2018
כל מה שצריך לדעת על השנה החולפת בספרות
אמריקה
מישל אובמה עוקפת את טראמפ בסיבוב
הכוכב הגדול של ספרות העיון האמריקאית השנה הוא, באופן לא מפתיע, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, דמות שגם סופרים ממולחים היו מתקשים להמציא. לא פחות משלושה ספרים שעוסקים בממשל טראמפ מופיעים ברשימת עשרת הנמכרים של אמזון ל־2018, בהם 'פחד' של בוב וודוורד ו'אש וזעם' של העיתונאי מייקל וולף, שזכה מצד טראמפ לכינוי "לוזר". אבל מי שעקפה את כולם בסיבוב היא אשת הנשיא לשעבר מישל אובמה, שספרה האוטוביוגרפי 'Becoming: הסיפור שלי' אמנם יצא רק בחודש שעבר, אבל הפך מיד לספר הנמכר ביותר של השנה, עם מכירות של 1.4 מיליון עותקים כבר בשבוע הראשון לצאתו והופעות מול אולמות מפוצצים. אלפי ציוצים בטוויטר חגגו בשבועות האחרונים את הנתון הזה, כשהשוו אותו למכירות ספרו המצליח של טראמפ, The Art of the Deal, שמאז צאתו בשנות ה־80 מכר "רק" 1.1 מיליון עותקים. לוזר. ˆ
טרנד
כולם כותבים אוטופיקשן
אחרי שקרל אובה קנאוסגורד הוכיח לעולם שגם מארוחת הבוקר שלך אפשר לעשות ספרות גדולה, נראה שרוב הספרים שיוצאים היום משתייכים לז'אנר החמקמק הזה שעשוי מ"חומרי החיים", מתנדנדים על קו התפר שבין פרוזה לתיעוד. בעולם זה נקרא "אוטופיקשן". גרסת 2018 ל"ממואר". וגם אצלנו, הרחק משוודיה של קנאוסגורד, יותר ויותר סופרים מחפשים השראה בין דפי היומן, הארכיון, אלבום התמונות הפרטי. 'כך להישאר לעולם' של יונה אלון, 'האיש הזקן, פרידה' של נגה אלבלך (ע"ע תופעה) ו'מדוע איני כותב' של אריק גלסנר הם רק כמה דוגמאות מהשנה החולפת, ובראשן כמובן 'היה היתה' של יעל נאמן, שהפך את דמותה האמיתית, החידתית, של אישה בשם פזית פיין, באמצעות תחקיר ממושך וראיונות עם מקורבים, לגיבורת אחד הספרים המדוברים של 2018. ˆ
תופעה
כולם כותבים על דמנציה
גיבור 'המנהרה' של א"ב יהושע הולך ושוקע בתהומות השיטיון, מיכל זמיר כתבה ב'חמש ארוחות ביום' על אמה שנגמרת במוסד לחולי אלצהיימר, 'האיש הזקן, פרידה' של נגה אלבלך הוא יומן פרידה מאביה שדועך לאיטו, וגם ב'העייפים' של לילך נתנאל, השכחה פעורה מתחת לרגליהם של הגיבורים. מה שבמשך שנים היה נושא שולי בספרות המקומית, תפס ב־2018 את מרכז הבמה: הספרות העברית לקתה בדמנציה. לא מעט מאמרים כבר נכתבו בניסיון להסביר מה עומד מאחורי המגמה הזאת - קינה אשכנזית? שקיעת דור המדינה? ביטוי נוסף לשלטון האוטופיקשן (ע"ע טרנד)? - ומעניין יהיה לראות אם העיסוק בזיכרון ימשיך גם לשנה הבאה או שיהפוך, סליחה על משחק המילים, לעוד סיפור נשכח. ˆ
סוף
נפרדים מגורי, אפלפלד, מירסקי, שחם ורות
2017 ננעלה עם מותה המפתיע של רונית מטלון, שבישר שורה ארוכה של פרידות מאנשי ספרות במהלך השנה החולפת. חיים גורי, שהידיעה על מותו פתחה דיון בשאלה אם מדובר ב"משורר הלאומי האחרון" (כולל פאנל שנוי במחלוקת בפסטיבל המשוררים במטולה, בניצוחו של בני ציפר, תחת הכותרת 'מי יהיה המשורר הלאומי הבא של ישראל?' בחירת הקהל: רוני סומק); אהרן אפלפלד, שנובלה מעיזבונו תתפרסם בחודש הבא; נילי מירסקי, שלא הספיקה להשלים את תרגום 'הטירה' של קפקא, ששקדה עליו בשנים האחרונות; נתן שחם, שנקבר בקיבוץ בית אלפא בגיל 93; וגם המשורר והאמן תמיר להב־רדלמסר. בארצות־הברית נפטר בחודש מאי, בגיל 85, הסופר הגדול פיליפ רות, ויש שיוסיפו: מבלי שזכה בחייו בפרס נובל. נקווה ש־2019 תהיה שקטה יותר. ˆ
המערב הפרוע
חוק הספרים נקבר סופית
במסגרת מדיניות צעד־קדימה־שניים־אחורה של משרד התרבות, עם פתיחת שבוע הספר השנה בוטלו שני הסעיפים האחרונים שנותרו מחוק הספרים זצ"ל - הגבלת שטחי התצוגה של ההוצאות המחזיקות בצומת ספרים ובסטימצקי, ואיסור תגמול מוכרים על קידום ספרים ספציפיים. למרות לחץ כבד מצד גורמים בענף שהזהירו מפני חורבן, החליטה השרה רגב לקבור את החוק סופית ובכך לבטל כל רגולציה על מכירות הספרים בישראל. ייתכן שכבר אפשר לראות את ההשלכות, עם סכסוך בין סטימצקי להוצאת מודן - מבעלי צומת ספרים - שבעקבותיו החליטה ההוצאה להסיר את ספריה ממדפי הרשת ולתבוע את סטימצקי. ברוכים הבאים למערב הפרוע. תחזיקו חזק, ותזכרו את זה בפעם הבאה שמוכר באחת הרשתות ימליץ לכם על ספר. ˆ
סקנדל #1
נעם פרתום מצונזרת
מרוב מהומות פייסבוק כבר הספקנו לשכוח, אבל אי שם בחודש מרץ געשה ביצת הספרות סביב החלטתה החריגה של הוצאת הקיבוץ המאוחד להסיר את השיר 'אכזבתי את' מהמהדורה השנייה של ספרה של נעם פרתום, 'ביחדנס'. הבלגן התחיל בעקבות תלונות של המשוררת חגית גרוסמן, שנפגעה מאזכור שמה בשיר ("אכזבתי את חגית גרוסמן/. היא פלירטטה איתי בעיני חבצלות מים מפרפרות/ .../ רצתה ללמד אותי/ לינוק מים המלח הגואה בשדיה...") שכלולים בו שמות רבים של אנשי ספרות, בהם מאיה בז'רנו, אפרת מישורי ושרון אס - רובם משוררי הקיבוץ המאוחד - וגם אזכור של עבירות המין (לכאורה) שמיוחסות ליצחק לאור. "בעקבות ייעוץ משפטי שקיבלתי לפני ואחרי פרסום הספר אני יכולה לקבוע בביטחון גמור שהשיר לא מספק אף לא שמינית עילה לתביעת דיבה", כתבה פרתום בחשבון הפייסבוק שלה לאחר שהתפוצצה הפרשה והזינה אינסוף דיונים ברשתות החברתיות. ובכל זאת, ולמרות שהמו"ל עוזי שביט הודה כי לא היו פניות נוספות מלבד זו של גרוסמן, וגם לא איום משפטי, מחקה ההוצאה את השיר מהספר כדי למנוע "תחושה של אי־נעימות". ובכן, נראה שזה לא ממש עבד.
אבולוציה
ספרים הופכים לסדרות טלוויזיה
כולם רוצים להיות 'סיפורה של שפחה'. אחרי שאליזבת מוס הפכה את מרגרט אטווד לסופרת הכי חמה בעולם, השנה הלך והתגבר נחשול העיבודים הטלוויזיוניים לספרים. רשימה חלקית: 'החברה הגאונה' על פי סדרת הספרים המצליחה של אלנה פרנטה, 'חפצים חדים' על פי גיליאן פלין, 'פטריק מלרוז' לפי סדרת ספריו של אדוארד סיינט אוביין (שהכרך הראשון שלה ייצא אצלנו ב־2019), 'המתופפת הקטנה' על פי מותחן של ג'ון לה קארה ו'הילדים שבזמן' באדיבות איאן מקיואן. גם אלינו הגיע הטרנד, עם סדרות על פי 'שטוקהולם' של נעה ידלין, 'עיר מקלט' של ליעד שהם וסדרת מתח שמופקת בימים אלה על פי 'תיק נעדר' ו'אפשרות של אלימות' מאת דרור משעני. כולם מרוויחים מהעסקה הזאת: אלו שקראו יכולים להתנשא ולהגיד שהספר טוב יותר מהסדרה, אלו שלא - יכולים להעמיד פנים שקראו. ולסופרים, סוף־סוף, יש השלמת הכנסה. ˆ
מחאה
סופרים נגד נאמנות בתרבות
מעמדו של יובל נח הררי כמאמי הלאומי הבינלאומי, שני רק לגל גדות, התערער לרגע אחד השנה כשבתגובה לחוק הלאום וחוק הפונדקאות סירב להשתתף באירוע של הקונסוליה הישראלית בלוס־אנג'לס, בטענה שהיא "מהווה זרוע ארוכה של מדיניות ממשלת ישראל, אשר מגבילה את חופש התקשורת, הביטוי, היצירה והמחשבה". חוקרת הספרות והמשוררת שירה סתיו פרשה מוועדת השיפוט של פרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם בעקבות התיקון לחוק הנאמנות בתרבות, והוצאת 'בבל' הביעה את מחאתה עם מבצע על ספרים "לא־נאמנים", בהם כאלה של מחמוד דרוויש, עזמי בשארה ונעמי קליין. שאר הסופרים והמשוררים שלנו הסתפקו, כמו בדרך כלל, בהוספת שמם לעצומה כזו או אחרת - נגד חוק הנאמנות בתרבות, חוק הלאום ושאר גזירות הממשלה, אלה שבאו ואלה שעוד יבואו. ˆ
להיט
'שלוש' של דרור משעני
נסו להיזכר מתי בפעם האחרונה יצא כאן ספר שזכה לקונצנזוס כמו 'שלוש' של דרור משעני. המבקרים מתים עליו, והקהל - כפי שמלמדת נוכחותו הבוטחת בראש רשימות רבי־המכר, הן של סטימצקי וצומת ספרים והן של החנויות הפרטיות - מצביע בקופות. קשה לדבר על 'שלוש' מבלי ליפול לספוילרים, אבל נאמר בזהירות שעלילתו, שבמרכזה שלוש נשים וגבר אחד, כוללת יותר מהפתעה אחת. ושהמועקה השקטה שמחלחלת בזמן הקריאה הופכת אותו להרבה יותר מעוד מותחן. אם מתעקשים, אפשר למצוא גם כאן הדים לנושאים שהעסיקו השנה את התרבות ואת התקשורת, אבל גם בלי קשר לצו השעה, ואחרי שרוב חברי המדור (ובני משפחותיהם) בלעו את הספר בכמה שעות, מותר לקבוע: ההייפ הפעם בהחלט מוצדק. ˆ
סקנדל #2
פרס ברנר עושה בושות
פרס ברנר לספרות, מטעם אגודת הסופרים העבריים, הוענק השנה לנגה אלבלך על ספרה 'האיש הזקן, פרידה'. אלא שאת הענקתו של הפרס, אחד הוותיקים והיוקרתיים בספרות העברית, ליוותה השנה פארסה מסורבלת ועקומה למדי. תקציר האירועים: אחרי שאגודת הסופרים הכריזה על קטגוריה חדשה - פרס בסך 10,000 שקל לספרי ביכורים של סופרים צעירים - היא הודיעה שלא נמצא השנה זוכה ראוי לפרס, מתוך תשעה ספרים בלבד שהוגשו. תחת זאת הוחלט לתת "מענק עידוד" באותו סכום למוריה דיין קודיש, על ספרה 'צבים'. אכן, מעודד. ההתנהלות המעליבה גררה לא מעט ביקורת ברשת ובתקשורת, ולמדורה הלוהטת גם כך הוסיפה שמן אורית מיטל, אחת מחברי ועדת השיפוט, כשהסבירה: "לא התלהבנו, בלשון המעטה, מהספרים שהוגשו, והיה צריך לתת לזה ביטוי". דיין קודיש מצידה שמרה על קלאסה, ולצד ביקורת שמתחה על אגודת הסופרים, כשנשאלה כאן אם תלך לטקס הענקת הפרס - סליחה, המענק - ענתה: "אני מתכוונת ללכת בשמחה גדולה. כתבתי ספר שאני גאה בו מאוד וקיבלתי עליו פרס, ואני רוצה לקבל אותו כמו שצריך". ˆ
מהפכה
MeToo וביטול פרס נובל לספרות
קמפיין MeToo אמנם השפיע דרמטית בעיקר על תעשיית הקולנוע והטלוויזיה, אבל הותיר סימנים גם בזירת הספרות העולמית, ששיאם הוא ביטול פרס נובל לספרות לשנת 2018. הסיפור סבוך למדי: ז'אן קלוד ארנו, בעלה של חברת האקדמיה השוודית קתרינה פרוסטנסון, הואשם בהטרדה ותקיפה מינית של 18 נשים (ומאז הורשע באונס). ארנו, כך התפרסם, היה מעורה בדיונים על הזוכים בפרס ואף הדליף בעבר את שמותיהם לעיתונות, ועל פי התקשורת השוודית, היו בין חברי האקדמיה מי שידעו ושתקו. בעקבות כך, ובעקבות ניסיונות להדיח את פרוסטנסון (מהלך יוצא דופן מאחר שחברי האקדמיה נבחרים לכהונה לכל החיים), התפטרו שבעה מחברי האקדמיה, מה שהוביל לביטול הפרס השנה.
זו לא הייתה הפרשה היחידה - הסופר ג'ונו דיאס נאלץ להתפטר מתפקידו כיו"ר ועדת פרס פוליצר בעקבות תלונה על תקיפה מינית (ואז הוחזר לכיסאו); עורך כתב העת הספרותי 'פריס ריוויו' פוטר מתפקידו בעקבות תלונות על הטרדה, והסופר ג'יי אשר, מחבר הלהיט '13 סיבות', סולק מאגודת מחברי ומאיירי ספרי הילדים הבינלאומית בעקבות אישומים דומים. נראה שגם הזכייה בפרס מאן בוקר נעשתה השנה בצל השפעות הקמפיין: הספר הזוכה, Milkman מאת אנה ברנס, הוא רומן תקופתי שבמרכזו נערה שחווה הטרדה מינית מצד גבר מבוגר. כמה משופטי הוועדה כינו אותו "הספר של עידן MeToo", ובכך אישרו למעשה את הביקורת שלפיה הספר זכה לא כי הוא הטוב ברשימה, אלא מפני שהוא מתאים לרוח התקופה. ˆ
הפתעה
אסתר פלד זוכה בפרס ספיר
מספרים שעם ההכרזה על הזוכה עזבו סמי ברדוגו והמו"ל מנחם פרי את האולם. התמונה הזאת, נכונה או לא, מייצגת במידה רבה את האופן שבו התקבלה בתחילת השנה זכייתה של אסתר פלד בפרס ספיר, על ספרה 'פתח גדול מלמטה'; זכייה שתפסה את זירת הספרות - ונראה שגם את פלד עצמה - בהפתעה מוחלטת. גם בלי קשר להימורים על 'כִּי גִי' של ברדוגו, ספגה ועדת הפרס טענות על בחירה פוליטית שמיישרת קו עם הצייטגייסט וקשורה לעיסוק של הספר בנשיות ובמיניות נשית. השבוע התפרסמה הרשימה הקצרה לפרס ספיר לשנת 2018: 'היה היתה' מאת יעל נאמן, 'להתראות עכו' מאת עלא חליחל, 'יקיצה' מאת ניר ברעם, 'תקלה בקצה הגלקסיה' מאת אתגר קרת ו'סמאדר' מאת מירב נקר־סדי. ב־21 בינואר יוכרז הזוכה בפרס, וב־22 בינואר יתפרסמו הביקורות שיטענו שמדובר, גם השנה, בבחירה פוליטית. ˆ
כבוד
דויד גרוסמן זוכה בפרס ישראל
שמאלני אחד נכנס לטקס פרס ישראל. זו לא התחלה של בדיחה, אלא תקציר האירועים מיום העצמאות האחרון. שלוש שנים לפני כן משך גרוסמן את מועמדותו לפרס ישראל לספרות, בעקבות התערבות של בנימין נתניהו בהרכב ועדות הפרס והדחת שלושה מהחברים בהן. השנה, למרות ביקורת משמאל על שלא סירב לקבל פרס מידיה של הממשלה השנואה עליו, גרוסמן עמד בבנייני האומה בירושלים לצד נפתלי בנט והצ'ילבה הוותיק נתניהו. על הבמה הזאת אמנם לא איפשרו לו לנאום, אבל את מה שהיה לו להגיד אמר יומיים קודם בטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי, על רקע מחאות של כנופיית 'הצל', שם הודיע כי יתרום מחצית מכספי הפרס ל'פורום המשפחות השכולות הישראלי־פלסטיני' ולארגון 'אליפלט' שמסייע לילדי פליטים. ˆ
לפנייה לכתב/ת 
