בתחילת אוגוסט האחרון הכריז משרד האוצר על שנת בצורת נוספת (בנגב) - זו השנה החמישית ברציפות. גירעון מאגרי המים הטבעיים צפוי לגדול גם בחורף הקרוב, וה"אי" המסמל אותו - זה שהתגלה בכנרת מול קיבוץ מעגן - צפוי להתחבר לחופי האגם.
ההכרזה לא הפתיעה איש. מצוקת המים הולכת ומכבידה כבר כמה שנים. טובי המוחות התגייסו לפתח מערכות חכמות להילחם באיום והביאו לעולם את מתקני ההתפלה. וירושלים צהלה ושמחה. נמצא הפתרון לייצור נוזל החיים, בעלות סבירה, ממאגר מים בלתי נדלה - ממי הים. למדנו גם להפיק מי קולחין, שהם מי ביוב שעוברים טיהור שניוני ושלישוני לשימוש בחקלאות. מתקני ההתפלה, כך העריכו, יגדילו את כמויות המים, הן לשתייה והן להשקיה, וימנעו את הנזק הכבד שנגרם מייבוש שטחים חקלאיים.
אז חשבנו.
כעת מודיעה רשות המים כי תקצץ במכסות המים לחקלאות, ללא פיצוי לחקלאים. ואם לא די בכך - רשות המים הודיעה כי תייקר את עלות מי השפד"ן (מי הביוב המוזרמים מגוש דן, מטוהרים ומועברים לחקלאות בנגב ובעוטף עזה) בעשרות אחוזים כבר השנה.
קברניטי המדינה, המופקדים על משק המים ועל החקלאות, מבקרים כאן לעיתים תכופות, מצטלמים על רקע השדות ומהללים את החקלאים הממשיכים לעבד את השדות "עד התלם האחרון".
בידה האחת מעניקה הממשלה הטבות לתושבי עוטף עזה, ובידה השנייה היא מקצצת את מכסות המים לתושבים החקלאים ומייקרת את מחירם. האוצר נלחם ביוקר המחיה ובהעלאת מחירי החשמל ומצרכי "אסם", ומצד שני רשות אחרת, של אותה מדינה, מייקרת את מחירי המים ביותר מ־45%.
את התקלות יש לתקן, אבל לא לסגור את השיבר. קיצוץ מסוים בצריכה? בהחלט. אבל באותה עת יש צורך לשפר את עבודת השפד"ן של איגוד ערים דן.
היו ימים שבהם החקלאות הייתה שם נרדף לציונות ולהתיישבות. עם השנים הלכה והתפשטה במשק ובקרב מקבלי ההחלטות התפיסה הרואה בחקלאות נטל. בשל התפיסה הזאת קיצצה הממשלה את הסובסידיות לחקלאות ועודדה את הגדלת היבוא החקלאי. אם בראשית ימי המדינה תפסה החקלאות עשירית מהתל"ג, כיום פחת חלקו של הענף בתל"ג ל־2% בלבד!
ומה שלא פחות מקומם הוא האופן שבו מבוצעת הפגיעה הנמשכת בחקלאים ובחקלאות - בשרירות לב ובלי הידברות. במקום לנהל מו"מ עם החקלאים, החליטה רשות המים לקיים שימוע נגדם בסוף החודש הזה. את השימוע של רשות המים חובה לבטל ובמקומו יש לקרוא להידברות כדי להגיע להסדרים שלא יפגעו בחקלאות. √
שי חג'ג' הוא ראש המועצה האזורית מרחבים. ב־20 השנה האחרונות למעלה מ־60% מהמשקים החקלאיים בה נסגרו
