yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    זמנים מודרנים  • 06.01.2019
    חיים בסרט(ון)
    הם לא יוצאים עם הילדים לגן לפני שהם מציגים למאות אלפי העוקבים שלהם את הנעליים החדשות, ובחופשות קודם מצלמים סרטון ורק אז קופצים לבריכה. נשמע מוזר? "לזה אנחנו רגילים". תכירו את המשפחות שחיות ביוטיוב, לעיני מאות אלפי עוקבים
    מירי בן־דוד ליוי

    אלין בת הארבע וחצי הגיעה מהגן, קיבלה ביצת הפתעה, וכמו כל ילדה אחרת בגילה, היא כבר רצתה להסיר את העטיפה המרשרשת מביצת השוקולד הריחנית. אבל רגע, היא אמרה, צריך לצלם סרטון. אחרי הכל, היא היוטיוברית הצעירה בישראל עם מספר העוקבים הגדול - יש לה 110 אלף עוקבים רשומים שמחכים ממש לרגע זה ולרגעים דומים אחרים.

     

    המצלמה בבית משפחת ספיר מקריית־ים זמינה כל הזמן ונמצאת במצב היכון מתמיד. האב מיכאל (26) הוא יוטיובר עם 237 אלף רשומים, והוא שמוביל את המהלכים התקשורתיים בבית. האם - שירן (24), יוטיוברית גם היא, וגם אלרועי (3) משתתף בסרטונים של הערוץ המשפחתי המונה כ־80 אלף רשומים.

     

    איך הכל התחיל?

     

    מיכאל: "שירן ואני התחתנו צעירים. התחלתי לעסוק בשיווק ועבדתי במפעל כמנהל. כשאלין, בכורתנו, הייתה בת חצי שנה, שמנו לב שהיא מפותחת מאוד - היא ממש רקדה וניסתה לדבר, אז התחלתי לתעד את הרגעים בווידיאו ולהעלות לפייסבוק. בזמנו היו לי שם אולי 300 חברים, אבל הסרטונים הפכו ללהיט ויראלי - אנשים התלהבו, צחקו וגם שיתפו. היו שיאי צפיות וכך המשכתי עד שהייתה בת שנה פלוס. בינתיים, נולד בננו אלרועי. עשיתי סרטון מושקע יותר, ערכתי, והוא הגיע לכמעט מיליון צפיות ושותף ברחבי העולם. באותם ימים החלטתי להתעסק ביצירת תוכן. ערוץ היוטיוב נפתח לפני פחות משנתיים ונוספו הערוצים האחרים של בני המשפחה".

     

    הפכתם להיות משפחה מפורסמת ונכנסתם למחשב של עשרות אלפי משפחות בישראל, איך זה קרה?

     

    "אני מאמין שאחת הסיבות היא הראשוניוּת. כשאתה הראשון, תמיד יש יתרון על פני אחרים. הפכנו את הסרטונים המשפחתיים לסדרה וזה תפס את האנשים. הם הבינו שיש כאן משהו אחר. זה לא עוד בן 15 שעושה פורטנייט, עם כל הכבוד. כשאבא בן 24 מצטלם עם ילדיו - זה משהו אחר. החיים שלנו הפכו להיות צחוק תמידי וזה יוצר סקרנות מה יהיה בהמשך. ילדים ובני נוער עוקבים באדיקות, הם רוצים להיות חלק, וזה הפך ליותר ויותר עוצמתי. הקהל זו המשפחה שלנו. כשהחיבור כל כך עמוק הם רוצים להיות איתך, וזה הכיף הכי גדול".

     

    מה המינון להעלאת סרטונים אצלכם?

     

    "אנחנו מעלים כל יום סרטון, בכל פעם בערוץ אחר - יש את שלי, את של שירן, את של אלין, ובכל שבוע־שבועיים, בוולוג המשפחתי (בלוג וידיאו). סך הכל חמישה בשבוע, שזה המון עבודה. המצלמה כל הזמן דולקת, כמה שעות טובות ביום".

     

    הילדים חוזרים מהגן ומחכה להם המצלמה. הם באמת רוצים את זה?

     

    "בגדול - כן, אבל ברור שלא תמיד, וחייבים לזרום איתם. אז חצי שעה פחות רוצים, ואחר כך הם כן. צריך סבלנות. לרוב אין לנו בעיה, כי אלין ממש על זה. איך שלוקחים אותה מהגן היא שואלת - מצלמים היום סרטון? זוהי שגרת חייה ולמעשה היא לא ממש מכירה שגרה אחרת. היא אפילו מתבאסת כשלא מצלמים. זה קצת ממכר. אלין הפכה למפורסמת - כשמלווים אותה בבוקר לגן, רואים 40 ילדים בדרך שמחכים לה ורוצים להגיד לה בוקר טוב".

     

    תסכים איתי שאלה לא חיים רגילים ואפילו יכול להיות שיש בזה קצת טעם לפגם.

     

    "נכון שאלה לא חיים רגילים אבל בואי נגיד את זה ככה: העולם היום מוזר. זה לא העולם שהיה כשהייתי ילד. אלה חיים הרבה יותר חומריים עם מעקב אחר הלייקים ומספר העוקבים, וזה לא רק אצלנו. זה בכל בית. אם היו שואלים אותי מלכתחילה הייתי תוהה ואומר שאני לא מסכים שאלו יהיו חיי, אבל הנה - אלה בדיוק החיים ואי־אפשר בכלל להילחם בזה. לשם הולך העתיד. הילדים שלי לא נהנים מהטלוויזיה. הם מעדיפים יוטיוב. מעולם לא הכרחתי אותם להצטלם - הם עושים זאת בהנאה ולגמרי בשמחה".

     

    אבל שוב - החיים שלכם לא דומים לחיים של אנשים אחרים, שגם אוהבים יוטיוב.

     

    "וגם הרבה יותר טובים. תחשבי על זה שאני אבא שנמצא כל הזמן עם ילדיו. זכיתי. זכיתי להיות איתם, זכיתי לעבוד איתם, זכיתי להתפרנס תוך כדי שאני איתם, וכמובן שגם הם זכו. העבודה שלי זו המשפחה שלי. כל אחד היה חולם להיות עם ילדיו כל היום. אז למה לא? אני חושב על הנכס שאני מעניק להם עוד כשהם קטנים - כי הנה עכשיו אנחנו עובדים על הקשרים העתידיים שלהם, וכשיהיו גדולים, עם הנכס הזה הם יוכלו לעבוד - תרצה לנהל ערוץ - יש לך, תרצה לעזור לילדים באפריקה ולשתף - הנה יש לך כלי. יש לך קהל. לי, אישית, ההורים שלי לא דאגו לחסכונות, והנה - אני כן דואג - זה סוג של חיסכון שיצרתי עבורם. הפרסום זה כלי ולא מטרה, והוא יעזור להשיג מטרות בהמשך".

     

    מיכאל ספיר: "הפרסום זה כלי ולא מטרה, והוא יעזור להשיג מטרות בהמשך"
    מיכאל ספיר: "הפרסום זה כלי ולא מטרה, והוא יעזור להשיג מטרות בהמשך"

     

    והפרטיות?

     

    "אנחנו מצלמים מה שמיועד למצלמה. פעילות שתוכננה ומשחקים. אבל דברים אישיים פרטיים לעולם לא אצלם. לא מקלחת, לא שינה. אצלנו זה חוק - לא מורידים מהכבוד של המשפחה, לא פוגעים באחרים כדי להתפרסם, לא יורדים על אף אחד, וכמובן בלי קללות. לעולם לא אראה את ילדיי ברגעים פרטיים. אני רוצה שבעוד עשר שנים הם יגידו - איזה חמודים היינו, ולא - למה עשיתם לי את זה? בינתיים, אני רואה בתהליכים שאנחנו עוברים ביחד משהו מגבש, מעצב אישיות, אפילו סוג של תרפיה, זמן איכות וביטחון - אנחנו איתם - לא זרקנו אותם להיות לבד מול המצלמה. אם אלין תגיע לגיל שבו היא תגיד שנמאס לה או לא מתאים לה - בבקשה. אם היא תגיד שצחקו עליה - דווקא אנצל את זה כדי ללמד אותה איך לעמוד בביטחון ולהתמודד כי אין ממי להתבייש וכן, צריך להתמודד מול ביקורת או כל דבר בגיל צעיר".

     

    שעות על גבי שעות אתה מצלם, מצטלם ועורך. וממה מתפרנסים?

     

    "מעבר לכך שיש פרנסה מעצם הצפיות ביוטיוב, יש את הקמפיינים ואת העשייה בשטח. למשל, הנחתי את פסטיבל הפלייקון. אני יכול לשווק כל מיני מוצרים ומשחקים תוך כדי הסרטונים. אני עובד עם חברת המשחקים 'קודקוד'. הראנו את עצמנו משחקים במשחק שבחרנו ואהבנו - וזה חוק אצלי - לעולם מותג לא יגיד לי מה להגיד. אני אוהב להמליץ ולא סתם 'לדחוף' מוצרים לקהל. כעת, כשהביקוש גדל, יש לי סוכנת שהפניות מגיעות אליה והיא מתמחרת ומחליטה ומביאה הצעות. אני שומר על איזון ומינון נכון של פרסום כדי שיהיה הרבה ערך ותוכן לקהל ופחות מסחרי. מה שמניע אותי זה בעיקר האהבה של המשפחה שלי והאהבה שאני מקבל מהקהל. הפרסום לא מניע אותי כי בזמנו הוא בא לי בהפתעה - אבל כמובן שנחמד לי עם התוצאה".

     

    עם כל האהבה, אין לפעמים תגובות שליליות?

     

    "זה ממש נדיר וזה תמיד יהיה באישי - לא בפומבי. פעם אמא אחת אמרה לי - למה נראה שהילדה שולטת בכם? הסברתי שזו סדרה לכל דבר ועניין, שיש כאן הומור, שזה מבוים ושזה חלק מהעניין".

     

    באינסטגרם יש לך 105 אלף עוקבים. לפי מה שאתה רואה סביבך, מה אנשים אוהבים?

     

    "לעקוב אחר משפחה אמיתית. זה מה שלדעתי תפס אותם. שמדובר במשפחה - הורים וילדים. ההצצה לחיים שלנו".

     

    "החיים האמיתיים סוחפים יותר צפיות"

     

    גם מורן טרסוב (38) מראשון־לציון לא יכולה ללכת ברחוב מבלי שילדים והוריהם יזהו אותה. טרסוב, החיה בזוגיות עם ג'וזף (38), די־ג'יי ויוטיובר בפני עצמו, היא אם לשניים: אמה (4) ומיילו (בן 2). היא יוטיוברית, מובילת דעה ויוצרת תוכן ברשת, ובעלת שלושה ערוצי יוטיוב של המשפחה. למעלה מרבע מיליון איש עוקבים אחרי שלושתם - לה יש 150 אלף רשומים, 60 אלף עוקבים באינסטגרם וגם לבתה אמה ולבן זוגה ג'וזף יש ערוצים. "את ערוץ היוטיוב פתחתי לפני למעלה משש שנים", היא משחזרת. "בזמנו, נושא היוטיוברים הישראלים עדיין לא היה מפותח בארץ. למדתי איפור. הבנתי שהלב שלי נמצא שם. פתחתי בלוג כתוב ולפני שהגיעה הכלה הראשונה, שוטטתי ביוטיוב וחיפשתי את המילים - 'לאפר כלה'. לא היו תוצאות בעברית. תהיתי - איך זה יכול להיות שאין סרטונים בעברית? כלום - הדרכה איך להניח קונסילר, מסקרה, לאפר כהויות מתחת לעיניים וכדומה. ג'וזף הציע שאזום בעצמי כאלה סרטונים והרמתי את הכפפה".

     

    כך, הפכה להיות לגורו ביוטי מהמובילות בארץ, לצד אשלי וקסמן ויאנה פרוביז. היא התחילה לעשות שיתופי פעולה עם המותגים המובילים ומשמשת כפרזנטורית של סופר־פארם.

     

    המהפך חל כשאמה, בתה הבכורה, נכנסה לחייה: "פתאום מצאתי את עצמי אמא לראשונה, מאמינה בהנקה אבל נלחמת על זה בלי שינה בלילות. החיים של האיפור והלייף־סטייל פינו מקום לגזים ולהחתלות, ולראשונה בחיי מצאתי את עצמי נאבקת ממש על הקריירה שלי. לא היה לי זמן להקדיש חמש שעות לשבת ולצלם כמו שצריך, לכוון תאורה, לערוך, להשקיע. הרגשתי צורך עז להסביר לצופים שלי שאני כאן ורוצה קשר, אבל קשה לי".

     

    וכך היא התחילה לתעד את חייה וליצור ולוגים: "אני למעשה היוטיוברית הראשונה שעשתה ולוג. צריך להבין שזה משהו אחר לגמרי מסרטון רשמי. הייתי צריכה ללמוד לצאת מהמקום המהוקצע של המורה המסבירה, ופתאום להופיע עם שיער מרושל כשתינוקת תובענית מונחת עליי. ישבתי ובכיתי מול המצלמה, הסברתי לקהל שלי שאני כאן ולא נעלמת. שאני מתמודדת עם משהו חדש ושנעשתה תפנית בערוץ שלי. קיבלתי ים של תגובות מאמהות שהזדהו איתי והתרגשו. הן אמרו שהן כאן ונשארות איתי, ואפילו הציעו עזרה ועצה והציגו את עצמן כנשים קרייריסטיות שיודעות בדיוק על מה אני מדברת. החיבור היה בלתי אמצעי, אישי וקרוב, וזה הפך להיות הדבר הבא. מהבטן. בלי כוונה".

     

    יש מי שיגיד, עם כל הכבוד, שזה לא הוגן כלפי הילדים שלך. הצבת להם עובדה והם לא יכולים להתנגד לכל החשיפה הזו. ויש כאן חשיפה...

     

    "אני אדם שפועל מהבטן ומהלב, וכל עוד אני מרגישה ויודעת שאני לא מזיקה אלא נותנת כוח וכלים להתמודד עם כל האתגרים של החיים - אני בסדר. הילדים שלי רואים אמא שמגשימה את עצמה ועושה מה שטוב, ומקבלת כמויות של אהבה ונוגעת בכל כך הרבה אנשים - בעיניי אלה דברים אדירים שאני מעבירה אליהם. אלה דברים שלא יוכלו ללמוד בנסיבות אחרות".

     

    ומעבר לדוגמה האישית, החשיפה לא גדולה מדי?

     

    "בחיים לא אחשוף אותם בסיטואציות לא ראויות. זה הכלל".

     

    מורן טרסוב: "בחיים לא אחשוף אותם בסיטואציות לא ראויות. זה הכלל"
    מורן טרסוב: "בחיים לא אחשוף אותם בסיטואציות לא ראויות. זה הכלל"

     

    אבל אם צילמת אותה עצבנית בבוקר - היא לא תבוא יום אחד ותשאל אותך "אמא, למה?"

     

    "יכול להיות. אבל בסופו של דבר זה לא יגרום לה לכעוס. נכון שיש רגע שבו היא בוכה ומתרגזת, אבל לעומת זאת יש חופשות משפחתיות, נסיעות וחוויות שנאספות, ואני לא בטוחה שזה משהו שיש לכל ילד. לאמה יש יומן לידה, תיעוד של היום הראשון בגן, נכסים של ממש. היא באמת לא מכירה משהו אחר, המצלמה כאן מאז שנולדה. כשקניתי לה עגילים חדשים היא התרגשה, וכשקמה בבוקר היא אמרה - 'אני רוצה להראות לצופים שלי את העגילים החדשים'".

     

    וזה לא מוזר?

     

    "לזה היא הורגלה. זה כמו שיש ילד שגדל בבית של אנשי צבא - יש שם הרגלים שאולי זרים לילדים אחרים. יש הוויה אחרת. זו דרך חיים. זו בחירה שלי".

     

    ועד מתי תחיו כך?

     

    "נמשיך כל עוד כולנו נהנה. ואם פתאום, למשל ג'וזף יגיד שנמאס לו - אז נבחן את הדברים מחדש".

     

    התגובות תמיד מפרגנות?

     

    "אני מביאה משהו אחר, אמיתי וכן, את הטוב ואת הרע. רוב התגובות מאוד אוהדות ומפרגנות. אחוז מאוד קטן מותח ביקורת לא על חשיפת הילדים אלא על כך שאני מעודדת את תרבות הצריכה או מראה הרבה צעצועים ודברים יפים מדי. אני לא מתביישת בזה שטוב להם והם נהנים מחוויות שאי־אפשר לקנות בכסף, ויש אצלנו גם המון ערכים: אנחנו תורמים בגדים בפסח ועוזרים לעמותות, ועם כל תרבות השפע אנחנו יודעים שיש בעולם נתינה וערכים אמיתיים".

     

    מה קשה?

     

    "שאין פרטיות. אני לא יכולה ללכת ברחוב מבלי שייגשו ויבקשו תמונה או משהו. הלכנו לפעילות עם הילדים ואנשים לא הניחו לנו, ועם כל הכיף והאהבה - יש רגעים שבהם אתה כן זקוק לפרטיות וזה מחיר שחייבים לשלם על הפופולריות".

     

    ספרי לי על משהו שנחתך בעריכה.

     

    "אני מרצה בחוגים לתקשורת באוניברסיטאות וגם באקדמיה של יוטיוב. יום אחד היינו אמורים להרצות, ג'וזף ואני, ויום לפני כן רבנו בטירוף - ברמת הלא־מדברים. רציתי לתעד בוולוג שאני הולכת להרצות. וגם הוא. אבל לא היה מצב רוח מי יודע מה. ישבנו שנינו עצבניים באוטו - דממה מוחלטת. אני רוצה לדבר בהתרגשות והתלהבות, והוא בפרצוף כעוס. אז הסברתי למצלמה שרבנו בטירוף, ושיקפתי מה שקרה. זה לא נכנס בסוף. הוא ביקש שזה לא ייכנס ואני כיבדתי, ואני באמת שמחה שהרגע הזה לא פורסם. אפילו שאני בלי מסכות, ושזוגות כן רבים, אבל יש גבול ויש כבוד".

     

    איזה טיפ היית נותנת להורה יוטיובר?

     

    "קודם לחשוב פעמיים. שלוש־ארבע־חמש. תראה שהסביבה שלך מעוניינת באמת במה שאתה הולך לעשות. אצלי בסרטונים, גם אמא שלי, סבתא כרמלה, מצטלמת, גם אחותי ובן זוגה, וגם חברותיי. אם אין תמיכה ורצון שתצליח, לא תוכל לבד. לבד זה לא מחזיק. תראי את הקרדשיאנס - אם רק קים הייתה מצטלמת - זה לא היה מעניין. מערכות היחסים זה מה שמעניין - איפה אתה ביחס לאחרים. וכמובן חשוב להיות נאמן לעצמך".

     

    mirilivi@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 06.01.19 , 21:38
    yed660100