yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: גבריאל בהרליה
    24 שעות • 18.12.2018
    "האדמה צריכה לשמש את החיים, לא את המתים"
    בקשתה האחרונה של רונה רמון ז"ל הייתה שגופתה תישרף. היא רק רצתה לחסוך מילדיה עוד לוויה, אבל בעקבות הפרסומים בתקשורת, הטלפונים בשני בתי הלוויות שמציעים את השירות בישראל צילצלו בלי הפסקה. אז כמה אנשים בארץ כבר בוחרים באופציה הזאת על פני הקבורה המסורתית, כמה עולה לוויה אזרחית עם שריפת גופה, ואיך מרגישים אלו שעובדים בתחום שאף אחד לא רוצה לחשוב עליו
    איתי אילנאי | צילום: גבריאל בהרליה

    רונה רמון, שהלכה שלשום לעולמה בגיל 54 לאחר מאבק במחלת הסרטן, מעולם לא צעדה בדרך הרגילה. אלמנתו של האסטרונאוט הישראלי הראשון, אילן רמון, ומי ששכלה את בנה הטייס אסף, רתמה את תשומת הלב הציבורית שזכתה לה כדי לקדם שורת מיזמים חינוכיים וחברתיים. את הכאב והעצב שבשכול הפרטי המירה לפעילות למען הקהילה, ואת מרב זמנה בשנים האחרונות הקדישה לטובת הסובבים אותה.

     

    גם בקשתה האחרונה של רמון לא הייתה שגרתית. אתמול התברר כי בהוראות הברורות שהותירה למשפחתה, ביקשה שלאחר מותה גופתה תישרף. ההסבר להחלטתה היה שהיא מבקשת לחסוך משלושת ילדיה הנותרים עוד טקס קבורה קשה מנשוא.

     

    "אני לחלוטין מבינה אותה", אומרת הדס סופר. "כששרפנו את גופתה של אמא שלי, תהליך הפרידה היה הרבה יותר קל. הצעדה לחלקה, הבגדים הקרועים, העפר שמושלך על הקבר — כל הדברים האלה לא היו. הטקס שלנו היה אחר, אישי ונקי. מוזר להגיד זאת, אבל האווירה הייתה הרבה פחות שחורה".

     

    ארי, אמה של הדס, הלכה לעולמה לפני כחודשיים בגיל 60, גם היא בעקבות מחלת הסרטן. "המחלה הייתה אלימה מדי, לא הספקנו אפילו להתחיל טיפולים. תוך עשרה ימים היא נפטרה", היא אומרת. "תמיד ידענו שהיא רוצה שגופתה תישרף, היא לא רצתה שהתולעים יאכלו אותה, ככה היא הסבירה את זה". ובכל זאת, לאחר פטירתה המפתיעה של האם, נאלצה הדס להיעזר בגוגל כדי להבין איך אפשר לשרוף גופה בישראל. "חשבנו שתהיה בעיה לעשות את זה, אבל זה התגלה כפשוט למדי", היא אומרת.

     

    הדס פנתה לחברת "היי ספיריט", אחת משתי החברות היחידות המבצעות שריפת גופות בארץ, ומשם הכל התגלגל לדבריה בקלות יחסית ובהתאם להחלטת המשפחה. גופתה של האם הולבשה, אופרה והוצבה בארון פתוח, כדי לאפשר למי שביקש, לראותה בפעם האחרונה. לאחר מכן נסגר הארון והוצב במרכז אולם, שבו התכנסה המשפחה לטקס אותו הנחה אחד מאחיה של ארי ובליווי מוזיקה שאהבה. לבני המשפחה שביקשו התאפשר לספר זיכרונות ולשתף בתחושות, ורק לאחר מכן נלקחה הגופה לשריפה. כעבור כמה שעות קיבלה המשפחה את האפר בכד גדול, ואחת מאחיותיה של הנפטרת אף שילבה חלקים ממנו בשרשרת שהיא עונדת היום לצווארה.

     

    "כמעט כל מי שנכח בטקס לקח כרטיסי ביקור, במיוחד המבוגרים", מספרת הדס. "זה ממש פתח אופציה אחרת, פתאום זה נראה כל כך עדיף על הטקסים היהודיים שמציעים לנו. אין את הרב שיבוא ויגיד לך 'עכשיו תגיד, עכשיו תרים, עכשיו תלך'. אין את הצעדה לחלקה, הבגדים הקרועים והשלכת העפר על הקבר. אתה יכול ממש להתאים את הטקס לנפטר, למשפחה ולאורחים. יש לך את כל האופציות ואתה לא מקובע לשבלונה הזו של מה שהטקס הדתי מציע".

     

    כעת ממתין כד האפר של ארי בבית המשפחה, ובקרוב הוא ייטמן באדמה מתחת לעץ בשדות המושב שבו חיה ושבו ביקשה להישאר לנצח. "אני הצעתי לפזר אותה בים אבל היא אמרה שהיא לא רוצה שהדגים יאכלו אותה", מחייכת הדס, שמספרת שבעקבות החוויה גם היא קיבלה החלטה שגופתה תישרף בבוא העת. "אין לי שום ספק שזה מה שאני רוצה", היא אומרת.

     

    כל משפחה והדרך שלה

    פרסום החלטתה של רונה רמון לשרוף את גופתה, האיר זרקור על האופציה הזו עבור הציבור הרחב, שהורגל בטקסי הקבורה המסורתיים המבוצעים לרוב בידי חברה קדישא. "בכל הדתות והמסורות בעולם, ישנם כמה טקסי חיים", אומר אלון נתיב, מייסד בית הלוויות "עלי שלכת", המתמחה בשריפת גופות. "אבל בשנים האחרונות, בישראל ובמדינות אחרות, הטקסים האלה עוברים שינויים מאוד דרמטיים. היום הרבה מהישראלים מבצעים ברית מילה אצל רופא ולא אצל מוהל, ואחוז ניכר מהחתונות נעשה בצורה אזרחית. אותו תהליך מתבצע גם בקבורה. זה חלק ממגמה עולמית שמאפשרת לכל משפחה למצוא את הדרך שמתאימה לה".

     

    נתיב ייסד את "עלי שלכת" לפני 15 שנה, ובכך הפך לשורף הגופות הראשון בישראל. היום מציעה החברה שלו מגוון שירותים הנוגעים לדרכו האחרונה של האדם, מקבורה ושריפה ועד שימור די־אן־איי. "החברה הוקמה כמענה לצורך שהיה קיים כאן, והצורך הזה רק גובר", אומר נציב, ומוסיף שבכל שנה נשרפות בין 500 ל־1,000 גופות בישראל. בהשוואה למדינות אחרות בעולם, אגב, אנחנו נמצאים הרחק מאחור: על פי נתונים שמפרסמת "עלי שלכת", בשווייץ 82 אחוז מהתושבים בוחרים בשריפת גופתם, בדנמרק 77 אחוז ובשוודיה 75 אחוז. מדינות כמו הולנד ואנגליה אף העבירו לאחרונה חוקים המעודדים אזרחים לשרוף את גופתם, בין היתר כחלק מההתמודדות עם מצוקת הקרקעות במדינה.

     

    שריפת הגופה מתבצעת בתנור מיוחד ואורכת בין שעתיים לשלוש שעות. בסוף התהליך מתקבל אפר במשקל של 2־4 קילוגרם, המכיל למעשה את שרידי עצמות הגופה. שני בתי הלוויות המאפשרים שריפת גופות בישראל מעניקים גם שירותים נוספים, כמו איפור והלבשת הנפטר, הצבתו בארון סגור או פתוח, פיזור האפר או שמירתו במספר דרכים ואף קבורה אזרחית. בכך, הם מאפשרים למשפחה לשלוט לחלוטין בהליך, ומציבים אלטרנטיבה אמיתית לטקסי הקבורה המסורתיים, הנשלטים בידי חברות הקדישא השונות בישראל.

     

    לדברי נתיב, עלות של שריפת גופה זהה לקבורה. "הוצאות על מצבה, פינוי שלא בשעות העבודה של חברה קדישא והוצאות נוספות שכרוכות בקבורה, עומדות על כ־10־12 אלף שקל בממוצע למשפחה, עוד לפני רכישת החלקה", הוא אומר. "זו פחות או יותר העלות של חבילת השירותים הבסיסיים שלנו, מפינוי הגופה, קירור של מספר ימים וטיפול בניירת, ועד שריפת הגופה והשבת האפר למשפחה. רק על דברים מיוחדים שאנשים רוצים להוסיף, הם צריכים לשלם. למשל באחת הלוויות נדרשנו לקחת ספינת ענק של כמה מאות אנשים מנמל חיפה כדי לפזר את האפר של הנפטר בלב ים".

     

    "הבנו שיש פוטנציאל עסקי"

    על אף שההלכה היהודית אוסרת על שריפת גופות, ועל אף שהרבנות מתנגדת לפרקטיקה הזו, לדברי נתיב ישנם היום כמה וכמה בתי עלמין של חברות קדישא ברחבי ישראל, שבהם ניתן לטמון כדי אפר. בעבר אמנם הוצת מתקן שריפת הגופות של "עלי שלכת", "אבל היום, כמעט כולם למדו לחיות איתנו בשלום", אומר נתיב.

     

    למרות זאת, הרב יובל שרלו, ראש ישיבת "אורות שאול" ודמות מרכזית בציבור הדתי־לאומי, אמר אתמול כי למרות שהוא מכבד את ההחלטה של רונה רמון, זו החלטה "שגויה". לדבריו, "הגוף צריך לחזור לאדמה, המקום שממנו אנחנו מאמינים שהוא נוצר". ב־2015 נאלצו רשויות המשפט להתערב בסוגיה לאחר שמאי פלג, בת למשפחה חרדית שהתאבדה, ביקשה בצוואתה שגופתה תישרף. המשפחה התנגדה, אך בית המשפט המחוזי בירושלים הורה לכבד את בקשתה האחרונה של פלג.

     

    "הייתה פעם אחת שזק"א גילתה על גופה שאמורה לעבור אלינו מהמכון לרפואה משפטית, והם ניסו לעצור את זה. אבל ברגע שגילו שלא מדובר ביהודי, הם ירדו מזה. מדי פעם הם מנסים להתערב, אבל לא יותר מדי", אומרת אביבית שגיא, שפתחה עם בן זוגה את "היי ספיריט", בית הלוויות השני בישראל המציע שריפת גופות, לפני כשלוש שנים. "ההורים של בעלי החליטו לתרום את גופותיהם למדע, וביקשו שנהיה אחראים על זה. יצא לנו לשבת ולדבר על העניין ואז נחשפנו לכל התהליך של שריפת גופות, והבנו שיש פה פוטנציאל עסקי", היא מספרת.

     

    לדבריה, לאחר פטירתה של רונה רמון החלו לזרום לחברה טלפונים של מתעניינים נוספים. "משעות הבוקר התחלנו להרגיש שיש יותר ויותר טלפונים", היא אומרת. לדבריה גם במקרים אחרים, של מפורסמים כמו אורי אבנרי וגרי בילו שביקשו שגופתם תישרף, גברה ההתעניינות בנושא. "ההחלטה של רונה מאוד נבונה לדעתי", מוסיפה שגיא. "בגלל שבחלקת הקבר שהיא רכשה לעצמה לצידו של אילן (בבית העלמין של נהלל, א"א) נקבר בסופו של דבר אסף, היא תוכל לטמון בה את האפר וכך להיות קרובה לשניהם".

     

    גם לדברי שגיא, בשנים האחרונות יותר ויותר ישראלים מעדיפים לשרוף את גופתם, כל אחד מסיבותיו. "יש אנשים שלא רוצים שחברה קדישא יקברו אותם, יש מטעמי איכות הסביבה, ויש כאלה שהקרובים שלהם קבורים בחו"ל והם רוצים להיטמן לצידם. אנשים רוצים לפזר את האפר בים, לשמור בבית וכדומה. יש מגוון מאוד רחב של אפשרויות וזה מה שיפה".

     

    יש משהו שמשותף לכולם?

     

    "בדרך כלל מדובר באנשים עם השכלה גבוהה, הרבה אנשי רוח. אני חושבת שהם פשוט מבינים שיש דרך אחרת מעבר לדרך שהכתיבו לנו".

     

    איך זה מרגיש לעבוד בתחום הזה?

     

    "אני נותנת שירות לאנשים שזו הבחירה שלהם. אתה פוגש אנשים במצב הכי קשה שלהם בחיים, רגע אחרי שאחד מיקיריהם הלך לעולמו, ומנסה להקל עליהם".

     

    מבחינתך זה עניין אידיאולוגי, שליחות?

     

    "כן, זה משהו שאני מאמינה בו באופן אישי. לי תמיד הפריעה הקבורה הרגילה וזה משהו שאני רוצה גם לעצמי. בעיניי, אנחנו לא יכולים לבנות פה ערים שלמות של בתי קברות. האדמה צריכה לשמש את החיים, לא את המתים". •

     


    פרסום ראשון: 18.12.18 , 19:41
    yed660100