עשרות אלפי הורים לחיילים ישבו שלשום בלילה בבתיהם החמימים, מוגנים מפני הרוחות העזות ומהגשם, כשבליבם מנקרת דאגה גדולה: האם קר להם? האם הם לבושים מספיק? האם הם מוגנים שם, רחוק מהחום העוטף של הבית?
מי יכול היה להעלות בדעתו שהסכנה האמיתית האורבת לחלקם בלילה הזה גדולה בהרבה מאוהל דולף או משמיכה דקה. בלילה הסוער הזה, שהגשם לא הפסיק להכות בו והרוחות צלפו, החליט מי שהחליט להוציא את חיילי הצנחנים לניווט בודדים בשטח. ניתן לדמיין איך עבר עליהם הניווט הזה. כשכולנו נכנסנו למיטות החמות, הם פילסו דרכם בשטח, בודדים, קפואים ורטובים, נאבקים לעמוד במשימה שהוטלה עליהם. משימה טיפשית ומיותרת, במהלכה איבד אחד מהם, סמל אביתר יוספי, את חייו.
שלושה ימים התריעו החזאים מפני הסערה המתקרבת. באתר רשות המים פורסמו, כך דווח אמש, אזהרות מזרימה מסוכנת והתרעה לשיטפונות באזור. אבל בצה"ל כנראה לא מתעניינים בזוטות שכאלה. אחרת אי אפשר להסביר את ההחלטה להוציא חיילים לניווט בשטח במזג אוויר קיצוני כזה. בתוך ים הסכנות היומיומיות שעימן מתמודדים החיילים שלנו, לא ראוי שייכללו גם החלטות נמהרות ושיקול דעת לקוי. יש לנו מספיק צרות גם בלעדיהם.
תדע כל אם עברייה, שהפקידה את גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך - התחייב דוד בן גוריון, לפני יותר מ־50 שנה. ההצהרה ההיא מהדהדת עד היום באוזניה של כל אם, שנאלצת למסור את בנה־אהובה לידיה של המדינה. אבל בצה"ל של היום, עושה רושם שלא תמיד לוקחים אותה מספיק ברצינות. אחרת כיצד ייתכן שלאף מפקד, כולל הבכירים ביותר, לא היה מספיק שכל ישר לעצור את הפעילות השגרתית והבלתי דחופה הזו, עד חלוף הסופה?
לא רק בשמירה על חייו של סמל יוספי נכשל צה"ל, גם בהתמודדות עם מותו. בתוך זמן קצר החלה מכבסת המילים של דובר צה"ל לעבוד שעות נוספות. המילים "תאונה" ו"טרגדיה" נועדו לייצר מסך עשן תקשורתי. אם מדובר בתאונה, אז לא היה ניתן למנוע את המוות. אם בטרגדיה, כנראה שזו גזרת גורל. עכשיו כבר הופסקו הניווטים, כבר הוקמה ועדת בדיקה. ליוספי, למשפחתו, לחבריו ולאוהביו זה מאוחר מדי. כמו תמיד.
"לא די שיידע המפקד את מלאכתו", הוסיף והסביר ראש הממשלה הראשון. "עליו להיות אוהב את האדם, שחיי הפקוד שלו יהיו יקרים לו והחייל שנשלח אליו יהיה יקר לו, שיאהב אותו".
בעמוד הפייסבוק של יוספי התנוססה אמש תמונתו אוחז בגאווה בדגל ישראל. חבריו סיפרו שאהב את המדינה ואת מפקדיו. אבל האם הם אהבו אותו מספיק כדי לעשות מה שצריך ולדאוג שלא ימות סתם, בחמש לפנות בבוקר, בחושך, במימיו הקפואים של הנחל?
