בעוד ימים אחדים תבוטל "לונדון את קירשנבאום", תוכנית השיח היומית המשודרת בערוץ 10. לא אספידה. אסתפק בהערה על פן אופייני שיש בה והוא נאמנות לייצוג הולם של נשים וערבים. דרור זרצקי, העורך, ואני גזרנו על עצמנו כי שיעור המשתתפים הערבים בתוכניתנו יתקרב לשיעור האזרחים הערבים הבוגרים באוכלוסייה, וכי שיעור הנשים יתקרב למחצית.
דומני שאין צורך להסביר מדוע ייצוג הוגן באמצעי התקשורת מעצים את החלשים והמופלים לרעה, אבל יש המערערים על האפליה כלפי החזקים הכרוכה בתשומת הלב לייצוגם של החלשים. העמדה שלפיה נהגנו היא שבין מיליון וחצי אזרחי המדינה הערבים יש די בני שיח המתאימים לאופייה של תוכניתנו. המגזר הערבי הצמיח שכבת אינטליגנציה רחבה ולא נזקקנו לתרגילי העדפה מתקנת כדי לארחם. הם לא מילאו את תפקיד הערבי הייצוגי, אלא את מה שהם בנפרד מזהותם הלאומית. כך נהגנו גם לגבי נשים.
החלטתנו נבעה מעמדה מוסרית וסתרה שיקולי תועלת, אשר בעולם הטלוויזיה המסחרית נמדדת במונחים כלכליים. אבהיר כי משימת הייצוג ההולם אינה קלה, ואמנה אחדים מן הקשיים: נשים וערבים נדירים יחסית בקרב קובעי ההחלטות הפוליטיות המכריעות, עניינים שבהם עוסקת תוכנית שיח יומית. כך גם בכלכלה וכך באקדמיה, שהיא ספָּק חשוב של מרואיינים בתוכנית המנסה להגביה מצח. תכופות לא מתיישב הרכב הנושאים שבחדשות עם שיעור הייצוג המגזרי־מגדרי שאליו אנו שואפים, ובמקרים כאלה עלינו להחליט אם להחליף נושא לוהט בנושא פושר.
נוכחנו לדעת כי נשים, יותר מגברים, נוטות להיענות להזמנתנו רק כאשר הן בטוחות לחלוטין ביכולתן "לספק את הסחורה", ותכופות הן מסרבות לנו ומפנות אותנו לגבר שבקיאותו נופלת משלהן. הערבים, יותר מיהודים, חוששים מהבעת דעה העלולה לקלוע אותם לסכסוכים בסביבתם החברתית. מובן שנבצר מתוכנית טלוויזיה מעוטת אמצעים לשנות את המציאות הזו, ועלינו להתנחם בכך שעשינו את אשר ציווה עלינו מצפוננו.
על הדחיפות בשינוי ערכיה של החברה הישראלית הצביע סקר שיזמנו והצגנו לפני ימים אחדים. הסקר, שחשף את מידת הגזענות בקרב היהודים הישראלים, נערך בתגובה לסקר שערך ערוץ סי־אן־אן ובו נבדקה תפוצת האנטישמיות באירופה. הסיבות והנסיבות שונות, אבל התוצאה אינה ניתנת להכחשה: היהודים בישראל גזענים לפחות כפי שהאירופאים אנטישמים. פילוח התוצאות על פי מגזרים מלמד כי תפוצתה וחריפותה של הגזענות קשורות קשר הדוק למידת הדבקות בדת לפי ההגדרה שמעניקים לעצמם הנשאלים. משמע, ככל שאדם יותר דתי, כך מתרבים הסיכויים שיהיה גזעני. ההבדלים הסטטיסטיים בין ארבע רמות הדבקות הדתית (חילונים, מסורתיים, דתיים, חרדים) הם עצומים.
מה הסיבה לכך שסולם הגזענות קשור לסולם הדתיות? האם גידול שיעורם של הדתיים בחברה היהודית מנבא את החרפתה ההדרגתית של הגזענות? אני משער שהתשובה נעוצה בכך שאורח החיים החרדי הוא קהילתי וסתגרני. הנצורים פוחדים מפני העולם החיצוני ומטפחים שנאה ובוז כלפי האחר הסטריאוטיפי. הצרה היא שישראל כולה היא מבצר, ואפילו היהודים השולטים בה מתבצרים מפני הערבים המתחככים בהם. ראו מקרה עפולה. התוכנית הצנועה שלנו נאבקה במגמה הזאת, וחוששני שנעילתה אינה מיטיבה עם עתידה של החברה הישראלית.
