ממלכת השערוריות

הלהיט של הכדורגל האנגלי, אולה גונאר סולשיאר, השווה אתמול את שיאו של סר מאט באזבי האגדי – חמישה ניצחונות בחמשת משחקיו הראשונים כמנג'ר מנצ'סטר יונייטד – כאשר הוביל את השדים האדומים ל־0:2 על רדינג ולסיבוב הרביעי בגביע האנגלי. בינתיים, השמועות מתחילות ללהוט לקראת פתיחת חלון ההעברות. ובכל זאת, רק דבר אחד הטריף את הכדורגל האנגלי אתמול: מי היו שחקני הנבחרת שהסניפו קוקאין?

איך לא, ה"סאן" הצהוב היה זה שפוצץ את הפרשיות בסוף השבוע והסעיר את אנגליה. מדובר בשני מקרים שונים של שחקנים מקבוצות בכירות: במקרה הראשון, הכדורגלן נזרק ממועדון לילה בגלל מעשיו, כשהוא נגרר החוצה בעזרת החגורה שלו. עדת ראייה סיפרה: "הוא והחברים שלו הציעו לי סמים כל הזמן. הוא איבד שליטה, ונכנס ויצא שוב ושוב מהשירותים".

במקרה השני, אחד מחבריו למועדון של שחקן אחר ראה אותו מסניף שורה בשירותים במהלך מסיבת חג המולד של הקבוצה. בסופו של דבר, המנג'ר הזועם הזמין מונית ושלח אותו הביתה דווקא כי חשב ששתה יותר מדי.

בהתאחדות האנגלית לא ניסו להתחמק, הרחיבו על הפעילות שלהם בנושא, ובעיקר פירסמו באופן בולט את כתובת המייל להלשנות לצד בקשה: "אנחנו מעודדים כל אחד שמחזיק במידע על הפרת הכללים שלנו לדווח לנו על כך". אבל הפעילות הזו נראית מעט חסרת סיכוי.

נראה שהשחקנים כבר מכירים את המערכת ויודעים איך לתמרן אותה. שחקן מהליגה השנייה סיפר ל"סאן" כי למרות שהשחקנים מוזהרים כי הבדיקה יכולה להגיע בכל זמן, הם יודעים כי ייבדקו רק פעם בשנה. בשני המקרים שנחשפו בסוף השבוע, נטען כי השחקן השתמש בקוקאין מאחר שיום לפני כן עבר בהצלחה בדיקת סמים וידע שהוא בטוח.

הבעיה לא עוצרת שם: מדי מספר חודשים עולה פרשה חדשה, שכוללת סמים, סיגריות, אלכוהול ושלל חומרים אסורים למיניהם. לדוגמה, בשנים האחרונות הקבוצות האנגליות מתמודדות (ולא בהצלחה גדולה) עם משבר חדש: שחקנים ששואפים במסיבות גז צחוק (שאסור למכירה ולשימוש אישי בבריטניה).

בכל העולם, כדורגלנים צעירים, ילדים ממש, מקבלים סכומי כסף עצומים. לאורך הקריירה הם מחפשים מקור להנאה, צורה של שחרור מכל הלחץ. האנגלים הם ממש לא היחידים שמסתבכים בפרשיות כאלה, אבל הכוח של הצהובונים הבריטיים מוביל לכך שהרבה יותר שערוריות נחשפות בממלכה. ונראה שככל שהניסיונות לטפל בבעיות האלו מתחזקים, הכדורגלנים מוצאים דרכים חדשות להתפרע.

חייבים לזכור גם שמדובר בבעיה ארוכת שנים באנגליה. שחקני עבר כמו פול גאסקוין ופול מרסון דיברו בפתיחות על הרגלי השתייה הכבדים שלהם במהלך ימיהם ככדורגלנים פעילים, תופעה שהייתה כמעט מקובלת. ג'ון ברווין השתמש במגזין "טיפו" בביטוי המוכר: "ניצחון, תיקו או הפסד, תמיד להיות עם משקה", וטען כי באנגליה לא הצליחו להתנתק מהמסורת הזו: "כדלק לחגיגות וגם לפתרון בעיות, הכדורגל הבריטי רחוק מלנתק את הקשר לאלכוהול".

אי־אפשר שלא לכלול גם את הסמים בהקשר הזה. כמו כוכבי רוק, הסופרסטארים של הדשא מנהלים במקרים רבים חיי זוהר, ונחשפים לפיתויים רבים. הם מוקפים בנשים ומבלים במועדונים. פרופ' אייבן וודינגטון, שחקר את הנושא בשיתוף ההתאחדות ב־2005, גילה אז כי שחקנים רבים משתמשים בקוקאין ומריחואנה, וטען בראיון השנה כי התופעה עדיין נרחבת בפרמייר־ליג, וכי ראשי הליגה לא לוקחים את בדיקות הסמים ברצינות.

מבחינת הקבוצות, בלתי־אפשרי לשלוט בכל פרט בחיי היום־יום של כדורגלנים, וגם הענישה לא נראית מרתיעה. כל מה שנותר להן לקוות הוא שהסברה מסוג כלשהו תעזור להפחית מקרים כאלה – או שהשפלה פומבית מצד הצהובונים תעשה את העבודה.

בסוף השבוע בספרד. ויאדוליד – ראיו וייקאנו 1:0, אלאבס – ולנסיה 1:2, לבאנטה – ג'ירונה 2:2, אספניול – לגאנס 0:1.