"אבא שלי יצא גבר"

כשאמיר פרי (50, "טרי!") ודנה דבורין (44) התחתנו לפני 20 שנה, חתונתם הוכתרה כחופה של ילדי אצולה. היא בתם של פנינה (משפטנית נוצצת) וזהר (איש עסקים) דבורין, והוא בנו הבכור של יעקב פרי (ראש השב"כ לשעבר, שעוד לא חלם אז על כיסא הח"כ) ויעל (מורה בגמלאות, "גם תימנייה וגם גדולה מאבא שלי בשש שנים, זיווג נדיר").

"עזבי אותי מאצולה", הוא מגחך. "מאז ומתמיד ברחתי מהברנז'ה. אין לי בעיה להיות הבן־של שהתחתן עם הבת־של, אבל בישראל יש רק משפחה מלכותית אחת, ביבי ושות'".

בשנה האחרונה, פרי מצא את עצמו יותר מתמיד בעמדת הבן־של, כשאביו כיכב בכותרות תקופה ארוכה. בפברואר האחרון התפטר יעקב פרי מכהונתו כח"כ בשורות מפלגת "יש עתיד" לאחר שתחקיר "עובדה" חשף כי לא שירת בצה"ל, בניגוד למה שהצהיר במשך השנים. "לא הסתרתי את העובדה כי בעיות בריאותיות מנעו ממני להשלים שירות צבאי מלא", כתב פרי בהודעת ההתפטרות שלו מהכנסת. חודשים ספורים לאחר מכן הודה בראיון כי שיקר במצח נחושה באשר לעברו הצבאי, על מנת לכסות על הבושה שחש לאחר ששוחרר בגלל בעיות רפואיות. בחודשים שחלפו מאז, פרי הבן לא הגיב על השתלשלות האירועים. עכשיו הוא מתייחס לראשונה לסוגיה.

היציאה מהפוליטיקה תעשה לו רק טוב". האב, יעקב פרי | צילום: טל שחר

בעצם אבא שלך שיקר במשך שנים עד שנתפס.

"נכון, אבא שלי התפאר בעברו הצבאי. לדעתי הוא פשוט התבייש בזה שלא עשה צבא. אבל הוא יצא גבר. הוא הסתכל בעיניים ואמר, 'נכון, שיקרתי, ואני הולך הביתה'. יש יותר טוב מזה?"

מה טוב? הוא שיקר במצח נחושה.

"נכון, אבל היציאה מהפוליטיקה תעשה לו רק טוב, ול'מה יגידו' אני לא מתייחס. שיגידו. אנשים אוהבים לדבר על אחרים כדי להרגיש יותר טוב עם עצמם. פעם היה נהוג לחשוב שברכילויות יש חצאי אמיתות, כיום אפילו זה כבר לא קיים. יש עשן בלי אש. כשדנה הייתה כוכבת־על, והלכה לכל מיני השקות־שמשקות ולא הצטרפתי אליה מפני שבעיניי זה הבל־הבלים, ליחששו שאנחנו מתגרשים".

והמחשבה הזאת אף פעם לא עלתה לך בראש? אביך נשוי בפעם השלישית.

"אבל דנה היא החברה הכי טובה שלי. כל הדברים הגשמיים הם בני החלפה, חוץ מחברה טובה. הפחד הכי גדול של מי שאוהב זה שיום אחד הוא יפקח את העיניים ויגלה שהאהבה נגמרה. זה מפחיד אותי יותר מכל מחלה".

כשאבא שלך ישב בכנסת הצבעת ל"יש עתיד"?

"לא. אולי הייתי מצביע ל'יש עתיד' אם הוא היה במקום של לפיד, ראש התנועה, אבל הוא לא היה. האמת? אני לא כל כך מצליח להבין אנשים שהולכים לפוליטיקה. ברור שמישהו צריך לעשות את זה, אבל רוב האנשים שיושבים בכנסת הם לא מהטובים - כל הביטן והאמסלם והשרה הזאת, שבקושי יודעת לדבר עברית. אתה חייב להיות עסקן ולעשות קומבינות בשביל לשרוד".

"אני מקנא בה". עם אשתו דנה דבורין | צילום: יריב כץ

"שינה זה בזבוז זמן"

כשהוא ודנה הביאו לעולם את תמרי, בתם הבכורה, הודיע פרי לזוגתו על חלוקת העבודה. בלילות - רק היא תקום לתינוקת. אבל מדי בוקר, ברבע לשבע, הוא זה שיזנק מהמיטה כדי לקחת אותה לגן. תמרי כבר בת 16, אחותה עלמה בת 10, "והדיל הזה עבד נהדר", הוא מספר. "גם כשחזרתי הביתה בחמש לפנות בוקר אני הייתי זה שאחראי על הבנות כי בשבילי, שינה זה בזבוז זמן. אני מוציא פיתות, מורח בהן שוקולד, בבית שלנו לא מקדשים יותר מדי את הבריאות, ומקפיץ אותן לתיכון ולבית הספר. תאמיני לי, אני אבא מושלם".

ודנה לא קמה?

"ברור שהיא קמה, אבל בתשע או בעשר. לפי אילוצי העבודה שלה".

אבל עכשיו הכל עומד להשתנות. פרי, שעיקר עיסוקו הוא כמוזיקאי, מתחיל בקרוב להגיש תוכנית בוקר יומית ברדיו "מהות החיים" של שרי אריסון, וחמש פעמים בשבוע הוא ייצא מכפר־סבא בשש בבוקר כדי להגיע ברבע לשבע לאולפן.

דנה תעמוד בזה?

"נחיה ונראה. אני מאמין שכן, היא יודעת שזו פרנסה".

פרי מרבה לדבר על סוגיית הפרנסה, מה שיכול להרים לא מעט גבות נוכח הייחוס המשפחתי שלו ושל זוגתו. "אנחנו לא חיים על חשבון ההורים", הוא ממהר להבהיר, "אני לא מאמין בקונספט הזה. הם עוזרים במה שהם יכולים, ואנחנו משתדלים לא להיעזר בהם כשלא חייבים. יום אחרי שהשתחררתי מהצבא, גלי צה"ל ותזמורת צה"ל, הוצאתי פנקס חשבוניות, ומאז, תודה לאל, שנינו עובדים.

"העניין הוא ששנינו עצמאים, ומדינת ישראל מתייחסת לעצמאים כמו אל פושעים. אפס זכויות, ואתה אף פעם לא יודע אם תקבל את הכסף בשוטף 90 או בשוטף 180. בנוסף, שנינו לא כל כך יודעים להתנהל עם כספים. כשאתה צעיר אתה חושב שהכל יהיה בסדר, ועם השנים אתה מבין שיהיה בסדר רק אם תעשה כל מיני מהלכים. השילוב של מדינה יקרה, שיטה קלוקלת והתנהלות לא מספיק אחראית שלנו יוצר מצב של..."

לא גומרים ת'חודש?

"זה קצת מוגזם, לבנות שלי תמיד יהיה אוכל על השולחן, אבל בואי נגיד שיהיה לי קשה מאוד להלוות לחבר שלי כסף".

דנה, לדבריו, "עזבה את כל העולם הישן של הזוהר והתהילה, ולפני שלוש שנים היא גילתה את האור והחליטה להקדיש את חייה לשיקום נשים מוכות באמצעות תיאטרון. היא וקרן כהן, שותפתה, סגרו שיתוף פעולה עם הבימה, והנשים שהביאו השתבצו בעבודות, ממלבישה ועד מאפרת. השנה הן קיבלו תמיכה ממשרד התרבות ועברו לקאמרי. נכון, זו הכנסה לא גדולה, וסליחה אם אני נשמע תמים והיפי בעולם קפיטליסטי, אבל מעולם לא ראיתי את דנה כל כך מאושרת. היא מסרבת לכל מיני הצעות של ריאליטי־שמיאליטי שיכולות להכניס הרבה יותר, ואני מגבה אותה לגמרי. לא הייתי רוצה לראות את אשתי ב'האח הגדול' בתור סלבריטאית סוג ז'. מאז שהתנקינו מהעניין של רייטינג־שמייטינג אני פחות מרשה לבנות לראות בנוכחותי את הזבל הזה".

גם אתה מצאת את האור?

"עוד לא. אני מקנא בה. כולה בעשייה ובנתינה. אני בנאדם עם קוצים שתמיד מחפש".

פעם אמרת שהסוד שלכם לזוגיות ארוכה הוא לא להתראות יותר מדי.

"נכון, ומהבחינה הזו הרדיו עשה לנו טוב. הרבה שנים הציעו לנו שיתופי פעולה מקצועיים, בטלוויזיה וברדיו, וברחנו מחשיפה ענקית. לפני יותר משנה התחלנו להגיש תוכנית זוגית - יום רביעי, שלוש בצהריים - בתחנת 'מהות החיים', שלא תלויה בפרסומות וברייטינג, ובכל תוכנית אנחנו לוקחים נושא ותוקפים אותו משני הצדדים. התוכנית הזו מחייבת אותנו לתאם בינינו פגישת הכנה, והשידור החי שיפר לנו את תרבות השיחה. פעם יכולתי להגיד 'אני יוצא לעשן', אבל לפני שנה וחצי כיביתי את הסיגריה האחרונה".

כנגד כל הסיכויים

פרי פרץ לציבוריות הישראלית בתחילת שנות ה־90, בתור החצוצרן של להקת פורטרט. "בפורטרט הייתי החצוצרן, אבל רוב החיים דווקא ישבתי מול התופים. בבית שלנו יש גיטרות, כלי נשיפה, תופים וגם פסנתר שעלמה מנגנת בו ברמה גבוהה. עד היום אני מנגן, אני חייב את זה, ואין לי מספיק זמן. אני מופיע עם ג'וני שועלי שהוא חבר שלי כבר 35 שנה, לפני ואחרי שחזר בתשובה, אבל אני לא יכול להרשות לעצמי לשרוף יום שלם בנסיעה ל'פטריה' בקיבוץ דן. במקביל חיפשתי דיי־ג'וב והקמתי אולפן שבו אני יוצר מוזיקה מקורית לטלוויזיה, לתיאטרון, לפרסומות וגם לאפליקציות, כמובן, כולל לאתרי היכרויות. חבל שזה נגמר. זה היה כסף טוב".

ואתה עדיין מתקלט במסיבות?

"כן, אבל בעיקר בחו"ל, באירועים גדולים של חברות ישראליות. אני כל הזמן על הקו. בשנה האחרונה טסתי 14 פעמים לברלין, לפראג ואפילו לסין. גם בארץ אני מדג'ה, אבל כבר כמה שנים טובות אני לא עושה ברים טחובים וגם לא חתונות".

איך אתה מצליח להתחרות בתקליטנים בני 25?

"מיק ג'אגר אמר: 'אם אתה אוהב את המוזיקה שהילדים שלך אוהבים לשמוע, אז משהו לא בסדר אצלך', והוא צודק. זה לא קל להיות די־ג'יי מתבגר, אני לא יכול להתחרות בחשיבה של אנשים שהם חצי מגילי. מצד שני, בעמל רב בניתי לי שם טוב ואני יודע לספק את הסחורה. תרח כמוני לא ייצא מהבית בשביל 200 שקל. אם הייתי בן 20 זה היה בשבילי הרבה כסף. כל חיי הם מוזיקה וזה עובד, כנגד כל הסיכויים. גם היום אני אוהב 80 אחוז ממה שאני עושה, ותמיד משאיר 20 אחוז בסימן שאלה בשביל לקבל פרופורציות. אם הייתי עושה רק את מה שאני אוהב והיה לי מלא כסף, בטח הייתי משתגע".

חשבתי שכבר השתגעת, גנזת אלבום שלם.

"ואני לא מתחרט. לפני 18 שנה, במקום ללכת לטיפול פסיכולוגי, ישבתי באולפן והקלטתי רעשים מוזרים. זו הייתה המוזיקה הכי מוזרה והכי לא תקשורתית. הדיסק הראשון יצא באיזה לייבל קטן ושמחתי שמאה אנשים קנו אותו. עפתי מזה. הוצאתי עוד שלושה דיסקים כאלה, בידיעה שלא יותר ממאה איש יקנו אותם, ושמחתי שהאמנות שלי נשארה נקייה. לפני שמונה שנים חתמתי בחברת תקליטים גדולה והקלטתי דיסק שלם. אחד השירים היה 'סופר הירו' והיחצן התחיל לבלבל לי בראש שאני חייב להצטלם עם אבא שלי כששנינו לבושים כמו סופרמן. אמרתי לו, 'סע, זה לא מתאים לי', וביטלתי הכל. אני לא צודק?"

עכשיו הוא נרגש ומצפה ל־6 בינואר, אז תעלה תוכנית הבוקר החדשה שלו, "כל יום מחדש", משבע עד שמונה. "זו לא תהיה עוד תוכנית בוקר קלאסית עם דאחקות וראיונות הזויים, להפך, זו תהיה תוכנית של מוזיקה טובה ומעט פטפטת, אני אדבר רק איפה שצריך. נורא בא לי על זה. אני לא בנאדם של קביעות וחוזה. במשך עשר שנים הייתי העורך המוזיקלי של דידי הררי, וכעובד קול ישראל יכולתי לאכול במזנון המסובסד, שיא הכיף, אבל כשמתחילים להכתיב לי פלייליסיט אני מאבד את התשוקה האמנותית שלי ואז אני קם והולך".

מי מאזין לרדיו אינטרנטי?

"זה בדיוק מה ששאלתי כשהתחלנו את התוכנית הזוגית, וגיליתי שהעולם הפך לתחנת אינטרנט אישית. מי שלא יוכל לשמוע אותי בשבע ורבע, כשהוא מסיע את הילדים, יקשיב לי בזמנו הפנוי. נכון, זה לא שיא המיינסטרים, אבל זה נותן לי דרייב אדיר".

אילו החיים היו "התוכנית כבקשתך".

"לא הייתי משנה שום דבר. אמיתי".

התוכניות של אמיר פרי ודנה דבורין זמינות באתר של רדיו "מהות החיים": www.radio.eol.co.il