רגע ל־50 אני אוחזת בידיי את "רגע לשלושים", הגרסה המחודשת לספרה של שירי צוק (שפעם נקרא "15 דקות"), ומנסה להיזכר מה היו השאיפות שלי בדיוק עכשיו לפני 20 שנה. הייתי נשואה, עם תינוקת טרייה, גרתי אצל ההורים כי שיפצנו את הדירה, ואם הייתי צריכה לכתוב על פתק מה החלומות שלי, נראה שהייתי כותבת "יותר שעות שינה".
נועה, גיבורת הספר, היא רווקה שמחפשת זוגיות ועל הדרך לקפוץ לצניחה חופשית, להתקשר לאקסים ולעשות מלא סקס. שירי צוק, הסופרת, כבר בת 45, נשואה באושר, אמא למופת, אוהבת את הקריירה שלה ולא מוצאת על מה להתלונן, שרק זה בפני עצמו שווה תלונה קטנה.
"הספר הנוכחי וזה שקדם לו, 'קודם כול תירגעי', מבוססים על חיי כרווקה, ואז התחתנתי ולא היו לי דרמות של גברים שעוזבים אותי", אומרת צוק, שעברה לכתוב לילדים ולייצר עבורם ספרים, סדרות טלוויזיה ומשחקי יצירה, נוסף על היותה מבקרת ספרות בתוכנית הרדיו "משפחה גרעינית". כעת היא מחדשת את הספר הוותיק בשפה עדכנית שלא כוללת את תיאורי המין המפורטים שנכנסו לספר הקודם, כי בכל זאת, הילדים. "היה לי פה מלוכלך והיום התעדנתי קצת, הזדקנתי", היא מחייכת.
במבט לאחור, מה את יודעת שלא ידעת אז?
"לחזור 15 שנה אחורה זה מוזר, הייתי הרבה יותר תמימה לגבי ילדים, מערכות יחסים וקריירה. אני מקנאה בנועה, כי הכל עוד לפניה, ואני גם טיפה מרחמת עליה, כי היא חושבת שבחור יציל אותה".
כמעט כל אישה שלישית בטוחה שגבר יציל אותה מעצמה ומהעולם.
"בחור לא יכול לגרום לך לאהוב את עצמך ולהציל את חייך. פעם באמת חשבתי שאם אהיה בזוגיות זה ישנה לי את החיים".
ומה קרה?
"התחתנתי".
אין כמו נוסטלגיה כדי להתרפק על תקופה נשכחת, אבל כל רווקה שחולמת על משפחה וכל גרושה שמקבלת "היי נסיכה" במסנג'ר, יודעת שעדיף תור אצל רופא שיניים משולב בגינקולוג מעוד דייט גרוע על הבר. מהצד נראה, במיוחד לנשואים, שמדובר בעולם יצרי ומרתק, וזה באמת ככה, עד שאת נופלת על גבר דפוק ואז על עוד אחד (או 30), ואז את נופלת באמת: מתאהבת, משנה סטטוס בפייסבוק, וכשהכל נראה ורוד ואת מתחילה להביט על טבעות באינסטגרם - הוא נעלם.
תקוות גדולות
"כשאת יוצאת למסיבה או לדייט", נאנחת צוק בגעגוע וצמרמורת, "את יוצאת מהבית, מסתכלת על עצמך במראה ואומרת, 'אני נראית מעולה', הכל מונח במקום, מסודר, יפה, וארבע שעות מאוחר יותר משתקפת מולך מישהי מובסת, האיפור כבר נמרח, וכל מה שאת רוצה זה להוריד את החזייה, להסיר איפור ולהיכנס למיטה".
הכי כיף להוריד חזייה.
"היום הכיף הוא בבית. ברגע שיש ילדים את מבינה מה זאת אהבה אמיתית שלא תלויה בדבר, גם כשבדרך כלל אני אוהבת אותם עד שהם נכנסים הביתה".
לצוק לא הייתה רשימת מכולת של דברים שצריכים להספיק בחמישה שבועות לפני שאת משנה קידומת. לגיבורת הספר נועה - מובטלת, נטולת חבר שחולקת דירה עם שותף סטלן שמוצא כיוון בחיים עוד לפניה - היו עשר משימות להספיק בזמן הזה. אחת מהן היא לדבר עם אמא על סקס (לא חובה, באמת), ואחת נוספת היא להיפגש עם אקסים ולנסות להבין מה בדיוק (לא) קרה שם.
להתקשר לאקסים זו משימת התאבדות. קודם כל, מה אומרים? "היי, למה עזבת אותי?" או "סליחה שלא רציתי אותך"? או "זאת אני שבגדת בה"? או "הלו? הלו? למה אתה לא עונה?" חוץ מזה, מי מתקשר היום, הכל בווטסאפים, ובלי "נראה לאחרונה", אין וי כי אין ויקטורי של ניצחון, גם ככה כל האקסים חסומים מכל הכיוונים. יש סיבה שקוראים להם אקסים, עשינו איקס והמשכנו הלאה, אם זה מתוך בחירה שלנו או שלהם.
צוק דווקא הייתה שמחה לסגור חשבונות עם אקסים, אבל בתיאוריה כולנו שמחות לעשות הרבה דברים שבפועל לא מתממשים. "יש לי תיאוריה שכל אדם מככב בסדרה כמו ב'מופע של טרומן' והשאלה היא אם אני בסדרה שהיא עליי או על מישהי אחרת", אומרת צוק. "בסדרה 'שירי צוק', לכל האקסים יהיה חשוב שאני אדבר איתם, אבל רוב הסיכויים שבמציאות זה לא יעניין אותם".
בסדרה "נועה", היה חשוב לה להצטלם בעירום לפני שהגוף שלה מתמוטט בגיל 30 המופלג. מה בסדרה "שירי"?
"יש הרבה דברים שלא עשיתי וכבר לא נראים לי מהותיים. להצטלם בעירום עוד לא הצטלמתי, להציע נישואים לא הצעתי, אבל בתכלס גם בשלב הכי פמיניסטי שלי רציתי שיציעו לי. אני פמיניסטית אבל לא יודעת כמה אני לוחמנית. הגעתי לתובנה שאי־אפשר לשנות אנשים. אפשר לחנך מגיל צעיר שבנים ובנות זה אותו דבר, אבל להסביר לשוביניסט למה הוא טועה זה לא ריאלי. הוא יהנהן וימשיך בשלו".
יש בספר התחייבות לדבר אמת יום שלם. נשמע טיל.
"לדבר אמת יום שלם זה נורא. יש אנשים שאני מעדיפה לחסוך מהם את האמת ולהציע שקרים לבנים. למשל, ילדים יכולים להגיד לסבתא שלא מתחשק להם עוגה במקום להגיד שהיא לא טעימה".
איזה ילד לא רוצה עוגה? לא אמין בעליל.
"כן, נכון, אני מעדיפה שאחרים ידברו אליי אמת ואני אשקר להם, ואז כולנו נהיה מאושרים לכאורה".
ממרומי גיל 45, החיים של צוק נראים לה קלים להכנה כי היא לא מסתכלת אחורה בזעם, אלא בהומור. בדיחות שחורות זה חלק מהחיים שלה, "כשצוחקים זה לא בהכרח אומר שאין עומק, לפעמים אפילו ההפך. באופן מוזר התחלתי בשנים האחרונות לבכות בטקסי סיום של הילדים, אין לי מושג מאיפה זה בא, נהייתי בכיינית אירועי ילדים. אני חושבת שאני בוכה על זה שהם מתבגרים, איבדתי את התינוק שהפך לילד ואת הילד שהפך לטינאייג'ר, ויום אחד לא תהיה בהם חמידות אלא משהו נפלא אחר".
לפני שמאוחר, איזה טיפים היית נותנת לכמעט בנות 30?
"גבר לא יציל אותך. תהיי שלמה עם עצמך ותתקדמי משם. אל תקראי לילדים שלך בשמות מוזרים. אם לא טעים לך את לא צריכה לגמור".
