חמישי 25 באפריל 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    אפריל 2018. צוקרברג בקונגרס. העיד על דליפת מידע של המשתמשים, והודה שטעה בהתנהלותו
    7 ימים • 26.12.2018
    על הפייס
    בשנה שבה עמדה מול טענות על כישלון בהתמודדות עם פייק–ניוז, חדירה לפרטיות - והכי גרוע, חקירה בחשד להטיית הבחירות שבהן נבחר טראמפ - האם עוד ניתן (ואיך?) להציל את פייסבוק מעצמה?
    מאט טייבי, רולינג סטון

    ג'יימס רידר באמת השתדל לעשות הכל נכון; בלי פייק־ניוז, בלי הודעות מרושלות, בלי דואר זבל. לנהג המשאית בן ה־54 מסן־דייגו הייתה היסטוריה של אקטיביזם חברתי, אבל הוא השתוקק להיות מעורב יותר. לפני כמה שנים הוא השתעשע עם בלוג שנקרא Everlasting GOP Stoppers ("בולמי הרפובליקנים הנצחיים"). ההצלחה היחסית שממנה נהנה שיכנעה כמה חברים ומשקיעים לעשות צעד גדול יותר.

     

    ב־2014 הוא השיק את Press Reverb – אתר שהעלה נושאי חדשות מנקודת מבט של תומכי המפלגה הדמוקרטית, תוך שהוא מקפיד מאוד, לדבריו, להציג מידע מדויק ועובדתי. ה"ווטץ’־דוג" העצמאי mediabiasfactcheck.com קבע שהוא חוטא בנטייה חזקה שמאלה, אבל דירג אותו במקום גבוה "בתחום דיווח עובדות, כשכל החדשות המופיעות בו מגיעות ממקורות מהימנים".

     

    האתר זכה לפופולריות, בעיקר במהלך תקופות הבחירות. "היו לנו 30 כותבים, שהעלו מאמרים באתר, ארבעה עורכים במשרה מלאה וטכנאי", מספר רידר. "בשיא הפעילות שלנו היו לנו בין ארבעה לחמישה מיליון כניסות בחודש".

     

    על פי ההערכות שלו, כ־13 מיליון איש ראו את הסיפורים של Reverb באמצעות פייסבוק ורשתות חברתיות אחרות. חלק גדול מהתוכן היה סיכומים למיניהם, שנשאו כותרות כמו "36 הציטוטים המפחידים ביותר מתוך העימות הנשיאותי ב־2015". אבל היו גם כתבות מקוריות, כמו דיווח אישי של אחד הכותבים על התעללות מינית בכנסייה הקתולית בניו־ג'רזי, סיפור שזכה לשיתופים בכלי תקשורת אחרים.

     

     

    כמו רוב המפרסמים, גם רידר הסתמך בעיקר על עמוד הפייסבוק שלו להפצת החומרים, והשתמש בכלים של פייסבוק כדי להרחיב את מעגל הקוראים שלו. "השקענו בין 2,000 ל־6,000 דולר בחודש בפייסבוק, כדי להרחיב את העמוד", אומר רידר, "וניסינו לעשות כל מה שהם הציעו". בכל פעם שפייסבוק שלחו רמזים על שינויים באלגוריתם שלהם, הוא הגיב. כשהם שמו דגש על וידיאו, הוא פנה לפתח תוכן וידיאו. "בלוגים קטנים לא יכולים להתקיים בלי פייסבוק", הוא אומר, "ובזכותם פייסבוק הצליחה להגיע לממדי הענק שלה".

     

    אבל אז התחיל רידר להבחין בבעיה. החל מבחירות 2016 הוא העלה כתבות שמצאו את דרכן לקבוצות פייסבוק ימניות, שחבריהן מסתערים על החומר שלו בטוקבקים שליליים וארסיים. הוא חשד גם שהם מפיצים את הכתבות שלו בפייסבוק כ"דואר זבל".

     

    כמה אירוני שרידר, שהאתר שלו סיקר גם סיפורי "רוסיה־גייט", החל לחשוד שהיוזמה שלו סופגת פגיעות מכל כיוון – החל בפעילים רפובליקנים ועד לתומכים נלהבים של טראמפ או טרולים רוסים המשתוקקים לפגוע בתוכן הפרו־דמוקרטי שלו. "יכול להיות שאלה היו קבוצות של רוסים, ואולי קבוצות מקומיות", הוא אומר, "אבל בהחלט נראה שמדובר במניפולציה כלשהי".

     

    במקביל הבחין רידר בירידה במספר הכניסות לאתר. זמן קצר אחר כך הגיעה תגובת המפרסמים, והוא כבר לא יכול היה להרשות לעצמו להשקיע בשיפור כלי העבודה של פייסבוק, וגם אם כן – הם כבר לא היו יעילים באותה מידה. "זה היה כמו סחר בקראק", הוא אומר. "הרכישות הראשונות הן חינם, אבל מהר מאוד אתה מוצא את עצמך משקיע יותר ויותר כסף רק כדי להבטיח שלא תהיה הידרדרות".

     

     

    הוא פנה לפייסבוק כדי להתלונן, אבל התקשה מאוד למצוא בחברה מישהו, בשר ודם, שאפשר לשטוח בפניו את הבעיות. מקורות רבים שפנינו אליהם במהלך הכנת הכתבה תיארו חוויה קפקאית דומה בהתנהלות מול פייסבוק. אחרי חודשים ללא תגובה, רידר הצליח בסופו של דבר ליצור קשר עם מכר בפייסבוק, ונאמר לו שהדבר הטוב ביותר שהוא יכול לעשות זה למלא עוד טופס. "הבחור אמר לי, 'זה הכל עניין של קנה מידה, אחי'", נזכר רידר. במילים אחרות, בעולם של פייסבוק, על שני מיליארד המשתמשים שלה, אם אתה קטן מדי אתה לא חשוב מספיק כדי להצדיק תשומת לב אישית.

     

    אבל ב־11 באוקטובר השנה, רידר נותר המום. "זה הגיע עד סף הדלת שלנו בסן־דייגו, כשאנשים התחילו להתקשר עם חדשות רעות", הוא אומר. "הם אמרו שהאתר שלנו עומד להיות מוסר מהרשת".

     

    רידר חזר הביתה והדליק את המחשב. "פייסבוק הסירה למעלה מ־800 חשבונות ודפים בגין הפצה של ספאם פוליטי", אמרה כותרת ב"וושינגטון פוסט". הכתבה תיארה מאבק מתמשך נגד "התנהגות לא אותנטית ומתואמת" ונקבה בשמות מספר אתרים, בהם Reverb, שהיו ברשימת הקבוצות שהוסרו מפייסבוק. הודעת החברה שלפיה "התזמון נבחר כך שייפול לפני הבחירות בארצות־הברית" – רמזה לכך שההחלטה על הסגירה התקבלה כדי לשמור על היושר וההגינות של ההליך הדמוקרטי באמריקה, מפני אנשים כמו ג'יימס רידר.

     

    רידר לא היה מקרה בודד. הוא היה אחד ממאות מפיצים שנפלו תחת הגרזן של פייסבוק בניקוי האורוות הגדול שנערך ב־11 באוקטובר (שמהר מאוד זכה לתואר "הטיהור"). אחרי סגירה במהלך הקיץ של כמה חשבונות קטנים שפירסמו פייק ניוז כביכול, ההסרה של 11 באוקטובר ייצגה משהו חדש: סגירה של גופי תקשורת אמריקאיים אמיתיים, עם קהל קוראים משמעותי שקיומו ניתן להוכחה. קבוצה נוספת של אתרים כאלה הוסרו ימים ספורים לפני הבחירות, והפעם ללא כל הודעה מוקדמת. רבים מהאתרים הללו הוסרו כמעט בו־זמנית גם מפלטפורמות כמו טוויטר.

     

     

    "כל זה קורה באותו יום?" שואל רידר. "לא ייתכן שאין קשר בין האירועים".

     

    האתרים שהוסרו היו מכל קצווי הקשת הפוליטית. חלקם, כמו Nation in Distress של תומכי טראמפ, פירסמו טענות שלפיהן אובמה יכריז על משטר צבאי אם טראמפ יזכה בבחירות 2016. אחרים, כמו Reverb או Blue State Daily, היו אתרים שפירסמו כתבות עובדתיות, עם נטייה דמוקרטית, שגינו את טראמפ והריעו לכחולים. רבים אחרים, שבסיסם בלוס־אנג'לס, היו אתרים אנטי־מיליטנטיים, שהתמקדו בנושאים של אלימות שוטרים או חוקי סמים, וגילו חוסר עניין וזלזול גורף בפוליטיקה ממסדית. בהתחשב בעובדה שהם לא הראו שום עניין בנושאים פוליטיים, נראה מוזר שאלה הם האתרים שנבחרו להסרה במסגרת מלחמה למניעת פגיעה בטוהר הבחירות.

     

    רידר ניסה להיכנס לאתרים שלו, אבל הפרסום של עמוד הפייסבוק של Reverb הופסק. זה היה גם גורלו של הבלוג Everlasting GOP Stoppers. אפילו הדף החדש שלו, America Against Trump, שצבר 225 אלף עוקבים, נעלם מהרשת. "כל מה שעבדתי עליו כל השנים – פשוט מת", הוא אומר.

     

    רידר רתח כשכללו אותו בכפיפה אחת עם משבשי בחירות רוסים. אבל מה שהיה גרוע מזה הוא התיאור של פייסבוק את האתר שלו: "אחד מהשחקנים המקומיים המשתמשים בכותרות קליקבייט ושאר טקטיקות של ספאם כדי למשוך גולשים לאתרים שלהם, ולהשתמש בהם כיעדים לפרסומות".

     

    "זה הכל עניין של כסף", אומר רידר. "מדובר בחברת ענק שמנסה להשתלט על כל ההתנהלות באינטרנט. הם פשוט רוצים שכל דבר שיכול לקרות – יקרה בפייסבוק".

     

    "איפה מרק?". מפגין מוחה  נגד מרק צוקרברג בלונדון בחודש שעבר
    "איפה מרק?". מפגין מוחה נגד מרק צוקרברג בלונדון בחודש שעבר

     

    עוצמה פוליטית כקלף

     

    אחרי שדונלד טראמפ נבחר ב־2016, פייסבוק – ועמק הסיליקון בכלל – ספגו ביקורת קשה. הייתה שם הפאניקה המובנת שלפייק ניוז יש השפעה הרסנית. והאווירה הייתה שהיא אחראית לכל דבר מפרישתה של בריטניה מהאיחוד האירופי ועד לבחירתו של "הכובען המטורף" – הנשיא טראמפ. כולם – מפרופסורים לתקשורת, סוציולוגים ועד לשכירים בפייסבוק – האשימו את פייסבוק גם במעורבות הרוסית ובנאומי השטנה. פוליטיקאים החלו לדרוש את הגברת הרגולציה, אבל פייסבוק התנערה מהרעיון שהיא אחראית לטראמפ, או לכל דבר אחר. יתרה מזאת, לפחות בפומבי החברה התנגדה תמיד לסינון של חומרים שאינם פורנוגרפיה, איומים וסרטוני וידיאו של עריפת ראשים. ראשיה התעקשו שהם פה כדי "לחבר בין אנשים", לא כדי לערוך תוכן. "אנחנו חברת טכנולוגיה, לא חברת תקשורת", אמר מארק צוקרברג ב־2016, אחרי פגישה עם האפיפיור.

     

    ההתבטאויות המרגשות של פייסבוק על "ביחד" ו"חברים" היו כנראה נכונות בחלקן. בחלקן האחר היו כאלה שטענו שהן רק מסך דק שכיסה על תוכנית עסקית רעבתנית: לקבץ כמה שיותר בני אדם באתר אחד, כך שאפשר יהיה להפציץ אותם בכמה שיותר פרסומות. הגבלת חופש הדיבור היוותה בעיה, כי פירושה הוא הגבלת מספר הדוברים. והפירוש של זה הוא הגבלת זרימת הכסף.

     

    כדי לחמוק מהרגולטורים, פייסבוק השתמשה בקלף מיקוח אחד: העוצמה הפוליטית שלה. 45 אחוז מהאמריקאים ניזונו עד שנת 2017 מחדשות שקיבלו מפייסבוק, כשהם הופכים את הפלטפורמה הזאת למקור המידע החדשותי הגדול ביותר בקרב הרשתות החברתיות בארצות־הברית. קבוצה קטנה של מנהלים יכלה עכשיו להציע לממשלות (כולל ממשלת ארצות־הברית) עסקה מהגיהינום: שליטה מוגברת על זרימת המידע, תמורת חופש מוחלט להמשיך ולהפגיז את הגולשים בהצעות עסקיות.

     

    בכל מקרה, לכל השערוריות הללו היה מחיר שהחברה נאלצה לשלם. סקר "פיו" שנערך לאחרונה מצא ש־44 אחוזים מהמשתתפים בגילאי 18 עד 29 החליטו למחוק את אפליקציית פייסבוק מהטלפונים שלהם בשנה האחרונה.

     

    אצלנו רק מיינסטרים

     

    גם טיפאני וויליס קלארק, שהדף שלה – Liberal America – הוסר ב־2 בנובמבר, מבולבלת. קלארק, תושבת טקסס שמגדירה את עצמה "שמאל נוצרי" ומפרסמת מאמרים עם קו התומך במפלגה הדמוקרטית, אומרת ש"אמריקה הליברלית", על 750 אלף העוקבים שלו, הוא "אתר לייף־סטייל" שעוסק ב"גידול ילדים עם מודעות, הערים לסבל של הסובבים אותם". היא מתעקשת שהיא מעולם לא עסקה בשום פעילות האסורה על פי נוהלי פייסבוק, ומקפידה תמיד על שימוש בחומרים מחברות חדשות מוכרות ואמינות. אחת הדוגמאות לפרסומים שלה היא הרשימה "87 דברים שרק ילדים עניים מכירים, ושלשמרנים לא אכפת מהם", שם אפשר למצוא שורות כמו "אנחנו הולכים לרופא כשאנחנו חולים, אבל אמא שלנו לא".

     

    קלארק יצרה את הדף שלה למטרות פוליטיות ורוחניות, ומאמינה שהצליחה לגעת באנשים ולעזור להם עם הגישה המציאותית־פרגמטית שלה. "היו אנשים שאמרו לי שאני גרמתי להם לעבור למפלגה השנייה", אומרת קלארק, "אנחנו לא עשינו את זה למטרות רווח. הכסף היה תוספת מקרית משמחת". 
היא התפלאה לראות את הנסיקה המהירה של האתר אחרי ההשקה ב־2013, והחלה להשקיע בו כעסק. קלארק מעריכה שמאז 2014 היא השקיעה באתר 150 אלף דולר לרכישת כלים של פייסבוק להרחבת התפוצה. "השקעתי בו את כל החסכונות שלי, ועכשיו הכל נעלם", היא אומרת. כרבים אחרים, שאליהם פנינו במהלך הכנת הכתבה, היא מצטערת מאוד על כך שבנתה את העסק סביב פלטפורמת אינטרנט שלא מפסיקה לשנות את הסטנדרטים שלה.

     

    "מרגע לרגע פייסבוק מגדירה מחדש את המטרות והיעדים שלה", היא אומרת. "הם התחילו במסע נגד עם פייק ניוז, ועכשיו נראה שהם תוקפים כל דבר שאינו תקשורת של מיינסטרים".

     

    מבחינה חוקתית, כל ההסרות האלה הן כנראה חוקיות, אבל מעוררות דאגה. אם קבוצה קטנה של חברות מנסה לקבל החלטות משותפות בנוגע לתוכן, בעיקר בתיאום עם גופים רשמיים, או רשמיים לכאורה – יש לכך השלכות מרחיקות לכת על העיתונות. אריק גולדמן מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת סנטה־קלרה קורא לבעיה הזאת "צנזורה רכה", ומוסיף "אנחנו עדים להסרה של חומר שאינו בלתי חוקי, אבל הוא כזה שהממשלה לא אוהבת. זאת צנזורה בדלת האחורית".

     

    הדוגמה של מיאנמר

     

    האינטרנט, שנתפס בעבר ככלי מהפכני לדמוקרטיזציה והעצמה אישית, תמיד היה בעל פוטנציאל אדיר לשמש מנוף לשליטה על החברה, כפי שראינו במדינות שמעבר לים.

     

    כשזה מגיע לחברות אינטרנטיות העובדות יד ביד עם ממשלות – מתעוררות שתי סכנות עיקריות.

     

    במקרה הראשון – ממשלה רודנית משתמשת בפלטפורמה של האינטרנט כדי להאיץ פגיעה בזכויות אדם. הדוגמה הבולטת ביותר היא מיאנמר, שם האו"ם קבע לאחרונה שפייסבוק הייתה, ככל הנראה, כלי מפתח בסיוע להסתה בחסות הממשלה כנגד הרוהינגה, בני המיעוט המוסלמי שחיים במדינה. הקמפיין נגד הרוהינגה הוביל לרצח המוני, הצתות ואונס, שהותירו אחריהם אלפי הרוגים ו־700 אלף בני אדם שנמלטו אל מחוץ לגבולות המדינה. התוקפים נהנו מעידוד של בכירי ממשל ותקפו את יישובי הרוהינגה בזעם רצחני.

     

    סדרה של פוסטים בפייסבוק, במדינה הנשלטת על ידי רוב בודהיסטי, כינו את המיעוטים המוסלמים "תולעים", "כלבים" ו"אנסים", ופירסמו התבטאויות כמו "אנחנו חייבים להילחם בהם כפי שהיטלר עשה ליהודים". בפייסבוק עבדו באותם ימים רק דוברי בורמזית בודדים שסרקו את התוכן, ונציגי האו"ם הגיעו למסקנה שהפלטפורמה "הפכה למפלצת". פייסבוק כבר הסירה מאז חשבונות של אנשי צבא ממיאנמר שהואשמו בהסתה לאלימות, כשההסבר לכך מתייחס לאותה עבירה שיוחסה למפרסמים דוגמת ג'יימס רידר: "התנהגות לא אותנטית מתואמת".

     

    אוגוסט 2017. פליטים מוסלמים רוהינגים חוצים את הגבול ממיאנמר לבנגלדש. פייסבוק הסירה חשבונות של אנשי צבא ממיאנמר שהואשמו בהסתה לאלימות
    אוגוסט 2017. פליטים מוסלמים רוהינגים חוצים את הגבול ממיאנמר לבנגלדש. פייסבוק הסירה חשבונות של אנשי צבא ממיאנמר שהואשמו בהסתה לאלימות

     

    הסכנה השנייה היא בניית מערכת יחסים אינטימית בין ממשלות זרות וחברות הקשורות לפיקוח על חופש הדיבור. במארס השנה הסירה פייסבוק את הפרסום של אתר החדשות הפלסטיני הפופולרי SAFA, הנהנה מ־1.3 מיליון עוקבים. ל־SAFA היה מעמד כמעט רשמי, כתשובה המקוונת ל־WAFA, סוכנות הידיעות הרשמית של הרשות הפלסטינית (SAFA על פי הדיווחים נטה לתמוך בחמאס, טענה שהסוכנות מכחישה). המפעילים של הדף אומרים שלא ניתן להם שום הסבר להסרה. "הם אפילו לא שלחו לנו הודעה", אומר אנאס מאלק, מתאם התוכן של SAFA, "היינו המומים".

     

    ההסרה הפתאומית של SAFA נעשתה ממש לפני תחילת קמפיין המחאה האזורי שזכה לפרסום עצום: "צעדת השיבה הגדולה" ב־30 במארס, שבמהלכה אמורים היו תושבי רצועת עזה לנסות ולחזור לכפרים שלהם בשטח ישראל; התוצאה הייתה שישה חודשים של עימות אלים. מאלק ועמיתיו היו משוכנעים שההסרה של SAFA מפייסבוק תוזמנה על פי תאריך הצעדה. "זאת בחירה מכוונת לפגוע בקול חברתי פלסטיני משמעותי בנקודה קריטית בזמן", הוא אומר.

     

    ישראל מנהלת שיתוף פעולה גלוי עם פייסבוק: משרד המשפטים התפאר ב־2016 שפייסבוק מילאה "95 אחוזים" מהבקשות של ישראל להסרת חומרים. המשרד אפילו הציע לחוקק "חוק פייסבוק" שיעניק לממשלה את הזכות להסיר מפלטפורמות באינטרנט חומרים שנופלים תחת מטרייה רחבה של "הסתה". אף שזה לא יצא לפועל, סידור לא פורמלי כבר קיים, כפי שהתברר בחודש אוקטובר האחרון.

     

    באותו חודש הכריז "מערך הסייבר הלאומי" שפייסבוק מסירה "אלפי" חשבונות לקראת הבחירות המוניציפליות במדינה. ג'ורדנה קטלר, מנהלת המדיניות של פייסבוק בישראל, אמרה שהחברה בסך הכל מתייחסת להצעות. "קיבלנו בקשות מהממשלה, אבל אנחנו לא מחויבים לקיים אותן", אמרה קטלר.

     

    התבנית הזאת צריכה להדאיג את האמריקאים. התיקון הראשון לחוקה מונע מהממשל את האפשרות להורות לפלטפורמות כלשהן להסיר תוכן. אבל כפי שברור במקומות כמו ישראל, לפעמים הצעה היא יותר מסתם הצעה. "אם הם אומרים שהם 'לא מחויבים', זה צריך לבוא עם כוכבית", אומר גולדמן.

     

    בין המודלים של מיאנמר או ישראל נמצאת גרמניה. בשנה שעברה עבר שם "חוק כללי לאכיפת אינטרנט" (NetzDG), הדורש הסרה של תוכן שעובר על החוק הגרמני, בנוגע להסתה לביצוע עבירות, לשנאה או לשימוש בסמלים פוליטיים אסורים. פייסבוק ניסתה לפעול על פי החוק החדש כשגייסה אלפי עובדים ל"מרכזי הסרה" באסן ובברלין. אבל השנה קבע בית המשפט של גרמניה שפייסבוק לא יכולה להסיר תוכן שאינו בלתי חוקי, מה שעלול לחייב את החברה לאפשר פרסומים כמו צילומי עירום. ואם הסרת תוכן היא עניין מסורבל בגרמניה, שבה יש חוקים עקביים וברורים נגד סוגים מסוימים של דיבור, איך אפשר יהיה להשתמש בכלי הזה במדינה כמו ארה"ב שמערכת המשפט שלה הרבה יותר מתירנית?

     

    האם הסנאט יוכל לגרום לפייסבוק לפעול כרצונו? רמז לכך קיבלנו בחודש יולי האחרון, כשהסנטור מארק וורנר פירסם דוח ממשלתי רשמי העוסק בהגברת הרגולציה בעמק הסיליקון. וורנר הציע חקיקה שתחייב "הסכמה מיד ראשונה לאיסוף מידע", כדי לצמצם את השימוש הלא רצוי במידע האישי של הגולשים. פירוש הדבר הצמדת אקדח לרקתה של התעשייה, שבה רוב הפלטפורמות תלויות באיסוף רעבתני של מידע למטרות פרסום ומכירות.

     

    אבל בשלב הזה כבר הכניסו החברות שינויים דרמטיים מיוזמתן. גוגל הכניסה שינויים במנוע החיפוש הרגיל, מחוץ לסין, באפריל 2017. "פרויקט ינשוף" כונתה הכנסת השינויים שעוצבו כדי למנוע פייק ניוז – כשאתרים מכחישי שואה צוטטו כדוגמה – כדי שאלה לא יגיעו למקומות גבוהים מדי בתוצאות החיפוש.

     

    גם פייסבוק עשתה שינויים דרמטיים באלגוריתם שלה, ולא היו אלה רק אתרים שמאלניים שחשו בפגיעה. קווין רוס מ"הניו יורק טיימס" כתב לאחרונה על אתר ימני שבסיסו בפנסילבניה שנקרא Mad World News. כמו האתר של רידר, גם הוא השקיע סכומי עתק בכלים של פייסבוק להגדלת קהל הקוראים. לדברי מייסדי האתר, מדובר בכחצי מיליון דולר. אבל בתחילת 2017 הצטמצמה התנועה באתר מ־20 מיליון כניסות בחודש לכמעט אפס, במיוחד אחרי שפייסבוק יישמה את אלגוריתם "המקורות המהימנים", שהפחית מערכם של אתרים מסחריים לטובת תוכן "מקומי" מוכר יותר. "היינו מצפים שפייסבוק תגלה קצת יושרה ותחזיר את הכסף", אמרו מייסדי Mad World.

     

    מטה פייסבוק בקליפורניה. "החברה עשתה שינויים דרמטיים באלגוריתם שלה"
    מטה פייסבוק בקליפורניה. "החברה עשתה שינויים דרמטיים באלגוריתם שלה"

     

    המועצה כמשל

     

    אבל לא רחוק היום שבו לא יהיה די בשינוי אלגוריתם בלבד. ב־17 במאי הודיעה פייסבוק שהיא משתפת פעולה עם המועצה האטלנטית. המועצה, שלעיתים תכופות הוגדרה על ידי מבקריה כקבוצת הלובי הבלתי רשמית של ארגון ברית נאט"ו, היא אוסף מגוון של מנהיגים צבאיים בכירים, ניאו־קונסרבטיביים ומרגלים בדימוס. בין ראשי הסי־אי־איי לשעבר שנמנים עם חברי הדירקטוריון אפשר למצוא את מייקל היידן, ג'יימס וולסי, ליאון פאנטה ומייקל מורל, שהיה מיועד להיות ראש הסי־אי־איי בממשלה של הילארי קלינטון.

     

    המועצה מקבלת גיבוי פיננסי מיצרני נשק דוגמת ריית'און (Raytheon), ענקי אנרגיה כמו "אקסון־מובייל", ובנקים כמו JPMorgan Chase. היא גם מקבלת כספים ממספר מדינות זרות, שחלקן לא נהנות מדימוי חיובי במיוחד בתחום זכויות אדם, כמו גם בנושא חופש העיתונות.

     

    אחד התורמים הזרים הגדולים ביותר הוא איחוד האמירויות, שהיה ממוקם במקום ה־119 ברשימת 180 הארצות המופיעות ב"אינדקס חופש העיתונות העולמי", והשנה צנח תשעה מקומות נמוך יותר, למקום ה־128.

     

    כשפנינו למועצה האטלנטית כדי לשאול על הסתירה הברורה בכך שהיא מייעצת לפייסבוק בנושא פעילות עיתונאית בעודה ממומנת על ידי מספר ממשלות המדכאות את חופש הדיבור וחופש העיתונות – התשובה הייתה שהתורמים כולם חייבים לחתום על תנאי ברור, שאומר: "המועצה האטלנטית מקבלת את התרומה בתנאי שהיא שומרת לעצמה את הזכות לעצמאות אינטלקטואלית ולשליטה על כל תוכן הממומן כולו או בחלקו על ידי התרומה הזאת". עם הכרזת השותפות, תרמה פייסבוק למועצה האטלנטית בין 500 אלף ל־999 אלף דולר, מה שהפך אותה לתורמת הגדולה ביותר בצוות החשיבה.

     

    הרשת החברתית הענקית יכלה בקלות לממן צוות משלה של מרגלים לשעבר ומומחי תקשורת לפרויקט של פייק ניוז. אבל עובדי פייסבוק רמזו לכתבים שהמועצה הוכנסה לתמונה כדי שפייסבוק תוכל "לעשות מיקור חוץ לרבות מההחלטות הפוליטיות הרגישות ביותר". במילים אחרות, פייסבוק רצתה מישהו אחר שיספוג את המכה הפוליטית על הסרת הדפים.

     

    (פייסבוק לא הגיבה לשאלה בדבר מיקור חוץ של החלטות פוליטיות רגישות, אבל אמרה שהחליטה לחבור למועצה האטלנטית כי למועצה יש "מומחים המוסמכים באופן יוצא מן הכלל לעסוק בנושא של התערבות זרה").

     

    פייסבוק הודיעה על הסיבוב הראשון של הסרת חשבונות ב־31 ביולי, יום אחד אחרי שהתפרסם הדוח של וורנר. באותו אירוע סגרה פייסבוק 32 אתרים בגין "התנהגות לא אותנטית". רוב החשבונות שהוסרו נראו כמו פארודיה על הפצת תעמולה בחסות הממשלה, אבל הכותרת לא אמרה "פייסבוק הסירה כמה ממים מזויפים ודף מחאה מקומי אמיתי אחד". במקום זאת, כל הכותרות נעו סביב הנוסח: "פייסבוק הסירה חשבונות מזויפים שחיקו טקטיקות רוסיות" ("וול סטריט ג'ורנל"), או "פייסבוק מתמודדת מול יריב רציני בנושא ההתערבות בבחירות" ("הניו יורק טיימס").

     

    בסיבוב הזה בבית הלבן דונלד טראמפ עורר חששות בציבור והשמיץ את הדמוקרטיה האמריקאית, אבל זה היה רק הפתיח לקידום רעיון שלטון האוטוריטה. ברמה מסוימת הוא הבין שאנשים מקבלים החלטות גרועות כשהם פוחדים. והוא הצליח, בתקופת שלטון קצרה, לדרדר את הציבור כולו לדרגת "אי־החשיבה" שלו. הקמפיין הסודי נגד פייק ניוז הוא אולי לא רעיון של טראמפ. אבל זה רעיון המתאים להלך המחשבה שלו. משהו שלא היינו מעלים על הדעת בעידן פחות מטורף. אנחנו פוחדים. אנחנו לא חושבים. וזה יכול להגיע למקומות הלא נכונים בדרכים רבות כל כך. לחלק מאיתנו זה כבר הגיע לשם.

     

    "היום זה Reverb Press", אומר רידר. "מחר זה יכול להיות אתה".

     

    פייסבוק: עשינו התקדמות משמעותית

     

    מפייסבוק נמסר בתגובה: "יושרה בבחירות היא ערך בסיסי לדמוקרטיה ברחבי העולם. לכן בנינו צוותים גלובליים המוקדשים לעבודה על מערכות בחירות וזאת על מנת למנוע מממשלות זרות מלהתערב בבחירות של אומות אחרות. "נעשינו גם טובים יותר באיתור וחסימה של חשבונות מזויפים; אנו מאתרים כעת פייק ניוז ומטפלים בהם ונקטנו בצעדים כדי לספק מידע נוסף על דפי פייסבוק שעומדים מאחורי כל מודעה פוליטית ונבדקות גם יתר המודעות שאותו עמוד מפרסם. "למרות שעשינו התקדמות משמעותית, אנחנו יודעים שיש לנו עוד הרבה עבודה לעשות כשמדובר במניעת שימוש לרעה בפלטפורמה שלנו ולכן אנו משתפים פעולה עם ממשלות, עם תעשיית הטכנולוגיה בכללותה ועם מומחי אבטחה בנושאים אלה, וממשיכים להשקיע הן בכוח אדם והן בטכנולוגיה כדי לוודא שתוכן רע מוסר מהפלטפורמה. רק בשנה האחרונה הגדלנו את צוות הבטיחות שלנו ל־ 30,000 איש, ובזכות ההתקדמות שלנו בכל הקשור לבינה המלאכותית אנחנו משתפרים בזיהוי והסרה של תוכן אפילו לפני שמישהו מדווח לנו על כך". 

     

    תרגום: לילית וגנר

     


    פרסום ראשון: 26.12.18 , 22:05