"לא רציתי שבעה של דיכאון על אבא. נסעתי עם דוד שלי באוטו ואמרתי לו 'שים טיילור סוויפט'"

שירה לוי, רווקה, נולדה בשנת 1997 וגדלה בתל־אביב. בגיל שש השתתפה בפסטיגל 2004 ומאז הופיעה במסגרת של להקות נוער, בהן צופי תל־אביב והשכנים של צ'יץ'. למדה בתיכון אליאנס בת"א במגמת קולנוע וצרפתית ושירתה בתיאטרון צה"ל. תפקיד המשחק הראשון שלה נרשם בסדרה 'סוסי פרא' בשנת 2016. מאז שיחקה בסדרות 'פלאשבק', 'המלאך השומר שלי' ובהצגה 'ביוש' בתיאטרון חיפה. השתתפה בפסטיגל בשנה שעברה וכן בפסטיגל שרץ על הבמות בימים אלה. בקרוב תעלה בערוץ KidZ של חברת הכבלים HOT סדרת הנוער 'התחנה', שבה היא משחקת בתפקיד הראשי.

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"אודישן לפסטיגל בשנת 2004, בקניון עזריאלי, הייתי בת שש. יום לפני - ראיתי בטלוויזיה פרסומת לאודישנים ואמרתי לאמא שהיא חייבת לקחת אותי. יום אחרי - כבר היינו שם, שרתי באמצע קניון עזריאלי את 'אתה חייב למות עליי'. עברתי והייתי ילדת פסטיגל ב־2004, עם נינט, הראל סקעת, הראל מויאל, רן דנקר, אגם רודברג, הדצים, מאיה בוסקילה. מהמופעים עצמם אני לא זוכרת יותר מדי, רק שהייתה עבודה קשה ואמא שלי הסתובבה איתי בכל הארץ".

מתי הרגשת אבודה?

"כשאבא שלי, מור, התאבד. זה קרה כשהייתי בת 15. דפקו לנו השוטרים על הדלת בשמונה בבוקר, אמא שלי כבר הייתה איתו בבית חולים, וישר הכניסו אותי לעובדת סוציאלית שהסבירה לי מה קרה. הרגשתי מאוד אבודה, הייתי בהלם מוחלט. הוא היה מונשם ומורדם במשך יומיים, שהיו לי מאוד קשים. כולם היו בסטרס גדול, בעצב בלתי נגמר. אחרי הלוויה הרגשתי ממש רע, ואני זוכרת שנסענו באוטו ואמרתי למשפחה, אני לא רוצה שתהיה לי שבעה של דיכאון. אני רוצה שחברים שלי יבואו ויהיה לנו כיף ונתעסק בלשמוח. נסעתי עם דוד שלי באוטו ואמרתי לו, 'שים לי שיר של טיילור סוויפט'. ניסיתי פחות לשקוע בדיכאון".

מה עבר אז בראש?

בהתחלה חשבתי שזה מעשה מאוד אגואיסטי ולא הבנתי איך הוא משאיר אותנו פה לבד במערכה. אחרי שעברו השנים הבנתי שהוא לקה בדיכאון, שהוא לא היה מאושר, והפסקתי לכעוס עליו. היה לי חשוב מאוד להיות בטיפול אחרי שזה קרה, אמא עשתה איתי הרבה מאוד שיחות והסבירה לי שאנחנו צריכים לבחור בחיים".

מה הג'וב הכי גרוע שהיה לך?

"הייתי ברמנית כשהייתי בת 17, באולם אירועים, וזה היה סיוט. נחשפתי לדברים איומים, אנשים שעושים סמים. יום אחד מישהו ביקש ממני להביא לו זכוכית כדי להסניף את הקוק, נדמה לי שזה היה החתן עצמו. הייתי במיני־טראומה מהבקשה. חוץ מזה דרשו מאיתנו לבוא עם שמלה קצרה שחורה ועקבים, ובתור ילדה בת 17 היה לי קשה להבין למה. היום אני יודעת שזה אבסורד לבקש דבר כזה".איך מתמודדים עם טרגדיה כזאת?

"אני לקחתי את זה לכיוון מאוד עצמאי, זה הפך אותי להיות ברשות עצמי. חודש אחרי שהוא נפטר התחלתי לעבוד במלצרות. לא כי היה חסר משהו, אלא כי הבנתי שכבר אין את אבא שכל היום ידאג לנו. התהליך הזה ביגר אותי והפך אותי להיות מאוד עצמאית. הכי כואב לי שהוא לא פה לראות אותי מצליחה. החלום שלו תמיד היה להיות בפרונט, הוא אהב לשיר. הוא תמיד האמין בי. כשאני מופיעה יש איכשהו תמיד שני כיסאות ריקים, ואני רוצה להאמין שהם של אבא ושל סבתא שלי, שהלכה לעולמה לפני שלוש שנים".

מה מפחיד אותך?

"אני בן אדם מאוד חרדתי באופן כללי, לבריאות של המשפחה שלי בעיקר, במיוחד אחרי מה שקרה. כל אפצ'י קטן של סבא או של אמא אני בחרדות של החיים".

מתי בכית לאחרונה?

"אתמול בפסטיגל, קצת, אחרי שקיבלתי מכה מאוד חזקה ביד באמצע הריקוד. נועה קירל דפקה לי בטעות בומבה, אל תשאל איזה כאבים. רגע אחרי, לפי העלילה, אני כביכול שופכת לה שמן על הרחבה והיא מחליקה. אז היה מאוד אירוני".

את מי היית מזמינה לארוחת החלומות שלך? אפשר גם אנשים מתים.

"את אבא ואת סבתא ז'קלין. ליוויתי אותה ממש ביום האחרון. יומיים לפני שהלכה לעולמה, היא הגיעה איתי לרופא ונתנו לי שני גימלים כי לא הרגשתי טוב. אז יצא שהיינו יחד ממש 48 שעות והיא לא הרגישה כל כך טוב. היא הגיעה לרופא, אמרו לה שהיא מצוננת ושהיא צריכה לנוח. היא נשארה בבית. אחרי יומיים היא הרגישה שזה לא צינון, והלכתי איתה לאותו רופא.

עשו לה בדיקות והכל נראה תקין ואז היא אמרה לרופאה, 'יש לי מנוי בשח"ל אולי בכל מקרה נזמין אמבולנס', והיא התבדחה והייתה מאוד רגועה. הגיעו אנשים משח"ל לבדוק אותה והיא אמרה להם, 'מה ככה, איזה בושות, לא עשיתי פן'. הגענו למיון באיכילוב, היא ואני, יחד. חיכינו חצי שעה ואז סבא הגיע והיא כאילו חיכתה לו, ובשנייה הזו היא קיבלה תסחיף ריאה, כנראה קריש דם שעלה מהרגל לריאה, והיא פשוט נפטרה. סבא שלי סיפר לי שיומיים לפני שהיא נפטרה הוא שלח את המספריים שהיא עבדה איתם להשחזה. ביום שהיא נפטרה, אותו בן־אדם סיפר לסבא שהמספריים נשברו".

מה הריח האהוב עלייך?

"הבושם שלי, פריז מונטל רוז מאסק".

מה הדבר הכי יקר שקנית פרט לבית או רכב?

"נעליים אדומות של גוצ'י במילאנו, שעלו 300 יורו".

באיזו מילה את משתמשת יותר מדי?

"חיים, אני אומרת הרבה וליותר מדי אנשים שהם לאו דווקא חיים".

מה הדבר שהכי משגע אותך כרגע?

"כשגברים מרשים לעצמם יותר מדי, גם מבטים, בעיקר אמירות, ואני לא מדברת רק על הטרדות מיניות, אלא על היחס לאיזה מודל נשי שהם רוצים לראות. יום אחד ישבתי בכנס מסוים של במאים ושחקנים. עברה לידי שחקנית ואמרתי לה, 'וואו, איזו יפה את'. ואז מישהו אמר, 'מה יפה? היא שמנה'. עניתי לו, 'הלוואי עליי להיות כזו שמנה'. והוא הסתכל עליי במבט של, 'אף אחד לא אמר שאת יותר רזה'".

מה יש לך כרגע בכיס?

"תיון של תה קמומיל".

מה הייתה החופשה הכי גרועה שלך?

"נסעתי פעם עם המשפחה לרודוס, ואני שונאת את המקום. היה קר, האוכל לא המריא וביום הראשון כבר רציתי לחזור. לא התחברתי".