נלחם על הבית

"אני כבר שמונה שנים בחדר הקטן הזה, כמעט לא רואה שמש, לא ירח, לא שומע ציפורים ולא יכול להריח פרח. אין לי חיי חברה, אין לי משפחה משלי. אפילו ליד החלון בחדר אני לא יכול לעמוד. אני תקוע בחדר הזה בגודל של קופסת גפרורים. הפעם האחרונה שיצאתי הייתה לפני ראש השנה, נסעתי לצפון וביקשתי לעצור ליד המקום שעשיתי בו את התאונה. עצרתי בצד, הורידו אותי ליד הכביש שבו כמעט מתתי ושם צעקתי 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה'. הייתי יכול להיות מת, אבל אני חי. אמנם במצב הזה, אבל חי — וככה צריך לקחת הכל בחיים".

כל מי שעבר משהו בחיים יודע שלא תמיד פשוט לראות את חצי הכוס המלאה בלי לשקוע במה שאבד, מה שהתקלקל, מה שלא יחזור עוד. אבל אלון פז בן ה־42 לא מסתכל אחורה. פז מתעסק רק בעתיד, והוא אופטימי מאוד לגביו — למרות שבשמונה השנים האחרונות הפך למשותק בכל גופו, בילה את כל זמנו בחדר קטנטן בבית חולים שיקומי, ושכל במהלך האשפוז הממושך את שני הוריו.

כשהגעתי לבקר את אלון בבית החולים לא ידעתי איך להכיל את מה שנגלה לי. צפצופים מחרישי אוזניים שבוקעים מכל המכונות במחלקה, המון רופאים שעוברים מחדר לחדר במעין שלווה לא מובנת, ובסוף המסדרון נמצא הבית של אלון: חדר קטן, בגודל של חדר רחצה סטנדרטי, על הקיר מימין חלון שפונה לעבר חדרים אחרים במחלקה, עשרות מכשירים תלויים ומרעישים מכל עבר, ובאמצע החלל אלון, שכוב לבדו עם צינורות מחוברים לגופו ועל אפו מדבקה עם טכנולוגיה שבעזרתה הוא מצליח לכתוב במחשב ובטלפון הנייד. בהתחלה היה קשה להכיל את המחשבה שאלון נמצא בחדר הקטן הזה כבר שמונה שנים, אך ככל שהדקות עברו והוא סיפר את סיפורו עם האופטימיות הבלתי ניתנת לעיכול והחיוך שלא ירד לשנייה מהפנים — החדר התחיל להרגיש יותר ויותר כמו בית. אבל האובדן שפז ספג מאז נכנס לחיות את חייו בין כותלי חדרו, גרם לו להרגיש שהוא חייב לעזוב את הקן הבטוח לבית אמיתי משלו.

"אין לי את מי להאשים"

"אחרי הניתוח ישר ידעתי שאני משותק לכל החיים". אלון פז, בחיים שלפני התאונה

פז נולד בהוד־השרון ובילה את 33 השנים הראשונות לחייו כאדם בריא לחלוטין. לפני שמונה שנים, הוא יצא עם רכבו לפגוש חבר בנתניה. בצומת מרומזר התנגש פז עם רכבו בקיר בטון, ונשאר משותק בכל חלקי גופו. עד היום אף אחד לא יודע להסביר מה גרם לתאונה. "יצאתי בצהריים להיפגש עם חבר קרוב ובדרך עמדתי ברמזור אדום בנתיב השמאלי. כשהרמזור התחלף לירוק התחלתי לעבור לנתיב הימני כשפתאום שמעתי מלא צפירות מאחורי הרכב שלי. ישר הסטתי את הרכב לנתיב השני ומאותו רגע אני לא זוכר כלום. התעוררתי אחרי כמה ימים בבית חולים לניאדו בנתניה, מחובר לצינורות בכל הגוף. לא הצלחתי לדבר, לא נשמתי עצמאית ואיבדתי יכולת להזיז כל חלק בגוף חוץ מהפנים".

ככה החלה הדרך החדשה של פז. במשך חצי שנה היה מאושפז בשיבא בתל השומר, וכשהרופאים הבינו שלא יוכל לחזור הביתה בשנים הקרובות, הוריו החליטו להעביר אותו לבית רבקה, בית חולים שיקומי בפתח־תקווה. פז החליט שהוא נאחז באמונה ולא מרים ידיים, לא עכשיו. הוא מרגיש שרוב בני האדם רואים אותו כחסר־כל, אבל בשבילו הנכות היא דרך להעביר את הדברים שהוא למד להעריך בעצמו, בחיים ובעולם שבמחוץ. "אחרי הניתוח ישר ידעתי שאני משותק לכל החיים", הוא משתף. "המחשבות הראשונות שצצו לי בראש היו על התקופה הקשה שאני הולך לעבור, על הצער שהמשפחה שלי תעבור כשיצטרכו לטפל בי. אבל עם המחשבות הרעות, הופיעו גם המחשבות האופטימיות. הרגשתי שזו תחנה חדשה בחיים שלי, שאם זה מה שצריך להיות זה מה שיהיה. אני לא יכול לבוא בתלונות לאף אחד, אין לי את מי להאשים. כשהגעתי לבית רבקה שמו לי כיפה על הראש, התחלתי לשמור שבת והחלטתי שאני חוזר בתשובה. האמונה מאוד חיזקה אותי באותה תקופה".

"בשנה הראשונה לאשפוז אמא שלי חלתה בסרטן", הוא מספר. "המשפחה לא רצתה לספר לי, כדי לא להכביד עליי. לא ראיתי אותה במשך חצי שנה, וכשהרופאים בישרו לה שנשארו לה חודשים ספורים לחיות, היא גם עברה לבית רבקה כדי להיות כמה שיותר קרובה אליי. במשך חודש שלם בילינו יחד בכל יום ויום. למרות שאני משותק אני מרגיש את כל הגוף, אף אחד לא יכול לגעת בי כי זה כואב בטירוף ואני ישר מתחיל להגיב לזה באגרסיביות. הייתי מבקש מאמא שלי לגרד לי ברגל, למרות שלא באמת גירד לי ולמרות שזה הכאיב לי כל כך, רק כדי להרגיש אותה בפעמים האחרונות. כשהיא הייתה יוצאת מהחדר הייתי מסתכל עליה עד שהצל שלה היה נעלם, כי כל פעם שנפגשנו יכלה להיות הפעם האחרונה. הכי מוזר לראות אמא ובן יושבים יחד במסדרון מאושפזים במצב קשה, אוכלים יחד ארוחת צהריים בשגרת היום שלהם. להלוויה לא יכולתי ללכת, לא הסכימו שאצא מבית החולים".

באים לחזק ויוצאים מחוזקים. המבקרים המפורסמים של פז, מלמעלה: אהוד בנאי, אריאל זילבר ודודו אהרון

החלום: מקלחת אמיתית

אלון נשאר עם אביו, שסעד אותו בגשם ובשמש יום־יום. אבל בתוך כמה חודשים מפטירתה של אמו, גם אביו חלה בסרטן. "ידעתי מראש כמה ימים לפני שהוא הולך למות, וכאח הבוגר של הבית, אירגנתי את כל ההלוויה מבית החולים, את השבעה, את הסעודה. בחרתי מצבה וביקשתי מאיחוד הצלה ללוות אותי להלוויה. הם הסכימו".

סביב פז התגבשה בשנים האחרונות מעין קהילה שחבריה מבקרים אותו באופן קבוע, משתדלים לוודא שיצא מחדרו לטיולים, ומבלים איתו זמן. חברים, זרים, עיתונאים, רבנים, ואפילו סלבריטאים כמו אהוד בנאי, דודו אהרון ואריאל זילבר. ובכל זאת, מאז נפטרו שני הוריו, פז חותר אל עבר מטרה אחת: לעבור לבית משלו. החלום הכי גדול שלו הוא להתקלח באמבטיה רגילה ולא בחדר, עם ספוג וגיגית. "מאז ומתמיד רציתי לצאת מפה אבל לא היה לי כסף", מספר אלון כשראשו פונה לחלון החדר, ממנו לא ניתן לראות כמעט כלום. "אם אני אצא לשכירות זו בעיה, כי ההוצאות גדולות מאוד לאדם כמוני. הביטוח לא נתן לי מספיק כסף כדי לקנות בית, אבל אחרי שאבא שלי נפטר מצאתי בית בשכונה, ליד בית החולים, וישר ידעתי שזה הבית שאני רוצה לבלות בו את שארית חיי. בשכונה הזו נמצאים כל החברים שלי, שהם המשפחה שלי, וחשוב לי להישאר לצידם. העברתי לבעל הדירה את כל מה שחסכתי עד היום, אבל חסר לי את החלק האחרון בשיפוץ כדי להפוך את הבית נגיש לאדם כמוני. חסרים לי 500 אלף שקל כדי שאוכל לחיות כמעט כמו כל אדם רגיל".

פז פתח פרויקט אינטרנטי למימון המונים שאפילו זכה אתמול לתמיכתו הפומבית של אהוד בנאי, אבל חודש לפני פקיעת המועד הוא הצליח לגייס רק 10 אחוזים מהסכום הנדרש. "הבית מחכה לי, בעל הדירה מסכים גם לחכות, אבל האולטימטום מתקרב, ואם לא אספיק להעביר לו את שאר הכסף, אאבד את הבית שחלמתי עליו. זה החלום שלי, לצאת לבית משלי, ואולי להקים בו משפחה עם מישהי שתאהב אותי כמו שאני", הוא אומר. "היום, כשתיכנסו למקלחת בערב, תעמדו מתחת לדוש ותרגישו את המים זורמים עליכם, חשוב לי שתגידו תודה. תודה על הזכות שניתנה לכם לעשות את הדבר הכי בסיסי ולהתקלח. שום דבר לא מובן מאליו, וחייבים להגיד תודה בכל בוקר שאתם נושמים בכוחות עצמכם. כל עוד הלב פועם, הראש עובד, האוזניים שומעות והנשמה מרוממת — לא צריך עוד כלום.

"זה לא סותר את זה שאני רוצה להיות אדם בריא, אני מאמין באמונה שלמה שאני עוד אעמוד בריא בבית שלי עם המשפחה שלי ואזכר בחדר הקטן בבית רבקה וזה יהיה עוד זיכרון ישן. אני אוהב את החיים, בשבילי זו זכות לחיות, ואני משתדל כמה שיותר להמתיק את הדין. אם זאת התחנה שאני חייב לעבור אני מקבל אותה באהבה, אולי אנשים יחשבו שאני משוגע, אבל אני באמת מאמין בזה בלב שלם". •

כדי לתרום לאלון פז היכנסו לאתר www.giveback.co.il וחפשו "משחררים את אלון"