לסגנית מיס עולם לשנת 1980 ענת זמיר לא היו תכניות גדולות לחיים. לאמץ כלב, ללמוד סטיילינג ולהיות בקשר הדוק יותר עם בנה. אלו היו חלומותיה היחידים. בגיל 56 היא גרה בדירה קטנה שמשפחתה שכרה עבורה בבניין מט ליפול ברמת גן. האנשים היחידים המקיפים אותה קשי יום כמוה. האישה שהייתה בת זוגם של אנשים עתירי ממון כמו דוד מושביץ (עלית) או איש העסקים אלי פפושדו, שהתארחה במלונות יוקרה ושייטה ביאכטות, התמוטטה בערב שישי האחרון ברחוב, אנונימית. בשל החורף היו החלונות של שכניה מוגפים, איש לא הבחין בה. היא פונתה לבית החולים, נפטרה, ונקברה בתחילת השבוע בהלוויה חפוזה, חשאית, באחד הכוכים של בית העלמין ירקונים. קבורה חינמית, הכי בסיסית, שאינה מחייבת מצבה. על הכוך הופיע שם נעוריה: ענת צימרמן. שום מודעות אבל לא נתלו על חזית ביתה.
הידיעה על מותה פשתה באקראי דווקא ביום בו נפטרה רונה רמון. לכאורה, אישה והיפוכה. האחת, מיתית, שטרגדיות תקפו את חייה, אך הצליחה לעלות מהן ולהפוך לסמל לעשייה, גבורה יומיומית ואימהות מופת. השנייה, אישה שנלחמה עשרות שנים בהתמכרויות לסמים, כדורים ואלכוהול, שלא הצליחה לגדל את בנה היחיד. מישהי שקופה שמאבקה לחיים לא נתפס כהרואי בשום צורה, למרות שהיה כזה, ושום טקס אשכבה לא נערך עבורה.
עם זאת, מותה לא עבר לגמרי מתחת לרדאר, ומיד עם היוודעו נמלא הפייסבוק בהספדים. "אתמול נודע לי, מפוסט של המורה המיתולוגי שלנו להיסטוריה, שהיא חדלה מלהיות", כותב חבר לכיתה בפוסט ששרט את הלב. "סיפור חייה הוא מאלו שהאמריקאים עושים עליהם סרטים. סוג של משל על החיים. הכרנו אותה בתור נתי צימרמן, ילדה שקטה וחייכנית מגבעתיים, שכולם בכיתה חיבבו, אבל לא ממש הכירו. אני לא חושב שאפילו שמנו לב כמה היא יפה".
גם לשכנה של זמיר, אמנית המכונה "יעל יעל" יש חיים לא פשוטים. אולי משום כך מיד התחברה לפני שש שנים אל האישה אותה הכירה בבית הקפה השכונתי. "ראיתי מישהי מבוגרת, יפה, ואמרתי וואו. לא ידעתי מי היא. תמיד הייתה מטופחת. הכי מסטולית, אבל מתוקתקת. כשהכרתי אותה המצב היה לא נעים. היא לא הייתה מזריקה ולא היה לה כסף לקוקאין, אבל היא הייתה ספץ בחומרים — תמיד ידעה מה יש במה. קונה אקמול ומפוררת, מורידה ארבעים כדור, שורה־שורה בטירוף. ראיתי את זה במו עיניי, ולא יכולתי לעצור את זה. לפני שבועיים הייתה לנו שיחה, אמרתי לה שאם היא לא תעבור טיפול, נפסיק להיות בקשר, כי אני לא יכולה להכיל או לקחת אחריות. אמרתי לה: אני לא ברוגז, אני פשוט מפחדת. אבל ענת האמינה בעצמה. 'הגוף הזה שרד וישרוד', הייתה נוהגת לומר לי. ביום ראשון בבוקר מישהו אמר לי: 'דרך אגב, ענת נפטרה'. חשבתי שעובדים עליי".
לב של תינוק
זמיר נולדה וגדלה בגבעתיים. אביה היה חירש, אמה גם אילמת. שנים רבות היה ברור, בטעות, כי החוויה המכוננת בחייה של זמיר, זו אשר הביאה אותה למצבה הקשה, הייתה תחרות מלכת היופי של 1980, אליה ניגשה כאשר שירתה כחיילת ושסחפה אותה לעולם הזוהר רווי המסיבות והסמים. רק לימים ייוודע, כי האירוע המערער בחייה של זמיר היה התעללות מינית שעברה בילדותה. "היא הייתה מתחרה רצינית שלי", נזכרת אילנה שושן, שהוכתרה באותה תחרות למלכת היופי, גוברת בנקודות ספורות על זמיר שהוכתרה לנערת ישראל. "בשנות ה־80, מיד אחרי שנבחרת, היו קופצים עלייך כל הבליינים של תל־אביב ומזמינים אותך למסיבות. כולנו הוזמנו, אבל בעוד שלי הייתה בבית אמא עיראקית שאמרה לי 'את לא הולכת', ענת התרגשה מזה והלכה, בתמימות, ומשם הדרך למטה הייתה מהירה. התחרות הייתה בשבילה דלת, אבל כזו שנפתחה לכיוון הלא־הנכון".
מאותה תקופת מועדונים ששושן תיעבה יצאה לזמיר אהבה גדולה: שוקי בן פורת, מלך חיי הלילה של תל־אביב. הם נישאו, התגרשו, נישאו שוב לשבועיים ושוב התגרשו. בסך הכל נמשכו יחסיהם ארבע שנים. בן פורת חזר בתשובה, לא לפני שנישא לציפי רפאלי, עימה הוליד את בנה הבכור, ניל. זמיר, שקוששה שקלים מחברים כדי להתקיים, הייתה מקבלת כסף גם ממנו מדי פעם.
אך לא תמיד היה מצבה הכלכלי כזה. אחרי בן פורת נישאה זמיר לרופא השיניים עמי ויז'נסקי שהיה מבוגר ממנה ב־12 שנה וגם הוא, חביב מדורי הרכילות של תקופתו. ממנו נולד לה בנה היחיד, אהבת חייה, עדן, כיום סטארטפיסט בן 31 שגדל כל השנים אצל אביו, עם גיחות לאמו, כשזו לא אושפזה במכוני גמילה ובתי חולים פסיכיאטריים. קל להבין, אם כן, מדוע היחסים ידעו עליות ומורדות. חברים מספרים כי הערצתה אליו הייתה אינסופית והיא הייתה הולכת ברחוב ובבית ומנשקת את תמונותיו.
אחרי הגירושים מוויז'נסקי נישאה זמיר למסעדן רמי סגיס. סגיס מהסס לפני שהוא מסכים לדבר על אשתו לשעבר, אותה לדבריו לא ראה ועימה לא דיבר כבר 15 שנה לפחות. "אני הכרתי אותה כשהשמש יצאה החוצה ולא היה מעונן", הוא מנסה לתאר את נישואיהם הקצרים בצורה שלא תפגע בזכרה. "היא הייתה אדם סופר־רגיש, נשמה מיוסרת, יותר מדי טובה, שהרקע שלה ובית הגידול לא עבד לטובתה. כששמעתי את הבשורה, זו לא הייתה הפתעה מוחלטת. לא היינו בקשר, אבל שמעתי עליה במשך השנים. בינינו זה היה מאוד קצר, נישואי בזק של פחות משנתיים. כשהתאהבנו הייתה קורנת, אוהבת חיות ובני אדם. היה לה לב של תינוק".
החבורה שהקיפה את זמיר בשנותיה האחרונות הורכבה, לדברי יעל, מהשכנים. "אנשים הכי פשוטים, מהתחתית. כשהיינו מוצאים אותה במיטה, מגלגלת עיניים, לא לקחנו צ'אנס והזמנו אמבולנס. אחר כך היא הייתה כועסת. הבן שלה ילד מקסים והיה בשבילה כמה שאפשר. ענת אמרה לי שהיא מבינה שהוא מתבייש בה, וניסתה לפצות אותו על השנים האבודות. ואז פתאום הנפילה באה בקטנה. פה פתאום מופיעה כוס יין, ושם כדור. ואז היא אמרה: 'זה יעבור. זה רק מצב כזה'".
"נמאס לה מהכל"
לפני שנתיים הייתה לזמיר גמילה טובה. באותה תקופה הסכימה להשתתף בסרט "שקר היופי" ששודר בערוץ 10. ענבר כהן ארבל, במאית ועורכת הסרט, זוכרת את השיחה הראשונה ביניהן כ"שומטת לסת". "ענת הייתה במצב נפשי טוב. הייתה בשיקום, עבדה עם ניצולת שואה וגרה בדירה משלה", היא משחזרת. "היא דיברה בכנות כל כך שובת לב על חייה, שאי־אפשר היה שלא להבין שהיא הגיעה מפסגת האולימפוס לשאול תחתיות. אני שנים בתעשייה, אבל הסיפור שלה היה אחד המטלטלים. היא הייתה במקום חלש מול גברים חזקים, בחורה יפהפייה שלא היו לה את התמיכה ואת תחושת הערך העצמי".
בעקבות הסרט נוצר קשר בין זמיר לבין שתיים ממשתתפות הסרט: רונית ויגלר, שהפכה ברבות השנים לעורכת דין, וסמדר קילצ'ינסקי, שמתפרנסת היום מציור. "להקרנה המוקדמת הגענו יחד, ואני זוכרת שהייתי בשוק איזה מסע חיים היא עברה", מספרת ויגלר. "בעיקר הייתי המומה מהבית שבו היא גרה, מאורה שאינה מתאימה למגורי אדם. החלטתי לא לעמוד מהצד. יצרתי מגבית, פניתי לכל האנשים של עולם האופנה: ירון מינקובסקי, יובל כספין, דנה וקסלר ואחרים. עם הכסף קניתי סדינים, מגבות, טמבור תרמו צבעים. כשבאתי לראות את המקום היה קשה להיכנס, זו הייתה הפרעת אגרנות. ענת הייתה מיואשת: 'את לא תצליחי לסדר כלום'. אבל אנחנו באנו מחמש בבוקר עד אחת בלילה, פיניתי את כל הדירה לרחוב והתחלתי יחד עם איציק ניני, אמן שעזר לי, לשפשף את הקירות עם אקונומיקה. אחר כך צבענו הכל בוורוד־לבן. הבאתי לה שני ארונות, תלינו תמונות ונברשות ותנור קטן לאפייה. היא התרגשה ברמות מטורפות וראיתי את זה בעיניים שלה. אחר כך באנו שוב, לסדר לה בדים לבנים מעל המיטה, כמו חופה. לקחתי את התמונות של הילד ומיסגרתי עבורה, וצלם עשה לנו מתנה והגדיל תמונות שלה מהדוגמנות. היא נורא התרגשה".
"כשאני נכנסתי לביזנס", מספרת קילצ'ינסקי, "היא כבר הייתה אישה נשואה ואני נערה צעירה, אז לא היה קשר. בעקבות הסרט גילינו שאנחנו גרות קרוב וניסיתי להיות שם בשבילה. השתדלתי להוציא אותה להליכות, קפה בשישי, התקשרתי לשאול לשלומה. ענת אהבה לשיר, בעיקר בעברית, והייתה באה אליי בימי שישי וביחד עושות קריוקי. זה היה משחרר אותה".
לפני חצי שנה שודר הסרט "שקר היופי" בשנית, מה שגרם לבמאית כהן ארבל להתקשר לבנות להודיע להן אישית, ועל הדרך לשאול לשלומן. "ענת סיפרה שהיא מתחילה עבודה חדשה ונשמעה מאוד בטוב. נראה היה שהיא מתאוששת".
ההידרדרות החלה ככל הנראה בחודשים האחרונים. זה התחיל בחבר שהכיר לה את המריחואנה הרפואית, ומשם הידרדר. היא הפסיקה לענות לטלפונים של ויגלר וקילצ'ינסקי. כשבכל זאת ענתה, מספרת ויגלר, נשמע קולה כאילו מבעד למיסוך. "היא הייתה מסכנה, חולה. וככל הנראה הבינה שהיא נכשלה גם עם הגמילה הזו ונמאס לה מהכל". לפני כמה שבועות פוטרה מעבודתה בחנות בגדים ברחוב ביאליק ברמת־גן. "היא התחילה לפשל והם שמו לב", אומרת יעל. "הם אמרו לה שהיא לא באמת רוצה לעבוד שם והאמת, הם צדקו. גם היא אמרה את זה. ניסיתי לדחוף אותה לדיור מוגן לאנשים כמוה, אבל היא לא רצתה".
ואז הגיעה הבשורה, הקשה, הסופית. "כששמעתי שהיא נפטרה ואיש לא ידע על ההלוויה החשאית, נשבר לי הלב", אומרת כהן ארבל בכאב. "כי המעט שיכולנו לעשות עבורה זה ללוותה ולהיות שם בשבילה. האישה שחיפשה אהבה ומצאה את ההפך. אני ראיתי בה את הג'ניס ג'ופלין שלנו, ראיתי בה ניצחון, שהיא הצליחה לצלוח חמישה עשורים וחצי בתוך חיים שהיו מורכבים וקשים ובודדים, ומלאי סבל וקושי. זה מעיד על זה שהיא הייתה חזקה ורצתה לחיות. היה בה משהו שורד".
