"זאת לא הברך של המדינה, זאת הברך שלי שכואבת כשאני מנסה ללכת עם אשתי וילדיי על החוף, כשאני עולה במדרגות וכשאני מנסה לרקוד. הברך שהפכה לסמל לאלימות שוטרים ותרבות השקר המושרשת במשטרה היא שלי, והיא הפכה לסמל בגלל אלפי האנשים שסבלו מאלימות שוטרים".

הדובר: ג'עפר פרח (52), שמנהל את מרכז מוסאוא העוסק בזכויות פוליטיות, כלכליות וחברתיות של אזרחים ערבים בישראל. הברך שעליה הוא מדבר נפגעה כששוטר אלים היכה אותו בהפגנה נגד הכיבוש בחיפה. בתחילה הכחישה המשטרה הכל, אבל לבסוף המליצה להגיש נגד השוטר כתב אישום ופרח הפך לסמל המאבק באלימות המשטרתית.

"מאז הפציעה והחשיפה התקשורתית פגשתי עשרות ערבים ויהודים מרקע שונה — אתיופים, מזרחים, חרדים, רוסים — שמספרים על מפגשים קשים עם שוטרים", מספר פרח, שנשוי לאסמהאן ואבא למייסלון, באסל וביסאן, "ואז אתה מגלה שבעצם הרבה אנשים סבלו מאלימות משטרתית, אך מעולם לא פעלו ביחד כדי להתמודד עם תרבות האלימות והשקר שהביאה למותם של עשרות אנשים".

לדברי פרח, בעבודתו במרכז סייע לייצג משפחות שילדיהם נהרגו מירי שוטרים. "את אמו של ויסאם יזבק פגשתי באוקטובר 2000 בבית חולים רמב"ם, ואת הורי מחמוד אבו סיני פגשתי בבאקה אלגרביה. יותר מ־46 אזרחים ערבים נורו ונהרגו בידי שוטרים", הוא טוען. "בשנים האחרונות נרשמו עוד שלושה אירועים של אזרחים יהודים שנהרגו מירי שוטרים. כולם לא מאמינים במשטרה ולא בחקירה שבאה בעקבות מות בניהם".

פרח מספר כיצד בחקירה במשטרה, עם ברך שבורה, ניסו להאשים אותו שאירגן את ההפגנה, אבל באותו יום בכלל חזר מחו"ל ולא יכול היה לארגן דבר. "המפגינים לא הפריעו לאיש, הם מחו על הריגת מפגינים בגבול עזה", הוא מספר. "במשטרה חשבו שזאת הזדמנות להרביץ למפגינים, לכלוא אותם וללכת הביתה. ליאור חתם, שוטר שכבר היה אז בהליכים משמעתיים פנימיים במשטרה, נתן לי מכה אחת יותר מדי".

לדברי פרח, מאז ילדותו נאבק למען צדק חברתי: "אני קושר בין הכיבוש לצדק חברתי. מאמין במדינה דמוקרטית שבה לכל אדם זכות שווה. אני נאבק בחוק הלאום ובחוק האזרחות ומאמין במדינה שבה השוטר ישרת את אזרחיה ולא יתעמר בהם. אני פועל לקדם חיים משותפים שמבוססים על אמת וצדק וזכויות שוות. אמשיך לעשות זאת בתקווה שבשנה הקרובה נוכל לשנות את המדינה והמזרח התיכון".