רביעי 17 ביולי 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    השופט בדימוס יעקב טירקל בביתו בירושלים, השבוע. התמונה העליונה שעל הקיר היא מיום הסמכתו כעורך דין בשנת 1961
    7 ימים • 20.12.2018
    "התנפלו עליי. זה היה אישי. מגעיל. מכוער. ציפיתי שיבקשו סליחה אבל לא זכיתי לכך"
    יעקב טירקל יודע היטב מה עובר על המעורבים בפרשת מינוי מפכ"ל המשטרה. הוא עצמו היה שם כשעמד בראש הוועדה למינויים בכירים, אישר את מינוי גלנט לרמטכ"ל וחטף אש מכל הכיוונים. בריאיון ל"ידיעות אחרונות" מספר השופט בדימוס איך ניסו לסכל את מינוי גנץ לרמטכ"לות, מגלה מה הייתה השאלה הראשונה ששאל את המועמד איזנקוט, ומסביר למה החליף עם ראש המוסד המיועד דברי תורה. על דבר אחד הוא לא מסוגל להתגבר: הגעגוע לאשתו מרים, שנפטרה לפני פחות משנה
    שרי מקובר־בליקוב | צילום: רפי קוץ

    שמונה שנים כיהן השופט בדימוס יעקב טירקל בראש הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה. תחת עינו הבוחנת עברו רמטכ"לים ומפכ"לים, ראשי שב"כ ומוסד, ומרוב שהיה מזוהה עם התפקיד, נקראה הוועדה על שמו. כשאישר את מינוי יואב גלנט לרמטכ"ל, באחת הפרשות הסוערות שידעה הוועדה, אפילו המציאו שם נרדף למילה להכשיר, "לטרקל". "מישהו אמר לי פעם: "השם 'ועדת טירקל' כל כך השתרש, שאני בטוח שהוועדה תיקרא כך כל זמן שתתקיים", מחייך השופט בענווה. "אבל החיים עושים את שלהם והיום היא נקראת ועדת גולדברג".

     

    רק חודשים אחדים הספיקה הוועדה להתהדר בשמה החדש, וכבר נקלעה למשבר כשפסלה את המועמד משה אדרי לתפקיד מפכ"ל המשטרה. מביתו הצנוע בירושלים, מול הנוף הקסום של מורדות רכס גילה, עוקב היו"ר לשעבר בעניין אחרי ההתפתחויות, התגובות והעלבונות שהטיחו פוליטיקאים ואישי ציבור במחליפו הטרי. "קצת מצער אותי שאני כבר לא שם", הוא אומר בגילוי לב. "הייתי שמח להמשיך לעמוד בראש הוועדה".

     

    למרות ההשתלחות בשופט גולדברג?

     

    "כן. מצער שיש השתלחויות, אבל צריך לקבל אותן. זה חלק מסיכוני המקצוע".

     

     

    השופט גולדברג
    השופט גולדברג

     

    היית נוהג אחרת בפרשת אדרי?

     

    "חבל שחברי הוועדה לא הגיעו להחלטה פה אחד. הייתי עושה מאמץ עליון להגיע להחלטה פה אחד. בכל שנותיי בראשות הוועדה, כל ההחלטות היו פה אחד. ביררנו, ליבינו, דיברנו. ומעולם לא נאלצתי להשתמש בקול המיוחד שיש ליושב הראש. ייתכן גם שאפשר היה לסיים את הפרשה בשלב יותר מוקדם אם הוועדה הייתה ערה יותר לדוח של מבקר המדינה על אדרי בתקופת כהונתו כראש אגף התנועה במשטרה". המבקר, השופט בדימוס יוסף שפירא, הצביע בדוח על "כשלים מהותיים וערכיים בטיפול המשטרה בדוחות ובכתבי אישום שנרשמו לשוטרים ולקציני משטרה בכירים".

     

    משה (צ'יקו) אדרי
    משה (צ'יקו) אדרי

     

    האם לדעתך חברי הוועדה לא עשו את עבודתם כראוי?

     

    "אין לי שום ביקורת, להפך, אני רק משבח את הוועדה, אבל אני חושב שהיה אולי סיכוי להפסיק את כל העניין בשלב יותר מוקדם, כמו שאני נהגתי לעשות. כשמועמד מסוים לא היה נראה לנו כבר בהתחלה, לא המשכנו בתהליך. אחרי בדיקת החומר הייתי קורא אליי את השר הממונה לשיחה בארבע עיניים ואומר לו: 'אדוני השר, לא תהיה תפארתך על הדרך הזאת'".

     

     

    ואיך זה נגמר?

     

    "בכל המקרים, פרט לאחד, השר חזר בו".

     

    מה היה במקרה האחד?

     

    "מישהו היה מועמד לתפקיד מאוד־מאוד בכיר, אבל היו עליו כל מיני רינונים מכוערים. אנחנו לא בית משפט ואין לנו כל כך כלים לבדוק את הדברים, ועדיין הצלחנו להפעיל אמצעי בדיקה ובאמת הייתה לנו הרגשה לא נוחה. אז קראתי לשר הממונה ואמרתי לו מה דעתי. השר שאל, 'איזה הוכחות יש לך?' אמרתי, 'אין לי הוכחות ממשיות, אבל יש התרשמויות שהן על דעת כל חברי הוועדה ואנחנו מציעים לך לוותר על המועמד'. השר אמר: 'לא רוצה. גם אני ישבתי עם המועמד שלי. הסתכלתי לו בעיניים ואני חושב שהוא בסדר'. אמרתי, טוב, הבאתי לדיון את תשובת השר, הכנתי טיוטת החלטה וכתבתי בה מה אנחנו חושבים על כל העניין. המסמך כבר היה מודפס ועמדנו לחתום עליו כשנשמעה דפיקה בדלת והגיע שליח עם מכתב מהשר שמודיע שהוא חוזר בו מהמינוי".

     

     

    לא מחפש מלאכים

     

    החורף פקד את ירושלים במלא עוזו, אבל דירתו הצנועה של טירקל חמימה ומאירת פנים כמוהו. חתול מפואר פרווה משוטט במטבח, ובסלון תמונות אשתו המנוחה מרים. עשרה חודשים חלפו מאז פטירתה וטירקל לא יודע את נפשו מרוב געגועים. "אנשים מנחמים אותי, אומרים, 'בעוד זמן מה הכאב על היעדרה יפחת במקצת', אבל אני לא רוצה שיפסיק לכאוב. אני רוצה שיכאב לי כל ימי חיי".

     

    חמישה עשורים כיהן טירקל במערכת המשפט. היה נשיא בית המשפט המחוזי בבאר־שבע, שופט בבית המשפט העליון, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית וראש ועדת הבדיקה לאירועי המשט לעזה. גם היום, בגיל 83, הוא עסוק ופעיל, מכהן, בין השאר, כיו"ר ועדת החוקה והתקנון של אוניברסיטת בן־גוריון, יו"ר הוועדה לציון חסידי אומות עולם של יד ושם ויו"ר הוועדה לתכנון שטרי כסף, מעות ומטבעות זיכרון של בנק ישראל. בקדנציה האחרונה לכהונתו כיו"ר הוועדה למינוי בכירים שקד טירקל על הצעה להגדלת סמכויותיה. במאי האחרון אישרה הממשלה להרחיב את סמכויות הוועדה ואימצה את רוב המלצותיו. זה לא מנע מכמה שרים לקרוא לביטול הוועדה בעקבות החלטתה בפרשת אדרי.

     

    "השופט גולדברג צדק. משה אדרי לא היה צריך להתמנות למפכ"ל", אומר טירקל. הוועדה, צריך לזכור, החליטה לפסול את מינוי אדרי לא רק בגלל התנהלותו כראש אגף התנועה, אלא גם בעקבות פגישתו עם עו"ד פיני פישלר, פרקליטו של רפי רותם, שהתלונן על מינוי אדרי. אדרי דחה את הטענות לפיהן ניסה לשכנע את פישלר שרותם לא יופיע בפני הוועדה, והבהיר כי הפגישה עסקה אך ורק בביקורתו של עורך הדין על התנהלות המשטרה. "לו הייתי יושב בראשות הוועדה, והיה בא לפניי רק העניין של פישלר, אני לא בטוח אם זה כשלעצמו היה מספיק לי כדי לפסול את אדרי", אומר טירקל. כך גם לגבי החשד שאדרי הסתיר מהוועדה פגישה מקדימה שקיים, לכאורה, עם בוחנת הפוליגרף שהוסמכה לבדוק אותו. "רק הצטברות הדברים הביאה להחלטה הצודקת לפסול אותו".

     

     

    השר ארדן כינה את עבודת הוועדה "טרפוד". מה דעתך?

     

    "זכותו לחשוב כך וזכותי לחשוב אחרת".

     

    ומה לגבי שרת המשפטים שקד, שאמרה "מי שממנה מפכ"ל זו הממשלה בהמלצת השר לביטחון פנים, ולא שני חברי ועדת גולדברג".

     

    "אני מאוד מכבד את שרת המשפטים, אבל במקרה הזה אני לא חושב כמוה".

     

    והשר בנט, שהאשים את הוועדה בגזענות עדתית?

     

    "לדעתי אין מקום לביקורת פומבית מסוג כזה. ובוודאי שהיא הייתה צריכה להיות הרבה יותר מרוסנת".

     

    יכול להיות שהוועדה באמת מציבה רף גבוה מדי למועמדים?

     

    "אני חושב שלא. הוועדה שוקלת את הפגם בהתנהגות המועמד בהתחשב בתפקיד שעליו למלא. אם למשל מדובר בנהיגה במהירות מופרזת, כאשר מדובר במינוי של נגיד בנק ישראל לא הייתי אומר שזה צריך להוות שיקול נגדו. אבל אם מדובר במפכ"ל המשטרה, הייתי אומר שזה פוסל אותו מלכהן בתפקיד. אנחנו לא מחפשים מלאכים, אבל הבדיקה תלויה גם בקשר שבין התפקיד לסוג העבירה".

     

    כמה מחברי הממשלה קראו לבטל את הוועדה לאור פרשת אדרי.

     

    "בסדר. אני חושב שאין לזה שחר. השר הנוגע בדבר מחליט, גם הממשלה מחליטה, אבל טוב שיהיה איזה גוף של אנשי ציבור מנוסים ובלתי תלויים שמשקיפים על מעשי השרים והממשלה ויכולים גם למתוח עליהם ביקורת. לפעמים הביקורת שלנו גוררת ביקורת נגדית שהופכת להשתלחות, ואין מה לעשות. אצלי התקשורת השתלחה. אצל גולדברג מי שהשתלח אלה הפוליטיקאים. זה כנראה נובע מכך שהיום הפוליטיקאים מרשים לעצמם יותר ממה שהרשו לעצמם בעבר".

     

    אתה אומר בעצם שחווית על בשרך את מה שעבר גולדברג בעקבות פרשת אדרי.

     

    "בהחלט, אני עברתי את הדבר המכוער הזה בפרשת גלנט. הכשרתי את המינוי שלו לרמטכ"ל, ומאוחר יותר מבקר המדינה שלף מסמך חדש שלא הכרנו, ובעקבותיו הממשלה ביטלה את המינוי. כשזה קרה הסברנו לציבור שלא היו לנו מספיק כלים לבדוק את הטענות על גלנט ושלא היה מקום לשלוף מסמך חדש עליו ברגע האחרון, בלי שניתנה לנו ההזדמנות לבדוק אותו ולעיין מחדש במינוי. ובכל זאת התנפלו עליי. זה היה מגעיל. מכוער. אישי. בכל הופעה ציבורית שלי אמרתי שאני מצפה ממי שחירפו וגידפו אותנו שיקומו ויגידו סליחה, טעינו. אבל לא זכיתי לכך. לפחות אצל גולדברג הייתה מידה מסוימת של התנצלות. במקרה שלי אף אחד לא טרח להתנצל".

     

    זה היה ב־2011. לאחר שוועדת טירקל אישרה את מינוי גלנט לרמטכ"ל, התברר שבדיקת מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה העלתה פגמים בהתנהלותו בכל הנוגע לחריגות בנייה בביתו. המינוי עורר התנגדות ציבורית ופוליטית, ובעקבות זאת חזרו בהם ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק מהמינוי וטירקל חטף אש צולבת. כינו אותו "חפיפניק", ליגלגו עליו, רמזו שאינו יודע להעמיק בעבודתו. "על פי החומר שהיה בפנינו על גלנט, האיש היה ראוי לכהן כרמטכ"ל", אומר טירקל בעלבון. "ההחלטה שלנו הייתה נכונה ורק אחריה הוגש פתאום מסמך חדש למבקר המדינה ששינה את ההחלטה".

     

    גלנט
    גלנט

     

    אבל תחקיר על התנהלותו הנדל"נית של גלנט התפרסם עוד לפני החלטת הוועדה.

     

    "נכון, ואני באמת ביקשתי ממרכז הוועדה שיאסוף את הפרסומים והבאנו את הדברים בפני ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל היוצא שהופיעו בפנינו. וכולם אמרו, זה בסדר, זה רק סכסוכי שכנים. ישב מולי ראש הממשלה ודיבר בשבחו של גלנט ואפילו גבי אשכנזי אמר: 'כבן מושב אני יכול להבטיח לך שסכסוכי קרקעות הם מעשים שבכל יום'. ובכל זאת ביקשתי את התיקים וראיתי שעסקי הקרקעות של גלנט הסתיימו בפשרה. לפיכך אמרתי, 'גלנט ראוי חד־משמעית להיות רמטכ"ל'".

     

    אז למה היועץ המשפטי, מבקר המדינה והממשלה החליטו ההפך?

     

    "קרה דבר מאוד חמור: מבקר המדינה נזכר בחומר רק בשלבים הסופיים ביותר של הדיון. הדרך הנכונה הייתה לפנות לממשלה ולבקש שהוועדה תדון במינוי מחדש, אבל המבקר העביר את המסמך ישר ליועץ המשפטי לממשלה".

     

    אפשר לומר שהשופט טירקל עושה לעצמו הנחה משמעותית בפרשת גלנט. את תיק הפארסה סביב מינוי גלנט לרמטכ"ל הוא מפיל פה על מרכז הוועדה ("ביקשתי ממנו לאסוף את החומר") ובעיקר על מבקר המדינה ("קרה משהו חמור מאוד: המבקר נזכר בחומר רק בשלבים הסופיים של הדיון"). אבל בהשוואה לפארסת אדרי של מחליפו גולדברג, סיפור גלנט היה קל הרבה יותר לפיצוח. התחקיר העיתונאי אודות הקרקע שסיפח האלוף לביתו רחב הידיים במושב עמיקם פורסם הרבה לפני ההחלטה על מינויו לרמטכ"ל. כל מה שמרכז הוועדה היה צריך לעשות הוא להקיש "גלנט" בגוגל. אלא שמינוי גלנט התקדם בוועדה במהירות הבזק, וטירקל ועמיתיו פטרו את עצמם בכך שאימצו את הגרסה שלפיה מדובר "רק בסכסוך שכנים". מבקר המדינה אכן נכנס רק אז מחדש לעובי הקורה, בין היתר בזכות לחץ תקשורתי ומעורבות של חבר הכנסת לשעבר מיקי איתן. בידיו היה גם תצהיר שהגיש גלנט וסתר את העובדות בשטח. כשתפוח האדמה הלוהט הזה הגיע לידיו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הוא הודיע שלא יגן על המינוי בבג"ץ. זה מה שגרם לראש הממשלה נתניהו ולשר הביטחון דאז ברק להתקפל ולבטל את המינוי.

     

    אלא שרצף האירועים המביך בפרשת גלנט היה כאין וכאפס לעומת התגובה הציבורית בפרשת המרמרה. טירקל מונה לעמוד בראש ועדת הבדיקה לאירועי המשט לעזה. בדוח שכתב נפרשו מסקנותיו המפליגות על תפקודם המצוין של הממשלה והצבא באירוע, שהסתיים בפציעתם החמורה של חיילי השייטת ובתשעה הרוגים מבין משתתפי המשט. המסקנות פורסמו וטירקל נקלע למהומת אלוהים. כינו אותו "חותמת גומי", רמזו לנטיותיו הפוליטיות, נטפלו לגילו ברשעות. "גועל נפש, פשוט גועל נפש", אומר טירקל בזעם. "המתנגדים למסקנות חיטטו בעברו של כל אחד מחברי הוועדה. עליי למשל כתבו שהשופט טירקל לא כתב אף פסק דין בחייו. הוא רק כתב 'אני מסכים' או משהו כזה. מספיק להיכנס לגוגל כדי לראות שהיו לי אלפי פסקי דין מנומקים. השתלחו בי בצורה נבזית. אמרו שאנשים בגילנו לא יכולים למלא את התפקיד. והנה, שני הדוחות זכו לתהילה בקרב כל מי שמתעסק במשפט הבינלאומי. אגב, עומד להופיע ספר מאמרים לכבודי ויש בו מאמר של מנדלבליט שמשבח מאוד את הדוחות האלה".

     

    ובכל זאת, הדוח מחמיא להתנהלות הממשלה וצה"ל באירוע שהיה כשל מודיעיני ותוצאותיו הרות אסון.

     

    "עשינו דבר איום ונורא מבחינת התקשורת הישראלית: קבענו שמדינת ישראל וצה"ל היו בסדר. הערנו הערות על דברים שראוי היה לעשות אחרת, אבל באופן כללי, קבענו שמדינת ישראל הייתה בסדר. לצערי, נדמה לי שאם הייתי כותב שצה"ל לא בסדר והמדינה לא בסדר, הייתי זוכה לתשבחות. אבל מה לעשות שהגענו למסקנה אחרת?".

     

    אם הכל היה כל כך בסדר, למה שילמו פיצויי עתק לטורקים?

     

    "אני חושב שלא היינו צריכים לתת לטורקים כלום. אבל אם הממשלה חושבת שצריכים לתת כסף - שתיתן".

     

    הדֶּק של גנץ

     

    הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה הוקמה מכוח החלטת ממשלה במטרה לבחון את כשירותם והתאמתם לתפקיד של הרמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה, ראש השב"כ והמוסד, נגיד בנק ישראל והמשנה שלו ונציב שב"ס. תפקיד הוועדה הוא "להבטיח את טוהר המידות במינויים הבכירים ולבחון שמא דבקו פגם או דופי כלשהם במינויים המוצעים". המנדט לפסילת מועמד לא הופעל אלא לעיתים רחוקות. "בסך הכל אישרנו מינויים מוצלחים", מתמוגג טירקל. "בכל פעם שחזרתי הביתה אחרי שאישרנו מועמד הייתי אומרת לאשתי: 'מרים, היום אישרנו מינוי מוצלח".

     

    קרה שהופעלו עליכם לחצים?

     

    "עליי לא. לא לחצים ולא התקשרויות ולא ניסיונות להשפיע. אני כמובן אינני יודע מה קרה עם חברי הוועדה האחרים".

     

    ואיך התנהלו המועמדים עצמם?

     

    "המועמדים שבאו אליי היו שרויים במתח גדול. זה ברור, כי מדובר באדם שעומד בשלב האחרון לפני קבלת תפקיד שברוב המקרים הוא שיא הקריירה של חייו. אז קיבלתי אותם בחיוך. אני מטבעי משדר נינוחות ולכן מהר מאוד המתח התפוגג. אני נותן את הטון. אם אני לבבי, גם חברי הוועדה לבביים. אחד הרמטכ"לים הכיר את אשתי באירוע ציבורי, ואמר לה שכשנכנס כמועמד לוועדה בראשותי הוא היה מאוד במתח, אבל אז התברר לו שאני איש הרבה יותר נחמד ממה שהוא חשב".

     

    יש דוגמאות?

     

    "כשגדי איזנקוט הגיע אלינו כמועמד לתפקיד הרמטכ"ל, השאלה הראשונה ששאלתי אותו הייתה מאיפה שם המשפחה שלו, כי איזנקוט מצלצל כמו שם אשכנזי והוא הרי ממוצא מרוקאי. איזנקוט הסביר לנו שכשעלה לארץ, הפקיד רשם כך את שמו. משם הכל המשיך להתנהל באווירה לבבית. כשיוסי כהן, המועמד לראש המוסד, הגיע לוועדה, אמרתי לו ששמעתי שעשו קידוש לכבודו בבית הכנסת, ושהוא אמר דברי תורה. שאלתי אותו, מה היו דברי התורה שאמרת? וכך המתח התפוגג".

     

    איך התנהלתם מול המפכ"ל היוצא אלשיך?

     

    "ידענו עליו מעט מאוד. ובניגוד לרוב המועמדים, היו גם מעט מאוד מכתבי תגובה על הצעת המינוי שלו, כי הוא הגיע מעולם הדממה ולא כולם הכירו אותו. על רבים אחרים היו המון מכתבי השמצה, כמעט על כל מועמד לתפקיד, חוץ מאנשי הדממה. למרות זאת, קיבלנו מכתב השמצה על יורם כהן, ראש השב"כ הקודם, שהיה איש מצוין. יהודי אחד כתב עליו שהוא מתנגד למינוי כי הוא ראה בעיתונים תמונות שלו חבוש כיפה. ומה יהיה אם ראש הממשלה ירצה משהו מראש השירות בשבת? הטמבל שכתב את המכתב לא חשב שיורם כהן היה כבר שלושים שנה איש שב"כ ומן הסתם מילא את תפקידו בלי הפרעה למרות הכיפה שעל ראשו".

     

    איזה עוד מכתבי השמצה הגיעו אליכם?

     

    "אני זוכר שניסו להשמיץ את בני גנץ. גנץ קנה בית שגבל בוואדי, ובחצרו האחורית, כך כתבו לנו, עבד קבלן שעשה לו דק עצים. ככל הנראה עלה על דעת הקבלן שאפשר להאריך קצת את הדק ולהרחיב את השטח על חשבון הוואדי. אלא שמישהו התלונן בעירייה שהאלוף גנץ, לדעתו, בונה בנייה בלתי חוקית ומאחר שפסלו את גלנט מלכהן כרמטכ"ל בגלל עניינים כאלה, אז אולי צריך לפסול גם את גנץ".

     

    ומה באמת קרה?

     

    "ברגע שנודע לגנץ על העניין, הוא התקשר לקבלן וביקש ממנו שיפרק את הדק לאלתר. הדק המסכן הספיק להחזיק מעמד רק כמה ימים. ועדיין, כשחזרתי מישיבת הוועדה, מרים אשתי סיפרה לי שמישהי התקשרה לברר אם אני יודע על פרשת הדק ומביא אותה לשולחן הוועדה. גיליתי שאנשים יכולים להיות רעים, מטומטמים, שומרי טינה. אני מעריץ את העם היהודי ואת סגולותיו. באמת. אבל יש לנו גם כמה תכונות לא טובות".

     

    לחגוג בחתונת הנינה

     

    לאורך שנותיו במחוזי והעליון נחשב טירקל לשופט אנושי והגון. כהונתו התאפיינה בפסקי דין מלאי חמלה, בדרך כלל בדעת מיעוט. הוא גם נחשב למגן קיצוני על חופש הביטוי. מצד אחד תמך בזיכוי מעבירת המרדה של בנימין זאב כהנא, שקרא להפציץ את אום אל־פחם, ומהצד האחר – הצטרף לרוב שזיכה מתמיכה בארגון טרור עיתונאי ערבי שצידד בזריקת בקבוקי תבערה.

     

    "מעולם לא סיפרתי למרים על התיקים שבהם אני שופט", הוא אומר. "כדי שלא אהיה מושפע ממנה, אפילו מהבעות פניה". היא הייתה קצינה בקבע, חברת מועצת העיר באר־שבע ופעילה לאיכות סביבה. "האישה הכי חכמה שהכרתי בחיי, מבריקה באופן נדיר. אבל כשהייתי אומר לה את זה, היא הייתה עונה: 'לא הכרת מספיק נשים'. אהבתי אותה עד כלות, וגם היא אותי, אני חושב. האהבה הגדולה שלנו הייתה נס, ועכשיו אני לא יודע מה לעשות בלעדיה".

     

    הספקתם להיפרד?

     

    "זה קרה כל כך בפתאומיות, כי כל השנה האחרונה היא הייתה מתרוצצת ופעילה כדרכה. אם כי כמה חודשים לפני מותה היא התחילה, שלא כדרכה, לדווח לי על ענייני החשבונות. אמרתי לה, מרים, מה את מספרת לי את זה פתאום, הרי את יודעת שכל מה שאת עושה יפה בעיניי. והיא הייתה עונה, מה תעשה כשאני אמות? ככה פתאום. ובפעם אחרת אמרתי לה שהייתי רוצה להיות בחתונה של ליבי, הנינה שלנו. ומרים אמרה: 'אני לא רוצה, כי כשנגיע לגיל הזה נהיה זקנים וחולים וסיעודיים, ואני לא רוצה להיות זקנה וחולה וסיעודית".

     

    רצונה התגשם. "מרים נפלה בבית על השטיח באמצע שיעור התעמלות. היא שברה את צוואר הירך, עברה ניתוח קצר בהצלחה ועברה לשבועיים שיקום בפאלאס מדיקל בתל־אביב. לילה אחד מאוד כאב לה והיא ביקשה שאביא לה כדורים. אמרתי לה, 'האחות לא תיתן, כבר קיבלת את המקסימום', אז היא אמרה, 'אוקיי, תן לי יד במקום'. נתתי לה יד וככה החזקנו ידיים כל הלילה. ופתאום היא אמרה, 'יעקב, אני כל כך אוהבת אותך'. אמרתי לה: 'מרים, אני מת עלייך'".

     

    עם אשתו, מרים ז"ל. "לילה אחד מאוד כאב לה. החזקנו ידיים כל הלילה. ופתאום היא אמרה, 'יעקב, אני כל כך אוהבת אותך'. אמרתי לה, 'מרים, אני מת עלייך'"
    עם אשתו, מרים ז"ל. "לילה אחד מאוד כאב לה. החזקנו ידיים כל הלילה. ופתאום היא אמרה, 'יעקב, אני כל כך אוהבת אותך'. אמרתי לה, 'מרים, אני מת עלייך'"

     

    כבר עמדו לשוב לביתם בירושלים, כשערב לפני כן היא לא חשה בטוב. רופא שבדק אותה איבחן דלקת ריאות. "בני והחתן שלי, שגרים בתל־אביב, נסעו איתה לאיכילוב. אמרו לי, 'אל תבוא, שלא תידבק שם באיזה זיהום'. למחרת התחילו להנשים אותה, חיברו לכל מיני מכשירים. עוד יום עבר, ומנהל טיפול נמרץ קרא לנו ואמר: 'תשמעו, זה הולך לקראת הסוף'.

     

    "היינו בהלם מוחלט. כל מה שנשאר היה לשבת סמוך למיטה, להחזיק בידה של מרים ולהסתכל על המוניטור. קיוויתי שאינה סובלת. ובאמת, אחרי שלוש שעות היא לא הייתה. נישקתי אותה על השפתיים. הייתה לי הרגשה שהיא מנשקת אותי בחזרה. למרות שהרופא אמר שזה רק רפלקס. אמרתי לבני המשפחה: 'אני מקווה שברוך בני, שנפטר בגיל צעיר מסרטן, ימחל לי, אבל כעת כואב לי יותר על מרים מאשר עליו'".

     

    ומאז הוא הלום צער ואכול געגועים. בנותיו, ליאת ולימור, חתניו ונכדיו עוטפים אותו באהבה. אבל הוא מסרב להתנחם. "פעם אמרתי למרים: 'אני רוצה למות לפנייך, כי אם את תמותי לפניי, אני לא אחזיק מעמד 24 שעות'. והנה, אני מחזיק מעמד כבר עשרה חודשים. מצד שני, אוי ואבוי למחזיק מעמד כזה".

     

    השופט בדימוס גולדברג והרמטכ"לים לשעבר אשכנזי וגנץ העדיפו שלא להגיב. את תגובתו של מבקר המדינה לשעבר, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, לא ניתן היה להשיג.

     

    sari.makover@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 20.12.18 , 00:06