ביטחון מופרז
בכל יום שעובר נתניהו מתאהב יותר בתפקידו החדש. צילומים שלו עומד בפתח המנהרה שנחשפה בצפון, נכנס בריצה לאחוריו של מטוס צבאי, שותה קפה שחור שהכין לו אחד החיילים - מופיעים כל יום, בכל מקום. כבר שכחנו איך הוא נראה בחליפה. המראה החדש שלו, מהודק ביוניקלו שחור, שערותיו מתבדרות ברוח ולחייו סמוקות מקור והתרגשות – זה נתניהו החדש.
ראש הממשלה נמצא באלמנט שלו. זה שר ביטחון מלא־מלא. הוא התחבר לזה מיידית ואותנטית ברמת השטח, אבל הוא גם יודע היטב מה זה עושה לדימוי הציבורי שלו. זהו משהו אחד להצטלם כשר החוץ עם מנהיגים מכל העולם, וזה דבר אחר ומכפיל כוח להיות מזוהה כשומר על ביטחון מדינת ישראל. נתניהו הוא אדם שיטתי. הוא עושה את זה כמו שצריך, בסיורים, בתחקירים, בדיונים. כל מה שחסר זה רק תמונה שלו עושה בט"ש באחד מיישובי השומרון.
במערכת הפוליטית מקבלים את זה בטבעיות. הם נזכרים בישיבת הממשלה שבה דיבר נתניהו על האפשרות להעביר את התיק לבנט. כחלון צחק. אתה תיתן את התיק לבנט? הוא אמר, בחיים לא תיתן לו אותו. רגע, אתה פוסל אותי, שאל בנט את כחלון. לא, ענה כחלון, אבל גם אם תעמוד על הלשון, הוא לא ייתן לך את זה.
עכשיו נתניהו נראה כאילו היה שם מאז ומעולם, ויותר מזה - ויישאר שם מעתה ועד עולם. שנותיהם של קודמיו בתפקיד, בוגי יעלון ואיווט ליברמן, כמו נמחקו ברגע כשמר ביטחון חזר מהכפור. אז נכון שהוא מתרכז כרגע בעיקר במנהרות בצפון, בעוד השטח שבער השבוע מתחת לרגליו דווקא היה זירת איו"ש. שני פיגועים רצחניים שהובילו לשלושה הרוגים, כולל תינוק שנרצח בבטן אמו, ואירוע דקירה בירושלים. אבל נתניהו ממשיך בינתיים לנתב את מרצו לזירה המועדפת עליו.
חודש חלף מאז מינה עצמו נתניהו לתפקיד. איך הזמן עובר כשנהנים. נותרו עוד חודשיים עד שעל פי החוק יפקע המינוי שלו כממלא מקום. נתניהו יצטרך להביא את מינויו לאישור הממשלה והכנסת, וכמו שמלמד הניסיון - ככל שיחלוף הזמן, יגברו המחלוקות, חוסר שביעות הרצון, האילוצים והדרישות, והוא עשוי להיתקל בקשיים לעשות את זה.
בינתיים מחזיק נתניהו בארבעה תיקים. הביטחון, החוץ, הקליטה והבריאות. במילים אחרות: ארבעה אנשים אמורים למלא את התפקידים שממלא ראש הממשלה לבדו, והעולם שותק. מילא העולם. במערכת הפוליטית אף אחד לא פוצה פה. אפשר להבין את הליכוד: כל אחד שומר עכשיו על עצמו. למה שישראל כץ, שאמור לקבל את תיק החוץ, יגלה עכשיו קוצר רוח? יש לו בכיס הסכם עם ראש הממשלה שהוא יקבל את התיק. אבל ממתי ראש הממשלה מתייחס להסכמים? כדי שיקבל את התפקיד דרוש אורך רוח, איפוק ובעיקר צייתנות. ואת זה ממלא כץ בקפדנות.
רק השבוע הייתה לאנשי הליכוד דוגמה לאופן שבו מתייחס נתניהו למי שחינו סר בעיניו. שוקי אוחנה, ראש העיר החדש של צפת, הגיע לכנסת. הוא חיכה לבואו של נתניהו לסיעה, כדי ללחוץ את ידו. אבל אוחנה, כמו ראשי ערים נוספים, השתתף רק לפני שבוע בכנס פעילים של גדעון סער. לדברי הנוכחים, כשהגיע נתניהו לחדר הסיעה ואוחנה הושיט לו את ידו, אמר לו נתניהו: אתה איכזבת אותי באופן אישי, והפנה לו את גבו. אז אם זה תג המחיר על כך שמישהו השתתף בהדלקת נרות באירוע של סער, שערו בנפשכם מה יקרה למי שיתקומם חלילה על כך שנתניהו לא עושה את סבב התיקים שהבטיח.
התנועה למען איכות השלטון עתרה ביום שלישי לבג"ץ נגד ריבוי התיקים שבהם מחזיק נתניהו. גם ח"כ לאה פדידה, מהמחנה הציוני, עתרה ביום רביעי לבג"ץ. לדבריה, ההחלטה על ריבוי התיקים שברשותו נעדרת שיקול דעת וחורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות.
בליכוד מקבלים בהכנעה את העובדה שנתניהו תופס בממשלה ארבעה כיסאות, בקואליציה שותקים, וגם באופוזיציה לא יוצאים מגדרם. לפיד, שכבר עתר פעם לבג"ץ נגד ריבוי תיקים שמחזיק נתניהו, ופעם אחרת על כך שליצמן מכהן כסגן שר עם סמכויות של שר – בינתיים לא עושה דבר.
שאלתי אותו השבוע מה הוא מתכוון לעשות. יש זמן מינימום שהחוק מתיר לנתניהו להחזיק בתיק הביטחון, אומר לפיד. אבל ברור שנתניהו לא יכול להיות להחזיק בכל התיקים, כי בסוף הביטחון נפגע, משרד החוץ קורס ובמיון מחכים שעות לטיפול. אנחנו ננסה להכריח אותו למנות שר ביטחון דרך הכנסת, אומר לפיד, ואם לא – נפנה לבית המשפט.
כבר ניצחתי אותו בתיק ליצמן, אומר לפיד, וגם בחוק הגיוס. אם צריך – נעשה את זה שוב.
חרדת אוהלים
מחאת האוהלים לפני שבע שנים צרובה היטב בתודעתה של ממשלת נתניהו. זה נפל אז כמו רעם ביום בהיר. רק זה מה שחסר עכשיו לממשלה המקרטעת ממילא - להגיע לבחירות על רקע גל ההתייקרויות במשק. אז מה הפלא שהממשלה מיהרה עכשיו להקים ועדה בראשות פרופ' ירון זליכה. אם היא לא תביא פתרונות, היא לפחות תרגיע קצת את הרוחות. מישהו זוכר היום את ועדת טרכטנברג?
בעליית המחירים שמצפה לנו עם כניסת השנה החדשה, מאשים כחלון את הזינוק בשער הדולר. לא הכל קורה בגלל הממשלה, הוא אומר. יש נוסחאות אוטומטיות עולמיות, כמו מחירי הדלק למשל. ויש עסקאות גרועות, כמו זו שעשתה חברת חשמל עם אסדת הגז תמר.
לך תסביר את זה לתנועות המחאה שהתעוררו השבוע, ליוזמות שהתחילו לתפוס תאוצה ברשתות החברתיות, ולציבור. לך תסביר את עליית מחירי החשמל בכ־10%, מחירי המים בלפחות 4% ואת העלייה במוצרי המזון שגם ככה יקרים בהרבה מאותם מוצרים במדינות אחרות.
ההיבט הפוליטי הוא, איך כל זה משפיע על המוטיבציה של כחלון בעניין בחירות מוקדמות. האם עדיף לו לפעול להקדים אותן ככל שניתן, או שמא להיפך – עכשיו ירצה להרחיק את הכרעת הציבור כמה שיותר מהשינוי במצבם הכלכלי. העמדה שלי לא השתנתה, אמר לי כחלון השבוע. הכנסת לא מתפקדת, היא שורדת. היא לא תחזיק מעמד עוד הרבה זמן. אבל אני לא מתכוון להיות זה שבזמן שישראל פועלת בצפון - גורר את המדינה לבחירות. יותר ויותר מסתמן שנתניהו מתכוון לנסות למשוך עד לנובמבר 2019, ושר האוצר נחוש שלא להיות זה שמואשם בפירוקה.
בינתיים, ההארכה שנתן בג"ץ לחוק הגיוס אמורה לפקוע ב־15 בינואר. היה אפשר לצפות שממש בשעות אלה יישבו בכנסת וינסו למצוא פתרון. אבל מסתבר שאף אחד לא רץ לשום מקום. בואו נתעסק בדבר הזה ב־15 בינואר, אמר נתניהו לדודי אמסלם, יו"ר הקואליציה. נקרב את ליצמן כמה שיותר לקיר. זה לא מפתיע את מי שמכיר את שיטות העבודה של נתניהו: הוא עובד על לחץ גדול בשטח מצומצם. כלומר: ברגע האחרון, כשכולם כבר עם הלשון בחוץ. כך עשה גם עם התאגיד.
והיה מישהו שסיפר השבוע, שהולך ונרקם רעיון חדש בעניין חוק הגיוס והוא, תחזיקו חזק - לא לעשות כלום. פשוט לא להעביר את החוק.
מה זאת אומרת, שאלתי, מה יעשו כשתסתיים ההארכה שנתן בג"ץ.
פשוט לא יעשו, אומר אותו גורם. לא הצלחנו לחוקק חוק חדש, בבקשה, שיגייסו את החרדים. נראה מי יצליח לעשות את זה.
תהיו בריאים
בניגוד לחוק הגיוס, את חוק גדעון סער דווקא מיהרה הקואליציה השבוע להעביר בקריאה טרומית. יש חוקים שנתניהו לא משחק איתם, ולא משאיר לרגע האחרון.
ביום ראשון התקיימה ישיבת ראשי הקואליציה. באותו זמן התקיים דיון על חוק סער בוועדת שרים לענייני חקיקה בראשותה של שרת המשפטים, ובהשתתפותם של השרים אלקין ואקוניס, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה רז נזרי, ופקידים ממשרדים שונים. המשפטנים העלו את הקושי העיקרי בחוק, שהוא דווקא לא בעת הקמת הממשלה, אלא באמצע הקדנציה. לדבריהם, אם ראש הממשלה ייאלץ מאיזושהי סיבה להתפטר מתפקידו, אף אחד משרי הליכוד לא יוכל להקים ממשלה, אלא רק אם נתניהו יתפטר גם מהכנסת. במילים אחרות: החוק כופה על חברי הליכוד לשמור על נתניהו כעל בבת עינם גם אם יהיה נגדו כתב אישום, וכורך את גורלם בגורלו.
כשזה עלה בוועדת השרים לחקיקה, הציעו הנוכחים לשנות את החוק באופן שלא יפגע בליכוד. אבל אלקין אמר שאם משנים חוק שיש לגביו הסכמה של ראשי מפלגות הקואליציה - צריך לשאול קודם את דעתם. מכיוון שבאותה עת היו ראשי הקואליציה מכונסים בחדר סמוך, ניגשה שקד לשם, פתחה את הדלת והודיעה לראש הממשלה שהיא רוצה לעדכן אותם במשמעויות החוק שעלו בדיון בוועדה.
כצפוי, ראש הממשלה לא התרגש. הוא אפילו נראה משועשע. מספרים שבשבוע הזה שבו יצאה אשתו לפתוח לנו דלתות בגואטמלה, הוא נראה חופשי ומאושר כפי שלא נראה זמן רב. לתשובה שלו לשקד יש שתי גרסאות. האחת, שהוא אמר: אז אתן את זה למוישה (כחלון), והשנייה: אז אעביר את זה לכחלון ובנט.
גם ראשי הקואליציה נראו מרוצים: מה אכפת להם שמשימת הרכבת הממשלה תוטל על אחד מהם? ספק גדול אם היה מרשה לעצמו להתבדח כך אם היו יושבים שם שרי הליכוד. הרי יש גבול אפילו להתבטלות שלהם בפניו. הם כמו צאן לטבח, אמר לי השבוע שר בכיר בקואליציה. או שהם לא באמת לא מבינים את משמעות החוק מבחינתם, או שהם מעדיפים לא להראות שהם מבינים, כי אז ייאלצו לעשות משהו.
בסיום חילופי הדברים עם ראש הממשלה ירדה שקד לוועדה והודיעה: לא משנים בינתיים כלום. זה נראה כאילו נתניהו חשב על זה היטב, אומר שר בכיר. לדעתי, החוק הזה נולד לא בגלל שביבי פחד מפוטש של סער וריבלין. הוא פשוט רצה לסנדל את הליכוד כדי שימשיכו לתמוך בו כל הקדנציה. זה בדיוק מה שהוא רצה להשיג.
ביום רביעי עבר חוק סער בקריאה טרומית, כמו שהוא. החוק צריך לעבור במליאה עוד פעמיים – בקריאה ראשונה ובקריאה שנייה ושלישית, כשבשתי הפעמים נדרש רוב של 61. זה לא יהיה פשוט. בהצבעה ביום רביעי נעדר מההצבעה אורן חזן. איוב קרא חש ברע במהלך ההצבעות ואושפז. גם רוברט טיבייב אושפז בגלל לחץ דם גבוה. באורח פלא, כל מי שיש לו סיבה לא להגיע להצבעות – הגיע באותו יום לבית החולים.
אם הנושא לא ייפתר והחוק לא ישונה לשביעות רצונם של שרי הליכוד, צפויים אשפוזים נוספים.
ואולי גם זו סיבה לכך שנתניהו דוחה את חלוקת התיקים. קודם שיעבור חוק סער כשכולם בריאים. אחר כך הם יקבלו את הקניידלעך.
חיל השריוּן
פעם אחר פעם מצליחה הקואליציה להביס את האופוזיציה בהצבעות. השבוע היה פער של ארבעה קולות לטובת הקואליציה, וזה עוד כשאורן חזן נעדר. קשה להגיד שבתקופה שבה ההחלטות נופלות על חודו של קול, האופוזיציה נלחמת עם סכין בין השיניים.
התקשורת הרבתה בינתיים להתעסק בדואט שאירגנה לעצמה ח"כ נאוה בוקר עם אייל גולן, כמו איזה סטוקרית בגיל ההתבגרות, או בתגובות הלא־בלתי־מובנות של יאיר נתניהו בבית המשפט. ואילו באופוזיציה ממשיך המרדף אחרי האיש שעוד בטרם פצה את פיו - כבר ברור שהוא יהיה מחולל השינוי בבחירות הקרובות.
המדהים הוא, שלמרות שבני גנץ נפגש עם כל מי שרלוונטי להצטרפותו לפוליטיקה, אותם אנשים נמצאים באי־ודאות מוחלטת באשר לכוונותיו. ההסבר ההגיוני הוא לא שגנץ כל כך מתוחכם ומחזיק את הקלפים קרוב לחזה, אלא שגם הוא עצמו עדיין לא החליט מה הוא עושה.
השבוע פורסם על פגישה בין גנץ ללפיד שהתקיימה במסעדה במגדלי עזריאלי. האם גנץ מאותת משהו? האם פגישה כל כך מסקרנת שמתקיימת לאור הזרקורים מלמדת אותנו משהו חדש? ממש לא. זו הייתה פגישה לא מתוכננת. לפיד קבע עם אנשי קונגרס, לגנץ הייתה פגישה אחרת, השניים נפגשו באקראי ובדקות שנותרו להם עד פגישותיהם ישבו ודיברו.
כל מי שנפגש עם גנץ אומר שהפגישות איתו נעימות ובלתי מחייבות. גנץ לוקח את הזמן, מקשיב, מתלבט, מהרהר ובעיקר – לא מחליט. יש מי שסבורים שהלחץ שמפעילים עליו מכיוונים שונים הכניס אותו לסוג של סחרור שרק מקשה עליו בהחלטה.
לפיד בטוח שבפני גנץ עומדות רק שתי אפשרויות. או לרוץ לבד או לחבור אל יש עתיד. גבאי משוכנע שהמקום הטבעי של גנץ הוא במפלגת העבודה. רק לאחרונה הוא הראה לגנץ סקר עומק, שמעלה שאם יצטרף למחנה הציוני כמועמד לשר הביטחון, המפלגה נוסקת ל־29 מנדטים.
אבל גם ללפיד וגם לגבאי ברור שהחלטה של גנץ להקים עוד מפלגה שתהיה ממוקמת איפשהו במרכז המפה הפוליטית - תרסק כל אפשרות להפיל את נתניהו. זה ככל הנראה גם סוג הלחץ שמופעל על גנץ: האחריות להמשך שלטונו של נתניהו יהיה עליו.
מצבו של גבאי מסובך יותר. כ־750 חתימות, יותר משליש מחברי ועידת העבודה, נאספו השבוע, בדרישה מיו"ר המחנה הציוני לבטל את השריונים שבסמכותו, 2 בכל עשירייה. מי שמובילים את המהלך הם חברי הכנסת איתן כבל ויוסי יונה, והפעיל המרכזי, יאיא פינק. הטענה של מובילי המאבק היא שאין שום סיבה לשריין מקום לאף אחד, אלא אם מדובר בכוכב באמת גדול, שתרומתו למפלגה תהיה רבת־עוצמה. שאנשים יתמודדו בפריימריז, טוענים שם.
גבאי, כדרכו, סירב להתרגש. הוא רואה בזה עוד סיבה להתנגח בו, ובתוך כך לעורר רעש תקשורתי, לתפוס כותרת לקראת הפריימריז. אין לו שום כוונה לבטל את השריונים, למרות שהוא מבטיח שהוא לא יחלק אותם ביד קלה.
ביקשתי שריונים מראש, הוא אומר, כדי לא להיות במצב שבו אני אומר לאדם מסוים שאני מעוניין לשריין אותו לרשימה שלנו, אבל הוא צריך יהיה לעבור קודם את אישור הוועידה. מי יסכים להצטרף אלינו, אם הוא יודע שהוא אמור לעבור תהליך כזה? הוועידה הסכימה איתי ואישרה לי את השריונים.
גבאי אומר שאיסוף החתימות הזה הוא נטול משמעות. הוועידה הזאת ממילא עומדת להתחלף ב־24 בחודש, ואין מצב שהוועידה החדשה תדון בזה. השריונים לא יבוטלו. אני פועל כשלפניי עומדת מטרה אחת בלבד, הוא אומר, להחליף את נתניהו. בגלל זה נתתי ללבני את תפקיד יו"ר האופוזיציה, למרות שנגרמו לי הרבה נזקים במינוי הזה. בדיעבד, הוא אומר, לא הייתי נותן לה את הבמה רבת־העוצמה הזאת.
שאלתי, האם יש בכלל אנשים שמבקשים להיות משוריינים לרשימת המחנה הציוני.
כשיהיו בחירות, הוא אומר, יגיעו אנשים טובים.
