לרקוד כמו ג'ון טרבולטה

גל פופולר הוא סיפור סינדרלה. הצעיר שסיים רק לפני שבועיים את לימודי המשחק בסטודיו של יורם לוינשטיין — כבר מקבל את תפקיד חייו. פופולר בן ה־26 נושא על גבו את ההפקה הכי מדוברת של התיאטרון הקאמרי בזמן האחרון. ולא סתם נושא על גבו, הוא ייכנס החל מהערב לנעליים הגדולות של ג'ון טרבולטה בגרסה הבימתית המדוברת כל כך ל"שיגעון המוזיקה" — תפקיד שהרבה שחקנים, עם קריירה ארוכה בהרבה, חולמים לנעוץ בו שיניים.

"ברור שזה מלחיץ", פופולר אומר לקראת ההצגה הראשונה שתעלה הערב. "זה תקדים: לקחו אותי ישר מבית הספר למשחק לתפקיד ראשי, ועוד לאיזה תפקיד! הציפיות ממני גדולות. אני צריך להיות ערב־ערב על במה ענקית, מול אלף איש, ולהוכיח שאני ראוי לתפקיד, אבל זה המקום שאליו כיוונתי כשהתחלתי ללמוד משחק. זו הגשמת חלום. אני אומר לעצמי: תנשום עמוק, תירגע, ובוא תתפוצץ על הבמה, תעוף לשמיים, הכי גבוה שאפשר. כשאני אעלה לבמה בהצגה הראשונה אני מאמין שאני ארגיש כמו כדור דיסקו".

הכל באמת כל כך פשוט?

"לא תמיד. לפני החזרה הפתוחה לעיתונאים הרגשתי ששום דבר לא מתחבר לי. התפוצצתי מבפנים, הייתי מתוסכל. פחדתי שיגידו שהתפקיד גדול עליי. יצאתי רגע החוצה, קצת בכיתי, קצת שמחתי, ניגבתי את הדמעות וחזרתי לחדר החזרות. הדקות בחוץ החזירו אותי בנאדם אחר לגמרי. לפעמים אני לא זוכר להעריך את עצמי מספיק. לא מזמן הסוכנת שלי אמרה לי 'גל, תעצור, תטפח לעצמך על השכם, מגיע לך. הרווחת את זה ביושר'".

גירסת המקור. ג'ון טרבולטה

"אני מביא רגישות ופגיעות"

גל פופולר הרגיש כבר מזמן שהוא וטוני מאנרו, גיבור המחזמר "שיגעון המוזיקה", הם שתי נשמות תאומות. בשביל שניהם הריקוד היה הרבה פעמים עיר מקלט. עבור טוני הריקודים בסופי שבוע באולם הדיסקו בברוקלין היו שביל הבריחה מהמשפחה קשת־היום שלו, ואילו פופולר מצא בריקוד נחמה מגירושי הוריו. "הייתי בן 15 כשההורים שלי התגרשו, ולהקת המחול הייתה המקום הכי טוב לשכוח בו מהגירושים", הוא אומר. "הלהקה הייתה בשבילי עוד בית. בית חם. יכולתי להיות שם שעות, לרקוד בלי סוף. אני הבן הבכור במשפחה, והרגשתי שמחוץ לעולם הריקודים אין לי זכות לרחם על עצמי, שאני צריך להיות שם בשביל האחים הקטנים שלי ובשביל ההורים. במקום להישבר הפכתי להיות זה שמרים, מעודד".

לרגע לא התפרקת?

"אולי היה איזה רגע קטן שבכיתי בו כשאבא שלי סיפר לי שהם מתגרשים. מאוד הופתעתי. אולי בחרתי להאמין שזה לא יקרה, עד שהאסימון נפל לי. יכולתי לקחת את הגירושים מאוד קשה, לכעוס על ההורים ולהישאר עם הכעסים עד היום, אבל הריקודים נתנו לי את הכוח לא ליפול, לעוף קדימה".

צילום: יובל חן

עם מי דיברת על מה שהעיק עליך?

"עם החברים, ולפעמים עם ההורים. לא היה לי הרבה מה להגיד על זה. ברור שגם כעסתי על ההורים. כל ילד כועס על ההורים כשהם מפרקים לו את האילוזיה של המשפחה האידיאלית. באיזשהו שלב אמרתי להם 'למה אתם עושים לנו את זה?', אבל מהר מאוד הבנתי שאין לי על מה לכעוס. הם מתגרשים כי הם רוצים שגם להם יהיה טוב. אי־אפשר לחשוב תמיד רק על הילדים. שום דבר שם לא נעשה בגלל דברים מגעילים. זה נגמר בטוב, אפילו בבכי ובשאלות של אולי לא כדאי להתגרש, אבל זה נגמר וכל אחד מצא אהבה חדשה, וטוב לו כיום".

לפני האודישנים פופולר החליט שהוא לא מתכוון לעשות חיקוי של טרבולטה. "הוא עשה שם תפקיד מדהים, אבל ידעתי שאני צריך להביא משהו משלי, משהו אחר. זאת תהיה מחמאה גדולה אם יקראו לי 'ג'ון טרבולטה הישראלי', אבל הדבר האחרון שבא לי הוא שיגידו שאני חיקוי של טרבולטה. בגלל זה לפני האודישן ראיתי את הסרט רק פעם אחת, כדי שהדמות של טרבולטה לא תשב לי בראש יותר מדי. אמרתי, אין מצב שמישהו אחר ייקח לי את התפקיד. הרגשתי שהוא פשוט תפור עליי".

מה אתה מביא לדמות?

"רגישות ופגיעות".

לא בקטע של סטוצים

פופולר נולד בקריית יובל בירושלים. אמו קוסמטיקאית, ואביו עובד בעיריית ירושלים. בגיל שש נשלח על ידי אמו ללמוד ריקוד בלהקת המחול הירושלמית "מחולה", שם רקד במשך כשמונה־עשרה שנים. "הייתי ילד שחיפש במה", הוא מספר. "ידעתי את כל המחזה 'ספר הג'ונגל' בעל פה. הייתי מציג אותו יום ולילה, עד שאמא שלי אמרה 'צריך לעשות עם הילד הזה משהו, הוא צריך במה, לפרוק את המרץ שלו, ורשמה אותי ללהקת המחול. היינו שם ארבעה בנים וכעשרים בנות, ואהבתי שם כל רגע".

מה אמרו החברים על התחביב החדש שלך?

"הם מאוד פירגנו ובאו להופעות שלי. היה לי כל כך הרבה ביטחון לגבי מה שאני עושה, שאף אחד לא יכול היה לערער לי אותו. עשיתי כוריאוגרפיות במסיבות סיום, והייתי מאוד מעורב בכל דבר ומקובל בכיתה ובחברה. מובן שתמיד יש את אלה שמנסים להתחכם, ולקרוא לך 'יא הומו', אבל זה ממש לא הטריד אותי".

כבר בבית הספר התיכון פופולר הרגיש שהוא רוצה ללמוד משחק ונרשם למגמת התיאטרון. "תמיד ידעתי והרגשתי שהריקוד לבד לא מספיק לי", הוא אומר. "מגמת התיאטרון וההופעות גרמו לי להרגיש שאני רוצה להיות בפרונט, לא חלק מהקורוס. המחול בארץ מדהים, אבל אותי זה לא ממש סיפק. קצת שיעמם אותי רק לרקוד. לא רציתי להיות עוד אחד, אלא להיות בפרונט ולקרוע את הבמות, שהספוט יהיה רק עליי".

עוד לפני השירות הצבאי ("הייתי בצבא על תקן רקדן מצטיין") הוא נבחן לסדרות טלוויזיה. נסיעת המבחן הראשונה שלו הייתה בסדרה "האחיות המוצלחות שלי", שביים גורי אלפי. אחר כך לוהק ל"כיפת ברזל" המדוברת, ל"שכונה" ול"כפולה", ועכשיו הוא מככב בסדרת הנוער החדשה והמצליחה "דאנסטורי". "עשיתי הרבה אודישנים וקיבלתי גם הרים של תשובות שליליות, ערימות של 'לא', לא רק תשובות חיוביות. גם ב'שיגעון המוזיקה' עברתי סשן אודישנים בלתי פוסק", הוא מספר. "אף פעם לא עשיתי קיצורי דרך. עבדתי קשה כדי להצליח ולא ויתרתי".

יחד איתו בסטודיו למשחק למדה חברת ילדות שלו, ניב סולטן, שכבר המריאה בגדול. "למדנו באותה כיתה בתיכון, במגמת תיאטרון, היא כמו אחותי", הוא אומר והעיניים שלו זורחות. "היא שיחקה אותה בענק, ובצדק. היא מוכשרת בטירוף, משפריצה אור, ומאוד יפה. יש לה את כל החבילה. היה לי כיף לדעת שאנחנו עוברים את שלוש השנים המסובכות האלה של הסטודיו ביחד".

חברה אין לו בינתיים. "כרגע אני מתעסק בעבודה, אבל זה עוד יקרה", הוא אומר. "החברה האמיתית האחרונה שלי הייתה לפני הלימודים. בסטודיו נשאבתי ללימודים בלי לפזול לצדדים. גם לא רציתי להיות בלימודים בזוגיות עם מישהי מבית הספר, כי זה קשה, ויכול להיות לפעמים אפילו סיוט לא קטן".

טוני דווקא די משחק בבנות.

"כולנו שיחקנו עם הבנות ובבנות, זה טבע העולם, אבל יש לי המון כבוד לנשים, אולי משום שיש לי בעיקר משפחה של בנות. קשה לי להגיע למצב שבו אני פוגע במישהי. אני לא אוהב להשלות בחורות, ואני לא בנאדם של משחקים, של סטוצים. בעיניי זה מכוער. זה לא אומר שלא פלירטטתי. נראה לי שקצת התאהבתי בַּלֶבד בשנים האחרונות. עכשיו, כשסיימתי את הלימודים, אני פנוי לחיות, ליהנות, למצוא זוגיות, לעשות כל מה שאני רוצה".

ב"שיגעון המוזיקה", שאותו מביים גלעד קמחי (התרגום הוא של אלי ביז'אווי), פופולר משחק לצד דנה פרידר (שמשחקת את מושא אהבתו), קרולינה, אלי דנקר, שני שאולי ואסף הרץ. "דנה היא באמת מתנה", הוא אומר. "נוצרה בינינו חברות מאוד כנה ואמיתית. אנחנו משתפים זה את זה במה שאנחנו עוברים ועוזרים אחד לשני. זה מורגש גם על הבמה. עם קרולינה יש לי פחות אינטראקציה, אבל לשמוע אותה שרה עם הקול הנהדר שלה, ועוד את הבי־ג'יז — זה פשוט נפלא. אני מת על אלי דנקר, שמגלם את אבא שלי. הוא מקסים וכל כך מפרגן".

פופולר מקווה ש"שיגעון המוזיקה" הוא רק נקודת הזינוק שלו. "אני מתכוון ללכת עם החלומות שלי על הבמות, בטלוויזיה, על המסכים הכי גדולים שיש, ובחו"ל. בא לי לשחק אותה גם בהוליווד", הוא אומר. "תראה מה גל גדות עושה. למה שלא יגיע עוד גל? הגל החדש".

"שיגעון המוזיקה" עולה הערב בתיאטרון הקאמרי ויוצג גם בשישי ובשבת