חלפו שנתיים מאז פגשה קארן (שם בדוי) את הבחור שהפך את חייה לגיהינום. בהתחלה הוא יצר רושם נפלא, אך מבלי שהיה לה מושג, רישת את הבית במצלמות, ותיעד אותה במצבים אינטימיים מבלי לבקש רשות ואפילו לא יידע אותה. "יצאנו מספר חודשים בהם הקשר נראה מבטיח. הוא התייחס אליי יפה ובכבוד", היא מספרת. כשהרגישה שהקשר דועך היא נפרדה ממנו והמשיכה בחייה, מבלי לדעת שבזמן הזה האקס שלה מפורר את פרטיותה עד דק. כשהגיעה ההודעה, נשמטה הקרקע תחת רגליה. "חברה התקשרה וסיפרה לי שיש סרטון שלי מקיימת יחסי מין שרץ באתרי פורנו בינלאומיים. חשבתי שהיא צוחקת, שזאת בדיחה. לא ידעתי איך אני אמורה להתמודד עם המידע הזה ולמי אני אמורה לפנות. חשתי מבוכה ענקית ורציתי להיעלם, הובכתי והושפלתי עד עמקי נשמתי. החלפתי את מספר הטלפון שלי, הורדתי פרופיל וסגרתי את כל הרשתות החברתיות. כל החיים שלי השתנו".
קארן הגישה תלונה למשטרה לפני כשנה וחצי. לדברי עו"ד רוני אלוני סדובניק המייצגת אותה, תלונתה עדיין ממתינה להחלטת הפרקליטות. במקביל, הגישה גם תביעה אזרחית.
התופעה המכוערת שהפכה למכת מדינה עלתה למודעות עם פרשת גניבת הטלפון הסלולרי של עיתונאית הספורט שרון פרי, והפצת תכנים אינטימיים שלה ברשתות החברתיות. באומץ לא מבוטל פרי דיברה על המקרה בחופשיות בתקשורת, ותבעה מהרשויות לעשות את עבודתן. המקרה הכה גלים בכל רחבי המדינה והמשטרה חקרה. בסופו של דבר נעצר חשוד, הועמד לדין ואף הורשע, אבל ברח מבית המשפט לשטחי הרשות הפלסטינית וכעת מיקומו לא ידוע.
"אני מקווה שאנשים יבינו שמה שהם עושים זו עבירה פלילית, ומעבר לכך, שזה פוגע בנפש בצורה כל כך עמוקה", אומרת פרי. "חשוב והכרחי להעלות את הנושא של הפצת תוכן מיני על סדר היום. צריך לתפוס את מי שמפיץ את הסרטונים והתמונות של כל הנפגעות, ואני בטוחה שזה לא קל לשים את היד על המקור. בסיפור שלי אמנם העבריין הואשם בכל הסעיפים המיוחסים לו, אבל הוא ברח. עד היום לא יודעים אם זה הוא הפיץ, כי הוא פשוט נעלם".
צילם את כולן
במקרה של פרי, האומץ, הפתיחות והרוגע שבהם טיפלה במקרה נבעו בין היתר מהיותה אישה מנוסה ובוגרת. רותם (שם בדוי) רק בת 18 וכבר צריכה להתאושש מהפגיעה שחוותה מבן זוגה לשעבר. מבלי שידעה, סרטון שצילמה ושלחה לו הופץ והגיע לאתר פורנוגרפי. רותם הגישה תלונה במשטרה, אך נאמר לה שאין די ראיות שמצביעות על האדם שהפיץ את הסרטון. "כשגיליתי שהסרטון הופץ זה היה בום רציני", היא מספרת בצער. "בסך הכל זה היה סרטון שרציתי לתת לו, ורק לו. לא רציתי שזה יופץ. במשך שבעה חודשים הסרטון התרוצץ ולא ידעתי על זה שום דבר. כשגיליתי וראיתי את התגובות, זה היה נורא. כתבו לי שם 'כמה את לוקחת ללילה', 'אני רוצה לזיין אותך', 'בת כמה את'. ציפיתי שהמשטרה תעשה עם התלונה משהו וזה מאכזב מאוד שהיא לא טופלה".
בינואר 2014 נוסף תיקון לחוק למניעת הטרדה מינית שזכה לשם "חוק הסרטונים", ולפיו הפצת תכנים אינטימיים ברשת היא עבירה פלילית שעונשה המרבי עומד על מאסר של חמש שנים. אבל כעת מתברר שאפילו כלי חזק כמו חוק שמאפשר ענישה קשה לא מיתרגם בסופו של דבר לאכיפה בשטח.
מאז נוסף התיקון לחוק, בין השנים 2014־2017 נפתחו במשטרת ישראל 643 תיקים הכוללים את סעיף חוק הסרטונים, כך עולה מדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת. אלא שלמרות מספר התיקים הגבוה, 84 אחוז מהתיקים נסגרים. מרביתם (71 אחוז) נסגרים בעילת "עבריין לא נודע", 14 אחוז מהתיקים נסגרים תחת העילה "מכלול נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין" (שנקראה בעבר "חוסר עניין לציבור") ו־12 אחוז מהתיקים נסגרו בשל חוסר ראיות. רק ב־108 מקרים הוגש כתב אישום. אחרי הסערה, החקירות ותיקון החקיקה, עד מארס האחרון הורשעו רק 17 עבריינים — 17 הרשעות שלא מייצגות את כמויות הסרטונים והתמונות שמופצים במה שהפך להיות מגפה של ממש.
הנתונים הוצגו בכנס שיזמה ח"כ עליזה לביא (יש עתיד) בעקבות ריבוי המקרים ומול אוזלת היד של אכיפת החוק. "אחוזים ניכרים מהתיקים על הפצת סרטונים נסגרים בפרקליטות מחוסר עניין לציבור. מה יותר מעניין את הציבור מאשר הגנה על גופו ופרטיותו?" אומרת בכעס ח"כ לביא.
בכנס לקחו חלק נציגים מפרקליטות המדינה, מוקד 105 להגנת קטינים ברשת, משרד החינוך, יחידת הסייבר במשרד המשפטים, גוגל ישראל, נפגעי ונפגעות עבירות רשת וארגוני החברה האזרחית והעסקית.
"חייבים להילחם בתופעה המזעזעת הזאת", אומרת ח"כ לביא. "הפצת תמונה או סרטון אינה רק מעשה מכוער, אלא פשע שיכול להרוס חיים של אדם. מדובר בפגיעה מינית לכל דבר ועניין. המכשיר הקטן שיש לנו ביד הוא פצצה מתקתקת, היכולת לפגוע בצורה בלתי הפיכה בחייו של אדם היא במרחק לחיצת כפתור ואין משם דרך חזרה. שילוב של אכיפה מחמירה וחינוך למודעות מגיל צעיר, ייצרו הרתעה ויסייעו במיגור התופעה".
על פי הנתונים בתיקים שבהם זהות החשוד ידועה, 92 אחוז מהחשודים הם גברים, נערים או ילדים. ב־75 אחוז מהמקרים החשודים הם מעל גיל 18. עוד מעלים הנתונים שמרבית הנפגעים — 83 אחוזים — הן נשים, נערות וילדות. בשני שלישים מהתיקים שנפתחו במשטרה בגין הפצת סרטונים נעברו עבירות נוספות ובהן איומים, פגיעה בפרטיות, עבירות מין, סחיטה, פרסום דברי תועבה וכן תקיפה, חבלה גופנית חמורה או חטיפה, אבל גם במקרים שבהם מדובר "בסך הכל" בהפצת סרטון או תמונה אינטימית, זוהי עבירת מין לכל דבר ועניין שיכולות להיות לה השלכות חמורות ביותר על חייה של הנפגעת: ברגע שהתמונה משוחררת לרשת, מי יודע לאן תגיע. "אלו נתונים מדאיגים", אומרת עורכת המחקר, ד"ר נורית יחימוביץ'־כהן ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, "זאת בזמן שיש כלי משמעותי שאמור לאכוף ולמנוע את התופעה".
"המשטרה והפרקליטות טרם הבינו שעבירות מחשב כמו הפצות חומר מיני פוגעני על אדם הן עניין מהיר שמתפשט בקצב מסחרר ויש להתאים את מהירות התגובה הפלילית למהירות ההפצה", פוסקת עו"ד רוני אלוני־סדובניק, שמייצגת את קארן בתביעה שלה. "צריך ללכוד את כל מי שהפיץ את הסרטון, גם אם איננו הראשון בשרשרת. במקרה של מרשתי, שנה וחצי תקוע התיק במשטרה ובפרקליטות, כשיש הודאה של החשוד שאכן צילם אותה ללא רשותה או ידיעתה. איזו עוד ראיה נדרשת כאן?"
לדבריה של סדובניק, זה לא נגמר רק באכיפה איטית, אלא יכול להשפיע על החיים של נשים רבות נוספות: "למיטב ידיעתנו בעורמתו וזדונו הכעורים טוען החשוד כי צילם את כלל הנשים איתן שכב כסוג של תעודת ביטוח נגד טענות עתידיות על אונס. המשטרה מסתירה את העניין מידיעת הציבור ומונעת את פרסום שמו ותמונתו, ובכך מעדיפה את פרטיותו על פני זכות הנשים לדעת שעירומן האינטימי אולי מופץ כעת באתרי פורנו ומשמש סוטי מין ברחבי העולם. האם מכר את הסרטים בעצמו לאתר הפורנו? האם פרצו לו למחשב וגנבו את הסרטים? כך או כך הוא זה שגרם להפצת הסרט באתר פורנו בינלאומי, ועל כך עליו לעמוד לדין פלילי מיד".
"היינו ילדות, עשינו צחוקים"
שי (שם בדוי) חוותה על בשרה את חומרת הפגיעה המינית והשלכותיה בגיל צעיר מאוד. כשהרגישה שהיא לא יכולה עוד לשאת את תגובות הסביבה הקרובה אל הפצת תמונותיה האינטימיות, היא ביקשה לשים קץ לחייה. היא כבר עמדה על אדן החלון ותיכננה לקפוץ, כשבמזל נכנס לחדרה אחיה הצעיר ממנה בשנתיים, ומשך אותה חזרה פנימה. "כשהייתי בכיתה ח' מישהי צילמה אותי עירומה. היינו ילדות, עשינו צחוקים, רקדנו והיא צילמה. זה נשמר אצלה בטלפון. יום אחד כשרבנו, היא שלחה את התמונה לאקס שלי והוא הפיץ את זה בקבוצות ווטסאפ וברשתות החברתיות". שי הרגישה לבד בעולם. היא חששה לספר לאמה ואף אחד מקרוביה לא ידע על הסבל שהיא חווה. "בזמן שזה קרה כולם שלחו לי הודעות. היו בנים שהתחילו איתי כי חשבו שאני זולה ו'זורמת'. בנות לא רצו להתקרב אליי כי יצא לי שם של, סליחה על המילה, 'שרמוטה', והן פחדו שגם להן ייצא שם כזה. זה היה סיפור ממש קשה, והתמודדתי איתו לבד. בשלב מסוים זה היה קשה מדי ורציתי להתאבד, פשוט לקפוץ מהחלון. בפוקס אחי הקטן נכנס לחדר. הוא ראה אותי בוכה והזהרתי אותו שלא יספר כלום לאימא שלי". בסופו של דבר, שי סיפרה לאמה והוחלט שמשפחתה תעבור ליישוב אחר כדי ששי תוכל להתחיל מחדש בבית ספר שונה. "כשסיפרתי לה, אמא שלי התחילה לבכות וכעסה שלא שיתפתי אותה בזמן שזה קרה".
בניסיון להתמודד עם מקרי הפגיעה בנוער ברשת, הוקם מוקד 105 של המשטרה, שאמור לספק מענה ראשוני לפניות בנוגע לאלימות ופשיעה כלפי ילדים ברשת. "מאז השקת מוקד 105 בנובמבר, טופלו 198 אירועים שעניינם הפצת תמונות או סרטונים בעלי אופן מיני של קטינים ברשת", אומרת ד"ר נאוה כהן, מנהלת תחום מערך מאור במשרד לביטחון פנים. "טווח גיל הנפגעים הוא 6־18, ו־90 אחוז מהנפגעים הינן בנות, אבל היכולת לעצור את הנזק היא קשה ומורכבת". •
