ראה למרחוק

עמוס עוז היה סופר גדול. אני לא הכרתי אותו אישית אבל כשיצא "תרנגול כפרות" קיבלתי מעמוס מכתב בלתי רגיל. כאילו נכנס מתחת לעורי. עשרות שנים אחר כך כבר הבנתי שעמוס בעצמו תרנגול כפרות. זה קרה לי כאשר לימדתי באוניברסיטת בן־גוריון. הייתה לו הרצאה ואחת הסטודנטיות שלי ביקשה ממני להשתחרר מהשיעור כי היא רוצה להקשיב להרצאה שלו. בסיום ההרצאה היא אמרה לי שהוא דיבר על ה"תרנגול כפרות שלו" — על החיים שלו. איך יצא מהבית לחיים בקיבוץ חולדה ואיך חי כאאוטסיידר וכתב על זה אחר כך ב"סיפור על אהבה וחושך".

בשנות ה־80 לא ידעתי את זה. הוא היה הצבר האולטימטיבי עם הבלורית והעיניים הכחולות והדיבור שלו והביטחון שהקרין. לא ידעתי מה יש בתוכו, מה עבר עליו. לאט־לאט, במשך ידידות של עשרות שנים, למדתי להכיר אותו.

אחרי שהוא כתב לי את המכתב היפה הזה, אזרתי עוז והתקשרתי להודות לו. התייחסתי אליו ביראת כבוד וחסתי על זמנו ועל האנרגיות שלו. באתי אליו לחולדה ולא ידעתי על מה לדבר איתו. בחולדה ישבנו שלוש וחצי שעות בצריף שלו, והוא ביקש ממני לכתוב את הסיפור על יציאת בגדד. אני אומר לו, 'עמוס, מי יכול להרים דבר כזה?', והוא אמר לי שאני חייב. תמיד אחרי שמסיימים ספר מרגישים שהבור ריק אבל הוא מתמלא, כך אמר לי. בהמשך יצא לאור "מפריח היונים", וכמובן הבאתי לו את הספר. עמוס כתב לי דברים נפלאים והופיע לכבוד הספר. הוא ליווה אותי לאורך כל חיי.

מותו הוא אבידה עצומה. נפלה האבן הראשית של הספרות העברית בארץ. עמוס היה הסופר הישראלי המפורסם בעולם, ואמנם ביומיים האחרונים מבכים את מותו בכל רחבי העולם. עמוס הופיע בחו"ל כציוני נאמן וכפטריוט אמיתי, בניגוד מוחלט לימין שמציג אותו בשקר מוחלט. הוא הביא לנו כבוד עצום בעולם והיה לתרבות הישראלית אות ומופת, אדם צנוע ועניו, פשוט הליכות. הוא ראה למרחוק והבחין בתהליכים בחברה הישראלית. הספרות שלו תחיה לנצח.

הביא לדפוס: אלעד זרט