האוצר הגנוז של איפה הילד
כשאחיו הגדול של חמי רודנר עבר דירה, הוא מצא בבית קסטה ישנה ועליה שירים של איפה הילד מלפני 25 שנה שמעולם לא ראו אור. עכשיו השירים נחשפים לראשונה, וחמי רודנר מנסה להבין איך הפכה הלהקה שלו לאחת הוותיקות בארץ. "מבחינתי זה סוג של נס שאנחנו חיים מהמוזיקה. אני מכיר המון אנשים בגילי שעובדים בהייטק ומתפרנסים טוב אבל מבואסים שהם לא עושים את מה שבאמת רצו"
בניינטיז עוד קראו לזה קסטה ולא קלטת. היא הייתה קטנה יחסית, עם סלילים וסרטים שלפעמים הסתבכו, ונכנסה לטייפים. על קסטה כזו הקליטה להקת איפה הילד סקיצות לאלבום השני, "שדים", ובאחרונה היא נמצאה במסגרת הכנות לחגיגת 25 שנה לאלבום. משם נשלף גם שיר חדש־ישן של הלהקה, "פופ זאת המלחמה".
"אחי הגדול רוני, שיש לו הרבה מניות ב'איפה הילד' וגם בעצם המציא את השם, עבר דירה ועשה סדר בקסטות", מספר חמי רודנר מאיפה צץ השיר אחרי רבע מאה. "יום אחד הוא אומר לי, 'מצאתי קסטות שכנראה קשורות אליך'. חיפשתי דרך הפייסבוק מישהו שיוכל לעשות לי דיגיטציה ובאחת הקסטות נמצאו הדמואים של 'שדים'".
די מדהים.
"בהחלט. בעיקר נוכח זה שבחברת התקליטים איבדו את כל המאסטרים של איפה הילד. חיפשנו במחסנים שלהם ולא מצאנו כלום. בעיניי זה עוול גדול שככה חברת תקליטים מתייחסת למוזיקה, ועוד לאמנים מצליחים שלה. בגלל זה נהיינו תלויים בכל מיני אנשים שהייתה להם גישה לחומרים שלנו. מבחינתי הקלטת הזו היא סוג של נס".
בלי חלטורות
בלי ששמתם לב, הפכה איפה הילד לאחרת הלהקות הוותיקות בארץ. הם התחילו לא הרבה אחרי משינה, אי שם ב־1986. "מבחינתי זה סוג של פלא ונס, ואנחנו באמת לא לוקחים את זה כמובן מאליו", מתרגש רודנר. "זה עדיין מדהים אותי שאנחנו עושים את המוזיקה שלנו וחיים מהמוזיקה שלנו, וזה שאנחנו החברים ביחד הוא דבר שיש בו הרבה ערך ועוצמה".
אפשר להתפרנס ממוזיקה בארץ, כלהקה?
"זו שאלה מורכבת. הפרנסה שלי לא מגיעה רק מאיפה הילד אלא גם מהמוזיקה שלי, יש לי גם את הקריירה שלי. אז התשובה היא כן, אפשר להתפרנס ממוזיקה. אני גם מלמד בשני בתי ספר, ב'רימון' וב'מזמור', אבל אלה בהחלט לא חלטורות כי אני מתייחס לזה מאוד ברצינות".
32 שנה אחרי, יש לך כמה טיפים ללהקות מתחילות?
"לפני הכל, בעיקר שלא ינסו לשחזר, להיות העתק. שיזכרו שסטטיסטית ברור שהסיכוי שיקרה להם משהו גדול הוא אחד מתוך אלף, ועדיין צריך לנסות. אני מכיר המון אנשים בגיל שלי שעובדים בהיי־טק ומתפרנסים טוב אבל נורא מבואסים שלא עשו את מה שהם באמת רוצים לעשות. אנשים שמגשימים את החלומות שלהם הם באופן כללי יותר מאושרים, נראה לי. אני לא יודע מה אגיד אם אחד הילדים שלי ירצה להיות מוזיקאי. כמעט הכל מדאיג היום, ולא ברור".
מה למשל?
"החיים פה לא פשוטים כלכלית ופוליטית, וזה תמיד היה, ברור, אבל כשאתה אב לשלושה ילדים זה לגמרי אחרת ואתה צריך לחשוב גם על העתיד שלהם, מה שמכניס כל מיני היבטים שאתה לא חושב עליהם כשאתה רווק צעיר ולא חייב דין וחשבון לאף אחד. מבחינת פרנסה, אתה לפעמים נאלץ לעשות דברים שהם לא הפירסט פריוריטי שלך, כי צריך לשים לחם על השולחן ולשלם את המשכנתה. לא כל ערב מחווה למישהו שאני משתתף בו הוא בדיוק הבחירה הראשונה שלי. אם כי בסוף זו בכל זאת מוזיקה, וכשאני עומד על הבמה ושר, אז דבר ראשון אני אומר תודה".
התחברת למחאה הצרכנית האחרונה?
"אני מחובר לרעיון שבבסיסה, אבל אני לא אוהב שכל דבר היום הופך לגימיק ויחסי ציבור. לגבי התנועה בצרפת, היא מאוד לאומנית ואלימה, ולא לרוחי במיוחד. עזוב, אתה מדבר פה עם בנאדם זקן. אני איכשהו כן הסתדרתי בחיים. אני לא צריך לספר על יוקר המחיה, כולם יודעים בדיוק מה קורה פה. הדיון בפוליטיקה בארץ מעוות מכל כך הרבה צדדים ומלא בספינים, לא מתעסק בתוכן אלא רק בסנסציות בצורה שהיא ראוותנית מאוד. זה לא באמת נוגע במהויות של דברים אלא באנשים שנהנים לצעוק ונהנים מזה שהווריד בצוואר שלהם מתנפח זה על זה. כשאני עושה מוזיקה, אני חושב שהתרומה שלי היא לתת לאנשים רגע של השראה ורגע לחשוב, גם כקונטרה לאלה שנהנים לצעוק".
הקהל שוב מחבק
אוצר הקסטה של איפה הילד ייצא לאור ביום שלישי בפורמט דיגיטלי וחגיגי בשם "שדים מהדורת 25 שנה", עם שיר נוסף שהוקלט אז ולא נחשף, "הלילה שלי". המסיבות יושלמו ב־7 בפברואר, כשהלהקה תעלה להופעה מיוחדת סביב האלבום בבארבי בתל־אביב ותארח את אלון עדר.
את השיר "פופ זאת המלחמה" כתב רודנר בקיץ של 1993. "היינו אז בשיא ההצלחה והתהילה שלנו ואיכשהו, בצורה מוזרה, השיר לא מצא את עצמו בתוך האלבום. חיים שמש, שהיה אז מנהל המחלקה הישראלית של הד ארצי, טען שאין מספיק שירים וכתבנו כמות עצומה של שירים, גלים של סקיצות. זה שיר שאהבתי כבר אז".
כשיר עם מאפיינים משנות ה־90, יש לו מקום ברדיו של היום?
"אני לא חושב שהוא אמור להילחם בישיבת פלייליסט של גלגלצ. זה שיר שהוא מאוד־מאוד ניינטיז וזה מה שיפה בו. אני חושב שהוא מראה רגע מסוים בתקופה היפה עם הרבה השראה ואנרגיה. שומעים את זה בנגינה, זה הוקלט חי ולא בערוצים או בהעלאות, ואני חושב שהערך האמיתי שלו הוא לאנשים שאוהבים את איפה הילד. אני אתאכזב לטובה אם פתאום הוא יושמע באמת באיזו תוכנית רדיו. זה בהחלט ישעשע אותי. הכוונה היא לא להמציא את הגלגל עם השיר, זה לא משהו שיחרוך את הרדיו".
רודנר נשמע מבסוט גם בהיבט של האלבום האחרון של הלהקה, "מתוק בחשיכה", שיצא בשנה שעברה. "אני מאושר מאיך שהוא התקבל. בעיניי הוא חוּבּק יפה מאוד על ידי המעריצים שלנו וזה הדבר הכי חשוב. היו סביבו הופעות שמאוד הצליחו. אין לי ציפייה שאיפה הילד ישנו את מפת הפופ בישראל, אבל היציאה של האלבום וכל מה שסביבו כן גרמו לאנשים לשוב ולחבק אותנו, וזו הצלחה באמת נהדרת. בסופו של דבר העניין הוא זה שאתה מגיע להופעה ושואל כמה מגיעים לראות אותך. במבחן התוצאה זה עבד".
מעניין שאתה קורא לזה "מפת הפופ", כי נהוג לומר שאתם עושים רוק.
"עובדה שגם השיר שאנחנו מוציאים עכשיו נקרא 'פופ זאת המלחמה'. כל ההגדרות האלה כבר משעממות אותי. אני לא בפולחן הרוק, לא חסיד דתי של הרוק. כבר 25 שנה שואלים אותי אם יש רוק בארץ, אז נראה שכן, כי אחרת לא היית מראיין אותי. אפשר לומר שרוק זה משהו שמיהרו להספיד ובינתיים הוא מתלוצץ עם רופאיו".
השיר חזר הביתה
אחד הלהיטים הגדולים ביותר של איפה הילד באלבום "שדים" היה "לבן בחלום שחור". כמו בהרבה מקרים אחרים בהיסטוריה, השיר לא היה אמור להגיע לידיים של רודנר. "מישהו שהוא כותב שירים וגם פרפורמר ידוע ביקש מאסף שריג להלחין לו טקסט שכתב, ולא נגיד את שמו של אותו זמר. זה היה בתקופה הפרועה ההיא, כולנו גרנו יחד באותה דירה בתל־אביב והרבה אנשים היו מגיעים אלינו. אותו בחור בא אליי בגאווה ומשמיע לי את השיר שאסף הלחין. ואני מחייך ואומר 'יופי, כל הכבוד'".
מפרגן.
"אבל איך שהוא גומר להשמיע לי את השיר, אני מצלצל לאסף שריג בעצבים ואמר לו, 'אתה לא קולט שזה הלחן הכי מדהים שעשית בחיים שלך ואתה נותן למישהו אחר?' הוא עונה לי, 'מה אתה רוצה? נתן לי טקסט והלחנתי'. עניתי: 'אני תוך חמש דקות כותב לך טקסט יותר טוב. וזה מה שעשיתי מרוב העצבים שהייתי בהם. לא ראיתי אז ממטר. כתבתי את הטקסט בחמש דקות רק כדי להוכיח שזה שיר שחייב להיות של 'איפה הילד', וככה נוצר אחד השירים הכי טובים שלנו".
והזמר ההוא?
"המשיך בחייו. לא אהב את זה, אבל הדברים מסתדרים בקוביות כמו שהם צריכים. אנחנו חברים טובים מאוד עכשיו".
את "מישהו שומע אותי", עוד להיט מהאלבום ההוא, הם כתבו הרבה לפני האלבום השני, "איפשהו באייטיז, מהשירים הכי מוקדמים שאסף ואני יצרנו ולא חשבנו שיש לו ערך כלשהו. אסף הביא את הבייס־ליין שמוביל את השיר ואני אילתרתי על זה מילים כי לא ידעתי מה להגיד. לאלבום הראשון, 'זמן סוכר', לא חשבנו להכניס אותו".
אז למה בכל זאת באלבום השני?
"כשהאלבום הראשון יצא, הוא עבד ברדיו מצוין אבל המכירות לא היו מספיק טובות. חשבנו מה לעשות, איך אפשר לקדם אותו. זה היה בקיץ 1993. אחרי מחשבות, שלפנו את 'מישהו שומע אותי', הקלטנו, והשיר יצא כסינגל בודד ונכנס ל'שדים'. זה מראה לך שאתה אף פעם לא יכול לדעת. בסופו של דבר השיר ביטא משהו מאוד עמוק, אנשים רוצים שיקשיבו להם וישמעו אותם. רק בשנים האחרונות הבנתי שלפראזה שאילתרתי רק כמילוי יש משמעות, לא חשבתי על זה אז פעם".
טוב, היית ילד.
"בדיוק".
"איפה הילד" תופיע בבית המרזח ברמת ישי היום ב־22:00
לפנייה לכתב/ת 
