נשים חולמות 2019
בבית או בעבודה, עם הילדים או בזוגיות, כולנו מאחלות ומייחלות לימים טובים מלאי הגשמה ואהבה. תמונת מצב, רגע לפני שהיומן מראה שנה אזרחית חדשה
רויטל רינה אזולאי (45) מאשדוד, רווקה, מנכ"לית חברת ההפקות והעיצוב "Revital-Events"
"לאחר שהסתובבתי בעולם בתפקידים שונים כנציגת ישראל, חזרתי לפני שבע שנים מניו־יורק, לארץ חדורת מוטיבציה והקמתי חברת הפקות ועיצוב לאירועים. חשבתי שאמצא את החצי השני שלי בחו"ל אבל זה לא קרה והחלטתי שאני לא מרימה ידיים. ביחד עם הובלת החברה המשכתי במשימה הכה חשובה - בניית הבית הפרטי שלי. כיום, בהיותי בת 45, אני מאמינה ומתפללת שהשנה אפיק את האירוע הפרטי שלי ואלבש שמלה לבנה".
אסתר אדמון (90), דיירת בפאלאס תל־אביב, דיור מוגן מקבוצת עזריאלי, אלמנתו של המלחין ידידיה אדמון. זמרת אופרה בארץ ובעולם. כיום משתתפת בין השאר בפרסומות בטלוויזיה
"אני מאחלת לעצמי להרגיש טוב, להמשיך להיות חיונית, פעילה, תורמת ומלאת שמחה. כזמרת אופרה, כאמנית, אני מקווה להמשיך בכוחותיי אלה ולתרום גם הלאה. למדינה המקסימה שלי אאחל שתוכל להעניק לדור הצעיר את רוח ההתנדבות ושתדע להביא לאזרחיה שלום וביטחון".
תמר שוורץ (52) מאבן־יהודה, נשואה + 3, מנכ"לית עמותת "רוח נשית"
"אני מייחלת לכך שנשים יצליחו לחלץ עצמן ממעגל האלימות ושתהיינה עצמאיות כלכלית ותעסוקתית. אני מקווה שהחקיקה שיזמנו בעמותת 'רוח נשית', שמטרתה לתקן את החוק למניעת אלימות במשפחה, באופן שהגדרת המושג 'אלימות', תורחב אף לאלימות כלכלית נגד בן זוג, תקבל הכרה בכנסת ותאפשר לסייע לנפגעות אלימות במאבקן הצודק. ולעצמי אני מאחלת שאצליח להתנתק מהטלפון הנייד שלי, הרוטט ללא הרף ושאצליח לזכור שהיקרים שבחיי, בעיקר בן זוגי וילדיי, גם זקוקים לי".
אורה אנטר (55) מאריאל, נשואה, אמא של דביר ונוי (ז"ל), ואדוה. יועצת בבית ספר יסודי "עליזה בגין" אריאל
"לפני 16 שנים נסענו עם הילדים לטיול משפחתי במומבסה שבקניה. בפיגוע טרור במלון פרדייז, נרצחו שני בנינו דביר (15) ונוי (12). נפצעתי קשה ואדוה בתי נפצעה קל. מאז אני נכה, עם פגיעות קשות בגוף ובנפש.
מאז, השתקמתי ולמדתי מבגרויות ועד לתואר שני בייעוץ בעזרת הביטוח הלאומי. התחלתי לעבוד כיועצת בבית ספר וכיום, אנו בונים כיתה לזכרם שנקראת "חדר של אור". אני מאחלת לעצמי לראות השנה את אדוה שלי מתחתנת עם ארוסה, ושאזכה לנכדים".
איריס מזאל (52) מתל־אביב, אם לבת, סמנכ"ל שיווק ומכירות, אקספו תל־אביב
"ברמה האישית אני מאחלת לעצמי להמשיך וליהנות מגידול הבת המקסימה שלי וללוות אותה באתגרים שגיל העשרה טומן בחובו. ברמה המקצועית, במאי 2019, העיר תל אביב־יפו ואקספו תל־אביב יארחו בפעם הראשונה את תחרות האירוויזיון וזה יהיה פסטיבל שהעיר העברית הראשונה לא ראתה כמותו. אני מאחלת לנו שהאירוויזיון יעבור בהצלחה, ולכל המשלחות ולאלפי התיירים שיגיעו אלינו, אני מאחלת שייהנו מכל הטוב שיש לתל־אביב וישראל להציע ויחזרו למדינותיהם כשגרירים של העיר והמדינה".
שיראל שמאי (28), מתל־אביב, רווקה, מרצה
"ביום בהיר אחד בגיל 26 התהפכו לי החיים וגיליתי שחליתי בסרטן השד. היום, שנה וקצת אחרי, ברוך השם ניצחתי. בזכות המחלה למדתי שאין זמן לדחות את החלומות שלך ואין זמן לספר לעצמך תירוצים למה לא. אני מחכה להוציא לאור ספר שאקרא לו "המחלה שהצילה את חיי". קיבלתי הרבה מתנות בזכות המחלה: התעוררתי לחיים, למדתי להכיר, לאהוב ולהאמין בעצמי יותר. בפן האישי אני מאחלת לעצמי להכיר את הזיווג שאני מייחלת לו, ומצפה לשנה של בריאות אושר והגשמת חלומות".
נועה שקרג'י (29) מירושלים, משוררת, מנהלת שותפה בבית הספר לאמנויות המילה בירושלים - "מקום לשירה" ודוקטורנטית במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית
"אני מאחלת שהשירה תשוב להאיר את דרכה של החברה הישראלית כפי שהיא עשתה במסורת שלנו במשך דורות רבים. שמשוררים ומשוררות ידברו אמת - האמת שיש לומר והאמת שצריכה להישמע, שהחברה הישראלית תיזכר בכך שאמנים דוברי אמת, ומשוררים ומשוררות כמובן, הכרחיים לחברה, ומרצפים את הדרך בערכים החשובים לנו: חמלה, כבוד ועניין אמיתי בזולת".
מיכל כהן־חי (49) מבני־ברק, נשואה בשנית + 4. סופרת, שכתבה עם מאיה חנוך, את "תפילילה" ו"זמן שמים", מטפלת רגשית, מנחה סדנאות
"לפני כחמש שנים, התאלמנתי מכרמי, אבי ילדיי ובעלי האהוב. חיי התפרקו, ונשארתי עם ארבעה, שהקטנה בת שנה. לאחרונה נישאתי מחדש. זו אהבה גדולה ואני מודה לבורא עולם שפתח את הלב שלי לחלומות חדשים. אני מאחלת לעצמי שספר הנוער שכתבתי ייצא לאור, והדיסק של תפילילה יגיע לילדים רבים. להצליח לבנות בית מלא באהבה, ושכל חלומותיי יהפכו כבר השנה למציאות".
רחל שיראל (28) מהיישוב גמזו, נשואה, מאמנת כושר, מורה לחינוך גופני ומדריכת היפ־הופ
"אני רוקדת מגיל שלוש וכל חיי עוסקת בתנועה בגוף ובנפש. תמיד חשבתי שאם אשמור על בריאות וכושר אז אכנס להיריון ללא בעיה, אבל למדתי שלא הכל תלוי בנו. לקראת 2019 אני מאחלת לעצמי פרי בטן. יכול להיות שזה יהיה באופן טבעי ויכול להיות שבמסגרת טיפולי הפריה חוץ־גופית. אני מתפללת ומאמינה שהשם ייענה לתפילותיי עוד השנה".
אפרת קליג (45) מגבעתיים, נשואה + 4, מעצבת אופנת עילית
"בימים אלה אני חווה הורות מאוחרת ומרגשת. ילדי בני 14, 10 ו־2 ולפני חודשיים נולדה בתי הרביעית, אורי. את בתי הבכורה ילדתי לאחר קריירה משגשגת בפריז בסביבות גיל 30. גם את השניים האחרים ילדתי תוך כדי פיתוח קריירה. ואז, בגיל 44 גיליתי שאני שוב בהיריון. זוהי ללא ספק הורות מיוחדת ומרגשת ואני מאחלת לעצמי לשמוח וליצור משמחה ולדאוג גם לדברים הבסיסיים, לחזור לספורט כפי שעשיתי לפני הלידה, להקפיד על תזונה בריאה ולגדל את ילדיי בשמש הנדירה שיש לנו בארץ".
רבקה באייך (19) מראשון־לציון, חיילת, ספורטאית נבחרת ישראל בטאקוונדו, סגנית אלופת אירופה לנוער וחברת פרויקט ה"טופ־טים" לקידום ספורטאיות ההישג של "אתנה" - הפרויקט הלאומי לקידום ספורט הנשים בישראל
"התחלתי להתאמן בענף בגיל 14, ואני מתאמנת שלושה אימונים בכל יום. טאקוונדו דורש יכולות כמו מהירות, זריזות, גמישות וכוח מתפרץ, וכמובן שמירה על ריכוז במהלך הקרב. המטרה שלי היא מדליית זהב באליפות העולם שתיערך בבריטניה. וב־2020 לקבוע קריטריון לכניסה למשחקים האולימפיים בטוקיו".
לילי פרלמן (60), נשואה + 3, האחות הראשית של "כללית", מומחית במינהל ומדיניות בריאות
"עד לפני כמה שנים הייתי בצד המטפל שמלווה חולים בשעותיהם הקשות. כשהתבשרתי כי חליתי בסרטן השד, עברתי לצד המטופל. כיום, כשהמחלה מאחוריי, אני מובילה בתפקידי 14 אלף אחיות ואחים של כללית. יחד איתם, ולצד הידע והניסיון שלי כאחות, אני מביאה גם את ההבנה לצרכים ולרצונות של המטופלים. אני מאחלת לעצמי להמשיך לשמור על המוטו לפיו ישנה התאמה בין החוץ לפנים, בין הנכון עבורי, לבין הביטוי החיצוני בכל תחומי החיים".
עדי טייכר (37) מתל־אביב, נשואה + 1, מנהלת השיווק של חברת "ליב"
"בורכתי בעשייה שנוגעת באנשים, בהם חולי צליאק, טבעונים, רגישים ללקטוז, והופכת את החיים שלהם לטובים יותר, וזה ממלא אותי בממד שהוא הרבה יותר מקריירה מוצלחת. אני מרגישה שכשאנחנו מצליחים להביא פתרונות חדשניים, אשר מאפשרים לאותן אוכלוסיות לשמור על אורח חיים דינמי, לצרוך מוצרים בעלי ערך תזונתי גבוה יותר ולהפוך את המוצרים לנגישים לכל כיס, אנחנו עושים שירות אמיתי לקהילה. אני מאחלת לעצמי להמשיך לעסוק בדברים שיש בהם שליחות".
מיכל תהילה (45) מבני־ברק. נשואה + 3. מאמנת ומנחת NLP - Trainers, מומחית להעצמת משפחות עם צרכים מיוחדים
"בני הקטן משה, בן ה־16, עם אוטיזם. זו מתנה גדולה ולצידה גם אתגרים. משה לומד בירושלים במקום שטוב לו. בינתיים, משרד החינוך אינו מאשר ומממן הסעה עבורו. עיריית בני־ברק מוכנה לשלם רק מחצית מהסכום, ואני מסיעה אותו, השכם בבוקר, מבני־ברק, מחכה לו תשע שעות ומחזירה אותו בשעות הערב, מה שמקשה עליי מאוד. אני מאחלת לעצמי, שאזכה בעזרת ה' לראות את משה נוסע בבטחה למקום לימודיו, מאושר, ומתקדם בכישוריו המיוחדים".
ד"ר מאיה גז (40) מתל־אביב, נשואה + 2, מומחית לתרבות צרפת, מרצה וחוקרת באוניברסיטת תל־אביב ובמכללה האקדמית הדסה ירושלים ועיתונאית
"אמא ואבא שלי אומרים: 'הילדים שלך פשוט מסכנים' או 'איזו אמא מוזרה את'. זוהי ביקורת חותכת ואכזרית שמבטלת את המהות שלי. יש לי את הדרך שלי להיות אמא, רעיה, אישה, בת, חברה ואחות. אני לא זקוקה לעצות בנושא. אם אתם רוצים להציע עזרה - אתם מוזמנים. נשים צריכות לג'נגל בין בית, זוגיות, עבודה - ולא מפסיקים להעביר עלינו ביקורת. אני מאחלת לעצמי להצליח לחנך את קרוביי ורחוקיי: עליי לא מעבירים ביקורת".
רחלה פופובצר (46) מגבעת שמואל, נשואה + 4, פרופ' בפקולטה להנדסה בבר אילן, מובילה מחקר העוסק בחקר מחלות הסרטן במסגרת התוכנית "הורייזן 2020" של האיחוד האירופי
"הפקולטה להנדסה בבר אילן נבחרה השנה על ידי ה־World University Rankings
לפקולטה הטובה ביותר להנדסה בארץ. כסגנית הדיקן, אני רוצה מאוד לראות יותר סטודנטיות בפקולטה להנדסה. זהו מקצוע יצירתי ומדהים, ומי שאוהבת מדעים יכולה להצליח בו ולמצוא עבודה מתגמלת ומספקת. היום יש לנו קצת פחות מ־%30 סטודנטיות בתואר ראשון, והחלום שלי להגיע ל־%50".
לילך דומינגז (38) מהוד־השרון, נשואה + 3. יזמית Run the view, חופשות ריצה ולייף סטייל מעצימות לנשים בחו"ל ויזמית חברתית
"אומרים שהדרך לאושר מורכבת ממשמעות והשנה מצאתי את המשמעות האישית שלי בעשיית טוב למען נשים ונערות. ההתנדבות מעצימה לא רק אותן, אלא אותי. אני לומדת, מתפתחת וצומחת מתוך כל מפגש וחוויה. אני מאחלת לעצמי להמשיך ליצור חוויות עוצמתיות ודרכן לגעת בחייהן של עוד נשים ונערות. לאזן בין כל העולמות ולהמשיך ליהנות ולשמוח מהדברים היומיומיים הפשוטים".
פרופ' גליה צבר (55) מתל־אביב, נשואה + 5, ונכדה, חוקרת אפריקה והגירה, נשיאת המרכז האקדמי רופין
"כחוקרת אפריקה והגירה, אמשיך לפעול ליישום מדיניות הגירה המאזנת בין שיקולים לאומיים, כלכליים ואנושיים. אני מבטיחה לעצמי לבלות יותר עם בעלי עופר, חמשת ילדינו ונכדתנו האהובה כי אפריקה לימדה אותי בין היתר, להסתכל על משפחה וחגים כמשאב לחיים בריאים וטובים יותר. כנשיאת מכללה, אני רוצה להמשיך לקדם עשייה אקדמית ומחקרית שמובילה לשינוי חברתי ומייצרת נתיבים להצלחה לאלפי צעירות וצעירים".
לפנייה לכתב/ת 
