דיסק | משתלבים בנוף , אלון עדר ולהקה

במדינה שעדיין לא למדה כיצד לטפל בכוכבי העבר שלה, טוב שאלון עדר קיים. "משתלבים בנוף", האלבום החדש והמוצלח של "אלון עדר ולהקה", ההרכב הממזרי שלו, יצא עכשיו, אבל כשמקשיבים לו מתברר ששנת ההוצאה שלו הייתה יכולה להיות גם 1978 או 1982. בין סוף הסבנטיז לתחילת האייטיז התקיים תור הזהב של ההפקות האולפניות בישראל. המון השפעות מחו"ל (בעיקר סטילי דן), וומוזיקאי־על כמתי כספי ויוני רכטר שצמחו בלהקות הצבאיות, הבשילו בשולי הפרוג הרך ולפני כ־40 שנה הפיקו וניגנו עם כל מי שחברות התקליטים שלחו לאולפן.

עדר ג'וניור, שאביו יהודה שירת כגיטריסט המיתולוגי בתמוז ובדודה והפך בהמשך למפיק מוזיקלי מבוקש, שמע אותם בבית. המשיכה שלו לעבר העברי המפואר לא חדשה, אבל למרות שהוא ממשיך להדהד את שלל ההשפעות שספג, הוא מעולם לא היה חקיין. הוא רק מתרגם נהדר של מה שהיה כאן פעם, כשהגישה הכמעט אגבית שבה הוא שר מעצימה את אמינותו.

אלו באות לביטוי בין היתר ב"חיה קטנה", עם הגרוב הלטיני שמזכיר את ההרפתקאות הברזילאיות של כספי, "לא לוותר", שמהדהד את התזמורים של שלמה גרוניך, ו"חוזר ועולה שם", שנפתח עם גיטרה שזורקת לסולואים של יצחק קלפטר. רגע שיא נוסף נרשם בדואט עם רונה קינן ב"מלאכת החיים" המצמרר־ציני של חנוך לוין.

גם אחרי כמה האזנות לאלבום לא תמיד ברור באיזה נוף עדר ולהקה שואפים להשתלב, כי העבר וההווה קצת מתערבבים. אבל מה שהופך את "משתלבים בנוף" לאחד האלבומים הכי נעימים שיצאו כאן באחרונה — מעבר לאסופת השירים המהנים — היא יכולתו לתפקד כגשר מוצלח בין העבר להווה. המוזיקה אולי מחזירה אותך לימים שהיה פה רק ערוץ אחד, אבל שורה כמו "למה לחפש את הזיון הטוב, כשאפשר שוב לאונן" מ"הורידו את המסך", לא הייתה עוברת פלייליסט ב־1980. ב־2018 היא נשמעת כמו משב רוח מרענן.