לקטנים חותכים, הגדולים יאכלו עוגה
ביום שני החליט ראש הממשלה על פיזור הכנסת והקדמת הבחירות. יהיו לנו עוד מאה יום לדוש וללוש בפרק הבא בהישרדות - בנימין נתניהו. יום לפני כן, ערב חג המולד, התפנה נתניהו מעיסוקיו המרובים לטובת אירוע עבור חיילים נוצרים. "אנחנו גאים בכם, אתם שייכים לצבא המוסרי ביותר עלי אדמות", אמר. "הערבים נוהרים לקלפיות" ושאר הסתה יהודית־לאומנית - עוד בדרך. אבל קשריו של ביבי וחנופתו לנוצרים הטובים ברחבי תבל - לדור־דור. רק מי בכלל יודע משהו עליהם?
הישראלי הממוצע לא יודע שום דבר על נצרות ועל ישו. הבורות שלנו כל כך מטורפת, שלאנשים אין מושג, למשל, מה יציינו ביום שלישי הקרוב, 1 בינואר 2019. כן, "Happy New Year" זה סבבה, וגם ההתעוררות הרוסית האחרונה של "נובי גוד" משובבת נפש. רק שאלה אחת פשוטה: מה בכלל אתם חוגגים? על מה כל המסיבה? לכבוד ברית המילה של ישוע! כן, חתכו גם לו, יהודי טוב משלנו. לפתוח שמפניה: מזל טוב, ישו!
עוד קטנה משעשעת. כידוע, הכדורגל הוא אחת הדתות הגדולות של המאה ה־21. ויש לו שני אייקונים נערצים. אלוהים אחד נקרא כריסטיאנו. יש לו אפילו סימן מסחרי, CR7. אשכרה CR, שתי האותיות הראשונות של "כריסטוס", זה ה"כי־רו" המפורסם של "צלב קונסטנטינוס" המכונן. מעריצים, גם פה, מקעקעים אותו על הגוף. וגם את אלוהים השני, שנקרא בפשטות "מסי". המשיח.
אלא שאנחנו מאולפים לפחד ממנו, לשנוא אותו, ולשקוע בבערות מוחלטת. עניין מוזר. "ישו תמיד עניין אותי", הודה בפניי פעם אהוד בנאי. "הרי כולנו רוצים להצליח בחוץ לארץ. ומי שיחק אותה יותר ממנו? הישראלי שהכי הביא אותה בחו"ל! היפי, מרדן, לא יצא מגבולות הארץ, לא ידע אנגלית. הוא דיבר The language of the Hebrew Man, כן?" חייך. "שלוש שנים היה כל הסיפור שלו, וזה הגיע לרומא, ללונדון, לאמריקה, לארץ האש ולאפריקה. בכל מקום שאני מגיע ורואה את הכנסיות האלה, אני אומר: אין, לא יעזור - מי שהתחיל את זה, הוא משלנו! בחור בגליל, שעמד על איזה הר ודיבר. הרבה פעמים שאלתי, איך הוא לא הפך לאחד מנביאי ישראל או גיבורי חז"ל? הוא הרי לא הפיץ את הדת. או שמא היה משהו חתרני מדי בדברים שלו כבר אז?". בנאי כהרגלו צודק. אובייקטיבית, אם נדרג את היהודים הגדולים בהיסטוריה, ישו יכבוש את המקום הראשון, דוחק מהפסגה אפילו את משה רבנו אהובנו. תכלס הוא חי ומת כמו יהודי טוב. אולי היה גם מגלומן, משיחיסט, קצת טרללה, ומרגיז בלי ספק - ומה יותר יהודי מזה? ומצד שני, גם גיבור המונים עממי, לוחם צדק חברתי, יהודי־מוסרי למופת. איך הוא השיב ב"בשורה על פי מרקוס" (טפו! לגזור מהעיתון!) כשנשאל על ידי אלוהים? "הראשונה לכל המצוות: 'שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד'. ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, זאת היא המצווה הראשונה. והשנית הדומה לה: 'ואהבת לרעך כמוך'. ואין מצווה גדולה מאלה".
מוסיף חוקר הדתות ד"ר תומר פרסיקו ("לולאת האל"): "בעניין הזה, אולי גם יש קצת חשש שמישהו יבין שמותר לאהוב את ישו, כי הוא יהודי. אז מעדיפים להתעלם מכל העניין". ונכון, ישו זרע את הזרעים למה שיבוא אחר כך. אבל מי שעשה ממנו את האקזיט ההיסטרי, הוא בכלל פאולוס הערמומי, "שאול התרסי". זה, באחת התפניות הפסיכיות בהיסטוריה, כשאימפריית רומא הגדולה, ואחריה העולם המערבי, מאמצים את הקוקו־לוקו של כמה יהודים הזויים מארץ ישראל. כמו שעומר אדם יעבור לשיר רק קאברים לשירי רות דולורס־וייס. ואז יהפוך לכוכב הכי גדול בעולם.
כמובן, המשך העלילה ייצר אינסוף סיבות לתיעוב ולאיבה של היהדות לנצרות, נהרות של דם רע - וזה באנדרסטייטמנט. החל ב"דמו עלינו ועל בנינו", ההאשמה ההיסטורית, וכלה באבות המזון לאנטישמיות, רדיפה וסבל עצום. יש שיראו בזה משחק סכום אפס. סכסוך עמוק ונצחי בין הדת החדשה, שראתה איך כל העולם משתכנע - חוץ מהבית היהודי של אבא, ולכן נשפיל אותו, למען יראו וייראו. כמאמר ישעיהו ליבוביץ: "אין הנצרות קיימת אלא כיורשתה של היהדות. ואין היורש יכול להחזיק בירושה, בעוד המוריש חי".
בנוסף, אולי עוד יש פחד קמאי מהמרת דת, כמו שהיו אומרים פעם, "שלא יגנבו אתכם למיסיון!" זה גם מרגיז איך הם גנבו לנו המון, החל ב"המוציא לחם" ו"פרי הגפן" של שישי בערב, ועשו מהלחם והיין קרנבל טכניקולור שלם. ומתגנב גם הדמיון המפחיד לנוצרים האלה, שקוראים לאלוהים "אבא", עם פולחני קברים וקדושים, שבועות ולחשים, נרות ותשמישים, קמעות ומנשקים - שיחזירו את גרבוז להופעה, והפעם לא רק מירי רגב תקפוץ, אלא גם האפיפיור.
הכל נכון, זה רק לא יכול לתרץ בורות מבהילה, שמתחילה פה, על האדמה שאנחנו דורכים עליה, מהוויה דולורוזה לעמק המצלבה, מנהר הירדן לכנרת, מבית לחם למגידו, "הר מגידו" - הוא "ארמגדון" של האפוקליפסה. ומשם, כל התפתחות החברה האנושית, השלובה בנצרות.
חוקרת הנצרות יסכה הרני: "יש פה ואקום מכוון של ידע. כשקמנו כמדינה אמרנו, סוף־סוף בלי גויים, לא צריך לדעת עליהם! אנחנו מתעוררים 70 שנה מאוחר יותר, ומגלים שלא הבנו שום דבר בתרבות העולמית בלי נצרות, מסרט וספר, ועד לטיול בפראג כשאתה נכנס ל'קתדרלה': רגע, מה זה אומר בדיוק? נוצר קוד תרבותי מחייב, לפני השאלות על האמת האלוהית". "למשל, כל סיפור המהפכה הפרוטסטנטית", מוסיף פרסיקו. "הוא ממש שורשי העולם המודרני. זה להבין איך אנחנו היום בעולם דמוקרטי, מחולן, של הפרדת דת ממדינה". אתם מוזמנים למשל לעלעל בבחינות הבגרות בהיסטוריה, תו התקן להשכלתו הבסיסית של הישראלי. אף מילה. "פשוט לא משקיעים כאן בלימוד שום דבר שאינו קשור לעם היהודי. וכי על איסלאם יודעים? ערבית באמת לומדים? היסטוריה כללית הרי קוצצה לטובת היסטוריה של עם ישראל, אזרחות קיצצו גם, הגבירו תנ"ך ותרבות ישראל. אז כמובן שנצרות לא באג'נדה", אומר פרסיקו.
ומה מצחיק? באקלים הפוליטי הישראלי, הנצרות העמוקה משחקת תפקיד חשוב. עם הקשרים המשובחים והפטרונים של נתניהו, מציאות שמביאה לחיינו לדוגמה את האוונגליסטים עם הכסף הגדול, אוהבי ההתנחלויות: הם פשוט מייחלים לגוג ומגוג בארץ הקודש, כתנאי לחזרתו של ישו! כמו המטיף ג'ון הייגי, שאמר בין היתר: "היטלר מילא את רצון האל, להשיב את היהודים לארץ ישראל על פי הנבואה התנ"כית". וככה גם תרם מאות אלפי דולרים ל"אם תרצו". אין זו אגדה.
אז הנה לכם הברית החדשה: מצד אחד, לאומנות דתית־יהודית, ולא לדעת כלום; ומצד שני - חנופה, קשרים, כסף והשפעה. איך אמרו פעם על הטקס? לקטנים חותכים - והגדולים יאכלו עוגה. בברכת שנה טובה, ומזל טוב לרך הנולד.
לפנייה לכתב/ת 
