בסוף ישנו גם העניין היסודי הזה של צדקת הדרך. מעבר לוויכוחים הנקודתיים בין שמאל לימין, שהם כמובן דיונים לגיטימיים וחשובים, יש לכולנו הבנה שזו הארץ שלנו. שבזכות אנחנו פה, בביתנו הלאומי. "לא ארץ נוכרייה לקחנו", אמר שמעון החשמונאי, אחרון בניו של מתתיהו, לפני 2,150 שנה, "ולא על נוכרים השֹתררנו, אלא על נחלת אבותינו, אשר נכבשה בידי אויבינו באחת העיתים בלי צדק. ואנחנו, כאשר הייתה לנו שעת כושר, השיבונו אלינו את נחלת אבותינו".

אני נזכר בשמעון החשמונאי כשאני חושב על סא"ל מ', גיבור ישראל שהיה אנונימי בחייו ובמותו. ואני חושב על מ' הרבה. מנסה לדמיין מהמעט שפורסם, מה עבר עליו ברגעי הגבורה האחרונים. נניח שהוא בלב עזה מחופש לערבי ואנשי חמאס במחסום עוצרים אותו לתשאול. יחד עימו נמצאים חברים לנשק, גם הם בזהות בדויה. אלה רגעים שבהם הוא מבין שחייו וחיי חייליו על הכף. הוא גם מבין שאם האירוע יסתיים בתבוסה של הכוח שלו, תהיה זו מכה אנושה למדינת ישראל, מכה שתגרור אחריה אולי אירוע חטיפה, מלחמה גדולה וכאוס אזורי. בתוך שניות הוא צריך להחליט מה הוא אומר, מה הוא עושה, מתי ואם הוא נחשף ופותח באש.

אני מנסה לדמיין את הרגעים הללו, בחשכת הליל בלב עזה. מהתוצאה אני מבין שמ' הקריב עצמו למען חייליו. סיכן עצמו, יזם, היה אסרטיבי ופעל ללא פחד. הוא שילם על כך בחייו, אבל חבריו חזרו למשפחותיהם.

ביקרתי פעם ידיד שהתגורר בחו"ל בגלל שהיה איש ביטחון, מהסוג שלאיש מסביבתו אין מושג במה בדיוק הוא עוסק. המרחק מהארץ אינו פשוט. שאלתי אותו מדוע לוקחים בעלי משפחות לעבודות כאלה, רחוקות כל כך מציון. שייקחו רווקים. הוא הסביר לי שרמת השקרים שמרגל נאלץ לפעמים לשקר בעבודתו, עומק החיים הכפולים והמשולשים שלו הם כה גורפים - שאדם בלי עוגן משפחתי, אישה וילדים, עשוי להתפלפ, לשכוח מי הוא באמת. קינאתי בו. ואני מקנא בחבריו ובחבריו של מ' ובכל האנשים הללו שפועלים בכל יום בימי חייהם עבור מדינת ישראל. איזו זכות גדולה זו לשרת את ארצך ולעשות זאת רחוק כל כך מאור הזרקורים. אני חושב על מ' שהסתובב ללא פחד אל מול אויב ובפעילותו הגן עליי, בטלן שכמוני. כמה נאצלים חייו. איזו מעלה גדולה יש לאנשים מסוגו.

עוד 2,000 שנה, כאשר מישהו יקרא את דברי הימים הללו של שיבת ציון, אין לי ספק כי כשם שאני קורא היום בספר חשמונאים על גבורתו של שמעון, כך הוא ויתר יושבי הארץ יקראו על אנשים כדוגמת מ' וחבריו, שהיו מגינים על מולדתם ועל אחיהם בתעוזה ואומץ לב, ובתחבולות עשו להם מלחמה.

תודה לך מ'. הלוואי ונהיה ראויים לגבורתך.