yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: אבי רוקח
    ספורט • 25.12.2018
    אקווה־מן
    גם התאונות הקשות לא הרחיקו את עדי קלנג (51) מהים • אחרי שקטף עוד מדליה באליפות העולם בגלישת גלים לבעלי מוגבלויות, הוא הקים בית ספר שמאפשר לכל אחד, ולא משנה הנכות, לגלוש בהנאה
    אורן אהרוני

    רגע לפני סיומה של 2018, שנה ספורטיבית נהדרת עבור ישראל, התווסף הישג גדול לרשימה: עדי קלנג עלה על גלשן הגלים שלו, ביצע את התרגילים, קיבל ציונים מרשימים וטיפס על הפודיום כדי לקבל את מדליית הארד באליפות העולם לבעלי מוגבלויות שנערכה בקליפורניה.

     

    קלנג (51), מהנדס בניין במקצועו, סובל ממוגבלות ברגליו בעקבות שתי תאונות שעבר: בטיול אחרי צבא בהוואי, הגלים סחפו אותו לסלעים, ובגיל 35 התנגש עם מצנח רחיפה ברכבו שחנה על החוף. שני המקרים הובילו לשורה ארוכה של ניתוחים - אבל כאמור, לא מנעו ממנו לחזור לאהבה הגדולה שלו. בשנה שעברה, אגב, המסע שלו לאליפות העולם הסתיים עם מדליית זהב.

     

    קלנג, שגדל ליד החוף באשדוד, החל לגלוש בגיל 13 וה"ג'וק" תפס אותו: "התחלתי להשתתף בגיל 16 בתחרויות, אבל אז נכנסתי לשגרת החיים, עם חתונה, משפחה וילדים. בגיל 45 חזרתי להתחרות כי רציתי לגוון ולא להיות משועבד לקריירה, לחזור לים, לחופש שלי. ראיתי שנשארתי ברמת גלישה לא רעה בכלל והגעתי להישגים לא רעים בתחרויות שלא מיועדות לבעלי מוגבלויות, אבל לפני שנה מצאתי שיש גם תחרויות כאלה. הזכייה באליפות העולם הייתה חוויה הזויה ומשהו מיוחד, הרי אני הגולש המבוגר ביותר בסיווג הנכות שלי" .

     

    יש טעם של החמצה בגלל שזכית בארד השנה?

     

    "אתה מגיע לתחרות כדי לזכות, לסיים במקום הראשון. גם החוויה עצמה היא מהנה וחשובה, כל האווירה מסביב. רציתי לשמור על התואר ויש סוג של החמצה, אבל בגלישת גלים זה קצת שונה, כי אתה תלוי בים ובמזג האוויר, במקום שלך במים, והעניין כרוך בהמון המון מזל. גם השיפוט הוא מאוד סובייקטיבי. בסך הכל זה נתן לי יותר מוטיבציה לחזור בשנה הבאה ולקחת שוב את הזהב".

     

    המוגבלות מפריעה לך בזמן התחרות?

     

    "הייתי הגולש היחיד בתחרות עם נכות ברגל, כשלכולם בקטגוריה שלי יש נכות ביד. לכן, כשהם עומדים על הגלשן הם כמו גולשים רגילים, ובמקרה שלי הפציעה מפריעה לתמרן. למדתי איך להתמודד עם זה".

     

    מצד שני, נראה שיש סוג של ניצחון בכל פעם שאתה נכנס למים.

     

    "זו הרגשה שקשה לתאר במילים. אתה משתמש באנרגיה של הטבע להנאות הפרטיות שלך, כמו גולש שרק התחיל. זה משנה את כל ההסתכלות על החיים, ואני חושב כל יום על יום הגלישה הבא, כדי להמשיך ליהנות מכל זה".

     

    אולימפיאדה בגיל 60? אולי

     

    גלישת הגלים תערוך בכורה אולימפית בטוקיו 2020 אחרי שנכנסה לתוכנית הרשמית, אבל הענף יישאר מחוץ למשחקים הפראלימפיים, כך שקלנג לא יכול לחלום על יפן - אבל זה לא אומר שהוא לא חושב קדימה: "אני יודע שעובדים מאוד חזק על שילוב הגלישה בתוכנית הפראלימפית. בטוקיו זה לא יקרה, וכנראה שגם לא בפריז 2024, אולי כי אין עדיין מספיק ניסיון - התחרות האחרונה הייתה בסך הכל הרביעית אי־פעם לבעלי מוגבלויות. אני מקווה שאולי זה יקרה בלוס־אנג'לס 2028".

     

    אז כבר תהיה בן 60.

     

    "זה גיל מבוגר, אבל מי יודע, בגיל 50 הייתי אלוף העולם. זה חלום גדול להשתתף באולימפיאדה, אבל גם לפתח את הענף ולקדם גולשים פראלימפים שיבואו ליהנות מהים, לתעל אותו לאנרגיה חיובית ובונה שעוזרת בכל תחום אפשרי בחיים ועוזרת להתמודד במצבי לחץ".

     

    הענף מתפתח כמו שצריך בישראל לדעתך?

     

    "אנשים מבינים את הכוח של הענף הזה, ומתחילה להיות תרבות גלישה עם עשרות אלפי משתתפים. הכניסה לאולימפיאדה היא הצלחה מסחררת לאיגוד העולמי, ובעקבות ההכרה ופעילויות שונות קיבלנו הרבה דברים לטובת הענף, שמאוד התפתח בארץ. יש ספורטאים ישראלים ברמה מאוד גבוהה, אבל עדיין קשה לראות גולש ישראלי מגיע כיום לאולימפיאדה".

     

    ואתה בעצמך מקדם את ממשיכי דרכך.

     

    "פתחתי לפני ארבעה חודשים באשדוד בית ספר לגלישה לבעלי מוגבלויות בשם גל־גלים. ראיתי כמה טוב עושה להם גלישת גלים ולכן החלטתי שכל אדם, עם כל מוגבלות שהיא, יכול להגיע אליי ולגלוש. אני כבר אתאים לו את הציוד הנדרש. יש לי קבוצה גדולה עם עשרות מתנדבים שנרתמים ועוזרים בכל המערך של הגלישה".

     

    מה העמדה שלך במאבק הנכים?

     

    "אני מתחבר לזה, אבל קשה לי להביע עמדה אם הם צודקים או לא. אלו אוכלוסיות מוחלשות שיותר קשה להן בחיים. אני אמנם נכה, אבל לא מרגיש כזה. אני גולש, לא מוותר גם על סקי ועושה הכל עם המוגבלות שלי".

     


    פרסום ראשון: 25.12.18 , 23:37
    yed660100