המורה שלי לחיים

אפריל 2018. טלפון מנח קליגר. בחודש הבא אתה בא איתי לכנס של עיתונאי ספורט מכל העולם. כן מתאים, לא מתאים, לא שואלים יותר מדי שאלות. נח ביקש.

נח ואני היינו בקשר טוב בעיקר בזכות האהבה לספורט. הוא מהמעטים שלא רק דיברו על ספורט, גם הבינו על מה הם מדברים. והוא, כהרגלו, אמר וכתב תמיד את מה שרבים חשבו ולא העזו. הכתיבה לפעמים עוקצנית, ביקורתית, אבל תמיד מתוך הבנה. והרבה אהבה.

נוסעים ביחד לכנס בבריסל. נח בן 92, הראש צלול ובריא, הגוף ובעיקר הרגליים פחות. תיק התרופות בהישג יד. ואני חושב לעצמי, בשביל מה הוא צריך את זה. האיש שראה הכל, עשה הכל, היה בכל מקום. מה הוא צריך עוד איזה כנס לא ממש חשוב. טיסה, עייפות, כיסא גלגלים. כבר בנתב"ג מגלים, למי שעוד לא ידע, ש"נח קליגר" זה מושג, מותג. אנשים ניגשים אליו, לוחצים יד ואומרים כמה מילים בשבחו.

בריסל. מיד כשהגענו עיתונאים מכל העולם מתכנסים סביבו. כולם מכירים את נח. הערכה וכבוד נטולי ציניות. דיון ראשון. נח לא מרגיש כל כך טוב, אבל לא מוותר. אני מוביל אותו בכיסא גלגלים לאולם. מאות נציגים מכל העולם. איחרנו, הדיון כבר החל. אנחנו נכנסים מאחור. את הדיון מנהל נציג מלטה. מיד כשנכנסו, הפסיק את הדיון והודיע: "אני שמח להודיע לכם שלאולם נכנס ברגע זה חברנו היקר נח קליגר מישראל, שמכבד אותנו בנוכחותו". מחיאות כפיים בכל האולם. לא הצלחתי לעקוב, אבל לדעתי לא היה מישהו, כולל נציגים ממדינות שלא כל כך אוהבות אותנו, שלא עשה כבוד לנח. הייתי קצת בשוק, אבל נפל לי האסימון. זו הסיבה שנח התעקש להגיע גם כשהמסע קשה לו. מעבר לאהבה הפרטית שקיבל, הוא מייצג את ישראל, והוא, במקום הזה, הפנים המאחדות והיפות של המדינה שהיה כל כך גאה בה וקנאי לה.

בימי הכנס דיברנו הרבה. על ספורט, אבל בעיקר עליו. על הילדות, על השואה, על ישראל. איך הכיר את ז'קלין, וכמה היה גאה במשפחתו. המסע הפרטי שלי עם נח חידד וריכז תובנות משנים של היכרות. אנחנו מרבים לקטר, להתלונן, להתעצבן, לחשוב כמה החיים קשים, אבל כשאתה עם נח, אתה לומד על החיים האמיתיים. מקבל פרופורציה על מה באמת חשוב ומה באמת קשה. ושאסור לוותר, ותמיד נלחמים עד הרגע האחרון.

נח היה שורד, קשוח, דעתן, אבל בסוף אתה מבין שזו הייתה עטיפה להרבה רגישות, לאהבה הגדולה למדינה, לאנשים, ובעיקר אהבה למשפחה. זכיתי לקבל שיעור פרטי על החיים מהאיש היקר הזה. אגדה בחייו, אגדה במותו. להתראות נח, תודה על הכל. תחסר לנו מאוד.