yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: גבריאל בהרליה
    24 שעות • 19.12.2018
    מרגול ללא הפסקה
    מרגלית צנעני מוציאה שיר חדש ומסקרן שהלחין לה דודו טסה, נלחמת באלימות נגד נשים בתוכנית הרדיו שלה ונפרדת מיגאל בשן: "יש לי צער גדול עליו"
    איתי אילנאי

    כבר הרבה זמן שמרגול מחכה לטלפון מדודו טסה, או כפי שהיא קוראת לו — דודי. "בעבר אמרתי לו 'דודי, כתוב לי משהו'", היא מספרת השבוע. "הוא אמר לי 'בסדר, נראה, אני קצת עסוק'". הזמן חלף וטסה, בהחלט אחד המוזיקאים העסוקים והמצליחים בתקופה האחרונה בישראל, לא התקשר. "ואז פתאום, לפני כמה שבועות, הוא התעורר", צוחקת מרגול. "הוא אמר שיש לו שיר בשבילי והתחיל ללחוץ עליי ולהגיד 'בואי, חייבים להוציא את זה מהר'".

     

    התוצאה היא "יאמה" ("אמא" בערבית), שיתוף פעולה ראשון בין מרגול לטסה, שיצא השבוע כסינגל לרדיו. את מילות השיר, העוסק בנערה המחפשת נחמה אצל אמה, כתב המשורר והפעיל החברתי ד"ר עמוס נוי, חוקר פולקלור המתמחה ביהדות ספרד. החיבור בין הטקסט של נוי, הלחן של טסה והשירה של מרגול מערבב בין מזרח למערב, בין יהדות לערביות ובין המעוואל לתופים האלקטרוניים, ויכול בהחלט להיכנס כפי שהוא לספרי הפולקלור המקומי־עכשווי.

     

    סיפורו של השיר מתחיל בטקסט של נוי, שהתגלגל לידיו של טסה, שהחליט שהאישה היחידה שיכולה לשיר אותו כמו שצריך היא מרגול. "למה דווקא אני? אין לי מושג", מצטנעת מרגול, ללא ספק אחת הווקאליסטיות המשובחות של הזמר הישראלי. "אבל שמעתי את השיר וישר נכבשתי. נשביתי בקסם".

     

    למרות זאת, מרגול תהיה הראשונה להודות ש"יאמה" לא מותאם לאוזן הקונבנציונלית. "זה לא שיר מסחרי, אבל לך תדע", היא אומרת. "הוא לא בנוי באופן שגרתי מבחינה מוזיקלית, נמצא איפשהו בין מוזיקת עולם למוזיקת אינדי, אבל זה משהו שאני מחפשת לעשות. אני מאוד מעריכה את הבחור המוכשר הזה, דודו טסה, וזה מאוד מכבד אותי שהוא חשב דווקא עליי. בכל מקרה אני רק טרובדור ששרה את השיר".

     

    צילום: יאיר שגיא
    צילום: יאיר שגיא

     

     

    אפשר להבין את טסה. הטקסט והלחן יושבים בול על הקול של מרגול, אולי בגלל שהם גם מתחברים לביוגרפיה שלה. "זה שיר שמחזיר אותי אחורנית, ולא רק אותי", אומרת מרגול. "השורה הפותחת היא 'יאמה סרקיני, בחור אחד פרע את שיערי'. כשאני גדלתי בשכונה, לכל הבנות היה שיער ארוך, ותמיד ראית את האמהות מסרקות אותן בפתח הבית. לכן השיר הזה כל כך הימם אותי, כי ככה אני גדלתי. גם הקשר של הבת לאם: כשהייתי ילדה, היחידה שהייתה שם כדי להקל על הכאב שלי זו אמא".

     

    איך היה לעבוד עם טסה?

     

    "הוא יוצר בתשוקה וחדוות יצירה מהממת, ולעבוד איתו זה לעבוד עם ספידר - כמה שאני עובדת מהר, הוא עוד יותר, הוא רוצה דברים לאתמול. המדהים הוא שבכל שיר של דודו טסה אתה מיד מרגיש אותו שם. זה כאילו הוא בכבודו ובעצמו מופיע בלחן, אתה לא יכול לטעות כשאתה שומע את זה. כל המוזיקה שהוא עושה ייחודית לו מאוד".

     

    גם בכל הנוגע למרגול, קשה לטעות. העברית התקנית, ה־ח' וה־ע' והנשמה הגדולה, נמצאים בכל משפט שהיא אומרת ובכל דבר שאי־פעם עשתה. הבחורה הצעירה שפרצה לחיינו ב־1986 כמרגלית צנעני בתוכנית "סיבה למסיבה", ניפקה מאז להיט אחרי להיט ובשנים האחרונות התבססה כאושיית תרבות וכוכבת טלוויזיה, בעיקר תודות לריאליטי "כוכב נולד". לאחרונה עשתה מעבר לרדיו והיא מגישה את התוכנית היומית "פה זה לא אירופה" ברדיו לב המדינה, שם היא עוסקת במוזיקה ובאקטואליה.

     

    ככזו היא חשה שיש לה תפקיד, בעיקר בימים אלה של מחאה גואה נגד אלימות כלפי נשים. "אלימות נגד נשים היא דבר מחריד שצריך להיפטר ממנו", היא אומרת. "צריך לחנך את האוכלוסייה שאישה היא האדון לעצמה והיא לא חפץ. על אישה לא מרוקנים כעסים, לא מכים אותה, לא נוגעים בה שלא ברצונה וכמובן שלא רוצחים אותה. אני מאמינה שלא כל הגברים אלימים ויש גברים נהדרים, אבל יש עוד נרצחת ועוד נרצחת, חדשות לבקרים. זו לקות שחייבים לטפל בה".

     

    את מרגישה שיש לך תפקיד במאבק הזה?

     

    "כל אישה יש לה תפקיד במאבק הזה, קל וחומר מי שיש לה גם מיקרופון וגם תוכנית רדיו. אני מטפלת בהרבה עניינים חברתיים בתוכנית, ואני לא רוצה לשסות או להכליל. אני לא שונאת גברים, אני אוהבת אותם, אבל אני לא יכולה להבין למה זה מגיע לכדי שפל כזה. אז אני עושה ככל יכולתי".

     

    למרות זאת, מרגול עוררה את זעמן של נשים כשבתוכנית הרדיו שלה תקפה את ההחלטה לבטל אירוע בהנחייתו של האנס המורשע חנן גולדבלט, שהיה אמור להתקיים בקריית טבעון. גם את אייל גולן, שקיבל בשבוע שעבר פרס בכנסת למרות התנגדותן של פעילות פמיניסטיות, היא לא מוקיעה. "הנושא הזה נלעס עד דק", היא אומרת. "כל מה שאני יכולה להגיד בעניין זה שאייל גולן הוא זמר מופלא".

     

    לא משנה מה מרגול עושה – שירה, רדיו, טלוויזיה — תמיד אפשר למצוא בה אותה זמרת נשמה, אחת הראשונות בישראל שלקחה מוזיקה מזרחית, הלחימה אותה לסול ובלוז והגישה אותה ב־ח' גרונית. בימים אלה היא משתפת פעולה עם מוזיקאי נוסף, גם הוא חובב בלוז כמוה ומי שבדומה לדודו טסה גדל בשכונת התקווה ולמד שם לנגן בגיטרה: אבנר גדסי.

     

    "לפעמים מהשכונות יוצאים מוזיקאים נהדרים, שהם לא ממש פועל יוצא של המקום בו גדלו", אומרת מרגול. "אבנר הוא נער שבלי עידוד ובלי שהכווינו אותו הלך לכיוונים של רוקנרול ובלוז. גם אצלי, בלי שנטעו את זה בלי ובלי הסבר, זה ניטע בי מאליו. אהבתי משחר ילדותי את המוזיקה השחורה האמריקאית עד כלות נשמתי וזה חילחל לאיך שאני שרה. הסול הכי מככב בנשמה שלי, אבל אני גם מאוהבת במוזיקה מזרחית, ובעיקר הארד קור מזרחית, מוזיקה מהממת שמלאה ברבעי טון".

     

    זמר אחר שלמרגול ולו יש הרבה מהמשותף הוא יגאל בשן, שהלך לעולמו בשבוע שעבר לאחר התמודדות ארוכה עם דיכאון. בשן, ששם משפחתו המקורי היה בשארי, נולד למשפחה יוצאת תימן. "הוא יאמאן־יאמאן מנחלת יהודה בראשון", אומרת מרגול, שהכירה היטב את בשן מתחילת דרכו. "הוא אמנם לא הבליט את התימניות שלו, אבל מן המפורסמות שהוא ממוצא תימני. הוא גם הקליט מוזיקה תימנית ואפילו הלחין ושר עם יזהר כהן את שיר הנושא של הסרט 'משפחת צנעני'. אבל המוצא זה דבר שולי, בעיניי הוא פשוט היה זמר נהדר, בנאדם נהדר, וכמו שהבנתי גם איש משפחה נהדר".

     

    הופתעת לשמוע שהוא נטל את חייו?

     

    "לא. היו סיפורים והבנתי שמשהו עצוב וכבד קורה שם, אבל אמרתי לעצמי שיש לו משפחה, הוא מוקף אנשים טובים, ואלוהים גדול. יש לי כמובן צער גדול עליו".

     


    פרסום ראשון: 19.12.18 , 20:54
    yed660100