yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: רונן פדידה
    7 לילות • 08.01.2019
    שוב איתכם
    הוא לא מפחד מהתחרות עם רפי רשף, לא מתרגש מהעובדה שנדחק מעמדת המגיש הלאומי לתוכנית בערוץ 9, ולא מתחבר יותר לתדמית הרובוט שדבקה בו. עם המיזוג של רשת–עשר, יעקב אילון חוזר לעניינים אחרי שנים בשוליים
    רז שכניק | צילום: רונן פדידה

    משך שנים, התוכנה המתקדמת שהיא יעקב אילון עבדה באופן מושלם. אי־אפשר היה למצוא שום חולשות ישראליות, כאלה של היומיום. אבל אז, אי שם ב־2012 החליטו בערוץ 10 להעביר את המגיש לחדר צפוף בירושלים. בפעם הראשונה בקריירה של אילון, שהחלה בסוף שנות ה־70, הדלת נטרקה.

     

    "זה היה מצב בלתי אפשרי מבחינתי. בעיקרון, היה ניהול כושל מאוד בחדשות אז", הוא נזכר. "נוצר מצב שכדי לעבוד על הרגולציה, להראות שכאילו משדרים מירושלים, שלחו אותי לחדרון קטן בירושלים עם מסך ירוק שבו היינו מבלפים, כאילו אני משדר את החדשות מגבעתיים עם כולם. אמרו שבועיים־שלושה, וזה התמשך. אחרי ארבעה חודשים באתי ואמרתי שאי־אפשר לעשות את זה יותר, שנגמר הדבר הזה שאני מנותק מהמערכת ולא רואה את הכתבים והעורכים, שאני נוסע לירושלים וכולם עובדים מגבעתיים".

     

     

    אבל אולי זה היה נפתר בסוף.

     

    "לא ממש. התשובה אז הייתה, 'רק עוד כמה חודשים'. זה הצטרף לעוד כמה דברים והחלטתי שנמאס מהדבר הזה. זו הייתה תקופה רעה מאוד".

     

    לא הסתדרת עם ההנהלה?

     

    "כן. זה לא היה עניין טכני, אלא מהותי. ואז החלטתי ללכת".

     

    אבל אותו מנכ"ל, יוסי ורשבסקי, נמצא גם היום ברשת־עשר, הערוץ שאליו אתה חוזר.

     

    "הבעיה הייתה בחדשות אז. תקופה רעה, גם המהדורה הידרדרה מבחינת התוכן, האווירה הייתה איומה. התוכן היה רדוד בעיניי, ניסיון לעשות מהדורה צהובה מדי ולגרוף רייטינג בצורה לא מתוחכמת. וגם לא היו תוצאות - הרמה ירדה והרייטינג לא עלה. אבל זה פאסה כבר".

     

    אולי היה שווה לסבול כדי להישאר בפוזיציה של מגיש המהדורה השנייה הכי נצפית בישראל?

     

    "לא אוהב לסבול, לא סבלתי אף פעם. במקרה הזה סבלתי ארבעה חודשים, אולי קצת יותר, ואז אמרתי לא, ואני לא מצטער. מאז עשיתי הרבה דברים אחרים וחזרתי חכם יותר ומנוסה יותר".

     

    × × ×

     

    ב־4 בנובמבר 1993 פתח אילון את ערוץ 2 החדש והפך לאחד מהפנים המזוהות ביותר של הערוץ המסחרי, שהיכה את רוממה המיושנת בדרך למהפך מדהים ולעידן חדש בטלוויזיה הישראלית. כשבע שנים אחר כך הדהים שוב אילון, הפעם עם עזיבת מדורת השבט של ערוץ 2 לטובת הגשמת החלום שלו, הקמת ערוץ חדשות ישראלי.

     

    המהלך אמנם לא התממש, אך אילון מצא עצמו מציב את היסודות גם של חדשות 10, כשהתיישב על כיסא מגיש המהדורה הטרייה. בהמשך הצטרפה גם זוגתו המקצועית, מיקי חיימוביץ'. עשר שנים לאחר מכן, אחרי משבר האולפן בירושלים, אילון עזב שוב ויצא לתקופת נדודים. לאחרונה סיים את תפקידו כמגיש ועורך המהדורה האינטרנטית של אתר "וואלה" כשזו בוטלה, ועכשיו הוא חוזר כדי להוביל מהדורה חדשה, בשעה 17:00, של ערוץ עשר המתמזג עם רשת.

     

    לא שבת לעמדה הבכירה שהייתה לך.

     

    "אני מאוד שמח על הניסיון החדש. לפני שנסעתי לניו־יורק, בשנות ה־80, ישבו איתי חבריי מהברנז'ה ואמרו לי, 'מה אתה נוסע עכשיו לניו־יורק, עוד רגע מקימים פה ערוץ טלוויזיה מסחרי'. חזרתי אחרי שמונה שנים ורק שנה אחרי זה התחלנו את ערוץ 2. אם תפחד לעשות צעדים בחיים, תסבול".

     

    מה אפשר לחדש במהדורה של חמש, פרט לשעה?

     

    "הדבר הראשון ששמנו לנו ככותרת הוא להילחם בפייק־ניוז, זו המכה הכי גדולה של העיתונות בעידן הזה, לא כל שכן בתקופת בחירות, ואנחנו נרדוף אחרי הספינים, ההטעיות והשקרים".

     

    בסגנון "הערבים נוהרים לקלפי"?

     

    "אל תכניס אותי לשם, אני יותר הולך לדברים שאני יכול להוכיח מספרית ועובדתית עם צילומים, הקלטות, השוואות, מה הוא אמר היום ומה אתמול".

     

    אוקיי. יש ידיעה טובה, למי שומרים, לחדשות השעה חמש או למהדורה המרכזית?

     

    "יש היום הרבה עיתונאים שלא מתאפקים או חוששים שהסקופ יאבד לקראת הערב, והם מפיצים בטוויטר רק כדי לומר, 'פירסמתי ראשון'. אז אנחנו אומרים, במקום שתפיץ בטוויטר תפיץ בחדשות השעה חמש. זה דבר שאנחנו נלמד תוך כדי תנועה".

     

    מי בעצם הזמין אותך לחזור?

     

    "קיבלתי טלפון ישירות מהמנכ"ל יוסי ורשבסקי, בוא ניפגש. הוא אמר לי שיש לגולן יוכפז רעיון לעשות מהדורת חדשות בחמש. אני מוכרח לומר שהופתעתי, ונדלקתי על זה מיד, ראיתי בזה פוטנציאל מאוד מעניין. תזכור מאיפה אני בא: בשנה וחצי האחרונות עשיתי מהדורת חדשות באתר וואלה בשתיים בצהריים ואני יודע שזה אפשרי ושיש מקום לחדשות, גם לפני שמגיעים לשמונה בערב".

     

    אתה נכנס למשבצת במקום רפי רשף ותתמודד מולו.

     

    "רפי עושה דבר מסוים בסגנון שלו, אני יכול רק לומר בביטחון שמה שאנחנו נעשה יהיה שונה לגמרי. תהיה פה בחירה מעניינת לצופים".

     

    אפשר לנצח אותו? הוא עכשיו בפלטפורמה עוד יותר טובה, של קשת.

     

    "אני לא יודע מה הכוונה בלנצח".

     

    רייטינג.

     

    "כן, בסדר, רייטינג. גם בעבר לא הייתי בסיפור של להתחיל לספור שברי אחוזים. אתה רואה שהיום 13 ו־12 הם שני ערוצים חזקים. זה לא ערוץ 10 שהתמודד אז עם ערוץ 2 האימתני או חברת החדשות של 10, שהתמודדה עם חברת חדשות ששידרה בשני ערוצים, מונופול בלתי נתפס, המצאה ישראלית מקורית. מי הגאון שהמציא את זה?"

     

    אבל בסוף נמדדים במספרים.

     

    "אנחנו מסתכלים לטווח הארוך, מתחילים משהו חדש בשעה חדשה וזה מצריך זמן. אם תפגוש אותי בעוד שנתיים, אני מאמין שכל הההתייחסות תיראה אחרת, וזה ייראה כאילו מעולם לא היה שם משהו אחר".

     

    השאלה אם תהיה סבלנות.

     

    "שאלה מצוינת שאין לי תשובה עליה. אני מקבל מהערוץ הממוזג מחויבות לתחום החדשות וזה כבר טוב".

     

    הזזת את לוסי אהריש מהרצועה, והיא נפגעה מזה.

     

    לא אני הזזתי וזה לא עניין אישי, זו החלטה אסטרטגית של הערוץ לעשות חדשות בשעה הזו, ויש תגובות מצוינות. במיזוג הזה יהיו הרבה שינויים. אני חושב שלוסי נהדרת, עבדתי לצידה. יש בינינו הערכה הדדית גדולה. מקווה שתמצא את מקומה".

     

    מה דעתך על החתונה שלה עם צחי הלוי?

     

    "שלחתי לה ברכות והיא לא חזרה אליי, הייתה עסוקה כנראה. כל אחד שיתחתן עם מי שהוא רוצה".

     

    × × ×

     

    אילון, 57, לא מתעסק ברגשות יותר מדי ("קל יותר לשאול מאשר לענות") הוא לא מתחרט, לא מצטער, ובכלל, הכל טוב, גם כשלא תמיד הולך. אפילו במקרה של 'העולם הלילה' בקשת. "היא שודרה במשך שתי עונות. הרייטינג היה מצוין, הרבה פעמים זה בא אחרי תוכניות הריאליטי הגדולות. הייתה בעיה כי התוכניות לא רווחיות אחרי שעה מסוימת".

     

    פתאום יעקב אילון הגדול מתמודד עם זה שהתוכנית שלו יורדת.

     

    "אני לא לוקח את זה קשה כל כך, אני אוהב לעשות דברים חדשים, לא טיפוס מריר ולא מסתכל אחורה. הרגשתי שעשינו משהו חדש שלא היה, עם ניחוח בינלאומי וכתבים ששידרו מכל העולם. נהנינו מזה. בשנה השנייה שידרנו גם מהאולפנים של i24".

     

    באמת לא לקחת ללב?

     

    "ממש לא. יש הסתכלות על מהלך קריירה. באותו זמן הגעתי למבוי סתום עם כל מה שקרה בערוץ 10. אני מגיל צעיר מאוד בביזנס הזה".

     

    והתחלת בהכי גבוה.

     

    "נכון. אז מה אתה עושה, יוצא לפנסיה בגיל 30? אתה עושה עוד דברים, נפתחות אפשרויות. לצערי מה שקרה במקביל, זה שהטלוויזיה נכנסה לסחרור ומשבר אדיר וזה צימצם אפשרויות, פגע בכולם ובערוץ 10 במיוחד. היו פחות אפשרויות ואיש לא ליקק דבש בשום מקום".

     

    אפילו לערוץ 9 הגעת, מי היה מאמין.

     

    "זו הייתה היכרות עם הקהל דובר הרוסית והיה מעניין מאוד".

     

    זה כמו ששלמה ארצי יופיע בבר קטן בדרום תל־אביב.

     

    "אני מבין מה אתה אומר, אבל אני סאקר של דברים חדשים ואוהב לעשות אותם. בין־דר, דאן־דאת', אוקיי. אני לא סובל מעודף אגו".

     

    אילון הגיע שוב לעמדה יוקרתית בינואר 2015, כשמונה למגיש 'מבט' בערוץ 1. "היו תקוות גדולות. אני אזכיר לך את הסיטואציה, רשות השידור נכנסה לפירוק נותקה מהפוליטיקה ועברה לפעול תחת מפרק, יונה ויזנטל היה ממלא המקום, קרא לי, וזה היה ניסיון מעניין. שם הכרתי את השידור ציבורי".

     

    איך אתה מגדיר את החוויה?

     

    "מבחינה אנושית היה קשה מאוד כי אנשים היו בהיסטריה לגבי עתידם, והיה לא פשוט לראות את זה. כולם עסקו מהבוקר עד ערב במה יהיה ובמה יקרה, כן תאגיד לא תאגיד. עבדתי עם אנשי מקצוע מצוינים והיה להם קשה להשתחרר מזה שאין יותר פוליטיקה אחרי שנים קשות מאוד. לקראת הסוף החלטתי לעזוב, כי היה ברור שזה הולך להסתיים".

     

    יכולת אולי להמשיך גם בתאגיד שקם על חורבות רשות השידור.

     

    "הציעו לי לנהל את מחלקת החדשות בתאגיד, אבל אני לא רוצה לנהל, בטח שלא רק לנהל. זו לא שאיפת חיי, זה לא הייעוד שלי".

     

    אולי היית צריך להישאר. התאגיד יכול להיות שחקן מרכזי.

     

    "לא חושב. אני לא יודע אם הוא שחקן מרכזי. אני חושב שהוא עוד צריך להתאמץ כדי להיות מתחרה אמיתי ל־12 ו־13 מבחינת חדשות. צריך לדעתי עוד לעשות כברת דרך מבחינת ההשפעה, הצפייה".

     

    ערוץ 10 נהיה מצטיין בביקורת על השלטון, למשל פרשת הצוללות. לא צבט לך שלא היית חלק מזה?

     

    "אז הנה אני חוזר, מה אתה רוצה, למה אתה אוכל לי את הלב כל הזמן? הכל בסדר. הסתכלתי מהצד".

     

    אבל זה נראה כאילו לא מצאת את עצמך בשנים האלה. שנתיים פה, שנתיים שם.

     

    "אבל אין לי דמעות. אנחנו עוד צעירים ויפים. כל שנתיים זה יפה, וזה לא כל חודשיים. המשבר בטלוויזיה צימצם את האפשרויות ולכן עברתי ל'וואלה', שם היה ניסיון לייצר משהו חדש, לעבור לעולם הדיגטלי, ולמדתי הרבה".

     

    גם על ההתערבות של ראש הממשלה?

     

    "האמת? שום דבר. התקופה המדוברת הייתה לפני שהגעתי, ב־2017, עם עורך ראשי חדש, אבירם אלעד. בדיעבד הבנתי שבעצם זה היה חלק מלומר, 'הכל משתנה בוואלה'. קיבלנו חופש מוחלט ואיש לא אמר לנו מה לעשות".

     

    החלטתם לשדר את קלטת הפסי־כו־לו־גית של שרה נתניהו.

     

    "זה הגיע לשולחננו ואין מצב שלא משדרים דבר כזה. להפך, כשזה נמצא אצלך ואתה לא משדר, זה מעורר חשד. שום כלי תקשורת בשום מקום בעולם לא היה מוותר. אבל כשמדברים ומדווחים שנים על אשת ראש הממשלה ובסוף באה ההקלטה הזו, אתה משדר אותה. אז ברור ששידרנו וברור שיש מי שלא אהב".

     

    מה אתה חושב על נתניהו?

     

    "לא רוצה להיכנס לזה כי אנחנו בבחירות עכשיו".

     

    × × ×

     

    באופן לא מפתיע עבור מישהו ששקוע כל כולו בעבודה, גם מערכות היחסים הבולטות של אילון התפתחו כולן בתוך עולם התקשורת. הוא כמובן ממעט לדבר על חייו הפרטיים, אבל בעבר הרחוק היה בן זוגה של יונית לוי, וב־2003 התחתן עם הדי גור, שהייתה אז כתבת בערוץ 10, והיום מנהלת תיכון רוטברג ברמת־השרון.

     

    יכול להיות שבאווירת קמפיין MeToo זה היה נתפס היום פחות טוב? הן הרי עבדו איתך.

     

    "אני לא חושב. בעבודה האינטנסיבית שלנו כמעט אין לנו חיים חוץ מעבודה וזה מוביל להרבה מאוד יחסים בתחום התקשורת ומערכות החדשות, אבל אלה מערכות יחסים וזה משהו אחר. אני לא חושב שזה היה מתקבל אחרת גם היום".

     

    לאילון ולגור שני ילדים, בת 14 ובן עשר, "ואני משתדל להיות אבא טוב. מקדיש להם מספיק זמן בניגוד להרבה שנים שבהן הייתי חוזר בחושך העמוק. יש יותר זמן בערב, לפעמים אפילו לא רק בערב, וזה שינה הרבה".

     

    יצאה לך תדמית של רובוט עם השנים.

     

    "זה היה פעם, משהו מאוד ישן. מי שמכיר אותי יודע שזה לא ככה. תשאל אנשים שעבדו איתי ומכירים אותי, איזה רובוט. זה תדמית מלפני הרבה זמן".

     

    אם כבר חוזרים לעבר, היית פעם בסכנת מוות?

     

    "במלחמת לבנון הראשונה. הייתי בצבא, בגלי צה"ל, היינו בביירות והסתובבנו שם תלושים מהמציאות כי באנו כעיתונאים שלא משויכים לאף יחידה. מצד אחד אנחנו במדים ומצד שני, אנחנו לא חיילים באמת. מסתובבים עם הצנחנים, אבל אין לי מפקד. היו הרבה רגעים מטורפים שם ואחד הרגעים הכי מטורפים היה כששידרתי ביום שבו ערפאת וגדודיו יצאו מנמל ביירות ועלו על ספינות יווניות־קפריסאיות לתוניס. אני והצוות שהיה איתי, שלושה אנשים, עברנו למערב ביירות אחרי שצה"ל נסוג משם, ושידרנו מהגג כי לא הייתה קליטה".

     

    עד כאן נשמע רגיל.

     

    "אנחנו מחפשים על הגג נקודה טובה לקליטה ושומעים יריות באוויר. לקח לנו כמה דקות להבין שצולפים עלינו ואני כמו משוגע מסתובב באזרחי על הגג. בסוף ברחנו משם. לא יודע איך לא נפגענו".

     

    razs@yedioth.co.il

     

     

     


    פרסום ראשון: 08.01.19 , 19:06
    yed660100