמו. אין טאבו שלא הוסרט. את זה אני לא מוכנה שהבת שלי תצרוך. ואת זה אני מתקשה לצרוך בעצמי. זה המקום שבו אנחנו כבר לא מדברים על סקס, אלא על ניסיון הלבנה של אלימות קשה, פדופיליה, אונס ושיתוף פעולה עם ניצול של מיליוני נשים וגברים.
ולא שאני תומכת בחוק הפורנו החדש, אבל הטרנד הנוכחי הזה של האלימות האותנטית? זה לא מחרמן ולא חגיגה של חופש. זה חייב להיפסק. מצידי שיחליטו שאין יותר הפלקות ישבן, לא משנה כמה הן תמימות. זה מחיר שאנחנו אמורים להיות מסוגלים לעמוד בו, תמיד יש את הראש שלנו שירוץ כמו סוס חופשי לאן שבא לו.
לפנייה לכתב/ת 
